כאב כזה לא מוסבר, בתוך בטן, גוף שהוא לא
שלי, אני נמצאת שם, מכווצת ומכונסת לתוך
כדור קטן, עדיין לא יודעת..

בוחנת, היא זזה חזק מדי, מהר
מדי...מרגיעה את עצמי מיד.

תשעה חודשים

חודש ועוד חודש ועוד חודש כפול שלוש.
תשעה חודשים-מקום מוגן, בטוח, מקום שלי,
יש קרקע, בטחון.

אווצ'

תחושה של קור מקפיא, היא נוטשת אותי,
מסלקת אותי מגופה הבטוח והחמים אל תוך
העולם הקר והגדול.

לא רוצה לפקוח עיניים, אך מסתכלים עלי
"נו פקח עינייך, תבכי"- והיא בוכה, אני
בוכה.
ידיים עוטפות וחמימות מכרבלות אותי
עכשיו, לו ידעתי שידיים אלו ילקחו טרם
עת.

עולם גדול, מביט עלי
ואני-תינוקת חסרת ישע מבינה, תוהה,
מבולבלת אך מבינה, כנראה-יותר ממה
שהייתי צריכה.

ידיים מחזיקות, חזק חזק, לא משחררות, אני
מתרגלת לכאב המחניק,
פסיעות רגליים, צעדים רועמים,
דלת נפתחת ונטרקת -בום-
היא משחררת
מטיחה אותי על הריצפה
כואב, לאט לאט -מתרגלת-

צעקות
דיבורים מהירים
חזקים
לא מצליחה להקשיב-בכלל-לא יודעת לדבר
רעש רעש
מתחולל
משהו נשבר, נתרק, כואב, בוכה, ומיד-דומם
שקט
דממה

איפה היידים? איפה אני?