20.2.13
חלק רביעי
הרבה דברים התרחשו מאז 2005 כשכתבתי את החדר . אנסה לעשות סדר
בדברים....קודם כל היו דברים שלא הייתי מסוגלת לכתוב עליהם אז: אחד מהם הוא
שהייתי בכת יחד עם הבעל שלי היינו שם במשך 12 שנים .
אני הבנתי כבר אחרי 3-4 חודשים שזה לא בשבילי אבל נשארתי כי בעלי רצה להיות
שם ופחדתי לחזור לבית של ההורים בגלל האבא הפוגע שלי. זה היה כמו לחיות
במנזר...מצד אחד שומרים את היהדות ומצד שני יש חגים של דתות אחרות...
לבעל שלי לקח 12 שנים להבין שזה לא בשבילו וכך ב 2003 יצאנו משם. היו דברים
מאוד מקוממים כמו שלקחו לנו את כל הכסף...וכשיצאנו לא קיבלנו כלום בחזרה.
טוב שהייתה לנו דירה שההורים שלי קנו לנו אז היה לי היכן לגור. כשאני ביקשתי
מ"המורה" ללכת לטיפול פסיכולוגי הוא אסר עליי "כי לא מוציאים את הכביסה
המלוכלכת החוצה" כך שנאלצתי להתמודד עם הפוסט טראומה בכוחות עצמי. כשסיפרתי
לו שאני לא יכולה לישון בלילות הוא אמר לי "תתפללי !"...הרגשתי שם כמו דג
באקווריום. (הוא אסר עלינו להיות בקשר עם חברים ואסר עליי לסיים את התואר
שלי באוניברסיטה...)
בעלי חי איתי עוד שנתיים ואז החליט להתגרש ממני. כשכתבתי את החדר הייתי
בהדחקה לגביי מה שהיה ביני לבין בעלי במשך הזמן שחיינו ביחד. היו פעמים שהוא
כל כך רצה מין שהוא אנס אותי!!! וזה כאב נורא!!! ביומנים שלי כתבתי "לקח
בכוח", לא העזתי לכתוב את המילה המפורשת... היו פעמים שבעטתי בו עם הרגליים
והיו פעמים שנכנעתי ונתתי לו לעשות מה שהוא רוצה...אחרי הגירושין, כשהוא
התקשר ואמר לי שהוא מתחתן, פתאום כל הג'יפה עלתה. הסיוטים בלילות היו כל כך
נוראיים שהפסקתי לישון בלילות וישנתי בשעות היום... בהדרגה נכנסתי יותר
ויותר לדיכאון, הפסקתי לאכול ופיתחתי הפרעת אכילה.
כשחברה טובה ראתה אותי במצב כזה היא שכנעה אותי לבוא למיון פסיכיאטרי וכך
הגעתי לאישפוז הראשון שלי... הצוות החליט שטוב לעשות כמה פגישות עם אמא
והסכמתי בתנאי שאהיה נוכחת בפגישות. אז היינו אמא ואני, הפסיכיאטרית והעובדת
הסוציאלית. יותר מאשר זה היה טיפול בשבילי, זה היה טיפול בשביל אמא...
בהתחלה היא הייתה בהכחשה אבל אחר כך היא הודתה שהדברים אכן קרו ושהיא ידעה
על מה שהיה.
שאלתי אותה למה היא לא עזרה לי? התשובה הייתה "היו לי את הבעיות שלי" בשלב
יותר מאוחר הבנתי שהיא הייתה קורבן של אבא שלי ופחדה ממנו... היא התחרטה
והתחיל תהליך ארוך של התקרבות רגשית בינינו עד שהשיא של זה היה שנסענו אמא
ואני לטיול בארץ בה נולדתי. זה היה זמן איכות בלי אבא... פתאום הרגשתי שיש
לי אמא... אחר כך היא חלתה בסרטן ואחרי 3 שנים קשות היא נפטרה. סלחתי לה כי
היא לקחה אחריות והתחרטה והשתנתה...
 |
 |
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
~ חזרה לעמוד החדרים ~
דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com