ספר הזיכרונות שלי, קטן, דק ועלוב, נמצא זרוק באחת הפינות החשוכות של חיי.
הייתי בת ארבעים כשהעזתי לראשונה לחפשו ולרצות להציץ לתוכו.
פחד הילך עלי אימים עת פתחתי אותו וחיפשתי בו את ילדותי, את הילדה שהייתי.
עכשיו אני מבינה שכל ימי חיי רציתי להיות הילדה שלא הייתי...
הוא היה מאובק, מוזנח, קרוע ודהוי.
בדף הראשון ילדה קטנה כבת ארבע, יושבת על השיש במטבח. רגליה הקטנות תלויות
באוויר, גבוה מעל הרצפה. לצידה צלחת עמוקה, עמוסה לעייפה במרק מרוסק. מולה
עומדת אמה. בידה האחת אוחזת בכף, טובלת במרק ומרימה אותה מלאה לעבר פיה הקטן
של הילדה. בידה השנייה אוחזת את לסתה של בתה, לוחצת, פותחת ויוצקת פנימה את
תכולת הכף. הילדה סוגרת את הפה. לא בולעת. הצורך להקיא עולה בה. היא לא
מקיאה, כדי לא לעורר את חמתה של אמה. היא בוכה. ללא קול. ללא דמעות. בולעת
את המרק.
הילדה הזו. זאת אני? שואלת את עצמי... לא זוכרת את עצמי בתוך הגוף של הילדה.
רק משקיפה מהצד על הכאבים של ילדותי.
אחרי מראה הזיכרון הראשון לא רציתי להמשיך. ההלם שיתק אותי. יחד עם זאת
הייתי סקרנית מאוד לדעת איך הילדה הזו המשיכה משם?
בחיל ורעדה עברתי לזיכרון הבא.
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
~ חזרה לעמוד החדרים ~
דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com