למה אני צריכה להיות כל הזמן עצובה?
למה הגיע לי שכל עולמי בשנייה אחת ייחרב וייהרס?
למה אני לא מסוגלת לשכוח אם אני כל-כך רוצה לשכוח?
למה לא יכולתי להגיד לא ולהפסיק כשהייתי צריכה?
למה אני לא מסוגלת להמשיך לחיות את חיי ולשכוח הכל?
למה אף אחד לא מסוגל להבין אותי ואת החיבוק שאני צריכה?
אם אני לא משתקמת אז בשביל מה כל המאמץ להקים את עצמי?
האם יש טעם לחיים כל-כך עצובים ומלאי פחד שמא הדבר הכי
נורא וגרוע יקרה שוב?
הלוואי שהייתי יכולה לשכוח מהכל ולהמשיך לחיות חיים נטולי
פחד, כאב, כאס ודיכאון.
הלוואי שכל חיי יהיו מלאים באושר, שמחה ותקווה...