היי, שמי מלאך החלומות ואני בת 16 וחצי.   לפני שנתיים וחצי כל הסיוטים שלי התחילו, כל הכאב, הפחד, הייאוש וחוסר האונים... הייתי בת ארבע עשרה וחודש, הורי טסו לאיטליה ואני נשארתי עם סבא שלי וגרתי אצלו עד שהם חזרו. היו לי שני "ידידים", הכרתי אותם אצל שכן שלי והייתי מדברת איתם בהפסקות. הורי נסעו ב4.10.00 -. יום למחרת הם החליטו להרוס את חיי, להרוס את נפשי, החליטו לאנוס אותי ולקחת לי את הדבר שהיה לי הכי הכי חשוב, יקר וקדוש.

מלאך החלומות 5.10.00

חזרתי לביתו של סבא שלי שהיה קרוב למקום שזה קרה. נכנסתי ישר למקלחת. בכיתי, הרגשתי כאילו שטפו אותי במקלחת של 90,000 קילו בוץ שלא מוכנים לרדת ממני. בשעה 13:00 סבא שלי חזר הביתה. הוא ראה אותי בוכה ושאל אותי מה קרה.

באותה השנה ובשנה מלפני כן היו לי בעיות חברתיות והייתי שנה וחצי אצל פסיכולוגית. הבעיות החברתיות הפסיקו ואני התחלתי לקבל לאט לאט ביטחון עצמי.

אמרתי לסבא שלי שלא קרה משו מיוחד ושזה סתם הבעיות הרגילות. (שלשונאים שלי יהיה כאלה בעיות). דיברתי איתו קצת, הוא הכין אוכל ואני בקושי יכולתי לאכול אבל לא רציתי להעציב ולהדאיג אותו.

יום למחרת (יום שישי) הכל התחיל. היה לי שיעור ערבית שלא נכנסתי אליו ואח"כ המורה שלי קראה לי ושאלה אותי מה קרה כי בכיתי. לא אמרתי לה מה קרה רק שאני רוצה להתאבד ונמאס לי. היא נבהלה והתקשרה לפסיכולוגית של ביצפר.

דיברתי עם המורה בערך שעתיים ואז היא החזירה אותי כמעט עד הבית שלי סבי ומאותו היום החליטו להצמיד לי מורה שתשמור עלי. אני הפסקתי ללמוד.

הייתי "מבריזה" מהשיעורים ואומרת כל מיני שטויות. אף אחד לא הבין מה קרה לי, אף אחד לא הבין את הרמזים שלי.

באותה תקופה הייתה לי מורה פרטית שהייתי איתה בקשר טוב. היא לימדה גם בביצפר שלי אז. היא נורא דאגה לי ושאלה אותי מה קרה. לא אמרתי לה יותר מידי, רק שקרה לי משו עם בנים בגן השעשועים ליד ביתו של סבי. היא דיברה עם פסיכולוגית ביצפר וקבעה לי פגישה איתה. גם לפסיכולוגית סיפרתי אותו הדבר. משו עם בנים בגן השעשועים.

לקח המון זמן עד שיכולתי להגיד או לשמוע את המילה אונס...

שלושה ימים לפני שהורי חזרו אני הפסקתי לאכול וביום שהם חזרו סבי סיפר זאת לאחי ואחי סיפר להורי שכנראה שהיו כבר במטוס חזרה הביתה.

הם חזרו ואני לא ממש הייתי איתם. הם הבינו שמשו קרה. ביום ראשון המחנכת שלי התקשרה וסיפרה להורי שאמרתי שאני רוצה להתאבד וכ"ו.

הם התקשרו לכל מיני אנשים כדי לנסות להבין מה קרה. יום אחד המורה הפרטית שלי התקשרה ואמרה לאימי שהיא לא יכולה יותר ושיש לה ילדה בת עשר בבית והיא שומעת שאני כל הזמן אומרת שאני רוצה להתאבד. היא שאלה אותה מה קרה והיא ענתה שמה שהיא יודעת גם פסיכולוגית ביצפר יודעת. הורי קבעו פגישה עם פסיכולוגית ביצפר והיא אמרה להם מה שספרתי לה.

בסוף יום אחר אמרתי להורי שאני לא רוצה ללכת לביצפר (ההם היו מאיימים עלי שם). ובאותו היום גם סיפרתי להם מה קרה. הם קבעו לי תור לעשות כלמיני בדיקות ומצאו לי פסיכולוגית חדשה.

מאז הכל בעצם התחיל כי לפעמים כשהסוד מתגלה אז הכל יותר קשה, כי צריך להתמודד עם הדברים ולא להדחיק אותם. בינתיים אני הפסקתי ללכת לביצפר שלי ואחרי חצי שנה עברתי לביצפר חדש אבל כל ביצפר שעברתי הם רדפו אחרי ודאגו שאני אמשיך לפחד, שאני אמשיך לשתוק אחרי כל מקרה.

אבל היום אני מגישה תלונה במשטרה על שש-עשרה מקרי אונס.