10/2/2005

הולכת לאיבוד

אני כאן כמו עלה נידף ברוח,
בלי דעה משלי, עושה מה שלכולם נוח.
כל יום שעובר, הסרט במוח, רץ, חוזר.

ילדה קטנה, שובבה, תמימה,
הולכת לאיבוד בתוך עולם זר,
עולם שעליה להיות בו נגזר,
אותו עולם שהזהירו אותה מפניו.

הזהירו, לא לפתוח את הדלת,
הדלת שחוצצת בינה לבין אותו עולם,
אבל האומץ, היהירות והסקרנות גברו עליה
והדלת נפתחה בעוצמה רבה, כמו תיבת פנדורה.

כל הצרות שבעולם נפלו עליה
והיא, היא צריכה להיות חזקה,
לא רק בשבילה, אלא בשביל כולם.

אבל בשבילה אף אחד לא,
אף אחד לא פנוי לשמוע אותה, את הכאב
כנראה שתמיד יישאר בלב,
הכל נעול בפנים ואין לה מפתח.