על סודות ושקרים

מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי כי קיים סוד הקשור במין בעברי, אך הדחקתי את המחשבה והזיכרון בשל הכאב והמבוכה שהדברים גרמו לי. לא היה יום בחיי בו זכיתי ל"חופשה" מהמטען הזה. ברגעים קשים וטובים, ללא כל סיבה נראית לעין, ובעיקר כאשר הייתי לבד, היתה המחשבה צצה, ללא מילים, כמו רפרוף מהיר באלבום של המוח, כה מהיר עד כי לא הספקתי לתת לה משמעות מילולית. בכוח הרצון, או אולי בדחף לחיות חיים נורמליים,סילקתי את הזיכרון והמשכתי בשגרת יומי.

היה זה מאבק מתיש: שכן בחלוף השנים נזקקתי ליותר ויותר כוחות נפש על מנת לסלק את המחשבות הטורדניות הללו ממוחי. באופן פרדוקסלי, ככל שחלף הזמן, הפך ה"רפרוף" באלבום הזיכרונות לאיטי וקשה יותר ונדרש מאמץ גובר לעצרם. כוחותי כמעט אזלו, חשתי במלכוד עצום. כאשר חיים עם סוד כל השנים, ולומדים שהדבר נחוץ להמשך הקיום, קשה לשבור את התבנית ולהסתכן בחשיפה העלולה לשנות את החיים.

הבזקי הזיכרונות השרו עלי פחד, חרדה מפני תוצאות הגילוי, הנורא מכל עבורי, האפסיד את משפחתי? כיצד אביט ליקירי בעיניים ואגלה להם דברים כה איומים שהוסתרו במשך עשרות שנים? כיצד להגדיר את הדברים במילים? מה לומר?

עברתי תקיפה מינית? על ידי אבי?

הייתי קורבן להתעללות מינית? לאבי?

הייתי שפחת מין? של אבי?

הייתי מעורבת בקשר מיני? עם אבי?

היתה לי בעיה עם כל אחד מהסעיפים הללו:

עברתי תקיפה מינית, זה כמו לומר "מצא את מותו", לא "עוברים" תקיפה מינית כפי שלא "מוצאים מוות!"

הייתי קורבן להתעללות מינית- קורבן של מי? הרי אין מקריבים קורבן לאב!

הייתי שפחת מין,שיפחה מינית לאב?

הייתי מעורבת בקשר מיני,לקשר יש צורך בשניים, מי היה שותפי?

הבנתי שאיני יכולה למצוא הגדרות לתחושותיי שכן אין מילים בשפה העברית המתארים את התופעה הזו.

סירבתי לזכור את הביטוי הרלוונטי:

גילוי עריות!

גם היום קשה לי לומר את המילים המפורשות. זוהי האמת שכה פחדתי ממנה, שהדחקתי אותה עשרות בשנים. הייתי צריכה לעשות מסע בזמן, לחזור אל ילדה קטנה ומפוחדת בת 4, שנותקה באכזריות מאביה, סבה וסבתה, והובאה בליל חורף קר לבית חדש בעיר זרה והעמידו אותה בפני אנשים דוברי שפה זרה, בני משפחתה החדשה, דרשו ממנה לקרוא להם בשמות התואר: אבא, סבא, סבתא, לאהבם ולכבדם ולא להזכיר את חייה הקודמים!

באותו לילה הסתיימו חייה של אותה ילדה קטנה, שעד אז ידעה רק אהבה ורוך ותום, ומאז החלה מסכת חיים חדשה שזורה סודות ושקרים,אינטרסים ותכנונים. העולם המוכר והאהוב של משפחה נעלם ללא שוב ומציאות חדשה צמחה, בה היה עלי ללחום על מנת לשרוד, לשתף פעולה עם השטן, להסכים לתנאיו, לחפות ולהגן על אמי ועלי: תנאים של שנאה! של תיעוב!

פרט לחרפת רעב וקור,ידעתי את כל האכזריות האפשרית: נפשית וגופנית.

השתמשו בי, בתמימותי, באהבתי ללא בושה. במשך שנים לשו את נשמתי, עיוותו את ראיית עולמי, מקורבן הפכתי לשותפה לפשע שנעשה נגדי. הפכו אותי ל- "מפתה", לבעלת "צרכים", כאשר כל שביקשתי לי היה אהבה ובטחון. כאשר חברותי שיחקו עם בובות עדיין, הייתי כבר "בובת משחק" של מי שהיה אמור לספק לי אהבת אב. כשחברותי נשקו נשיקה ראשונה, הייתי כבר בוגרת סדנת מין, ידעתי כיצד לעורר גבר, הייתי מעורבת במין בוגר המבוסס על טכניקה ולא על רגש.

איני זוכרת כיצד החל הכל, נראה שהטראומה כה עזה עד כי אין לנפש יכולת להתמודד עמה. מבקשת לזכור אך ללא הועיל, יש שנים מחוקות בחיי, לא נותר להן זכר פרט לכאב, פרט לבושה. היתה "מנטרה" במוחי:

מגיל 9 עד גיל 16, דבר מה חשוב שיש לדעת שהתקיים, לא לשכוח, יום אחד יתברר, לזכור ולא לשכוח: 9 עד 16 !!!

אך הפרטים אינם עמי, עדיין לא, עדיין זקוקה לזמן, לביטחון. כל שאני זוכרת הוא תריסים מוגפים, אור בין ערביים, לחישות, מגעים, גוף גדול ונוקשה, מגע של יד, ושוב נעלם הזיכרון, ...

המגע עצמו אינו חשוב, אך תוצאותיו לנפש קשות מנשוא: בושה, השפלה, חוסר אונים. הייתי שותפה לפשע, לסוד, לדבר מה אפל. כך עוצבה נשמתי, כך גדלתי, ללא ביטחון ללא אהבה.

כיצד שורדים? נפש האדם מתוחכמת, מוצאת פתרון: שכנעתי את עצמי שטוב הדבר, מה קרה בסך הכל? הרי אין בינינו קירבת דם של ממש כך שלא נורא!

הייתי אמנם צעירה מאד אך מה שלא הורג אותך מחשל אותך!!!

רכשתי ניסיון יקר ערך! הפכתי למומחית, אז מה הבעיה? על מה הצער?

כך שרדתי את ימי ילדותי ונעורי, מיהרתי להינשא ולעזוב את הבית, להקים משפחה משלי, תפקדתי ברמה מניחה את הדעת, אך ההבזקים! הזיכרונות הלכו וגברו! בלתי ניתנים לשליטה, לא ניתנים לשינוי!

אנה - שורדת גילוי עריות

15/10/2000

כנמלט המוצא חוף מבטחים
בודקת את הקרקע
טובה? יציבה?
לעצור ולנוח?
עייפה מריצה, מחיפוש ללא הרף
מבקשת מרגוע נפשי
לעצור הבריחה, להפסיק את הרוח
הנושבת, נושפת בעורפי
עוד נזהרת, עוד בודקת
ממששת בכף נשמתי
את החול הרטוב
הנוף הפתוח
זה בטוח?
זה בטוח?

בודדה בשבילי החלום
אט פוסעת
שבילים חרושים, תהומות,
צעדים

מדרגות מטפסת, תלולות, ורבות
כה רבות

עייפתי, רועדות הרגליים
זיעה בגבי
השפוף

שם למעלה באופק,
קרן אור
לי הדרך
חורשת, אבק השנים
די!
אני מוותרת!
נכנעת לכאב, לכעסים!

עוצמת עיניים, מלח דמעה
רחמים עצמיים? כניעה?
לא!
חורקת שיניים
אטפס על ברכיים
ממשיכה!
ממשיכה!
מנצחת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כתבתי לו על תחושותיי לאחר גילוי הסוד

ים קודר ואפור בוכים השמיים
אי שם מוטלת ספינה על החוף
עצוב היום בממלכת המים
כועסים האלים
הכל בר חלוף

עצוב בממלכת המים היום
הזמן עמד מלכת
טיפה אל טיפה גל גדול
פרש הדייג בחופזה את הרשת
מה יעלה? מטמון?

עצוב שם היום בממלכת המים
הסתיים לו מסע
אין פליט אין מושיע?
בוכים השמיים נגמר לו חלום
ים קודר ואפור בוכים השמיים

והוא ענה:

סוף הסתו.החורף נוקש בחוזקה על הדלת,אין מי שיפתח.
החסידות טרם הגיעו,מתעכבות בשמיים ב"פקק".
והחצב? את פרחיו ירצה לאבד?
המתן מר חורף! המתן!
מזג האויר משחק אתנו מחבואים,חם,חם-קר,והוא תמיד מנצח.
הבלתי צפוי הוא שצפוי,עצים ממתינים עם עלים זהובים,לא רוצים לאבדם.קור חודר .
המתן מר חורף,המתן!
ההרים את כיסוי הקיץ הצבעוני מתעקשים לשמור קרוב לליבם,לא מוכנים לוותר,אך בקצוות כבר הצבע
משתנה במהירות.
המדבר שקט,יש לו קצב משלו,שינויים מזעריים מתרחשים בין העונות,יש לו סבלנות,לא מתרגש לא
נלחם,יושב וממתין.
על חוף הים רוח מערבית מעל ראשי נלחמת במזרחית על השליטה.
חום או קור יגברו? יגבר היובש על הלחות?
שוכב יושב על החול החם,והגלים שולחים קצפם למצוא תוואי,לנקות השטח עבורם,מנסים להשיג
אותי,עדיין לא הצליחו.
השמש מחממת את גופי בחומה הנעים,המלטף,כמו זרחה רק לי ונמצאת שם למעלה כדי לחמם אותי.
גופי סופג כל קרן אור,כל גל חום,כל טיפת אנרגיה.

השמיים כחולים כצבע המים,מתמזגים באופק,כאוהבים,שומרים סוד ומתרחקים.
צהרים,יום אביב קיצי,ספינות דייגים קטנות מסתירות לי האופק,בירה קרה מצננת את הגוף,
מכתבייך את הנפש מחממים ושירייך את הנשמה מוצאים.
קודרים השמיים,
חושך,ברד יורד לפתע,האם הגיע החורף? בפתאומיות?
ללא אזהרה?
ממתין לשמש, ,בים הסוער והגועש,הרוח מאיימת להזיז אותי, אך אני כסלע תקוע בחול.
כפטישים מכה הברד בגופי,הופתעתי גם אני!
תהפוכות האקלים מי יבין?
אני לא זז ממתין לשמש שתבוא
והיא תבוא!

(הקטע נכתב על ידי האיש של אנה)

חורף

חורף,כך מבשר לנו לוח השנה,השמש התרחקה,מאירה בקרניה מקומות אחרים.מכאן ברחה מבטיחה שתחזור.לא רצתה להשאירך בחשכה,בקור ברוח ובגשם,ובניגוד להרגלה,משלחת קרן אחת או שתיים.

על כתפיה מונחים קרעי נשמתך,אותם כפזל בקשה לסדר ולהלחים בחומה.

אל השמיים את מפנה מבטך,עננים מורכבים מכאבך את השמש מסתירים, מאבק איתנים מול עיניך נגלה:סופת אהבתי בענני כאבך נלחמים , ,כבמסננת את ענני הכאב אחורר ודרכם את אור השמש תתחילי לראות.

ממרחק רעמים וברקים:מתקרבת סופת חרדה בכל עוצמתה,צורות שונות ומפחידות לה,מן העבר היא מגיעה וטיפות גדולות כבדות של פחד עצבות כאב מתחילים מהשמיים לרדת. את מתכווצת,ממתינה לפגיעתם,עוצמת עינייך,אך את טיפות הפחד את רואה מתנפצות על המדרכה לידך...בך לא פוגעות. אט אט פוקחת עיניך,נושאת אותן אל על בחשש,ומעליך,מטרית נשמתי פרושה.

מעבר למטריה נמצא העתיד:נשמתך ונשמתי מטיילות בשדות ירוקים,מרעידים את האויר בצחוק,קוטפים פרחים אדומים,מצטרפים לשירת הציפורים,את עצי האהבה משקים בדמעות אהבה ומפרותיהם אוכלים.

מילות אהבה חודרות לאזנייך,גשם של רוך את גופך עוטף,דמעות של שמחה את נשמתך מזכך.

הים,רחש הגלים לפניך,ברקים את ליבך מפלחים,עיניך צורבות.

בחוף,ממתין לך לויתן צחור,לאי האהבה מבקש לקחתך,שם בהירים השמים.

עצבות את כל כך מוכרת

עצבות את כל כך מוכרת
בכל מקום בי עוברת
סימנים מפיגה מפזרת
סתם ככה בלי כל סיבה

מגיעה לא מוזמנת
כמו רוח נושבת
מכופפת לי את הענף
ועוברת?...

זרחה לי השמש באמצע הסתו
כל יום הרפתקאה,הפתעה
של ממש
ניחוח יסמין טעם של מנטה
הולם הלב עוד רגע פסק

שוטפות הדמעות,את בוכה?
לא יקירי זה רק סתו
אמשיך לחלום בינתיים
מה יהיה?
מה שהיה עד עכשיו.