 |
החדר של עדי
 |
רק על עצמי לספר ידעתי
צר עולמי כעולם נמלה
גם משאי העמסתי כמוה
רב וכבד מכתפי הדלה
גם את דרכי -כדרכה אל צמרת
דרך מכאוב ודרך עמל
יד ענקים זדונה ובוטחת
יד מתבדחת שמה לאל
כל ארחותי הליז והדמיע
פחד טמיר מיד ענקים
למה קראתם לי חופי הפלא?
למה כזבתם, אורות רחוקים?
(מכתב, רחל)
שלום,
שמי עדי. תמיד חלמתי להיות פרפר, לעוף
בשמיים, להרגיש חופשייה,לנוח על גבי
עלה,לנשום את האוויר הצח, אך גורל החיים
כלא את הפרפר שבי בתוך קופסא עם סיפור
חיים. כשניפתח לפני כחודש הסוד והחזיר
אותי לגיל 13 למסיבת יום הולדת של חברה,
עם שמלה טיפסתי במעלה המדרגות עד הקומה
השניה, השיער עוד רטוב, ריח הבושם,
וההתרגשות של יום הולדת של חברה טובה.
הכול השתנה ברגע אחד, אותו רגע שהפך את
כל הגוונים הצבעוניים של הפרפר שבי
לגוון אחד שחור, אותו רגע בו נאנסתי,
אותו רגע שהוא גמר עלי עם גופו הגדול,
אותה הרגשה של חוסר אונים, הוא חדר
אלי... את אותו הרגע שנראה כמו נצח, את
התמונות המסרבות להישכח, רואה אותי
שוכבת על הרצפה והוא נאנח עלי. תמונות
של סיפור חיים שהיה חבוי בי כ10- שנים
ועכשיו נפתחה הקופסא אך הפרפר שבי נותר
שם בלי אויר. כבול...
...ורצון רק אחד לי
להשכיח הרגע המר
זעקת אימתו
של הלב שנתעה למדבר
ולשוב ולחיות
את גילו הברוך של אתמול
הוא אתה אילני...
הוא אתה אגמי התכול..
(מכתב, רחל)
|
|
עיצובו של דף זה הוא באדיבות האתר
|
|
|
 |
