למאיה הגדולה ממאיה הקטנה

שלוש שנים זה נמשך, שלוש שנים הייתי קרבן להתעללות של אבא. כל לילה היה חוזר מהעבודה ומבצע בי מעשים. הייתי קטנה ולא ידעתי מה קורה באמת, אבל היתה לי הרגשה שזה אסור, הוא נגע בי בכל מיני מקומות שאבא לא צריך לגעת! הוא נגע בי במקומות שאבות לא נוגעים, ואני שתקתי, אף פעם לא העזתי להוריד לו את היד או להגיד לו שאני לא רוצה. אף פעם לא אמרתי לו שזה לא נעים לי, ממה פחדתי? למה לא אמרתי לו שאני לא רוצה כשלא רציתי? מה הפחיד אותי לספר שאני פוחדת שאבא יחזור מהעבודה? למה לא העזתי להגיד מילה? למה הסכמתי להתחמם בכנפיו של אבא כשידעתי שהם עשויות מקרח קפוא? למה ידעתי ושתקתי?

עם הזמן הפכתי להיות שייכת רק לאבא. פעם חשבתי שהוא כל כך חזק, כל כך טוב ומפנק, הוא היה מחזיק לי את היד ביד שלו בזמן שהיד השניה שלו נגעה בי. היד שמיששה אותי, היד שהיתה נתקעת בי, היד השחורה.

כשאמא היתה מרביצה לי רציתי תמיד שאבא יהיה לידי כי אז הוא היה צועק עליה ומלטף את המקום שצרב וכאב מהמכות של אמא. כשאבא היה בבית הייתי מתפללת שכולם ישארו ערים כדי שאבא לא יבוא למיטה שלי ויעיר אותי עם היד השחורה ההיא. בלילה הוא היה בא, שוכב עלי והכל היה בשקט, לא העזתי לפצות פה ובבוקר הייתי קמה כאילו כלום לא קרה, כאילו הכל בסדר. ידעתי שאסור לספר, אסור היה לתת למישהו לדעת, אסור שמישהו ירגיש, לא היה מישהו שמותר לספר לו.

אמא ידעה הכל ושתקה, שתקה כמו שאני שתקתי, אבל לא הרגישה מה שאני הרגשתי. אמא...אמא זאת שצריכה לחמם את הלב, הפכה להיות זאת שבגללה הלב הופך להיות אבן כשאני אומרת את המילה אמא. אמא היתה לי רק אחת, אמא שעשויה כולה מאבן. אבל אבא? אבא היה לי פעמים, אבא של הבוקר ואבא של הלילה. אני ממש שונאת את עצמי, ידעתי כל הזמן שאני ביקשתי זאת ממנו, הצורה שלי דרשה את זה, לא יכולתי להתקומם, לא היה בי הכוח.

מאיה הגדולה, אני מצטערת על שלא היצלתי לך את החיים, אני מצטערת על ששתקתי, מצטערת שעזרתי לצלקות להמשיך ולגדול. אני יודעת שאת שונאת אותי, אני יודעת שהיית מעדיפה שלא הייתי בכלל קיימת. אבל גם לי לא היה טוב, גם אני לא רציתי בזה, איך את יכולה לחשוב שאני זו שדרשתי את זה?! רק ילדה בת תשע הייתי. אני יודעת שכמה סליחות שאבקש את תמשיכי לא לאהוב אותי, אבל אני מבקשת ממך שתנסי לפחות לסלוח ולקבל אותי בתוכך. הרי בסך הכל שתינו מרגישות את אותו הכאב ולשתינו יש אותה הצלקת, לא ידעתי שהשתיקה שלי תהרוס לך את כל החיים, באמת שלא ידעתי. איך אצליח להסביר לך שברגעים ההם ככל שהרגשתי צורך לצעוק לעולם ככה נדבקו לי השפתיים, מצטערת שהעברתי לך את הגוף הזה, את הגוף המגעיל שאותו את צריכה לנקות ולטפח מידי יום. בואי מאיה וננסה בכל זאת להיות אותה מאיה ונעזור אחת לשניה לסחוב את הגוף שאנחנו כל כך לא רוצות. בואי נעזור אחת לשניה לשאת את הכובד הזה, זה יכול לעזור להקל עלייך. קבלי אותי מאיה ועם כל הקושי נסי לסלוח לי, לפחות תנסי ואז תראי שיהיה לנו קל ביחד להתמודד מול אבא ואמא. את תראי שנצליח, רק קבלי אותי אלייך.

וזאת תשובתי אלייך מאיה קטנה
נכון, אף פעם לא יכולתי לאהוב אותך. תמיד חשבתי שהכל בגללך ואם היית מדברת, אז אולי... אולי הכל היה בסדר עכשיו.

הרבה שנים שמרת את הכל בפנים והנה עכשיו אני חשפתי אותך, גיליתי לכולם מי את ואני מצטערת על כך. אני באמת מצטערת, אני חושבת שעשיתי לך עוול, כמה שניסיתי להסתיר את הכל. כמה שנים את שתקת וניסית להגן על עצמך ופתאום ביום אחד הופעתי אני ועם כל השנאה שלי אלייך ועם כל הכעס סיפרתי הכל. אני ממש מצטערת, אני יודעת שלא הייתי צריכה לספר ולא היתה לי זכות להפר לך את השתיקה אבל הייתי זקוקה למישהו שישמע. הייתי זקוקה למישהו שידע ולא היה איכפת לי למי, מישהו שיגיד את המילים שאנחנו לא אמרנו ואת יודעת מה? אני יודעת שטעיתי. היום אני יודעת שלא הייתי צריכה לחשוף אותך, כי אף אחד לא יודע ולא מבין והיום אני יודעת שזה תמיד ישאר שלי ושלך. אנשים שסיפרתי להם יכולים להיות רק מהצד, אף אחד לא יכול להרגיש באמת, אז למה לספר? רק את ואני חשות את הכאב ואת ואני נסחב את זה איתנו כל עוד אנחנו בחיים ולכן רק את ואני צריכות וחייבות להתמודד עם הכל ונמשיך הלאה.

אולי אף פעם לא הודיתי בזה אבל, אני רוצה להגיד שאני זקוקה לך. אני רוצה להגיד שלא את צריכה להצטער, אני זו שחשפתי אותך אני זו שהרסתי את השתיקה.

את טעית פעם, אז מה? גם אני טעיתי. הטעות שלך היתה השתיקה שלא ביקשת עזרה והטעות שלי היתה שהמשכתי את הטעות שלך. ובמקום לעזור לך קמתי, ברחתי לסמים וחייתי עם זה בפנים ועוד יותר גרוע שניסיתי אפילו להרוג אותך, רציתי שתמותי. אבל עכשיו אנחנו צריכות אחת את השניה וזה הכי חשוב. עכשיו אנחנו מבינות שלך יש אותי ולי יש אותך ורק אנחנו נוכל להתגבר על הכל. גם על המכשול הגדול הזה.

אז בואי ניתן יד אחת לשניה ונצעד קדימה, אני רק מבקשת שנתחלק בתפקידים - את תישארי עם מה שקרה לך ותסחבי את זה לבד ואני אדאג לשמור על עצמי. כדי לא לחזור לסמים, ולהיות ולהפוך למאיה שאף פעם לא זכינו להיות.

אם נעשה את זה אנחנו נצליח, את תראי שאנחנו עוד נצליח, אנחנו נהפוך להיות גאות אחת בשניה. את עוד תראי....