בזמן שמעבר לזמן חייתה חיפושית קטנה. אביה ואימה אהבו אותה מאוד וקראו לה אגל טל. לפני השינה היו מלטפים אותה ולוחשים לה דברי אהבה, היא הייתה מניעה את מחושיה בהנאה, והייתה המאושרת שבחיפושיות השדה.
בחורף קר במיוחד, אימה חלתה, נפלה למשכב והלכה לעולמה. הקטנטונת ואביה התקשו לעצור את הדמעות, והכינו לזיכרה תלולית.
באחד הבקרים כאשר יצאו לקשט את התלולית, זרועות אימתניות הגיחו ממעל וחיפושית זבל עצומה הסתירה את עין השמש. האב, שמעולם לא ראה חיפושית כה גדולה, התאהב בה מייד והזמין אותה אל ביתו. לא עבר זמן רב והם נישאו.
חייה של החיפושית הקטנה השתנו לבלי הכר. בימים, היתה מכדררת כדורי זבל ולמרות ששטפה את גופה, הסירחון דבק בה ולא הרפה; ובלילות, הזרועות הקוצניות של אימה החדשה הבהילו אותה, והיא כבר לא התכרבלה לצד הוריה.
יום אחד, חיפושית הזבל הביטה בה במבט חודר וסימנה לה לעמוד על ערמה בחצר. החיפושית הקטנה צייתה. החיפושית הגדולה החלה מכדרת סביבה כדור זבל, כשהיא הופכת אותה מצד לצד.
בהתחלה זה היה שעשוע והקטנה צחקה, אך עם חלוף הדקות הכדור הלך והתהדק סביבה והיא התקשתה לנשום. "אין לי אוויר" צווחה, אך כל התיחסות לא נשמעה. כאשר הייתה דחוסה בפנים בחשכה מוחלטת, הכדור עצר.
חיפושית הזבל עלתה עליו והטילה לתוכו כדורי ילדים קטנים.
השמש שקעה. האב, שהיה תשוש מהחיפושים אחר בתו, נרדם מייד. כל הלילה חלם על אגל טל. כאשר הקיץ משנתו, אישתו החדשה הגישה לו דובדבנים ושוקולד והוא חייך אליה בעיניים מלאות הערצה.
בבוקר, החיפושית הקטנה התעוררה משינה טרופה, הכדורים הקטנים החלו לזוז והניעו את הכדור כולו. ילדי החיפושית בקעו והחלו לבטוש ולרמוס את סביבתם. הם היו רעבים מאוד וחיפשו במרץ אחר מזון למלא את בטנם.
כשהבחינו בחיפושית הקטנה הסתערו עליה מכל עבר, תלשו את כנפיה, נגסו בה וזללו את בשרה. אחרי ששבעו, יצאו מהכדור אל אוויר העולם.
חיפושית הזבל צפתה במתרחש, והתמלאה גאווה למראה צאצאיה הפורצים מהכדור בזה אחר זה. היא קרבה אל הכדור מוללה אותו בידיה, ופרקה אותו לפרורים. במרכזו נותרו זוג מחושים קטנים, היא זרקה אותם הצידה בשאט נפש, ושבה לביתה מסופקת ומרוצה.
עם בוא הקיץ, האדמה הפכה יבשה, וכל שנזנח בחורף נחשף והתגלה. חלילנית שעברה במקום ראתה את זוג המחושים, הרימה אותם מהאדמה והתבוננה בהם בסקרנות. היא קרבה אותם אל פיה, נשפה החוצה גרגירי עפר שנתקעו בתוכם, וצליל עכור ומכחכח החל להשמע.
החלילנית המשיכה לנשוף, כמו מבצעת החייאה בחיים עלומים, הצליל התייצב והפך ברור ונקי. החלילנית נשפה והמנגינה נוצרה. חליל המחושים החל מנגן עם רצון משל עצמו.
הצלילים גוללו עלילה, ואפשר היה לראות את המנגינה. חליל המחושים תיאר את קורותיה של החיפושית הקטנה.
החלילנית הקשיבה בקשב רב וצמרמורת חלפה בגופה. היא קרבה את חליל המחושים אל ליבה, ושמעה את ההבטחה.
החלילנית נסעה בכל רחבי היבשת, והמונים באו לשמוע את המנגינה החיה. את התיאור הלא יאמן על החיפושית הקטנה, שקיפדה את חייה אך סיפורה לא נגדע, שלא יכלה להשמיע קול וכעת קולה נישא ברמה.
המנגינה ריגשה את השומעים, פתחה את הלבבות ואיחתה את הקרעים. על גלי המנגינה שנישאה באוויר, עפה לה חיפושית הרוח, כשהיא מחוברת ושלמה.
אוף, זה כל כך עצוב!!!
ואווו. תיאור כואב כאב חד ומדייק של הזוועה הזוועות המוות שהתרחשו בנו.
תאור החלי שקיבל חיים חלקיים תורם את המצב העגום שאחרי המוות אי אפשר לחזור לחיים לגמרי. יש בזה מן הטוב בהזדהות שמישהו מבין את המוות החי בתוכי ואת זה שאי אפשר כאילו להיות חיה רגילה מעכשיו אבל גם קצת מחבל בתקווה שיום אחד אהיה חיה תרתי משמע, עם חיים חדשים שכמו שאומרים ומבטיחים לנו, ששווה לחיותם
תנו לי להמשיך להאמין שזה יקרה. בבקשה. ושלא ישאר רק מנגינת סיפור עלובה ומזעזעת .