ערב עיון – המאבק בסחר בנשים – מאורגן ע"י עמותת גלגלי צדק ב"מרכז הישראלי", ירושלים

מכון תודעה כל הזכויות שמורות ©

מה הגורמים שהביאו לתופעה ולצמיחתה?

ביקוש, ביקוש ועוד ביקוש כמעט משחר ההיסטוריה ועוד בימי תמר ויהודה. אז לא קראו לזה כך אלא פשוט סחר בעבדים ובשפחות . גם אז הסחר היה גלובלי כי העבירו את השלל ממקום למקום והמנצח זכה.

עם ביטול העבדות במאה ה19 בעולם המערבי לא ממש התייחסו לכל סוגי העבדות והסחר לזנות נקרא "עבדות לבנה" . באמצע המאה ה20 באו"ם הצביעו האומות המאוחדות בעד שתי אמנות בינלאומיות חשובות. ב 1948 נתקבלה האמנה לזכויות האדם וב1949- נתקבלה האמנה למיגור הסחר בבני אדם וניצול זנותם של אחרים שנוסחה על ידי הפדרציה האבוליסיוניסטית הבינלאומית.

היום בעולם קפיטליסטי של סחר גלובלי בעל אמצעים טכנולוגיים מגוונים שלכל אחד יש גישה אליהם כאשר הפורנוגרפיה – תעשיה שמגלגלת ביליונים – משמשת כשופר תעמולה ומקדמת את המסר שיש קבוצה נגישה של נשים וילדים שרק מחכה שינצלו אותה.

בעולם רווי אזורי קונפליקטים, אזורי מלחמה ואסון מתבייתים ציידים רודפי ממון על קבוצה זו והחלשים והנגישים שבהם הינם טרף קל.

זנות והסחר לזנות יכולים להתקיים בחברה אדישה לנזקים שהיא גורמת. הנזקים נגרמים גם לחברה עצמה אך בעיקר לקבוצה שלמה של אנשים פגיעים עקב צירוף גורמים: עוני, התעללות מינית, פיזית או נפשית בילדות, גילוי עריות, איבוד קורת גג או התייתמות בגיל צעיר.

מערכת משומנת של בעלי מכונים וסוכנויות ליווי, מתווכים וסוחרי בשר וכמובן לקוחות שלא איכפת להם. מדי שבוע מופיעות כתבות בעיתונים עד כמה מסכן הקורבן הגבר שלא מאפשרים לא לפרוק צרכיו ולקנות שירותי מין אחרי בילוי נחשב לשיא האיניות. גם בית המשפט הישראלי מצד אחד מגנה את תופעת הסחר לזנות ומטיל עונשים כבדים על סוחרי הנשים ומצד שני, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב פסקה כפיצוי לנפגע תאונת דרכים בן 30 שירותי מין פעם או פעמיים בשבוע עד גיל 70.

היכן ישראל ממוקמת בכל המערך הזה של כוחות אפלים, מאפיות וארגוני פשע?

בשנה האחרונה על פי דיווח מהמשטרה אין כרגע אומדן מדוייק של מספר הנשים הנסחרות בארץ אך ברור כי עקב המעצרים והפשיטות הרבות של המשטרה על מכוני הליווי וכן עבודתה המסורה והעיקבית של יחידת מג"ב רמון בגבול מצריים ירד מאד מספר הנסחרות עד כדי כך שעלה המחיר לנסחרת מ 3,000$- לעד 10.000 $ אך גם עלה מספר הנשים הישראליות שנשאבות לתוך המערך המשומן של מכוני/משרדי הליווי.

בשנה האחרונה צפינו בשתי מגמות סותרות.יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. במדיה יש יותר ויותר כתבות על הדרישה לקניית שירותי מין ורוב הכתבות אוהדות עבור הגברים הצורכים שירותי מין ומציגות אותם כקורבן. במנהלת ההגירה שנמצאת במגע ישיר עם נפגעות הסחר מתעלמים מהנחיות הממשלה שדורשות כי כל נפגעת סחר תתושאל ויוסברו לה זכויותיה להעיד ולהפליל את הסוחרים בה ופועלים כאילו אין כזו תופעה וכל הזרים ללא יוצא מן הכלל דינם לעזוב את ישראל כמה שיותר מהר. לעומת זאת , במשרדי ממשלה כמו משרד המשפטים, שם עו"ד רחל גרשוני כמתאמת הצוות הבינמשרדי עושה עבודה חשובה ומבורכת ,במשרד הרווחה וחלק מהמשטרה גדלה המודעות וההכרה שתופעת הסחר לזנות ניתנת למיגור וחייבים לטפל בה במלא המרץ . יחידה מיוחדת במשטרה מטפלת בפרשיות סחר ומגישה כתבי אישום נגד סוחרים וסרסורים וכן נגד משפחות הפשע המאורגן – במיוחד בירושלים.

בעייה קשה שעדיין לא טופלה היא הפיצויים לנפגעות הסחר שגם אם העידו לא תמיד מקבלות פיצוי על הנזק והסבל שעברו. ב 2004 מחצית מתיקי הסחר הסתיימו ללא פיצוי לקורבנות. עדיין ארוכה הדרך והאמצעים למיגור התופעה דלים.

כיצד מתמודדות מדינות אחרות עם בעיית הסחר בתחומן?

היות שהתופעה אדירת מימדים ומדובר פה בפשע מאורגן שיש למגר כמו הטרור העולמי במקומות רבים בעולם מקצים משאבים רבים למלחמה בו. ארה"ב לקחה על עצמה להיות שוטר העולם בנושא ומדי שנה מפיקה דו"ח על המאבק בסחר בבני אדם בעולם כאשר היא מתייחסת לכל המדינות מלבד מלעצמה. המצב בארה"ב מסובך ולא אכנס בסקירה כאן לתאר איך באמת נאבקים שם בסחר. אירופה קרובה אלינו יותר וישראל דומה יותר כארץ יעד לארצות אירופה המערבית .

באירופה הקימה הקהילה האירופאית פקוייקט בשם דפנה שהחל בשנת 2002 שמקיף גם ארצות יעד , טרנזיט וגם ארצות מקור. במסגרת הפרוייקט בתקציב של 50 מליון יורו תומכים בעיקר בארגונים לא ממשלתיים שמפתחים תכניות ופעולות למנוע ולהאבק בכל סוגי האלימות נגד ילדים, צעירים ונשים, להגן על נפגעי סחר וקבוצות בסיכון.

יעד הפרוייקט לאפשר סל שירותים הוליסטי שמראה הבנה מעמיקה מה זה להיות קורבן ואיך זה קשור לחברה שלנו. המטרות שעבורן ארגונים לא ממשלתיים יכולים להגיש בקשות לתמיכה:

• לקבל אינפורמציה , בסט פרקטיס, נסיון מקצועי כדי להבין וליצור מערך מניעה ועזרה לנפגי הסחר
• למחקר וללמידת הנושא
• עבודת שטח עם הנפגעים, גם ילדים וצעירים בכל השלבים של הפרוייקט
• יצירת רשת מולטידיסיפלינרית לטווח ארוך
• יצירת ויישום פרוייקטים של ליווי ועזרה לנפגעי הסחר ואלה בסיכון תוך הבטחת הביטחון לנפגעים
• הדרכה ויצירת כלים פדגוגיים
• יצירת פעילויות לעורר מודעות של הציבור וציבורים מסויימים.

איטליה ובלגיה הן הארצות הראשונות באירופה שהפעילו תכנית לעזרה לנפגעי סחר עוד בשנת 2000. בשתי ארצות אלו קיימות רשויות מיוחדות לעניין וכמובן גם מערכת מקלטים מטעם ובחסות המדינה. באיטליה קיים מלבד מערך מקלטים גם פרוייקט הגנת עדים במידה ונפגעות הסחר מסכימות להעיד . כדי להשיג אישור שהות באיטליה על הנפגעות למלא אחר 3 תנאים: לעזוב את הזנות, ללמוד איטלקית וללמוד מקצוע. אין צורך להעיד נגד הסרסור – זה לא תנאי.

נורווגיה הקדישה לשנתיים מ2003 עד 2005 15 מליון National plan of action $ היא מממנת ארגונים לא ממשלתיים להוביל מסע הסברה להעלות מודעות ציבורית והשגה ( OUTREACH) העצמה כלכלית לנשים בארצות המקור דרך ארגונים בינלאומיים. תכנית הגנת עדים ושיתוף פעולה עם האינטרפול, היורופול וארצות אחרות.

שוודיה – הממשלה השוודית מממנת ארגונים לא ממשלתיים בשוודיהובארצות מקור לתת שירותי תמיכה לנפגעות סחר.

מניעה: הממשלה השוודית מממנת תכניות חינוך והסברה, גם בשוודיה וגם בארצות הבלטיות. כמו כן ממנת הממשלה תכנית להעלאת מודעות בקהילה האירופית למאמצים להקטין את הביקוש לסחר. כמו כן היא ממנת ארגונים בינלאומיים באצות הבלטיות והבלקן ויוזמת מאמצים לפתח בארצות המקור תכנית פעולה למאבק בסחר ובזנות.

ה OSCE — ארגון למען בטחון ושיתוף פעולה באירופה מקדם תכנית לפיצוי נפגעות הסחר שבמרכזה נדרשות 55 המדינות החברות בארגון לאמץ גישה שבה הנפגעת תקבל אישור שהיה במדינת היעד ללא תנאי כפי שנעשה באיטליה כיום. ללא תכנית כזו 50% מהמגורשות ממוחזרות ונשלחות שנית לארצות יעד אחרות או לאותה ארץ.

 

Conference in Vienna 1/3/2005 for 150 specialists:

OSCE Special Representative on Combating Trafficking in Human Beings, Helga Konrad, urged the OSCE States to adopt a victim-centred approach and allow them an extended stay in the countries they are trafficked into.

"Up to 50 per cent of immediately expelled victims are 're-cycled' by traffickers and become victims a second time," she said. "Therefore States should offer victims real alternatives."

Ms Konrad was addressing more than 150 experts who gathered for a one-day meeting in Vienna dedicated to developing assistance to and protection of human trafficking victims.

"We should offer them a package, going beyond the conventional shelter or hotline possibilities. States should grant the victims extended stay, during which they can also work."

Ms Konrad said that among the 55 OSCE States, Italy was the only one offering victims such a possibility and thus a realistic chance for social inclusion.

Judge Maria Grazia Giammarinaro from Italy supported Ms Konrad's demand with concrete examples from her country.

"The number of court cases against traffickers registered a ten-fold increase within the first year of implementation of the new victim-centred Italian legislation," she said.

"Since the new law was introduced in 2000, almost 3,000 cases have been filed and brought to court, with hundreds of traffickers being sentenced and networks being crushed. Once the victims are sure of their safety and security, they are more willing to co-operate during the prosecution."

Ms Konrad stressed that a state should first offer protection to victims and then expect co-operation from them.

"Residence and work permits should be given unconditionally," she added. "We must switch from an exclusively law-enforcement approach to a victim-centered one. The victim as such is entitled to assistance – there is no justification for making assistance dependent on participation in the prosecutorial process."

A victim-centred approach will be more effective in curbing this serious crime and horrendous human rights violation, the OSCE Special Representative on Combating Trafficking in Human Beings concluded