בהקדמה לספרה המרתק, מבטן ומלידה- מטמורפיק, תרפיית הדפוסים הטרום לידתיים, כותבת יוכי קשת "הגוף זוכר הכל, ומוכן לספר הכל…עלינו רק ללמוד את השפה שבה הוא דובר…להבין את הרצף הסיפורי של חיינו ולקבל אותו" (עמ'9 ). אין ספק שזו התמצית, להבין שהגוף זוכר, שהוא מספר, שיש כאן שפה שאותה עלינו ללמוד; ואיך נלמד? והאם לסיפור יש רק פירוש אחד?

המורכבות גדולה אך הנתיב מעניין וחשוב. הספר מעורר מחשבה ומכוון לפתיחות הקורא/ת גם אם הקורא/ת אינו/ה מאמין/ה נלהב/ת בתיאוריות ניו-אז'יות. המסע לחקר העצמי בספר אינו מבוסס רק על סיפורי מטופלים/ות וסטודנטיות/ם אותם/ן פגשה יוכי במשך 20 שנות עיסוקה כמרפאה הוליסטית אלה גם על תובנות עמוקות ומעניינות של המחברת המבוססות על מחקרים ויצירות בתחומי ספרות, אמנות, שירה, פילוסופיה והיסטוריה.

זהו ספר היכרות מרתק עם תרפיית המטמורפיק. רובנו מתעלמים/ות בכוונה ממקומות אפלים ולא ידועים בסיפור חיינו. הנגיעה בחרדה ובכאב קשה לכולנו בעיקר בשל היותנו, רובנו, חוששים/ות מחוסר הוודאות של תוצאות נגיעה כזו. כתוצאה מהחשש רובנו קופאים/ות בדפוסים ההתנהגותיים הידועים לנו ואיננו מממשות/ים את הפוטנציאל ההתפתחותי הגלום בנו. הספר הינו בעיקר ספר הדרכה למרפאים הוליסטיים המבקשים לרכוש הדרכה והבנה מעמיקה עד לפרטים הקטנים בתחום המטמורפיק, אך הוא גם מיועד לכל מי שמאמין/ה בעזרה עצמית ובהחלט נותן כיוונים מעניינים לחקירת העצמי. (אישית אני ממליצה עליו כספר חובה לכל מי שמתכוון/ת להיות הורה בשלב כזה או אחר לחייו/ה).

המידע הרחב כולל דוגמאות לכך שהמטפל/ת לא יכול/ה לרפא אלא רק המטופל/ת עצמו/ה מסוגל/ת לכך. כל זה תוך מבט אל הפילוסופיה: ממזרח וממערב, דואלית ומוניסטית. התמונה רחבת יריעה וכוללת מודלים, נתיבים, ותיאוריות כמו גם דוגמאות מהחיים ובעיקר מהנסיון העצום של המחברת. פאן מאד מעניין בספר חשוב זה הוא יכולתו לתת מענים קונקרטיים למשפחות במצוקה בהן רמת האלימות הפיזית והנפשית בין בני המשפחה גבוהה. שנים רבות עבדה המחברת עם נשים וגברים שנסחרו לזנות ולעבדות ותובנותיה ממקרים אלו משליכות על התרומה הרבה של הספר כולו גם בתיאוריה וגם בפרקטיקה לתפיסה המטמורפית בה המטופל/ת הינו/ה שותף/ה מלא/ה והגורם היחיד המסוגל/ת לעזור לעצמו/ה להגיע להבנה ולחמלה ולהציע לעצמו/ה את האפשרות שלא לשחזר לעד את אותו הסיפור.

אין אלא לצטט את המחברת: "כאשר נדע כי יש לנו השפעה על האופן בו אנו חווים את חיינו, יתבהר בפנינו הנתיב לשינוי ואיזון". (עמ'258 ).

לאה גרינפטר גולד, יו"ר מכון תודעה לחקר תופעת הזנות ולעזרה לנפגעי/ות תעשיית המין.