"אין חדש תחת השמש" – אמר קהלת

ביום שלישי ה18- ליוני 2002 התקיימה פגישה עם בעלי מכוני ליווי בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים.

עו"ד ישראל קליין דיבר על "מיסוד באין ברירה". הוא טען שהבחורות מגיעות לישראל מרצונן ויש כל הזמן תחלופה… ובסחר מרצון אסור שיתערבו. הוא המשיל את תופעת הזנות והסחר בנשים לאותו בניין בעל שתי קומות: "בקומה ראשונה זנות ובקומה שניה סחר. אם מאשרים את קיום הזנות בקומה הראשונה אז צריך לאשר גם את קיום הסחר בנשים לצורכי זנות.

עד ב' סיפר על התאגדות חדשה. הוא קשור לתחום ומייצג אנשים בתעשיית המין:8  בעלי מכוני ליווי שמעסיקים 200 נשים בתל אביב וקבוצה של עורכי-דין ועיתונאים. מטרת האיגוד: "להביא את הזנות למיסוד חוקי ומלא – בטח בישראל שהיא מדינה לחוצה, הזנות היא פתרון לפורקן מלחצים". מדגיש כי "הזנות ברובה לא ראויה למיסוד כיום ודעת הקהל לא בשלה שהזנות תתקיים תחת מטריה חוקית" אך מבקש לתת את הדעת על התופעה וצריך להסדיר ע"י מדיניות. כאשר נשאל כיצד מגיעות הנשים למכונים ענה כי "יש אנשים בחבר העמים שמאתרים נשים שעונות על הדרישות והן מגיעות בדרכים עקלקלות. מי שגורם לתופעת הסחר בנשים הוא משרד הפנים. משרד הפנים מתנהג בצורה שנוגדת את החוק כי יש לו קריטריונים גזעניים… אם לא היה כל כך קשה אז בעל המכון היה מזמין את האישה לארץ ישירות". למעשה בעל המכון אינו קונה את האישה אלא "בעלי המכונים קונים את התפוקה של העבודה שלה". עד ב' מבקש "הפרדה בין בעלי המכונים ובין הסרסורים שקונים את הבחורה עצמה". תופעה שבעיניו פסולה. הוא מדגיש שוב כי "בעל המכון לא רוכש את הבחורה – רק מעמיד את המכון לעזרתה" .

הרעיון הזה של התארגנות סוחרי נשים ובעלי בתי בושת אינו רעיון חדש. זה מה שקורה בהולנד כיום וזה גם מה שקרה בקהילה היהודית בארגנטינה בתחילת המאה ה-20.

עד 1914 מרכזי סחר בנשים בדרום-אמריקה התמקדו בבואנוס-איירס – ארגנטינה ובמונטה-וידאו – אורוגואי. בשנת 1897 – על פי דו"ח של הקונסול השוויצרי בבואנוס-איירס דווח כי סוחרי הנשים היו בעיקר יהודים פולנים. על פי אותו דו"ח מקור 40% מהזונות הוא פולניה,15% מרוסיה,11% מאיטליה,10% אוסטריה הונגריה,5% מצרפת, 4% מאנגליה,3% ספרד, ו-3% ארגנטינה. וינה ובודפסט היו מרכזי סחר בנשים באירופה. נשים אירופאיות ובעיקר יהודיות מבוהמיה, הונגריה וגליציה נלקחו לטרייסטה וגנואה ומשם נשלחו לנמלים בכל העולם. בוינה היו קיימות כ180- סוכנויות שינוע לזונות כאשר ברשותם נשים מוכנות להפלגה לכל יעד בכל רגע נתון. גם האימפריה הרוסית היוותה ארץ מקור. בעיקר דרך אודסה – הזונות היהודיות מוצאן היה מהקווקז, וורשה, קייב, פטרוב וקליש והן נשלחו לבתי-בושת בארצות שונות. מרכז יעד ענק היה נמל אלכסנדריה במצריים לשם נשלחו נשים ממזרח אירופה.75% מתוכן היו אוסטרו-הונגריות,רומניות, יהודיות, רוסיות, יווניות. ידוע שחלק נכבד מאותן נשים שהגיעו לגדות הנילוס יועדו למלא את ההרמונות ובתי-הבושת של האימפריה העותומנית. לאלכסנדריה, ששימשה כבורסה של שוק הנשים הגיעו סוחרי נשים כדי לרכוש סחורה למילוי בתי הבושת בבומביי (הודו) ונמלים בסין. ועדה מצרית שחקרה את התופעה ציינה כי הנתיב של הנשים הנסחרות כלל את "אירופה, אלכסנדריה או קהיר, פורט סעיד, בומביי, קולומבו, סינגפור, סייגון, הונג-קונג, ושנחאי וחזרה." בתקופה של מלחמת הבורים אזור טרנסבל בדרום אפריקה הפך לאזור יעד עיקרי: אלפי נשים אירופאיות כולל מספר גדול של נשים צרפתיות, יצאו לעבר קייפ-טאון כדי לספק את הביקוש של חיילים בריטיים. גם יוהנסבורג הייתה מרכז מסחר בנשים.

בשנת 1899 חל שינוי מהותי במערכת הזנות בדרום-אמריקה. במונטה-וידאו בוטל האזור המיוחד של בתי-הבושת והחל מינואר 1904 סגרה עיריית בואנוס-איירס את בתי-הבושת הגדולים ואיפשרה רק קיום של בתי-בושת קטנים עד שלוש נשים בבית. היה פה ניסיון פשרה בין הרוח האבוליסיוניסטית והלחץ של הסרסורים. הסרסורים הארגנטינאים הבינו שעליהם להתאחד. החל מ1906- הם הקימו עמותה לעזרה הדדית בשם "ורסוביה ("וורשה")". מתוך עמותה זו הוקמו שני ארגונים נפרדים ומאד חשובים. ה- "צבי מגדל" (השם האמיתי היה בעברית) וה- "אשכנזים" ("ASQUENASUM"). ארגונים אלו היו בעלי כוח פוליטי וכלכלי והשפיעו על המערכת הפוליטית, על המשטרה ועל מקבלי ההחלטות. כדי לקבל הגנה ולהמשיך לפעול היו הסרסורים חייבים להירשם באחד מהארגונים ולא – לא קיבלו אישור לעסקיהם. הארגונים הסדירו את כל מערכת הסחר: קניה, מכירה, ורוטציה של הנשים מבית-בושת לבית-בושת, פיצויים לחברים שנשארו תקופה ללא נשים וכמובן דמי לא יחרץ לשלטונות וקניית מצפון נקי. לארגונים היו בתי-כנסת ובתי-קברות משלהם. על פי דו"ח צרפתי שנכתב בבואנוס-איירס הפעילו ה- "מגדל" באותה תקופה כ-1000 בתי-בושת שהכילו 3,000 נשים. וה- "אשכנזים" הפעילה כמחצית מכך. היו גם סרסורים במחתרת שהפעילו עוד 500 בתי בושת. הכוח הכלכלי שארגונים אלו רכשו איפשר להם לקנות את הכוח הפוליטי ואת השלטון במקום להלחם בו.