מבוא

למרות שההכרה החוקית בהטרדה המאיימת היא התפתחות חדשה יחסית, ההתנהגות שמעורבת בה היא בהחלט לא המצאה של המאה העשרים. ידוע, עם זאת, שההתנהגות הפלילית מסתגלת היטב לטכנולוגיות חדשות, לדוגמא פשעים שמעורבים בהם כרטיסי אשראי, טלפונים סלולריים ומעשי מרמה באמצעות מחשב. כיום קיימת גם הכרה בכך שהטרדה קיבלה צורה מקוונת, שהשם המקובל על הכל עבורה הוא cyber-stalking.

מחשבים אישיים ורשת האינטרנט מביאים את העולם לתוך ביתנו. הם מספקים גישה לכמות אדירה של מידע ומקומות מפגש וירטואליים שבהם יכולים אנשים מכל העולם להיפגש בסביבה אנונימית לכאורה. דוגמא אחת לכך היא פורומים וחדרי צ'ט שבהם
אנשים ממאות ארצות יכולים להתכנס ולהיפגש, להתחלק במידע ובקבצים, לשוחח על מגוון נושאים, החל ממוסיקה וכלה במין. למרות שאפשרות זו הולידה מספר רב של מערכות יחסים בינלאומיות, שרובן בלתי מזיקות, יש בכך גם את האפשרות שאישיות
מקוונת של אדם תהפוך למטרה של תשומת לב בלתי רצויה.

Cyberstalking, שאינה אלא הרחבה של ההטרדה המאיימת המתקיימת בעולם הפיזי, היא כאשר מדיום אלקטרוני כמו האינטרנט משמש כדי לעקוב אחרי, להטריד או ליצור קשר עם אדם אחר בצורה שהוא אינו מעוניין בה. ברוב המקרים, בהינתן המרחקים שעליהם משתרעת רשת האינטרנט, התנהגות זו לא תקבל ביטוי פיזי אך אין פירושו של דבר שההטרדה במקרה זה גורמת לפחות מצוקה. יש מגוון אמצעים שבאמצעותם אנשים יכולים לחפש ולהטריד אנשים אחרים, למרות שאין להם את אותם גבולות גיאוגרפיים. להטרדה מסוג זה יכולות להיות מגוון השלכות פיזיות, רגשיות ופסיכולוגיות לקורבן.

מטרת מאמר זה היא לבחון את התופעה הרחבה יותר של הטרדה ולתת כיסוי להיבטים החוקיים וההתנהגותיים, לבחון את השכיחות ותדירות של ההטרדה המאיימת. בנוסף מפורטים כמה אמצעי זהירות שבהם יכולים גולשים לנקוט כדי להגן על הזהות
המקוונת שלהם.

הטיפולוגיות והפתולוגיות של הטרדה

בהתאם למחקריו של המדען המשפטי ויוצר הפרופילים הפליליים, Brent Turvey, 1988, מרבית הטיפולוגיות (חלוקה לטיפוסים) אינן לוקחות בחשבון את הדינמיקה המוטיבציונית של התוקפים (מניעיהם). דינמיקות אלה יכולות לנוע בין רמות שונות של הטרדה מאיימת ולתפוס צורות מגוונות של ביטוייה. מסיבה זו, טיפולוגיות משרתות את החוקרים בצורה הטובה ביותר כאשר הן מספקות את התמונה הראשונית של התוקף, ולא כשהן משמשות כדי לספק הוכחה חותכת של מאפייניו. אבחנות חשובות בתוך הטיפולוגיות כוללות את אותם תוקפים שלהם היתה מערכת יחסים קודמת עם הקורבן, אלו ללא מערכת יחסים מוקדמת ואלו שפועלים מתוך דחפים שמהווים חלק מהפרעת הארוטומניה (יוסבר להלן).

Zona, Pallarea & Lane מגדירים (1988) הטרדה מאיימת כאשר התנהגות הפרט קשורה לקוגניציה (מחשבה) אודות הטרדה, כאשר להיות זה שחושב את המחשבה לא מספיק כשלעצמו והמחשבה חייבת להיות קשורה להתנהגות כדי למלא אחר הדרישה החוקית. החוק דורש שתתרחש התנהגות כדי שניתן יהיה לאסור עליה.

Vernon Geberth, חוקר מקרי רצח בדימוס ומחבר הספר Practical Homicide Investigation משנת 1996 מספק שתי קטגוריות רחבות של מטרידים. ישנם המטרידים בעלי האישיות הפסיכופטית ומטרידים בעלי אישיות פסיכוטית. הטבלה הבאה מפרטת כמה מהמאפיינים של כל אחת:

זוהי קלסיפיקציה כללית במידה מסוימת שעל פיה ניתן לבחון התנהגות של הטרדה. החלוקה השנייה (המטרידים הפסיכוטים) מצביעה על נוכחות של הפרעה מנטלית כלשהי והמטריד יכול להיות מודע או לא מודע למעשיו.

Zona, Pallarea & Lane  מספקים טיפולוגיה בינאישית מובנת מעט יותר המבוססת על מערכת היחסים בין הקורבן והתוקף. במחקרים שנעשו במשטרת לוס אנג'לס, סיווגו את המטרידים על פי שלוש קטגוריות בסיסיות. הגילוי המאוחר יותר של הקטגוריה
הרביעית כלל את אותם אנשים שטענו כי מישהו מטריד אותם על מנת לקבל את תפקיד הקורבן. תוצאות המחקרים שצוטטו לעיל מראים על קיומן של החלוקות הבאות:

1. אובססיה פשוטה – Simple Obsessional: מקרים אלה כוללים קורבן ותוקף שהייתה להם מערכת יחסים בעבר. קבוצה זו מהווה את הקטגוריה הגדולה ביותר (47% על פי Geberth, 1992) ומהווה מקור לסכנה הגדולה ביותר לקורבן. המוטיבציה מאחורי ההתנהגות יכולה להיות לכפות על הקורבן לחזור אל מערכת היחסים, נקמה שמטרתה להפוך את חיי בן הזוג לשעבר לבלתי נוחים על ידי הפחדתו.
2. אובססיית התאהבות – Love Obsessional: לרוב לא מעורבת בה מערכת יחסים קודמת. המטריד מכיר את הקורבן דרך התקשורת או האינטרנט. המטרידים מקבוצה זו מהווים את הקטגוריה השנייה בגודלה שמוערכת בכ43%- מכלל המטרידים (Geberth, 1992). מרבית המטרידים מקבוצה זו סובלים ממחלות נפש, כמו סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית. הסוג הנפוץ ביותר של המטריד במקרה זה הוא כזה העוקב אחר דמות מפורסמת, ומכאן שמה של הטרדה זו obsessed fan syndrome.
3. המטריד הארוטומני – Erotomanic: מקרים אלה שונים ממקרי אובססיית ההתאהבות בכך שהם רדופים על ידי דלוזיה שהקורבן מאוהב בהם (מקרים אלה הם בעלי השכיחות הנמוכה ביותר). המחקר מצביע על כך שהמטרידים בסוג כזה של הטרדה הן לרוב נשים, כאשר המוטרדים הם לרוב גברים בעלי סטטוס חברתי גבוה. חלוקה נוספת מדברת על ארוטומניה ראשונית (או טהורה) כאשר אין נוכחות של הפרעה נוספת וארוטומניה משנית, כאשר ההפרעה היא תוצאה של פתולוגיה דומיננטית אחרת.
4. סינדרום הויקטימיזציה המזויפת – False Victimisation Syndrome: קבוצה זו מאשימה אדם אחר, ממשי או דמיוני, בכך שהוא מטריד אותם (Hickey, 1997) על מנת להשיג הזדהות ותמיכה מהסובבים אותם. מרבית המטרידים הן נשים (Mullen, 1997 ;Zona and others; Mullen and Pathe, 1994).

בהטרדה ארוטומנית, "הנושא המרכזי של הדלוזיה הארוטית היא שהמטריד נאהב על ידי הקורבן" (American Psychiatric Association, 1994: p. 297). נראה כי ארוטומניה תופסת מקום דומיננטי בתוך הספרות הפסיכולוגית והפסיכיאטרית, למרות
שהפרעה זו מופיעה רק במיעוט מן המקרים, כפי שנדון מאוחר יותר.Meloy  קובע (1998) כי "מחקר אודות הטרדה מאיימת נולד מהמחקר הפסיכיאטרי של ארוטומניה והמחקר הפסיכולוגי של הטרדה מינית (עמ'79 ), מה שיכול להסביר מדוע אותה ספרות היא עדיין הרוב. טיפולוגיה הדומה לזו של Zona ועמיתיו פותחה גם על ידי Wright, Burgess, Laszlo, McCrary & Douglas בשנת 1996, המהווים קבוצה של חוקרי FBI בדימוס. תוך כדי פיתוח המערכת שלהם הם חקרו 30 סקירות של מקרים וביססו את הערכתם על משתנים רבים, כולל דלוזיות, מניעים, תוצאות המעשים ורמת הסיכון שבה היה נתון הקורבן. התוצאות שלהם הצביעו על שתי חלוקות רחבות: מטרידים לא ביתיים Non-Domestic Stalkers (עם תת הטיפוסים של מאורגן ודלוזיוני) ומטרידים ביתיים Domestic Stalker. המערכת הזו דומה מאוד לזו של Zona ועמיתיו בחלוקות שלהם של התאהבות אובססיבית, ארוטומניה ואובססיה פשוטה, בהתאמה.

נראה שהטרדה מאיימת יכולה להיות גם תוצאה של בעיות קליניות אחרות.Sulkowicz ,Burt & Wolfrage מציגים בשנת 1997 את המקרה של אישה בת 23 שסובלת מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, שהחלה לעקוב באופן אובססיבי אחרי ידיד שלה ברחבי האינטרנט כתוצאה מההפרעה. המאפיינים הבאים מתארים את המעקב:

"היא בילתה קרוב ל- 8 שעות ביום במעקב אחרי התקשורת שלו עם נשים אחרות ולא היתה מסוגלת לשלוט בקומפולסיה שלה, למרות שהיא הכירה בכך שההתנהגות שלה אינה נורמלית. היא מצאה שהוא מתחבר לרשת באותה שעה בכל יום והניחה שהוא מקיים פגישה קבועה עם אדם אחר באינטרנט. כאשר גילתה שמדובר באישה, חרדתה גברה אך פעולת המעקב הגבירה את התסמינים שלה. המטופלת המשיכה לחקור וגילתה מידע נוסף על אותה אישה, הגיעה למספרי הטלפון של הוריה והתקשרה אליהם במסווה" (עמ' 172).

יש לזכור כי זהו מקרה בודד ולהיזהר לפני שעושים הכללה כלשהי. המקרה הזה מכל מקום מציג אפשרות להופעה של התנהגות של הטרדה מאיימת באדם מסוים.

חשוב לציין כי הטרדה מאיימת, ממש כמו כל סוג אחר של פשע, התנהגות או הפרעה קלינית קיימת על רצף של חומרה. ההטרדה יכולה להיות כל כך נסתרת עד שהקורבן לא יידע שהיא מתרחשת. ייתכן גם שהמטריד מחזיק באמונה ש"אילו רק יכולה היתה להכיר אותי, היא היתה מחבבת אותי", ללא כל כוונות זדון. מקרי הטרדה מאיימת רבים אינם מגיעים לרמות חמורות של אלימות או הצקה (Meloy, 1998). החומרה של כל פעולה צריכה להימדד ברמת הפרט ויש לעשות הערכה זהירה לגבי הסבירות שכל
פעילות תעבור את הסף של המעשה הפלילי.

שכיחות

לגבי Cyberstalking, כמו לגבי כל פשע אחר, קשה לתת הערכה במונחים של שכיחות והסתברות בתוך כל אוכלוסייה נתונה. הסיבות לכך רבות ומגוונות, ביניהן העובדה שהקורבן עלול שלא להחשיב את ההתנהגות כמסוכנת, לא יידע שעוקבים אחריו או שלא יאמין שניתן לעזור לו כדי להפסיק את ההטרדה.

אחת הדרכים לקבל הערכות היא בחינה של ההפרעה באוכלוסייה קלינית, למרות חוסר הדיוק שלה שכן התוקפים יכולים לעולם לא להגיע לטיפול קליני. לעתים קרובות, הערכות של שכיחות מקרי ההטרדה המאיימת באוכלוסייה הכללית אינם אלא אקסטרפולציה (שקלול מתמטי) פשוטה של אותן אוכלוסיות קליניות.

למרות שמרבית הספרות על הטרדה מאיימת מתמקדת בארוטומניה כסוג הנפוץ ביותר של הטרדה מאיימת, יש מעט מאוד תמיכה לכך שטיפוס זה של מטריד הוא אכן הנפוץ ביותר (Harmon, Rosner & Owens, 1995).

בפרק בספרו שנקרא deClerembault On-line: A Survey of Ertomania and Stalking from the Old World to the World Wide Web, Lloyd-Goldstein משנת 1998, נטען שרק 20% ממקרים שבהם היו מעורבים גברים בדוח המקורי של   deClerembault (שעל שמו קרויה ההפרעה) ו20% -30%-  מקרים שבהם מעורבות נשים בהערכה של Segal משנת 1989/90  היו בעלי הפרעה ארוטומנית. רק שישה מתוך 48 המקרים במחקר של Harmon, Rosner & Owens משנת 1995 אושר כי הם סובלים מהפרעת האורטומניה ו- 10% במחקרם של Zona, Sharma & Lane משנת 1993.

Goode מתאר (1995) את "הטיפולוגיה של ההפרעה הפסיכיאטרית ומקבל את הארוטומניה כהפרעה דלוזיונית אך בשום אופן אין המטרידים כולם ארוטומנים" (עמ'30 ). Mullen קובע  בשנת 1997 ש"השכיחות של התסמינים הארוטומניים אינה ידועה" (עמ' 10). לא כל הסובלים מההפרעה הארוטומנית יגיעו לטיפול, ואם כן יעשו זאת בעקבות הפניית רופא או עם קבלת צו מרשויות האכיפה.

קיימת הערכה שכ- 20,000 אמריקאים עוברים הטרדה ברגע זה (D'Amico, 1997), כשהערכות יותר ליברליות מדברות על 200,000 (Jenson, 1996). נתונים שנאספו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באוסטרליה מראים כי יותר מ165,000-  נשים מעל גיל 18 עברו הטרדה מאיימת במהלך שנת 1997 (Lancaster, 1998). הערכות אחרות מדברות על כך שאחד מ- 20  מבוגרים יעבור הטרדה מאיימת בחייו ולמעלה מ- 200,000 בני אדם הפגינו תכונות של מטרידים (Tharp, 1992). עדויות שנאספו על ידי משרד התובע הראשי של לוס אנג'לס מדווחים על 600 מקרים של הטרדה מאיימת שעברו דרכם, כאשר כ- 20%  מהם כוללים סוג כלשהו של תקשורת אלקטרונית (L.A. Times, Saturday 23rd of January, 1999). בהינתן הממצאים החדשים, יש די עדויות כדי להבטיח שהמדיום האלקטרוני אכן מספק למטריד אפיקים חדשים כדי לממש את האיום שלו.

בסקר טלפוני מקיף שערך Centre for Disease Control מטעם משרד המשפטים בארה"ב, 8,000 גברים ו- 8,000 נשים נשאלו על התנסותם עם הטרדה מאיימת. התוצאות מראות כי קרוב ל- 8% מהנשים בארה"ב ו- 2% מהגברים עברו הטרדה מאיימת בשלב כלשהו בחייהם. כמו כן, קיימת הערכה שמליון נשים ו- 0.4 מיליון גברים עוברים הטרדה מאיימת במשך שנה אחת בארה"ב (Tjaden & Thoennes, 1997). ממצאים של מחקרים דומים מראים כי מרבית מקרי ההטרדה המאיימת הם בעלי טבע  הטרוסקסואלי, כאשר רק 1% מהמקרים מתרחשים בין אנשים בעלי העדפה מינית שונה.Meloy  & Gothard מצאו בשנת 1995נתונים דומים במחקר שלהם על אוכלוסיות שעמדו למשפט, כשדובר על 90% מהמקרים בהם המטרידים היו גברים שמטרידים נשים.

בשנת 1997, Harmon ועמיתיו מצאו שהפניות למרפאות לבריאות הנפש הפועלות בשיתוף פעולה עם בתי משפט היו ב- 0.6%  מהמקרים ועלו ל- 1.7% בשנת 1993. יש להיזהר בפרשנות של ממצאים אלה מכיוון שהם לא בהכרח מצביעים על עלייה בשכיחות מקרי ההטרדה המאיימת אלא מראים על שינוי ביחס של המערכת המשפטית למעשים, עלייה במודעות למעשים (שיכולה להוביל בסופו של דבר לעלייה בדיווח) או ירידה בסובלנות של הציבור.

המחקרים שבדקו את ההיבטים הדמוגרפיים של מטרידים מספקים מידע מעניין. למשל, מטרידים שייכים לרוב לשכבת גיל בוגרת יותר ממרבית מבצעי הפשעים והשייכים לאוכלוסיות הקליניות (Meloy, 1998; Harmon, Rosner & Owens, 1995; Mullen &
Pathe, 1994; Zona, Sharma & Lane, 1993). מטרידים השיגו לרוב הישגים אקדמיים גבוהים יותר מסוגים אחרים של תוקפים (1998;  Meloy, 1996 ,Lloyd-Goldstein)  עם 42% בוגרי תיכון, 22%  בעלי תעודות בגרות ו- 6% בעלי תואר ראשון (Harmon, Rosner & Owens, 1995). המוצא האתני של האוכלוסייה הקלינית היא בעיקרה לא לבנה (52% שחורים, 25%  היספנים, 9% לא ידוע ו -0.4% מזרחיים).Lloyd Goldstein טוענים (1998) שאולי בכ- 10% ממקרי ההטרדה המטרידים הם זרים (לא ילידי ארה"ב), כך שמהגרים הופכים להיות אוכלוסייה מועדת בחלק מתסריטי ההטרדה המאיימת (Meloy, 1998).

Cyberstalking – תיאור מקרה

כדי להעריך את ההיקף האפשרי של הבעיה הזו, עלינו להכיר בכך שהאינטרנט מגיע למיליוני בתים במאות מדינות. אותה רשת שמשמשת להעברת מידע, ביצוע עסקים, בנקאות ומשחקים משמשת גם מקום שבו אנשים מבצעים פשעים מסוגים שונים. הטבע
וההיקף של תופעת ה- cyberstalking  קשה יותר להערכה מבת דודתה, ההטרדה המאיימת המתרחשת בעולם הארצי, בהינתן האנונימיות וההיקף האדיר של התקשורת האלקטרונית.

בעוד שיש להכיר בהבדלים בין שתי צורות ההטרדה, חשוב מאוד להכיר בכך ש- cyberstalking היא ביסודו של דבר הרחבה של ההתנהגות הפיזית של הטרדה מאיימת. Casey מזהיר (1999): "המסר כאן הוא שעלינו להתרכז בפרטים, בייחודיות והמורכבות של מקרה זה או אחר ולאו דווקא להיתקע ברמת הטיפולוגיה, הטרמינולוגיה או העובדה שאנחנו עוסקים במדיום מסוג שונה". המגוון האמיתי של הבעיה ייוודע באמת רק אחרי שמספר גדול של מקרים יוצג לבחינה לרשויות ולחוקרים.

יהיה מי שיטען שכדי להפוך לקורבן של סוג כזה של התנהגות, לאדם צריכה להיות גישה למחשב אישי ולאינטרנט. הדוגמא הבאה תמחיש עם זאת, כיצד שני כלים אלה אינם הכרחיים וחוסר גישה לאחד מסוגי הטכנולוגיה הללו אינו מהווה הגנה מפני ה-Cyberstalker. הדוגמא מראה גם כיצד המטריד מקשר בין המישור הפיזי והוירטואלי. הנפגעת פגשה את המטריד בכנסייה והמשיכה לדחות שוב ושוב את חיזוריו הרומנטיים. המטריד, מאבטח בן 50, נקם בה בעקבות הדחייה שלה בכך ששלח את פרטייה האישיים ברשת האינטרנט. אלו כללו את התיאור הפיזי שלה, כתובתה ומספר הטלפון שלה ואף פרטים על האופן בו ניתן להתגבר על מערכת האבטחה בביתה. הוא פרסם תיאורים בדויים של פנטזיות אונס ואונס קבוצתי שלכאורה עליהם מפנטזת הנפגעת, בפורומים ברשת. גברים הגיעו לביתה של הנפגעת בתקווה "להצטרף" למימוש הפנטזיות הללו. בעוד הנפגעת צועקת מעבר לדלת שמדובר בשקר, התוקף המשיך לשלוח הודעות לפורומים ובהן אמר שאלו רק מבחנים שנועדו לוודא מי באמת ראוי לפנטזיות שלה.

אמה של הנפגעת טענה שגברים הגיעו לדלת ביתה בכל שעות הלילה, שקיבלה "עשרות שיחות מגברים שהשאירו הודעות  מלוכלכות ומגעילות". הנפגעת נאלצה לעזוב את ביתה, סבלה מירידה דרסטית במשקל, איבדה את משרתה ופחדה לצאת מביתה ההשלכות המאוחרות יותר של התנהגות ההטרדה על הקורבן כללו פגיעה פסיכולוגית ברורה ושינוי התנהגות שהביאו בסופו של דבר לאובדן העבודה והבית של הקורבן. גם אם המטריד לא התכוון לגרום נזק פיזי לקורבן, נוכחות האיום תמיד היתה ממשית והאפשרות של נזק דרך צד שלישי אף היא תמיד היתה קיימת. בצד הסוגיות של איום על בטחונה האישי של אותה נפגעת, לא ניתן להכחיש את ההשפעות הפסיכולוגיות של ההטרדה. מתוך L.A. Times, Friday the 22nd of January, and Saturday the 23rd of January, 1999

התמודדות עם הסיכון הנובע מההטרדה המאיימת

פרק זה יתרכז ברובו באמצעים בהם ניתן לנקוט כדי להפחית את האיום מצד המטריד. יפורטו להלן כמה טקטיקות פשוטות שניתן ליישם בכדי לשמור את הזהות של האדם בטוחה וכן יינתנו הנחיות לאותם מקרים בהם עלול אדם למצוא עצמו מטרה לתשומת הלב בלתי רצויה.

כתובת דואל (E-mail): מומלץ ליצור כתובת דואל שהיא נייטרלית מבחינה מגדרית (לא זכר ולא נקבה). בהינתן העובדה שמרבית קורבנות ההטרדה המאיימת הן נשים, יש לשמור על כתובת הדואל נייטרלית מבחינה זו. מומלץ להימנע  מכתובות דואל פרובוקטיביות, כמו למשל Sex_Kitten@ מכיוון שהן מושכות הרבה תשומת לב.

פרופיל: כשמשתמשים בחדרי צ'ט או פורומים, הממשק מאפשר לרוב לערוך את הפרופיל שלכם. הסירו כל מידע בעל אופי אישי, הדבר יקשה על אחרים לאסוף מידע עליכם ויאפשר לכם יותר שליטה בכמות המידע שאתם רוצים לספק, מתי, איך ולמי.

חתימה: תוכנת הדואל שלכם תאפשר לכם לרוב לצרף חתימה לדואל שאתם שולחים. זיכרו, שאחרי שאתם מנחים את תוכנת הדואל לצרף חתימה, זו עלולה להופיע בכל מסרי הדואל שאתם שולחים באופן אוטומטי. הדבר עלול לאפשר לאחרים לדעת עליכם
דברים שאינכם רוצים בהכרח להפיץ.

Headers: כאשר הדואל שלכם נשלח, ה- Header כולל לעתים מידע מזהה כמו שמכם המלא וכתובת הדואל. המידע נשלח לעתים ללא מודעות השולח. בדקו את ההגדרות של תיבל הדואל שלכם כדי לבטל את האופציה הזו.

קבוצות דיון מסוג Newsgroups: ללא קשר לסוג קבוצת הדיון המדוברת, עצם משלוח הודעות אליה יכול למשוך אליכם תשומת לב בלתי רצויה. אם אתם חייבים לשלוח הודעות לקבוצות דיון, השתמשו בכתובת דואל נוספת, למשל של Yahoo או Hotmail או אולי שיקלו לשלוח את ההודעה באופן אנונימי. האופציה אחרונה מאפשרת לשלוח דואל תוך שהיא מפשיטה אותו מכל המידע המזהה על מקור השולח (Grossman, 1998 and Casey, 1998). האמצעים הנ"ל לא יספקו אנונימיות מוחלטת למשתמש, אך עם זאת יש תקווה שהם יעכבו את תהליך הזיהוי שלו על ידי אדם שמראה עניין לא בריא בו. הפילוסופיה מאחורי אמצעים אלה היא שעדיף להקדים תרופה למכה.

חשוב ביותר שאם כבר הפכתם קורבן לתשומת לבו של מטריד, כל התקשורת עמו תירשם ותישמר. את הודעות הדואל יש להדפיס וגם לשמור על הדיסק, את שיחות הטלפון יש לרשום על פי התאריך והשעה בה בוצעו ותקשורת בכתב יש לשמור כדי לבחון אותה
מאוחר יותר.Meloy  ממליץ לאדם שהפך לקורבן של מטריד על הדברים הבאים:

גישת הצוות: בשל מגוון טיפוסי המטרידים, המניעים שלהם והבדלי הדינמיקה שקיימת בין המקרים, רצוי שהחקירה תיעשה בצוות של אנשים בעלי רקעים שונים. יש לכלול בצוות, באופן אידיאלי את "הקורבן, אדם המלווה אותו התומך בו נפשית, קצין משטרה בתחנה המקומית שמכיר את המקרה, נציג של הפרקליטות, במקרים מסוימים – עורך דין פרטי וחוקר פרטי או מאבטח" (עמ' 175). גישת הצוות תספק את הכיסוי הטוב ביותר של הסוגיות הנוגעות להטרדה המאיימת, לאיומים והסכנות שכרוכים בה.

ביטחון אישי: ללא קשר למעורבות המשטרה ומערכת המשפט, על האדם להיות מודע לכך שהוא האחראי העיקרי לביטחונו. לשלוט לפחות בהיבטים מסוימים של המצב, יכול לעזור לשמור על הרגשה של שליטה על מה שאחרת יוצר רגשות קשים של חוסר אונים.

רישום והקלטה: בהתחשב בהתנהגויות שמתרחשות במקרה ההטרדה הספציפי, לעתים הרישום היחיד של העובדות הוא מה שעושה הקורבן, כשהוא מנהל יומן מדויק של מה שמתרחש. באופן אידיאלי יש לרשום את התאריך והשעה וכמובן את הפירוט של המעשה שנעשה. אם ישנם ביטויים פיזיים להתנהגות, יש לשמור את כתב היד, לרשום מספרי לוחיות זיהוי של רכבים, תיאורי לבוש, זמן במהלך היום ואם אפשר את מספרי הטלפון שמהם מתקשר המטריד.

אי יצירת קשר עם המטריד: בעוד שהימנעות מלהיות בקשר עם המטריד יכולה להיות משימה לא פשוטה, בעיקר כאשר המטריד הוא בן זוג לשעבר, יש להימנע מכך בכל מחיר. על ידי יצירת קשר עם המטריד הקורבן, בלי כוונה, מעודד את התנהגות
המטריד בכך ש"כל קורבן שיותר קשר עם המטריד מעניק חיזוק למטריד, דבר שמנבא התגברות בתדירות של ניסיונות של המטריד ליצור איתו קשר לאחר מכן." (עמ' 177). Westrup מביא ניתוח פונקציונלי של ההטרדה המאיימת מנקודת  המבט של פונקציונליות של התנהגות המטריד. מומלץ לעיין במאמר זה על מנת לקבל מידע נוסף.

צווי הרחקה: צווים אלה אכן מגינים על הקורבן במקרים מסוימים. לצווי הרחקה יש את ההשפעה החזקה ביותר על התנהגות המטריד כאשר יש סיכוי שהוא יציית לצו. אולם במקרים מסוימים, צווים אלה רק משמשים כדי להצית עוד יותר את המצב, כפי
שקרה במקרה הקיצוני הבא:

"המטריד הביע את הבוז שלו בצורה גרפית למדיי הן לצו והן למערכת המשפט. הוא
רצח את אשתו בדקירות סכין והצמיד את צו ההרחקה לחזה שלה באמצעות הסכין".
(Geberth, 1992: p. 138).

הערכת אלימות תקופתית: למרות שתחזיות של תרחישים אלימים אינם יעילים במיוחד כשמנסים ליישם אותם ברמת הפרט        (Adair, 1993; Quinsey and Maguire, 1986 ;Turvey, 1997; Litwack and Schlesinger, 1997), הערכות תקופתיות כאלה יאפשרו לזהות מבעוד מועד סטיות מההתנהגות המקובלת חברתית.

מסקנות

הטרדה מאיימת מאופיינת על ידי מבנים שונים של התנהגויות ועם שונות רבה בין המקרים הפרטיים. Cyber-stalking היא אחת הצורות החדשות של הטרדה מאיימת. בתרחישים האלה, המטריד ישתמש במדיום האלקטרוני כדי לעקוב, להטריד ולהפחיד את
הזולת. ייתכן ולמוטרד היה קשר קודם כלשהו עם המטריד, אולם באותו מספר של מקרים למטריד ולקורבן לא היה שום קשר קודם.

רשויות האכיפה בכל העולם מתחילות כיום לנקוט פעולות נגד התנהגות של הטרדה מאיימת, מכירות בכך שזו בעיה ציבורית שדורשת תשומת לב. ההשפעות של ההטרדה המאיימת על הפרט יכולות לכלול היבטים התנהגותיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
סיכונים ספציפיים לקורבן יכולים לכלול אובדן של ביטחון אישי, אובדן עבודה, חוסר שינה ושינוי בהרגלי העבודה והשינה. השפעות אלה יש בכוחן ליצור מעמסה משמעותית על מערכת המשפט הפלילי ומערכת הבריאות, על כן יש עניין לרשויות לנקוט בפעולה דחופה כאשר מקרים כאלה מובאים לידיעתן.

בעוד שאין במידע האמור לגרום לקורא להימנע מפעילות ברשת האינטרנט בשל הסכנות שנובעות ממטרידים, קצת זהירות יכולה לעזור לשמור את זהותו של המשתמש סודית עד כמה שניתן. אם קרה והפך האדם לקורבן של תשומת לב בלתי רצויה, עליו לבקש
עזרה של הרשויות בהקדם האפשרי ולשמור כל רישום אפשרי של ההתרחשויות.

בעוד שהתנהגות של הטרדה מאיימת אינה חדשה, ההכרה בה במעגלים החוקיים האקדמיים היא בחיתוליה. רק באמצעות מחקר ממושך אודות הבעיה נהיה מצוידים טוב יותר כדי להתמודד עם מקרים ספציפיים כשהם מוצגים לפנינו. דרך לימוד מתמשך  וחשיפה של הטרדה מאיימת (ושל Cyberstalking), יוכלו חוקרים וקלינאים להיות מוכנים יותר להתמודד עם השלכותיה והשפעותיה.

Bibliography

American Psychiatric Association (1994). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (4th ed.). Washington: American Psychiatric Association

Burt, T., Sulkowicz, K., & Wolfrage, K. (1997). Stalking and voyeurism over the Internet: Psychiatric and forensic issues. Proceedings of the American Academy of Forensic Sciences, 3, p. 172

Casey, E. (1999). Personal communication. 3rd February

Coleman, F.L. (1997). "Stalking behaviour and the cycle of domestic violence". Journal of Interpersonal Violence, 12 (3), 420 – 432

Cullen-Anderson, S. (1993). "Anti-stalking laws: Will they curb the erotomanics obsessive pursuit?" Law and Psychology Review. 17, p. 171 – 191

D'Amico, M. (1997). "The laws -vs- online stalking." Netguide Magazine

Geberth, V.J. (1992). "Stalkers." Law and order, October, 138 – 143.

Geberth. V.J. (1996). Practical homicide investigation: Tactics, procedures and forensic techniques. Boca Raton: CRC Press

Goode, M. (1995). "Stalking: Crime of the Nineties?" Eighteenth International Symposium on Victimology, World Society of Victimology, 1994. In Criminal Law Journal, 1995. Volume 19, 21 – 31

Grossman, M. (1997). Mark Grossman's computer law tip: Cyberstalking – the newest form of terror.

Harmon, R.B., Rosner, R., & Owens, H. (1995). "Obsessional harassment and erotomania in a criminal court population." Journal of Forensic Sciences, 40 (2), p. 188 – 196

Hickey, E. (1997). Serial Murderers and Their Victims. (2nd ed.). California: Wadsworth

Jenson, B. (1996). Cyberstalking: Crime, enforcement and personal responsibility in the on-line world. Available online from http://www.law.ucla.edu/Classes/Archive/S96/340/cyberlaw.htm

Kienlen, K.K. (1998). Developmental and social antecedents of stalking. In Meloy, J.R. (1998). The Psychology of Stalking: Clinical and Forensic Perspectives. San Diego, California: Academic Press

Lancaster, J. (1998). Cyber-stalkers: The Scariest Growth Crime of the 90's is Now Rife on the Net. The Weekend Australian, June 20 -21

Lloyd – Goldstein, R. (1998). DיClerembault On-Line: A Survey of Erotomania and Stalking from the Old World to the World Wide Web. In Meloy, J.R. (1998). The Psychology of Stalking: Clinical and Forensic Perspectives. San Diego, California: Academic Press

Meloy, J.R. (1989). Unrequited Love and the Wish to Kill: Diagnosis and Treatment of Borderline Erotomania. The Bulletin of the Meninger Clinic, 53, p. 477 – 492

Meloy, J.R. (1996). "Stalking (obsessional following): A review of Some Preliminary Studies. Aggression and Violent Behaviour, 1 (2), p. 147 – 162.

Meloy, J.R. (1997). "The Clinical Risk Management of Stalking: "Someone is Watching over Me…" American Journal of Psychotherapy, 51 (2), p. 174 – 184

Meloy, J.R. (1998). In Meloy, J.R. (1998). "The Psychology of Stalking: Clinical and Forensic Perspectives. San Diego, California: Academic Press

Meloy, J.R., & Gothard, S. (1995). "Demographic and Clinical Comparison of Obsessional Followers and Offenders with Mental Disorders. American Journal of Psychiatry, 152 (2), p. 258 – 26

Mullen, P.E., & Pathי, M. (1994). "The Pathological Extensions of Love". The British Journal of Psychiatry, 165, p. 614 – 623

Mullen, P.E. (1997). "Erotomanias: (Pathologies of Love) and Stalking". Directions in Mental Health Counselling, 7 (3), p. 3 – 15.

National Victim Centre (1998a). New York Penal Section 240.25. Harassment in the First Degree. Available online from http://www.nvc.org/law/stlkny.htm

National Victim Centre (1998b). California Penal Code 646.9. Stalking. Available online from http://www.nvc.org/law/stlkca.htm

Saunders, R. (1998). "The Legal Perspectives on Stalking". In Meloy, J.R. (1998). The Psychology of Stalking: Clinical and Forensic Perspectives. San Diego, California: Academic Press

Sturgess, V. (1998). "Discussion Paper on the Offence of Stalking". Victims of Crime, Queensland

Tharp, M. (1992). "In the mind of a stalker." U.S. News and World Report, February 17, v112, p. 28 (3)

Tjaden, P., & Thoennes, N. (1997). Stalking in America: Findings from the National Violence Against Women Survey. Colorado: Centre for Policy Research

Turvey, B. E. (1998). Personal communication. 17th December

Victims of Crime (1998). Discussion paper on the offence of stalking. Victims of Crime Association of Queensland Inc

Westrup, D. (1998). "Functional analysis of stalking." In Meloy, J.R. (1998). The Psychology of Stalking: Clinical and Forensic Perspectives. San Diego, California: Academic Press

Wright, J.A., Burgess, A.G., Burgess, A.W., Laszlo, A.T., McCrary, G.O., & Douglas, J.E. (1996). "A Typology of Interpersonal Stalking". Journal of Interpersonal Violence, 11 (4) 487 – 503

Zona, M.A., Palarea, R.E., & Lane, J.C. (1998). "Psychiatric Diagnosis and the Offender-Victim Typology of Stalking." In Meloy, J.R. (1998). The Psychology of Stalking: Clinical and Forensic Perspectives. San Diego, California: Academic Press

Zona, M.A., Sharma, K.K., & Lane, M.D. (1993). "A Comparative Study of Erotomanic and Obsessional Subjects in a Forensic Sample. Journal of Forensic Sciences, 38, p. 894 – 903

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר:
http://www.crimelibrary.com/criminology/cyberstalking/