by Ken Singer, LCSW

הערה: מאמר זה נכתב עבור מטפלים שעובדים עם נפגעי תקיפה מינית ממין זכר. הוא כולל רשימה של מאפיינים רבים, חלקם מפחידים ומאיימים. לכן חשוב להדגיש שבשום מקרה לא מצפים שכל המאפיינים יופיעו, תמיד יהיו רק חלק. אם יש מאפיין שלא מוכר לכם, אין זה אומר שהוא בהכרח יופיע בעתיד. ייתכן ופשוט לא תחוו אותו כלל.

הכחשה ופגיעות

לנפגעים יש הרבה פעמים קושי להכיר בכך שמה שקרה הוא אכן התעללות מינית. קיים  אצלם צורך חזק לשמור על שליטה באינטראקציות עם אחרים. ייתכן והנפגע יהיה עקשן ונוקשה בכל הנוגע לשליטה ויעסוק לעתים קרובות במאבקי כוח או להיפך, ייראה פסיבי, תלותי ומנסה לרצות את האחר. בעצם, שני הדברים מהווים הגנה מפני תחושת פגיעות.

בלבול ביחס להעדפה המינית

ההעדפה המינית מקבלת ביטוי בכמה דרכים: אצל חלק מהגברים שטוענים שהם הטרוסקסואלים, קיימת התנהגות מינית עם גברים אחרים; ויש גברים הומוסקסואליים ששואלים שאלות לגבי ההעדפה שלהם ותוהים איך היו אילו לא נפגעו; יש גברים שלא עוסקים בשום פעילות מינית לא עם גברים ולא עם נשים ולא מסוגלים לקבוע את ההעדפה המינית שלהם.

בלבול בין צרכים רגשיים לבין מין

הצורך בקבלת יחס ודאגה יכולים לקבל ביטוי כצרכים מיניים. הרבה צרכים מולאו בעבר דרך ההתעללות המינית והמין ממשיך להיתפס כדרך היחידה לקבל יחס. מערכות יחסים אמיתיות עם גברים ונשים יכולות להיראות כמאיימות וכך פעילות מינית יכולה למעשה להוות דרך לקיים קשר כלשהו, גם אם שטחי ועדיין לענות על כמה צרכים. נורמות חברתיות מעודדות גברים לקשר תיפקוד מיני עם תחושת ערך אישי ולא מעודדות ביטוי ישיר של צרכים רגשיים. חלק מהגברים הופכים לדון-גו'אנים או יוצרים רושם שהם "פר הרבעה" כדרך להוכיח לעצמם ולעולם שהם לא הומוסקסואלים או חלשים בגלל שבעבר היו קורבנות.

בושה על היותם גברים

קיים בלבול וחרדה סביב הזהות הגברית. נפגעים רבים מרגישים מאוד לא נוח בחברה של גברים אחרים, לא אוהבים שגברים אחרים נוגעים בהם ונמנעים לעתים קרובות מסיטואציות בהן יכולים לראות אותם לא לבושים. בגלל שאינם מרגישים חלק מקבוצת הגברים, אולי יחיו די מבודדים מאחרים וישמרו על קשר עם מספר קטן בלבד של חברים. הרגש החזק ביותר ביחס לגבריות הוא בושה: "גברים אמיתיים לא נאנסים, הם יכולים להגן על עצמם". התפיסות המופנמות של גבריות גורמות לבושה או שאינן קיימות כלל. ייתכן והנפגע יבחר להפגין כמה מאפיינים נשיים בניסיון להפריד את עצמו מהדימוי הגברי השלילי או כדי להימנע מלהזדהות עם המתעלל שלו.

ריבוי התנהגויות כפייתיות

מין, אוכל, סמים, אלכוהול והתמכרות לעבודה הן דוגמאות להתנהגויות כפייתיות שכיחות שנפגעים משתמשים בהן כדי לספק את הדחף הפנימי להפעיל את עצמם ללא הפוגה כך שהכאב לא יורגש וכדי לספק את צרכי התלות באותם דברים. התנהגויות אלה לא פרודוקטיביות ולא באמת עוזרות.

סימפטומים פיזיים ורגשיים

אצל נפגעים רבים יש תלונות על לחץ דם גבוה וכאבים תכופים בחזה. חלומות או סיוטים שחוזרים על עצמם, שכוללים רדיפה ותקיפה, חנק ודקירות סכין. יש כאלו שקיים אצלם קושי להשתמש בבתי שימוש ציבוריים כדי להשתין. בים סובלים מדיכאון וחרדה.

דפוסים של ויקטימיזציה (הפיכה לקורבן) עצמית ושל אחרים

מרבית הנפגעים לא הופכים לתוקפים. עם זאת, בהרבה מההתנהגויות הלא-מסתגלות אפשר לראות ניסיון להרגיש כוח על אחרים, להעניש את עצמם או להשתיק בדרכים שונות רגשות לא רצויים שקשורים להתעללות. זה יכול לכלול התנהגויות של תוקפנות פסיבית או ניסיונות מעודנים להשפיל אחרים. חלק קטן מהנפגעים עושים acting out (מתן ביטוי לרגשות ומחשבות במעשים במקום במלים) על ידי חשיפה עצמית, שיחות טלפון מגונות או מציצנות. כעס של הנפגע כלפי עצמו יכול להתבטא בניסיונות אובדניים או כניסה למצבים מסוכנים שיכולים להוביל לפציעה או מוות גם בלי לבצע ניסיון התאבדות ממש. הנפגע יכול להגיב למצב בהווה כאילו היה זהה לחווית ההתעללות שעבר בילדות. הנפגע יכול להרגיש חסר אונים ולא להיות מסוגל לראות את המצב בהווה כמו שהוא באמת. מנגנוני ההישרדות מחקים את אותם אמצעי ההישרדות ששימשו אותו כשהיה ילד. קורה לעתים שנפגע ייכנס כבוגר למערכת יחסים
מתעללת שדומה בדרכים רבות להתעללות שעבר בעודו ילד.

שקיפות של גבולות

אצל נפגעים קיים לעתים פחד לא מציאותי שאחרים מסוגלים לראות את הכישלונות והפגיעות שלהם. הם יכולים לחשוש שאין בכוחם לעשות דבר כדי להגן על עצמם. חוסר יכולת להתגונן והרגשת הפגיעות יכולות לגרום לקושי לבסס אמון מינימלי ביחסים עם אנשים אחרים. תגובות נוספות אפשריות הן חרדה, זעם והתכנסות. ייתכן ולנפגע עם בעיה זו יש גם היסטוריה של התעללות שהיא לא רק מינית, אלא בעיקר פיזית ורגשית.

מערכות יחסים כאוטיות

אצל נפגעים קיימים קשיים רבים סביב נושא האינטימיות, אוטונומיה (הסתמכות על עצמו) ומחויבות למערכת יחסים. ישנן תנודות חזקות וקיצוניות בצרכים של קרבה וריחוק מאחרים. הצורך לקבל יחס ודאגה ולמלא את צורכי התלות נמצאים בקונפליקט עם הפחד מפני פגיעות והפיכה לקורבן. התנהגות זו משחזרת את החוויה של תוקף-קורבן עם בן הזוג כאשר אותו אדם הופך להיות לסירוגין תוקף ומגן.

תחושת אני שאינה מוגדרת היטב

הצורך בהגנה עצמית של הנפגע גורם לצמצום האני יחד עם תחושה מועטה של מיקוד שליטה פנימי (אמונה שדברים לא נמצאים בשליטתו אלא בשליטת גורמים מחוצה לו). עקב כך מתפתחות התנהגויות של תלות וייחוס חשיבות רבה לניסיונות להימנע מרגשות של בלבול ופגיעות.

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר הבא:
http://www.malesurvivor.org/Professionals/Articles/char.htm