הקדמה

המאמר יבחן שתי מערכות – משפחות וקהילות – וכיצד כל אחת מהן תורמת לבעייה של גילוי-עריות/אביוז מיני של ילדים.

שני פקטורים-קובעים של גילוי-עריות/אביוז מיני במשפחות הם:

1. מבנה המשפחה
2. החוקים והנורמות של המשפחה

שני פקטורים-קובעים של גילוי-עריות/אביוז מיני בקהילות הם:

1. מעמד הנשים והילדים
2. מערכת החוק והמשפט הפלילי.

 

יחד עם זאת, ישנם פקטורים-קובעים נוספים רבים לגילוי-עריות/אביוז מיני אשר לא יידונו כאן. "95% מהפוגעים בילדות הינם גברים, ו80% – מהפוגעים בילדים הינם  גברים"

(The Secret Trauma by Diane Russell; Child Sexual Abuse by David Finkelhor).

לכן, יתמקד המאמר הזה באבות כפוגעים. למרות שגם בנים, כמו בנות, עוברים אביוז – המחקר שנעשה עד כה מבוסס ברובו על בנות. אביוז מיני של בנים שווה בחשיבותו לזה של בנות, למרות זאת – רוב המאמר משקף את המחקרים על בנות.

הגדרה של גילוי-עריות

"גילוי-עריות, כאביוז מיני ואביוז של כוח כאחד, הוא אלימות שאינה דורשת כוח פיזי. הוא אביוז משום שאינו לוקח בחשבון את הצרכים  המשאלות של הילד, במקום זאת עונה לצרכי 'הדמות המטפלת' על חשבון הילד… אפשר לראות גילוי-עריות כאכיפה של  מעשים מיניים בלתי מתאימים, או מעשים עם רמזים מיניים, ע"י כל שימוש שנעשה בילד קטן למענה על צרכים מיניים או  מיניים/רגשיים של אדם אחד או יותר, אשר שואבים סמכותם מקשר רגשי מתמשך עם הילד הזה." (Blume, 1990, p. 4). הגדרה זו  מרחיבה את ההגדרה המסורתית של גילוי-עריות כדי לכלול כל אחד שיש לו סמכות או שליטה על הילד. הגדרה זו כוללת כפוגעים: בני משפחה קרובה ומורחבת, שמרטפים, מורים, מדריכים בתנועה, אנשי דת וכו'. "גילוי-עריות בין מבוגר וילד, או מתבגר קרוב, מוכר  היום כצורה הרווחת ביותר של אביוז מיני בילדים וכבעלת פוטנציאל גדול לפגיעה בילד." (Courtois, 1988, p.12 ). למטרת המאמר הזה, יידון רק גילוי-עריות בתוך המשפחה.

הדבר החשוב ביותר הוא חוסר האיזון בין הכוחות.

סטטיסטיקה

בערך אחת מתוך ארבע נשים אמריקאיות נוצלו מינית כילדות, לרוב בידי מישהו שהכירו. "מחקר חדש… מצביע על כך ש38%   מהנשים חוו פגיעה מינית בילדות. קיימות בעיות מחקריות ידועות רבות אפילו במחקר זה, אבל העיקרית שבהן היא: מה שלא זכור  אינו ניתן לדיווח. מהנסיון שלי (Blume) פחות ממחצית מהנשים שחוו טראומה מסוג זה זוכרות אותה מאוחר יותר או מזהות אותה  כאביוז. לכן, אין זה בלתי סביר שיותר ממחצית מכל הנשים הינן שורדות של טראומה מינית בילדות." (Blume, 1990, xiv )

משפחות

מבנה המשפחה

"תיאוריית המערכות בהקשר להתנהגות אנושית… מציבה שתי הנחות עצמאיות (בלתי תלויות): האחת – המצב או התנאים של  המערכת, בכל נקודת זמן, הם פונקציה של אינטראקציה בינה ובין הסביבה בתוכה היא פועלת. והשניה – שינוי וקונפליקט תמיד נוכחים במערכת. פרטים תמיד משפיעים על סביבתם ומושפעים ממנה. תהליכים של השפעה הדדית מחוללים שינוי והתפתחות" .(Longres, 1990. p. 19). כל פרט במשפחה הינו חלק מהמערכת השלמה. השלם גדול מסכום חלקיו. "ניתן לחשוב על משפחה בו-זמנית כעל שלם וכעל חלק ממערכת גדולה יותר". (1990,  p. 266 ,Longres). מה שמעורר את המערכת לחיים זו האינטראקציה בין החלקים. לימוד המשפחה חייב להתחיל בקשרים ובאינטראקציות שיש לכל חבר בה עם האחר. על פי תיאוריית המערכות, בעלי מעמד גבוה יכולים לשלוט בבעלי מעמד נמוך. הפרטים החברים במערכת הינם פרטים ייחודיים ובאותו זמן גם חלק מהמשפחה.  "המשפחה הינה מערכת מתוחמת/מגודרת הנמצאת באינטראקציה עם הסביבה. בתוך גבולות המשפחה נמצאים חבריה והתפקידים  שלהם, הנורמות, הערכים, המסורת, המטרות, ועוד אלמנטים אחרים שמבחינים משפחה אחת מהאחרת ומהסביבה החברתית…  משפחות אשר הגבולות שלהם פתוחים וגמישים הן הבריאות ביותר." (Longres, 1990, p. 274).

קיימות שלוש תת-מערכות במערכת המשפחתית: הורים, הורה-ילד, ואחאים (siblings). מבנה הכוח במשפחות בריאות הוא  הירארכי, עם הורים שחולקים ביניהם מידה שווה של כוח ולילדים יש תרומה משלהם באופן דמוקרטי. יחד עם זאת, ברור שההורים  הם הורים והילדים הם ילדים. בעוד סטטוס מתייחס למעמד ומרמז על מיקום בהירארכיה חברתית, תפקיד מתייחס להיבטים היותר  דינמיים של המעמד, הוא קשור יותר ל-מה האנשים בעמדות שונות עושים או שמצופה מהם לעשות… במשפחה, הפרטים קיימים רק בהקשר של התפקידים והמעמד שהם תופסים/ממלאים" (Longres, 1990, p. 322).

למשפחות לא בריאות יש גבולות סגורים (כמעט) עם קשרים מקובעים ונוקשים או לחלוטין אין קשרים. כמעט כל דבר הוא מקובע  ונוקשה: מטרות, תפקידים ויחסים,  וחוקים ונורמות. במערכות משפחתיות לא בריאות לא קיים כוח שווה, תת-המערכת ברמה הגבוהה (האב) שולט בדרך כלל, ותת-המערכות ברמה הנמוכה (אם/ילדים) כפופים לו ונתונים למרותו. האב יכול לשלוט בבני  משפחתו ולהגביל את התנהגותם. הוא יכול לחסום ביעילות הסתגלויות בריאות על ידי הגבלת ההתנהגויות/התפקידים של בני המשפחה ועל ידי בידוד המערכת המשפחתית מהקהילה.

"המשפחה, כמו כל המערכות, מתפקדת דרך תהליך שנקרא משוב (פידבק). לולאות המשוב הן שמשמרות את תפקוד המערכת…  במשפחות עם מערכת סגורה לולאות המשוב הינן שליליות ופועלות לשמור את המערכת קפואה ובלתי משתנה. זה נקרא שיווי משקל דינאמי… משוב גם מתמיד במשפחות על ידי חוקים (גלויים וסמויים) ששולטים במערכת… משוב חיובי עשוי לשבור את הסטטוס קוו  הקפוא של המערכת. משוב חיובי קורא תיגר על חוקים הרסניים שאינם נבחנים/נבדקים, גלויים וסמויים כאחד." (Bradshaw, 1988, p. 29-30).

ג'ון ברדשאו מדגים את התפיסה של עקרון שיווי המשקל הדינמי על ידי שימוש במובייל של משפחה. אחרי שמתפעלים את המובייל,  הוא תמיד ייעצר באותו מקום. "אפשר להמחיש מערכת משפחתית פתוחה כמובייל שנשמר בתנועה עדינה כל הזמן."
(Bradshaw, 1988, p.30).

וירג'יניה סאטיר משתמשת אף היא באנלוגיה של מובייל כדי להדגים כיצד מתקשרים ביניהם בני המשפחה. כשבונים מובייל משפחתי, חייבים לקחת בחשבון את כל בני המשפחה ולסדר אותם בהתאם כדי לאזן את המובייל. (Satir, 1988, p. 137) "כל המשפחות  נמצאות בשיווי משקל. השאלה היא: מה המחיר שמשלם כל אחד במשפחה על מנת לשמור על האיזון הזה?" (Satir, 1988, p. 1).

כדי שמשפחה תהיה בריאה, אבות ואמהות חייבים שתהיה להם תחושה טובה של מי הם, שתמצא ביטוי על ידי כישורי קומוניקציה  טובים, גבולות אגו ברורים, ותפקידים (roles) גמישים. כל הורה חייב להיות בריא על מנת שיהיו לו קשרים בריאים. אינטימיות דורשת שתהיה חלוקת כוח בתוך היחסים. מאחר ולילדים אין שוויון עם ההורים, טבעו של הקשר ילד-הורה אינו (ולא צריך להיות) אינטימי.  "אם הנישואין מתפקדים כשורה, יש לילד סיכוי להיות בעל תפקוד מלא. אם הנישואין אינם מתפקדים, החברים לחוצים ומסתגלים  בצורה בלתי-פונקציונלית." (Bradshaw, 1988, p. 31).

קרוגמן (1987) דן בתפישה של שיטת המשולשים (כמו בניווט) הבין-דוריים כדפוס בסיסי בארגון ושידור של אלימות משפחתית. הוא כותב: "למעשה, המשמעות היא שכשהמבוגרים אינם יכולים להתמודד עם מתח וקונפליקט בינם לבין עצמם הם מוציאים את זה על  הילדים…" זה "…דפוס שלרוב מתקשר עם אביוז מיני, הילד מורם להירארכיה ההורית והמערכת מתייצבת באמצעות היפוך  תפקידים… כמו כן יתכן ויוטל על הילד תפקיד של הורה חלופי לילדים אחרים או במקרה של גילוי-עריות אב-בת, תפקיד הרעיה החלופית." (Krugman, 1987, p.139).

עם התוצאה של בלבול תפקיד, גילוי-עריות אב-בת הוא מעין הסתגלות פונקציונלית של משפחה למתח תפקידי חריף. (Henderson, 1972, Lustig, et. al., 1966; Machotaka, et. al.,1966). להורים במשפחות כאלה לרוב יש חיי נישואין בלתי  מאושרים, ויחסי-המין בין בני הזוג אינם נעימים או אינם קיימים לחלוטין (Molnar and Cameron, 1975). האבות לרוב סמכותיים ופוגעים פיזית בתוך המשפחה (Weiner,1962) אבל אינם מסוגלים לספק לה את צרכיה. (Cormier, et. al., 1962). האמהות, מצידן, או שאינן רוצות או שאינן מסוגלות למלא את התפקידים ההוריים (Browning and Boatman, 1977) יתכן והן עצמן פגועות או חולות, עדיין מאד נתונות להשפעה של משפחות המוצא שלהן, או שאינן מרגישות נוח עם האחראויות האימהיות. בנוסף למתח עם בעליהן, יש להן יחסים מאולצים ומנוכרים עם בנותיהן. במצב זה, גילוי-עריות הוא תוצאה אפשרית ולעיתים אף פתרון לדילמה משפחתית. אמהות רבות – מדוכאות, משוללות יכולת ומתרפסות – אינן יכולות לספק כל הגנה לבנותיהן. הן חברות משפחה שוליות. (Finkelhor, 1979, p. 26)

חוקים ונורמות של המשפחה

"הסגולה החשובה ביותר של מערכת חברתית היא הנורמות החברתיות שמלכדות אותה. נורמות מבוססות על כל ההסכמים, פורמליים ובלתי פורמליים, מפורשים או מרומזים, אשר מווסתים ומאפשרים סדר ומטרה למערכת… נורמות חברתיות נחוות על ידי הפרט כציפיות של אנשים אחרים כמו גם הציפיות שנובעות מהעצמי כפונקציה של השתתפות עם אנשים אחרים… נורמות נובעות מתהליכים דמוקרטיים כמו גם מכאלה שאינם דמוקרטיים." (Longres, 1990, p. 35). משפחות הינן המערכת החברתית הראשונית שעוסקת בחיברות הילדים ומטמיעה בהם את הנורמות והחוקים של המשפחה והחברה. הילדים יורשים את החוקים והנורמות שהוריהם הפנימו במשפחות המוצא שלהם, ודרך האינטראקציות של ההורים עם סביבתם. כדי שנישואין יהיו בריאים צריכה להיות מידה מסוימת של התפשרות שתביא לקונצנזוס לגבי אלו חוקים ונורמות יהיו בשימוש המשפחה. ילדים נכונים לקבל את רוב החוקים והנורמות משום שהם רוצים וצריכים להשתייך למשפחותיהם. ילדים נחשבים ל- "טובים" אם הם מצייתים. לא לציית משמעו "לטלטל את הסירה" ולהסתכן בלהיות "רע" או "משוגע". במערכות משפחתיות בלתי פונקציונליות, הפרטים נאלצים לעיתים קרובות להקריב  את הזהות האינדיבידואלית שלהם ולוותר על הגבולות כדי לשמר את הישרדות המערכת.

על פי דיויד ל. קאלוף ניתן לזהות מספר איסורים, צווים ותסריטי קורבנות במשפחה אינצסטואלית. הם נמנים כאן בצורה מעט מקוצרת:

מערכת משפחתית כזאת של הכחשה יוצרת חוקים לא-מודעים מסוימים, מסרים משפחתיים, הפנמות או תסריטים של התנהגות בקורבנות שהם למעשה אוניברסליים. ללא החלמה מסייעת, השורד הבוגר נוטה לתפקד פחות או יותר בהתאם לאותם החוקים בבגרותו…

להלן מקצת מההנחות העיקריות שנמצאות בבסיס התהליך המשפחתי הדיספונקציונלי והאביוסיבי, ואשר עדיין פועלות בבוגר השורד:

א. הכחש – ללא ספק הפקודה להכחיש את הניסיון האקטואלי של הפרט היא הנקודה העיקרית…

• אל תחשוב, תראה, תשמע, תרגיש, תבטא או תטיל ספק בהתנסות שלך.
• אל תאמין במה שברור; קבל את הבלתי אפשרי.

ב. אל תאמין לעצמך או לאחרים.

ג. היה נאמן.

• אתה חייב להגן על המשפחה
• שמור על הסודות
• ציית
• אסור לך להשיב מלחמה, לא להסכים או להתרגז.

ד. אסור שיהיו לך צרכים

ה. אהבה משמעותה שפוגעים או משתמשים בך

ו. אל תבקש עזרה

ז. אל תראה כאב

• המעטה
• ביטוי ותלונות גופניות סימבוליות
• פציעה/חבלה עצמית

ח. אל תהיה ילד

• אין יכולת חקירה/בדיקה התפתחותית תמימה וסקרנית
• אל תשחק
• אל תעשה שגיאות
• היה דמוי-בוגר אבל ללא כוח וסמכות
• היה אחראי לכל אחד אחר.

ט. זו אשמתך.

• קיימת הנחה בסיסית עקבית שבזמן שכל האחרים עושים כמיטב יכולתם ואינם מצליחים להתאפק, אתה לעולם אינך עושה כמיטב יכולתך ואתה מתנהג כך בכוונה.
• שעיר לעזאזל

י. אתה רע, רשע, בלתי מוסרי, תתבייש ('אשם')

יא. אתה אחראי להתנהגויות האחרים

• הם אינם אחראים להתנהגות של עצמם
• זו אינה אשמתם
• אתה חייב לעזור להם

יב. תישאר בשליטה על עצמך ועל אלה שסביבך.

• עמוד על המשמר
• דריכות-יתר
• כל דבר רע שעלול לקרות הוא באשמתך ולכן זו אחריותך למנוע.

יג. אתה חסר יכולויות

יד. אל תבטא; אל תשאל; אל תעבד.

• אוריינטציה חיצונית
• אין זמן או מקום בטוח (חוף מבטחים) לבטא או לעבד התנסויות (בעיקר טראומטיות)
• מאחר וחוקי ההגיון במשפחות כאלה תלויים בנאמנות בלתי מוטלת בספק ויכולת החברים להתנהג במציאויות 'כאילו' (היפנוטיות), יש פקודה רבת כוח לשמור את כל האינטראקציות על פני השטח בלי כל ניתוח או שיפוט חיוני/גורלי.
• מוביל להסלמה/קפיצת מדרגה באמון בין-אישי בלתי ניתן לתהייה או פקפוק ואשר מסתיים לעיתים קרובות ברה-טראומטיזציה של השורד הבוגר.

ט"ו. הכחשה ודיסוציאציה הינן העקרונות הבסיסיים המארגנים של חיי המשפחה.

(Calof, 1988, pgs. 3-4)

המשפחה משמרת את שיווי המשקל שלה באמצעות נורמות/חוקים נוקשים ובני המשפחה לוקחים על עצמם תפקידים מסתגלים אך בלתי-פונקציונליים.

קהילות

סטטוס של נשים וילדים

סטטוס מתייחס לערך של העמדה. בין הקריטריונים המשותפים ביותר המשמשים לקביעת הסטטוס נמצאים: יוקרה, עושר, וסמכות. לעמדה יש סטטוס גבוה יותר אם למחזיק בה יש יותר יוקרה, אם הוא עשיר יותר ואם הוא יכול להפעיל סמכות (Davis, 1986, p. 544) לנשים וילדים יש מעט משלושת הקריטריונים קובעי-הסטטוס האלה.

נשים מופלות בעבודה. אישה משתכרת בערך 70 סנט על כל דולר שהגבר מרוויח. העבודות הנגישות לה הן בעיקר עם רמת השתכרות נמוכה וללא אפשרות קידום.

אם נשים מתגרשות מהבעל המתעלל הן עלולות למצוא עצמן נזקקות לסעד אם אין להן כישורי עבודה או כישורי עבודה מוגבלים. הן עלולות להיכנס ל- "מעגל העוני" המאיים ולחרוץ את דין ילדיהן. אם היא עובדת, קרוב לודאי שלא תמצא עבודה שתשלם מספיק על טיפול בילד. יתכן ותחשוש להשאיר את ילדיה עם שמרטף שעלול/ה להיות מתעלל/ת. רוב הקהילות אינן מספקות טיפול לילד בעלות סבירה לאמהות עובדות. נשים רבות מרגישות שאין להן ברירה אלא להישאר בקשר עם המתעלל ולנסות לעשות כמיטב יכולתן למנוע מילדיהן להמשיך ולהיות קורבנות.

אומדן הגירושין עומד על 50% אשר מתורגמים למספר רב של אמהות שנפגשות עם גברים וחלקן נישאות מחדש בסופו של דבר. בזמן המפגשים, אם עלולה להביא הביתה גברים שיתכן ויפגעו בילדיה אם תהיה להם הזדמנות.

אם נשים מתחתנות מחדש, הן עלולות לסכן את ילדיהן, במיוחד את בנותיהן, באביוז מיני. "לממצא שגילוי-עריות בין אב חורג לבת נפוץ יותר וקשה יותר מאשר גילוי-עריות בין אב ביולוגי ובת יש משמעויות רבות חשיבות. הברורות ביותר הן שלא רק שהבת של אישה שנישאה מחדש נתונה בסיכון גבוה יותר להיות מנוצלת מינית על ידי אביה החורג, אלא שזה סיכון ניכר… משמעות נוספת של ממצאים אלה היא שאישה עם בנות עשויה להיות זהירה יותר לגבי נישואין שניים אם היא מכירה בסיכון הנובע מכך לבתה." (Russell, 1986, p. 268)

"כפי שכמה חוקרים התחילו לחשוד, יתכן והמצב הוא שמספר גדל והולך של אבות חורגים הם למעשה 'פדופילים חכמים', גברים שנושאים נשים גרושות, או רווקות עם משפחות, כדרך להתקרב לילדים." (Crewdson, 1988, p. 31)

באופן מסורתי נשים וילדים הם רכוש הגברים אשר יכולים לעשות בהם כרצונם. (המחשבה שאישה, ועוד פחות מכך ילד, הם בעלי זכויות על גופם היא אכן מחשבה חדשה). קהילות שונות זו מזו ברמת הסובלנות שלהן כלפי אלימות בתוך המשפחה, אבל "הבית הוא עדיין מבצרו של הגבר".

חברה ככלל סובלנית – אם לא מוחלת מראש – על "סטנדרטים כפולים" (כלומר: גברים יכולים להיות פעילים מינית, אבל נשים לא).  חברה ככלל מאמינה בסטריאוטיפים של תפקידים-מיניים. תינוקות בנות לובשות ורוד ותינוקות בנים – כחול. בנות משחקות בבובות  ובנים במשאיות. נשים הן פאסיביות ומפתות, בזמן שגברים אגרסיביים ושולטים. הסטריאוטיפים האלה מיתרגמים לכך שנשים  נתפשות כאובייקטים מיניים וכך מתנהגים כלפיהן לא רק בבית אלא גם בעבודה ובקהילה בכלל.

"המידה שבה כל מוסד…" עוזר לנשים במשבר "משקפת את מידת היותו נתון להשפעת או שליטת נשים." (Herman, 1981, p. 211).

"ויקטימיזציה מינית יכולה להיות נפוצה כמות שהיא בחברה שלנו בגלל מידת העליונות של הגברים בתוכה. זו אחת הדרכים בהן הגברים, קבוצת הסטטוס השלטת, שולטים בנשים. כדי לשמר את השליטה, הגברים זקוקים למכשיר בעזרתו הנשים ייענשו, יוחזרו לתלם, ויחוברתו להיות בסטטוס כנוע. ויקטימיזציה מינית והאיום שבה שימושיים לצורך השארת הנשים מאוימות." (Brownmiller, 1975). באופן בלתי נמנע התהליך מתחיל בילדות עם הויקטימיזציה של ילדות… האמונות התרבותיות שתומכות במערכת השליטה-הגברית תורמות להפיכת הנשים והילדים לפגיעים מינית." (Finkelhor, 1979, p. 29-30). "הדיכוי של נשים כרעיות וכעובדות מעודד את הויקטימיזציה המינית של בנותיהן." (Finkelhor, 1979, p. 148)

החברה השלטת מאשימה את הקורבן. הילד/ה מואשמת בגלל האביוז המיני שחוותה: "הן ביקשו את זה, או שלא אמרו 'לא' ". האם אשמה משום שלא הגנה על הילד/ה: "היכן היא הייתה?" או "היא אינה דואגת לספק את צרכיו של בעלה". כשילדה מתבגרת היא נוטה להינשא למישהו דומה לאביה משום שאינה יודעת איך זה עם גברים נורמליים. לעיתים קרובות היא מרגישה לא נוח במחיצת  גברים בריאים. היא מבלבלת בין מין ואהבה. היא לעיתים קרובות חווה רה-ויקטימיזציה בבגרות ושוב מואשמת. אין פלא שקורבנות/שורדים אינם מדווחים על ויקטימיזציה ורה-ויקטימיזציה. הם יודעים שיאשימו אותם.

קורבנות גילוי-עריות מתויגים לעיתים קרובות כמשוגעים ומופלים במקומות העבודה, בחברות ביטוח וע"י מערכת המשפט.

מערכת החוק והמשפט

המערכת המשפטית היא חלק ממערכת פטריארכלית גדולה יותר המגלה אהדה /סימפטיה לגבר הפוגע ומאשימה את הקורבן או את אם הקורבן. מאחר ורוב המבצעים של אביוז מיני בילדים הינם גברים, נשים וילדים אינם יכולים לצפות לקבל עזרה משמעותית מהמערכת המשפטית. עפ"י סקר שנערך לאחרונה, "רק אחת ממאה אמרו שהפוגע בהן הורשע" (The Courier Journal, Dec. 2, 1991, p. A2).

באופן כללי מאמינים יותר לגברים מאשר לנשים, וודאי יותר מאשר לילדים. זה לא מספיק רק להוכיח שילד נפגע. מאחר ונדיר שיהיה עד כלשהו למעשה, זהות התוקף קשה להוכחה. "אפילו אם קיימות הוכחות רפואיות חותכות, מקרים של אביוז מיני נשענים על עדות הילדים המעורבים. כשילדים אלה צעירים מכדי להעיד, סביר שבכלל לא יפתח תיק… תוקפים רבים גילו מה שהתובעים כבר יודעים, שזו 'עונת הציד' מבחינת ילדים קטנים מאד." (Crewdson, 1988, p. 162).

שופטים מסרבים לעיתים קרובות להרשות עדות מומחה של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים שיכולים לשפוך אור על  ההיקף וההשלכות של אביוז מיני בילדים. סירוב לקבל עדויות מאמתות תורם ל- "הזיה המשותפת השלילית" שאביוז מיני בילדים הוא נדיר. ( Goodwin, 1985, p. 14).

מערכת החוק והמשפט פועלת על פי הנחה מוטעית – שאב אינצסטואלי פוגע רק בבני משפחתו שלו, ולא בילדים של מישהו אחר. בעוד שזה נכון לגבי חלק מהאבות הפוגעים, הרי שעל פי המחקר של Abel 1983, לפחות 44% פוגעים בילדים מחוץ לביתם במהלך התקופה שהם מתעללים מינית בילדיהם שלהם". (Conte, 1987, p. 256).

גם אם הורשע – המתעלל לא מקבל עונש רציני. לעיתים תכופות מדי, אחרי תכנית טיפולית קצרה ובלתי יעילה המיועדת לעברייני מין, המתעלל זוכה לאישור שהוא "הבריא" – לרוב מידי מטפל גבר אשר מבטיח לאשת המתעלל שזה לא יקרה שוב.

סוכנויות להגנת הילד לעיתים קרובות מרחיקות את הילדים מהמשפחה ומפנות אותם למשפחות אומנה או בתי ילדים. זה שוב עושה מהילד קורבן – מרחיק אותו/ה מהמשפחה ואפילו עלול לגרום לרה-ויקטימיזציה בתוך המשפחה האומנת. המערכת החוקית צריכה לעבור שינוי כך שהקורבנות לא יפלו קורבן פעם נוספת, מדי המערכת, ושהפוגעים הם שיתנו את הדין. צריך להקים כוח משימה שייצג חתך נרחב של מקורות קהילתיים ואשר יתאם את המאמצים לקראת הפיכת המערכת החוקית/משפטית יעילה יותר בניהול מקרים של אביוז בילדים.

המשפחה היא תת-מערכת של הקהילה

"תאגדו יחדיו את כל המשפחות הקיימות ותהיה לכם קהילה. זה עד כדי כך פשוט. כל סוג של 'הכשרה' שיש למשפחה היחידה ישתקף בסוג הקהילה שהמשפחות האלה יוצרות. ומוסדות כמו בתי-ספר, מוסדות דת, ממשלות, הן – באופן כללי – הרחבה של תבנית המשפחה לתבנית לא משפחתית" (Satir, 1988, p. 360).

בני המשפחה ממלאים תפקידים במשפחה כמו רעיה ואם, אב ובעל, בת ואחות, בן ואח. כשהמשפחה יוצאת החוצה לקהילה ההורים ממלאים תפקידים של עובדים, אזרחים, מתנדבים וכו'. בזמן שילדים ממלאים תפקידים של תלמידים, חברים וכו'. קיימות ציפיות תפקיד לגבי כל אחד בתוך המשפחה וציפיות תפקיד בקהילה. ציפיות תפקיד הן דרך של שליטה חברתית.

הסגולה/תכונה החשובה ביותר של מערכת חברתית היא הנורמות החברתיות שמחזיקות אותה יחד. נורמות מבוססות על כל ההסכמים, פורמלים ובלתי פורמלים, מפורשים ומרומזים, אשר מכוונים ונותנים סדר ומטרה למערכת, תהיה ראשונית או משנית… נורמות נותנות יציבות ותחושת אחדות למערכת חברתית, אבל הן גם מקור לקונפליקט במערכת חברתית. (Longres, 1990, p. 35).

למשפחות יש נורמות וחוקים אשר מכוונים את התנהגות חבריהן. חוקים ונורמות אלה מעניקים יציבות למשפחה אבל על חשבון הזכויות של הפרטים בה. במשפחות אינצסטואליות, זה בא על חשבון הנשים והילדים.

… כל האנשים בחברה שלנו גדלו על חוקי הפדגוגיה הרעילה. והחוקים האלה יוצרים משפחות דיספונקציונליות… חוקים אלה הינם בלתי-דמוקרטיים. הם מבוססים על אי-שוויון של כוח ועל זכויות בלתי שוות. הם מקדמים את השימוש והבעלות על חלק מהאנשים  בידי אנשים אחרים ומלמדים הכחשה והדחקה של חיוניות וספונטניות רגשית. הם מאדירים צייתנות, סדר, הגיון, רציונליות, כוח, ועליונות גברית. הם נגד-החיים באופן מביש/שערורייתי.

חוקים אלה מועברים על ידי מערכות משפחתיות, על ידי בתיה"ס שלנו, מוסדות הדת, והממשלה שלנו. הם בסיס האמונה של ה- 'מציאות הקונסנסואלית' המודרנית.

כך יוצא שהחברה עצמה הופכת למערכת המשפחתית הדיספונקציונלית האולטימטיבית. כמערכת היא מתנהגת בהתאם לעקרונות תיאוריית המערכות הכללית.

כמו המשפחה היחידה…, החברה כמערכת סגורה מכתיבה את התפקידים (תפקידי מין) ואת ההתנהגויות מהן יכול הפרט לבחור. (Bradshaw, 1988, p. 167).

רלוונטיות של משתנים מערכתיים

המערכת המשפחתית, כמו כל המערכות, צריכה להיות באינטראקציה עם הפרטים שבה, ועם חברים במערכות הגדולות יותר כדי שתהיה לה "צמיחה דינמית" וכדי להישאר בריאה. חילופי האנרגיה מעבר לגבולות מספקים זיקה ושילוב בין המערכות. מערכות פתוחות מאפשרות תפוקת אנרגיה; מערכות סגורות מתקשרות אך במעט עם מערכות אחרות. עם הזמן, מערכות מפתחות דפוסי אינטראקציה עם מערכות אחרות, המבוססים על חילופי אנרגיה ומשוב שהן מקבלות. דפוסים אלה גמישים כשהמערכת פתוחה ונוקשים כאשר היא סגורה.

פעילויות התערבות של עובד סוציאלי נעשות ברמת הגבולות. מערכות לא בריאות צריכות לאפשר לאינטראקציה ולמשוב לקרות כדי  לשבור את דפוסי האינטראקציה הנוקשים שלהם. למשל, כאשר משפחה מחויבת בצו בית משפט לפנות לייעוץ, הגבולות המשפחתיים מאולצים להיפתח במידת מה. הפרטים במשפחה והמשפחה כמערכת עשויים לקבל משוב מתקן.

ערכי העבודה הסוציאלית ו/או תפקיד העבודה הסוציאלית

מקצוע העבודה הסוציאלית מחויב לערכים של כבוד האדם, אוטונומיה אישית, מימוש-עצמי והגדרה-עצמית. אלה הם בדיוק החלקים הפגועים ביותר אצל קורבנות.

כדי להיות יעילים בזיהוי וטיפול בקורבנות של התעללות מינית בילדות, העובד הסוציאלי חייב להיות בעל ידע נרחב על המאפיינים, ההשפעות המאוחרות, ואסטרטגיות הטיפול הרלוונטיים לנושא זה. עובדים סוציאליים רבים נמצאים בהכחשה גמורה באשר לנפוצות תופעת גילוי-עריות: הם משקפים את ההכחשה של כלל החברה. באופן אידיאלי פעילויות התערבות אמורות לכלול את הקורבן, את  "השותף השקט", ואת המתעלל. "בשנים האחרונות מספר סוכנויות לשירותים חברתיים מנסות להשאיר את המשפחה שלמה, בייחוד כאשר כל המעורבים (בעל, אישה, וקורבן) מבטאים רצון לשמר את המשפחה. התערבות טיפוסית דורשת הרחקת המתעלל מהבית  לתקופה של שישה חודשים עד שנה, במהלך תקופה זו כל בני המשפחה מעורבים בטיפול פרטני." (Zastrow, 1986, p. 202) המטרה של להשאיר את המשפחה שלמה אסור לה אף פעם לקבל עדיפות על פני הגנת הילדים מאביוז. חשוב להיות ערים לסכנה שהילדים עשויים להיות תחת לחץ להסכים להשארת המשפחה מאוחדת גם אם זה לא לטובתם.

פעילויות התערבות נוספות יכולות לכלול הפנייה לטיפול פרטני ו/או משפחתי, מקלט חירום אם נחוץ, הפנייה לשירותים רפואיים ומשפטיים, ויעוץ למטופלים. מאחר וזה נושא מורכב מאד, העובד הסוציאלי חייב להיות בעל יכולת לתאם פעולות עם מגוון שירותים חברתיים.

המלצות ספציפיות נוספות לייעוץ לבני משפחה הן:

(1) מטפלים יכולים להשתמש במפות-הד כדי לעזור להורים לזהות בעיות בקשרים, דפוסי אינטראקציה או בידוד חברתי, משאבים בקהילה, ולשפר את התפקוד החברתי.

(2) קווים מנחים לפוגעים:

• הנחיה להתייחסות בכבוד כלפי השורדים…
• אפשרו לשורדים לשלוט בקשר
• כבדו את הצורך של השורד להתרחק
• כבדו את הכעס של השורד
• קבלו אחריות מלאה על מה שעשיתם ועל ההשפעה של המעשה
• אל תחפשו תירוצים
• אימרו שאתם מצטערים
• התחייבו שלעולם יותר לא תנהגו בצורה בלתי-הולמת
• לעולם אל תשתמשו בשורד כמקור תמיכה שלכם במאבקי-החיים שלכם
• פנו אתם עצמכם לטיפול
• שאלו את השורד אם וכיצד אתם יכולים לעזור
• עשו מה שהיא/הוא מבקשים. אל תצפו לכך שתוכלו לפצות על מה שעשיתם
• אל תצפו שהשורד יסלח לכם.

(Bass & Davis, 1988, p. 299)

(3) קווים מנחים לאמהות

• אם הינך אם, היי מודעת לכך שהחברה שלנו מרגישה יותר נוח עם כעס שמכוון כלפי נשים מאשר כלפי גברים. למרות שאם אחראית לכישלונה לשים לב לכך שבתה עוברת התעללות או לכישלונה להגן עליה, היא אינה אחראית לאביוז עצמו. האדם שהתעלל בילד הוא תמיד האשם בכך…
• קבלי את האחריות על כך שלא הגנת על בתך
• התנצלי
• אמרי לה שהלוואי והיית מתעוררת מוקדם מספיק כדי לראות מה קורה, חזקה מספיק להכיר בכך, אמיצה מספיק כדי לעמוד להתקומם בשבילה
• ועכשיו עמדי לצידה.
• הכירי ברגשות שלה במקום להגן על עצמך או על התוקף
• עמדי לצידה עכשיו.

(Bass & Davis, 1988, p, p. 319)

(4) משימות לטיפול משפחתי כוללות: עידוד/קידום השוויון בין בעל ואישה, זיהוי ותיקון חוקי המשפחה הדיספונקציונליים, שיפור הקומוניקציה בתוך המשפחה, ועזרה למשפחה לשמר גבולות בריאים.

(5) טיפול משפחתי בקורבנות צריך לכלול: העצמה, אישור, וקבלה ללא תנאי. בנוסף, הקורבן צריך לדעת שהיא (הוא) אינה אשמה וצריכה ללמוד על גבולות בריאים לעצמה ולאחרים. ככל שהילד הפגוע מקבל עזרה מוקדם יותר, כך זה טוב יותר. "בערך 40% מכלל הקורבנות/שורדים סובלים מהשלכות מאוחרות קשות מספיק כדי להביאם לטיפול בבגרותם. (Browne and Finkelhor, 1986) מומלץ גם שבוגרים שנמצאים בתהליך החלמה מאביוז מיני בילדותם, ייעזרו בקבוצות תמיכה ועזרה-הדדית.

בתחום המניעה, העובד הסוציאלי יכול לספק חינוך לקהילה ולעבוד עם קבוצות אזרחים לקידום חקיקה מתקדמת בנושא אביוז מיני בילדים. חינוך הילדים לומר "לא!" אינו מספיק. "לבסוף, האחריות שכולנו נושאים – להגן על חסרי ההגנה – נופלת גם על כתפי שורד גילוי-העריות המחלים. היא (הוא) חייבת להכיר במציאות שיש בידיה אינפורמציה אשר הסתרתה תעמיד אחרים בסכנה. אף מתעלל אינו מפסיק מעצמו (מעצמה). על ידי חשיפת הסוד, היא (הוא) סוף סוף בעלי הכוח לשבור את השרשרת." (Blume, 1990, p. 72-73).

במשפחה בריאה, לכל אחד יש נגישות לזכויות מסוימות.
וירג'יניה סאטיר, מטפלת משפחתית, מתארת זכויות אלה כ- "חמש החירויות":

(1) החירות לראות ולשמוע (להבחין) את הכאן והעכשיו, במקום את מה שהיה, מה שיהיה או שצריך להיות.
(2) החירות לחשוב מה שהאדם חושב, במקום מה שהוא צריך לחשוב.
(3) החירות להרגיש מה שהאדם מרגיש במקום מה שהוא צריך להרגיש.
(4) החירות לרצות ולבחור מה שהאדם רוצה, במקום מה שהוא צריך לרצות.
(5) והחירות לחלום על מימוש-עצמי, במקום למלא תפקיד נוקשה או להיסגר תמיד בפינה מוגנת.

חירויות אלה מסתכמות בקבלה-עצמית מלאה ואינטגרציה. (Bradshaw, 1988, p. 49).

"משום שמיקום הבעיה (גילוי-עריות) הוא בסופו של דבר במבנה של המשפחה, כל זמן שהאב שולט אבל לא מטפח (nurture), כל עוד האם מטפחת ולא שולטת, התנאים המסייעים להתפתחות גילוי-עריות אב-בת יגברו." (Herman, 1981, p. 206) כאשר גברים לא ישלטו במשפחותיהם, הם עשויים ללמוד לראשונה מה זה להיות שייך למישהו." (Herman, 1981, p. 218).

ניתוח

עובדה מעניינת אחת היא שלפני 150 שנה "בגרות מינית של אישה הייתה בערך בגיל .17" (Bradshaw, 1988, p. 14). קרוב לודאי שגברים חשבו שכאשר אישה מגיעה לבגרות מינית אפשר להתקרב אליה מינית והיא בשלה מספיק מבחינה רגשית לנהל קשרים  מיניים. הבעיה היא שכיום הגיל הממוצע של בגרות מינית אצל בנות הוא בערך בגיל 12. היא אינה בוגרת מספיק לנהל קשרים מיניים, וגברים עדיין רואים בבגרות מינית נקודת ציון/סימן דרך.

הדרכים המסורתיות לראות את המתעלל מינית בילדים כמישהו בפיקסציה או בנסיגה ולסווג את ההתעללות כגילוי-עריות או אביוז פדופילי – מאותגרות כיום. פוגעים רבים הם בעלי אפיונים של קיבעונות ונסיגות כאחד.

האמונה שגילוי-עריות מייצג בעיה קלינית מובחנת מאופנים אחרים של אביוז מיני בילדים, מבוססת על שלוש אמונות עיקריות:

• אבות מתעללים אינם מתעללים מחוץ למשפחה
• גילוי-עריות הוא ביטוי מיני של צרכים לא מיניים
• לכל אחד במשפחה תרומה פסיכולוגית משלו להתפתחות וקיום האביוז המיני.

יש מספר בעיות עם האמונות האלה… אבות אינצסטואלים רבים למעשה מתעללים מינית מחוץ לבית באותו זמן בו הם מתעללים בילדיהם… יש הוכחות אמפיריות במספר גדל והולך… שפוגעים אינצסטואלים חווים עוררות מינית מול ילדים… למרות שהיו הרבה ספקולציות באשר לאפיונים של משפחות התומכות בהתפתחות וקיום אביוז של אב/אב חורג – בת, כיום אין כל הוכחה אמפירית שמזהה, מתעדת, או מתארת קיומם של אפיונים אלה במקרים מתוארים. החומר הקיים נראה כמצביע על כך ש- 'האפיונים המשפחתיים' למעשה משתנים ממקרה למקרה. למשל, דיווח של קונט (1985) על מאמץ למדוד 'היפוך תפקידים'32% … מהמשפחות לא הציגו אף אחד מששת הסימנים להיפוך תפקידים… באופן דומה מאייר (1985) סיכמה הערכות קליניות של 43 אמהות אינצסטואליות ומצאה שרק מעט אמהות במדגם שלה מתאימות לתמונה הסטריאוטיפית של אם אינצסטואלית כפסיבית, תלותית, ומזוכיסטית. (Conte, 1985, p. 344-345)

קונט מזהה הכחשה, עוררות מינית, פנטזיות מיניות, עיוותים קוגניטיביים, חוסר בכישורים חברתיים ובעיות פסיכולוגיות וחברתיות אחרות כממדים מועילים יותר בהבנת הסוגיה מדוע מבוגרים מתעללים מינית בילדים.

תיאוריית המערכות מזהה אינטראקציה בין בני המשפחה כמקור העיקרי למערכת המשפחתית הדיספונקציונלית. אף אחד לא הופך להיות חולה רגשית מעצמו. למרות זאת, ברור שבעל (או אישה) עלולים למעשה להביא התנהגות דיספונקציונלית (התמכרויות ופדופיליה) לנישואין (ממשפחת המקור הדיספונקציונלית). הבעל (האישה) עשויים לא לתת ביטוי להתנהגות הזו עד אחרי הולדת הילדים. לחץ נוסף ממקורות סביבתיים שונים עלול להיות "הקש ששבר את גב הגמל". המשפחה עלולה להסתגל ללא יודעין לבעיה של המכור. "כמו בהתמכרויות נוספות ובמחלות נפש, הקשר ההומאוסטטי (של שווי המשקל) משמר ומגן על התנהגויותיהם. (Dahl, 1983 Neill and Kniskerm, 1982 and) . שורשי הפתולוגיה באינטראקציה של שתי המערכות השונות: המערכת המשפחתית והמערכת ההתמכרותית של היחיד." (p. 104 ,Carnes, 1989) התמכרות לאלכוהול/סמים אף היא משחקת תפקיד חשוב באביוז מיני בילדים. אלכוהול משמש כמסיר עכבות ומגביר את הסיכוי שטאבו חברתי (טאבו = שליטה חברתית) כנגד גלוי-עריות ישבר. תלות באלכוהול/חומרים כימיים מספקת למתעללים תירוץ נוח להקטנה ולרציונליזציה של מעשיהם ולחומרת התוצאות לגבי הילד הקורבן. לפיכך, על העובדים הסוציאליים לעשות עבודת מניעה ראשונית על ידי הערכת מטופלים עם בעיות תלות בסמים. היסטוריית עבר של אביוז או אביוז מיני יכולה להיות סמן שמעלה "דגלים אדומים". או, אם המטופל היה עד לאלימות במשפחה בהיותו ילד (גם זה אביוז) גם מקרה כזה מעלה "דגל אדום".

אי אפשר להמעיט בערך התפקיד של הכחשה, הדחקה, ודיסוציאציה במערכת של היחיד, המשפחה, או הקהילה. תהליכים נפשיים אלה נלמדים מוקדם בחיים, מבוצרים עמוק, ומגינים ומשמרים את המערכות. הכחשה, הדחקה ודיסוציאציה מספקים הקלה מיידית מכאב, הם תחליפים לכישורי התמודדות בריאים, ומשמשים למניעת שינוי. העובד הסוציאלי שמכוון לשיפור תפקוד המערכת חייב  להתמקד בתהליכים נפשיים אלה.

ביבליוגרפיה

Bass, Ellen and Laura Davis. (1988). The Courage to Heal – A Guide for Women Survivors of Child Sexual Abuse. New York, NY: Harper and Row, Publishers.

Blume, E. Sue. (1990). Secret Survivors – Uncovering Incest and Its Aftereffects in Women. New York, NY: John Wiley and Sons, Inc.

Bradshaw, John. (1988). Bradshaw On: The Family – A Revolutionary Way of Self-Discovery. Deerfield Beach, FL: Health Communications.

Calof, David L. (1988). "Adult Survivors of Incest and Child Abuse, Part One: The Family Inside the Adult Child" in Family Therapy Today. p. 1-5. Vol. No. 3, Issue No. 9. Van Nuys, CA: P. M. Inc.

Carnes, Patrick, Ph.D. (1989). Contrary to Love – Helping the Sexual Addict. Minneapolis, MN: Comp Care Publishers.

Conte, Jon R. (1985). "Clinical Dimensions of Adult Sexual Abuse of Children" in Behavioral Sciences and the Law. p. 341- 354. Vol. 3, No. 4. New York, NY: John Wiley and Sons, Inc.

Conte, Jon R. (1987). "Child Sexual Abuse" in Encyclopedia of Social Work – 18th Edition. p. 255-260. Silver Spring, MD: NASW.

Courier – Journal, The. "1 in 5 adults were once sexually abused, poll says". December 2, 1991, p. A2. Louisville, KY USA

Courtois, Christine A. (1988). Healing the Incest Wound – Adult Survivors in Therapy. New York, NY: W. W. Norton and Company.

Crewdson, John. (1988). By Silence Betrayed – Sexual Abuse of Children in America. New York, NY: Harper and Row, Publishers.

Davis, Liane Vida. (1986). "Role Theory" in Social Work Treatment – Interlocking Theoretical Approaches – 3rd Edition. p. 541-562. Francis J. Turner (Ed.). New York, NY: The Free Press.

Finkelhor, David. (1979). Sexually Victimized Children. New York, NY: The Free Press.

Gochman, David S. (1968). "Systems Analysis: Psychosocial Systems" in International Encyclopedia of the Social Sciences. p. 486-495. D. L. Sills (Ed.). New York, NY: Macmillan Company and The Free Press.

Goodwin, Jean. (1985). "Credibility Problems in Multiple Personality Disorder Patients and Abused Children" in Childhood Antecedents of Multiple Personality. p. 1-19. Richard P. Kluft (Ed.). Washington, DC: American Psychiatric Press.

Herman, Judith Lewis. (1981). Father – Daughter Incest. Cambridge, MA: Harvard University Press.

Krugman, S. (1987). "Trauma in the family: Perspectives on the intergenerational transmission of violence" in Psychological Trauma. B. van der Kolk (Ed.). Washington, DC: American Psychiatric Press.

Longres, John F. (1990). Human Behavior in the Social Environment. Itasca, IL: F. E. Peacock Publishers, Inc.

Russell, Diana E. H. (1986). The Secret Trauma – Incest in the Lives of Girls and Women. New York, NY: Basic Books, Inc., Publishers.

Satir, Virginia. (1988). The New Peoplemaking. Mountain View, CA: Science and Behavior Books, Inc.

Zastrow, Charles. (1990). Introduction to Social Welfare – Social Problems, Services, and Current Issues – 4th Edition. Belmont, CA: Wadsworth Publishing Company.

המאמר תורגם על ידי רותי מתוך:

Systems Theory and Incest/Sexual Abuse of Children: Focus on Families and Communities By: Patricia D. McClendon, MSSW candidate