מאת Andrea L.T. Peterson, פורסם באתר movingforward

שנות התשעים יכולות להפוך להיות השנים של החשיפה, שבהן סודות משפחתיים שנשמרו זמן רב מתגלים, וכך הקורבנות והתוקפים מזוהים ככאלה. למרות העלייה החדה בפרסומים אודות התעללות מינית במערכת המשפטית ובספרות בכלל, הנושא של גילוי עריות בין אחים עדיין לא טופל בצורה מספקת.

למרבה הצער, עצם הרעיון של התעללות מינית בין אחים נתפס על ידי רבים כאבסורד – פוטרים אותו כלאחר יד כמשהו שהוא חלק מהתנסויות הילדות, מעין חקירה מינית המוסכמת על שני הצדדים. אולם רק במקרים נדירים, זה באמת המצב. אולם כשאח או אחות מפעילים כוח או לחץ על האח השני כדי שיעסוק במין או יאפשר לעשות שימוש בגופו לשם פעילות מינית, זוהי התנהגות מתעללת.

על פי Dr. Vernon Wiehe, פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטת קנטקי ומחבר הספר  Perilous Rivalry: When Siblings Become Abusive, הורים צריכים להתייחס לתלונות של ילד על כך שילד אחר במשפחה מתעלל בו, ברצינות רבה, ולהתערב. גם מקרה יחיד של התעללות מינית מצד אח הוא אחד יותר מדי, כך הוא טוען.

שכיחות

בספר שפרסמה לא מזמן,Brothers  & Sisters (St. Martins Press, 1991),Jane Mersky Leder מעריכה שבארה"ב בלבד  23,000 נשים למיליון היו קורבן להתעללות מינית מצד אח, לפני גיל 18.

הערכה זאת יכולה להיות שמרנית כשחושבים על הכמויות המזעריות של נתונים זמינים ובעיקר כשמדובר בקורבנות ממין זכר. בהסתמך על Wiehe, בנים נמנעים מלחשוף התעללות מינית על ידי תוקפות ממין נקבה בגלל הדרך שבה מחנכים בנים. הם נתקלים באמירות כמו "גברים לא מודים שיש להם בעיות". בנוסף קיים הקושי להודות שאישה היתה בשליטה במצב ההתעללות.

בנים העוברים התעללות מינית מצד אחים בוגרים, בעיקר אם חשו הנאה פיסית, עלולים לחוות בלבול לגבי ההעדפה המינית שלהם. לעומתם, בנים שעסקו בפעילות מינית עם מישהי בוגרת מהם, למרות ההשלכות השליליות, יכולים לפרש את ההתנסות כ"חניכה" מסוימת לתוך הגבריות. הרגשה של גאווה יכולה להופיע כשהיא מעורבת ברגשות של בושה ואשמה.

תדירות הפגיעות של בנות על ידי תוקפות ממין נקבה אינה ידועה. על פי Patricia Toth, מנהלת המרכז הלאומי למניעת התעללות בילדים, התעללות מסוג זה אכן קיימת אך אין סטטיסטיקה זמינה לכך. ליסה ג'ונס, מומחית לניתוחים סטטיסטיים ב  National Committee for of Child Abuse Prevention בשיקגו מסבירה את הדלות הזו בנתונים. אחד ההסברים הוא קיצוץ בתקציביהם של חוקרים שעסקו בחקר התופעה מצד גורמים ממשלתיים. הסבר נוסף הוא שהמחקר הקיים אינו ספציפי דיו כדי להצביע קיום של התעללות מינית מצד אחים (במלים אחרות, חוקרים לא שואלים את השאלות שיוכלו לספק את הנתונים האלו).

נגישות

גורם ראשי להתעללות מינית מצד אחים, על פי Wiehe היא הזמינות של הקורבן. הורים נעדרים פיסית או רגשית או כאלה שבעצמם מתעללים האחד בשני או בילדיהם, סוללים את הדרך להתעללות בין אחים. הסירוב של ההורים להתייחס לדיווח על התעללות כזאת מצד ילדיהם מאפשר את המשך ההתעללות. ילדים מתעללים יכולים לפרש את התנהגות הוריהם כאישור להמשיך להתעלל בקורבנותיהם ולראות את ההתעללות כמשהו נורמלי – אם לא משהו שמגיע להם.

מרגרטה, מזכירה משפטית בת 55 מוושינגטון, מסכימה. אחיה הגדול ממנה ב10 שנים החל להתעלל בה כשהיא היתה בת שלוש או ארבע. "אמי לא היתה שם בשבילי. מעולם לא היתה בינינו מערכת יחסים. לא נראה לי שהיה בינינו קשר בכלל". עד כמה שמרגרטה יכולה לזכור, היא שנאה את אמה. לא היה שום קשר מעולם. אביה, שהיה שר בעל השקפת עולם שמרנית, לא היה מעורב בחיי ילדיו אף הוא. "הוא (האח) היה האדם היחיד שנגע בי אי פעם", היא נזכרת.

"גרי", גבר נשוי בשנות השלושים לחייו עם ילדים משלו, מרגיש שהוא היה פגיע יותר להתעללות מינית מצד אחיו כיוון שלא קיבל מהוריו את ההתייחסות והטיפוח שהיה זקוק להם. בתכנית אירוח של פיל דונהיו הוא הסכים שזו היתה, בדרך מוזרה ומעוותת, תשומת הלב היחידה שקיבל.

השלכות

לא ברור אם ההשלכות של התעללות מינית מצד אח שונות מאלו של כל צורה אחרת של התעללות מינית. מחקרים אינספור מראים ששורדים שהתוקפים שלהם מגיעים מהמשפחה הקרובה או מבין זרים, מדווחים בדרך כלל שהם סובלים מאחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• אשמה
• בושה
• שימוש בסמים ו/או אלכוהול
• רויקטימיזציה (היחשפות לפגיעה חוזרת)
• הערכה עצמית נמוכה
• דיכאון
• קושי לשמר מערכות יחסים
• הפרעות דיסוציאטיביות

Wiehe חושד שהתעללות מצד אח משפיעה כנראה ביתר חומרה על ההערכה העצמית ויכולה, כאשר יש קרבה בגיל בין הקורבן לתוקף, לגרום לקשיים עם קבוצת בני הגיל, כבר בילדות.

שורדים של התעללות על ידי אחים מדברים תדיר על חוסר היכולת שלהם ליצור ולשמר חברויות ומערכות יחסים אינטימיות. גרי למשל, מייחס את הקושי שלו באינטימיות לחוסר היכולת שלו לתת אמון. היכולת לתת אמון מתנפצת כאשר ילד צעיר נבגד – באופן מיני, פיזי או רגשי – על ידי מישהו שקרוב אליו או על ידי מישהו שהתפקיד שלו הוא לדאוג לו.

בהתאם ל Barry M. Cohen, להיות כל הזמן בטווח השגתו של התוקף מגביר את הסבירות שהקורבן יפתח יכולת ליצור דיסוציאציה (ניתוק) בזמן ההתעללות. הוא גם מאמין שהיות והתוקף מצוי תמיד בקרבת מקום, הנפגע יעשה דיסוציאציה של החלק המתעלל במערכת היחסים עם האח המתעלל על מנת להמשיך את חיי השגרה בתוך המשפחה (כלומר, הוא יחווה את המתעלל לא כאדם אחד אלא יפצל אותו לאח טוב ואח רע כדי שיוכל להמשיך בחיים נורמליים במשפחה – הערת המתרגמת).

Eliana Gil, סופרת ויועצת זוגית ומשפחתית, מאמינה שכאשר אין הכרה בהתעללות מצד אח כצורה "רצינית" של התעללות מינית בילד, יש לה השלכות דומות אם לא זהות להתעללות מצד הורה. היא מיחסת את ההשלכות ארוכות הטווח של התעללות על ידי אח לאותה דינמיקה משפחתית שנמצאת בהתעללות מצד הורה ומצד אח. בלי קשר למי המתעלל בתוך המשפחה, סודיות ובושה נוכחים במשפחה הזאת.

על פי Wiehe האתגר הקשה ביותר אולי של הורים לילדים מתעללים הוא קבלה של המציאות שעל פיה התעללות, היא לא תכונה מולדת. היא למעשה התנהגות נלמדת. בספרם  When Children Molest Children , טוענים Kee MacFarlane & Carolyn Cunningham, כי כל הגורמים התורמים להתפתחות של ילד המתעלל בילדים אחרים, מתרכזים בחוויה של הזנחה או השפעה טראומטית בשנות הילדות המוקדמות של הילד ההופך למתעלל.

לדוגמא, נער בן 15 נתפס כמתעלל בשני אחיו הצעירים. על פי אמו, הוא למד התנהגות זו מסבו שהתעלל בו מינית. האם משוכנעת שאילו לא עבר התעללות מצד הסב לא היה מתעלל באחיו. היא ביקשה, על מנת להפרידו מהאחים בהם התעלל, שיושם במשפחה אומנת ויעבור טיפול אינטנסיבי שנועד לתוקפים צעירים. שנתיים לאחר מכן, כשהוא נמצא בתהליכי החלמה, חזר הנער לחיות עם משפחתו.

במקרה אחר, אישה בת 39 זוכרת שחשבה, כשאחיה הגדול התעלל בה,שהוריה וודאי יחשבו שמה שהוא עושה לה בסדר, היות והאב נהג להתעלל בה מינית אף הוא. משום כך, אין בעיה שגם האח יעשה אותו דבר. האב, עד עצם היום הזה טוען שהמגעים שלו עם הבת היו רק ביטוי של חיבה. למרות שהרבה תוקפים טוענים כך, הנפגעים יודעים אחרת.

למעשה, יותר ויותר נתונים תומכים בטענה, בהתאם לTarah Brown- במאמר שהתפרסם לאחרונה ב- Post Washington, שלמרות שמדברים על ילדים המתעללים בילדים, למעשה מדברים על התנהגות שעוברת מדור לדור בתוך המשפחה.

J. Stettbacher & Alice Miller טוענים בספריהם שילדים אהובים ומטופלים לא יתעללו באחרים. בדומה לכך, מבוגרים שעברו התעללות כילדים, המוצאים מרפא בתוך עצמם או בטיפול, במערכת יחסים אוהבת ומטפחת, שנמנעה מהם כילדים, לא יעבירו דפוסים של התעללות לילדיהם.

רכישה מחדש של כוח

Wiehe מתייחס ל"מוטיב הכוח" כאמצעי להסביר מדוע אחים מתעללים זה בזה. הדבר לא צריך להפתיע לא את מי שבא ללמוד על התעללות מינית ולא את הנפגעים עצמם. כוח נוכח בעצמה רבה בהתעללות בילדים, התעללות בבני זוג, התעללות באחים ואינספור פשעים אחרים המתבצעים על ידי זרים ולא על ידי בני משפחה, כל שכן בהתעללות מינית. כוח ושליטה נמצאים בלב ההתעללות המינית.

שורדים רבים קונים מחדש את תחושת הכוח על ידי כך שלומדים לשלוט בהשלכות של ההתעללות ובמקרים מסוימים, דרך עימות עם התוקפים.

שורדים שמתעמתים עם התוקפים יכולים לצפות לכל טווח התגובות, מהכחשה מוחלטת וכעס להתנצלויות כנות או העדר תגובה. כמעט אין אפשרות לדעת איך תוקף מסוים יגיב להאשמות.

כאשר גרי התעמת עם אחיו, התגובה שקיבל היתה "אה, זה…". למרות שתגובה זו יכולה להיחשב שלילית, גרי הרגיש שההערה של אחיו לפחות אישרה שההתעללות אכן התרחשה.

למרגרטה היתה התנסות קצת יותר חיובית. היא שלחה לאחיה מכתב שבו היא "סולחת" לו, שנים לפני שהחלה באמת להתמודד עם ההתעללות שעשה בה. הוא השיב בכך שהודה ש"הוא אדם רע". כאשר התעמתה איתו במפגש משפחתי מול אנשים אחרים, הוא יצא מהחדר בסערה תוך שהוא אומר "כבר סלחת לי, למה את שוב מתחילה עם זה עכשיו?" אך לפני שעזב את החדר, היא שמעה אותו אומר "וודאי, זו האחריות של האדם המבוגר יותר, זו אינה אשמתו של הילד".

הודאה באשמה מצד התוקף וקבלת האשמה יכולה לתת לשורד כוח רב – כמו במקרה של מרגרטה, אך אין זה הכרחי. מומחים בתחום בריאות הנפש ממליצים שלפני שלוקחים את הסיכון הנפשי של עימות עם התוקף, השורדים צריכים קודם להעריך את מידת ההחלמה שלהם ולהתייעץ בעניין עם המטפל.

ובאשר לאלו שמנסים לעזור – להקשיב ולהאמין לדיווחים על התעללות מינית נותן תוקף לתפיסות של השורד וגם לתחושת הערך העצמי שלו. יהיה זה חשוב במיוחד להשמיע דברי אישור כאלה לשורדים של התעללות מצד אחים. יתרה על כן, על פי Gil, במהלך ההערכה הראשונית, מטפלים צריכים לשאול את המטופל אם הוא עבר התעללות מינית על ידי מישהו ויש להתייחס להתעללות מצד אחים באותה רצינות כמו כל צורה אחרת של התעללות. היא הדגישה שבעבר, החברה נטתה לעשות רומנטיזציה של פעילות מינית בין אחים. אולם כיום אנו יודעים היום שצורת התעללות כזאת יש לה השלכות רציניות ביותר.

רשימת קריאה מומלצת:

Books

Perilous Rivalry: When Siblings Become Abusive by Vernon R. Wiehe with Theresa Herring. (Lexington, MA: Lexington Books, 1991 148 pp., $18.95, paperback.)

Brothers and Sisters: How They Shape Our Lives by Jane Mersky Leder. (St. Martins Press, 1991, 253 pp., $19.95, hardback.) Chapter 10, "Sibling Incest: Dispelling the Myth of Mutuality."

When Children Molest Children by Carolyn Cunningham and Kee MacFarlane. (Orwell, Vt: Safer Society Press, 1992, $28.00, hardback.)

Steps to Healthy Touching by Carolyn Cunningham and Kee MacFarlane. (Kidsrights, $19.95.)

Articles

D. Finkelhor, "Sex Among Siblings," Archives of Sexual Behavior 10 (1980): 171-194.

Marsha L. Heiman, "Untangling Incestuous Bonds: The Treatment of Sibling Incest," in Siblings in Therapy, ed. Michael D. Kahn and Karen Gafl Lewis (New York: W.W. Norton, 1988), p. 165.

H. Smith and E. Israel, "Sibling Incest: A Study of the Dynamics of 25 Cases," Child Abuse & Neglect 11 (1987):101-108.

המאמר תורגם על ידי אילנה מאתר זה:

http://movingforward.org/v1n4-cover.html

כל הזכויות על מאמר זה שמורות לאתר Moving Forward, Inc. בכפוף לאמור להלן:

Moving Forward, Inc. hereby provides limited permission for the user of this site to reproduce, retransmit or reprint for such user's own personal use (and for such personal use only) part or all of any document on this site as long as the copyright notice and permission notice contained in such document or portion  thereof is included in such reproduction, retransmission or reprinting. All other reproduction, retransmission, or reprinting of all or part of any document found on  this site is expressly prohibited, unless Moving Forward, Inc. has expressly granted its prior written consent to so reproduce, retransmit, or reprint the material.

All other rights reserved ©.