התעללות מינית המבוצעת על ידי אמהות – כלפי הבנות שלהן הוא נושא לא נעים למרבית האנשים. הוא מאתגר את כל מה שאנחנו מאמינים בו או רוצים להאמין בו לגבי נשים ואמהות. רוב האנשים לא רוצים להאמין שתוקפות ממין נקבה קיימות, ובהחלט לא רוצים  להאמין שאם מסוגלת להתעלל בילדיה  שלה. למרות שאמהות מתעללות מינית גם בבניהן, במאמר זה אתמקד על ההשפעה של  ההתעללות על בנות.

תפיסות סקסיסטיות לגבי נשים ואימהות

רובנו חונכנו לראות נשים כשונות מאוד מגברים – כמעט עד כדי היותן ההפך מהם. חלק מהאנשים לא יכולים לדמיין נשים שעושות את אותם דברים שגברים עושים או שהן כמו גברים. אפילו תרבויות שרואות את הנשים כחזקות, מסוגלות וכשירות, עדיין רואות את  הנשים כשונות מהותית מגברים בשל יכולות הולדת הילדים שיש להן. תכונות אופי רבות משויכות לנשים בגלל היכולת שלהן ללדת – מאמינים כי הן אכפתיות יותר, רגישות יותר, מטפלות ואימהיות מגברים. העובדה כי קיימות תוקפות מיניות, בייחוד אימהות, היא  משהו שאנשים לא רוצים להאמין לו.

תפיסות הטרוסקסואליות של נשים ואימהות

ראיה זו של אימהות, של הנשים כולן, היא עמוקה במרבית התרבויות וקשורה להנחה נוספת והיא שכל הנשים (ובייחוד אימהות) הן הטרוסקסואליות.

הטרוסקסואליות והומופוביה

התעללות מינית אינה קשורה למיניות או לזהות המינית של התוקף, רוב התוקפים מזדהים כהטרוסקסואלים. תקיפה מינית אינה מין.  אך עדיין, בשל הומופוביה, תקיפה מינית בין אנשים בני אותו מין מתקשרת אצל רוב האנשים עם מין הומוסקסואלי. תכופות נראה בעיתונים כותרות הזועקות "לסבית שתוקפת מינית" ולא "הטרוסקסואלית שתוקפת מינית". זוהי הנחה שאין לה בסיס.

חשוב לבחון הנחה זו מכמה סיבות. כאשר התוקפת נתפסת כלסבית, הדבר מעודד אנשים רבים לנקוט בהכחשה. מתעוררת המחשבה שאימהות לא יכולות להיות לסביות, על כן לא ייתכן שהתרחשה התעללות. מצד שני, יש אנשים שסביר יותר שיאמינו שהתקיפה אכן התרחשה, בדיוק בגלל שהם תופסים את התוקפת כלסבית. הדבר מאשר את האמונה שלהם שלסביות תוקפות ילדים. כשהדבר מתרחש, אנשים הרבה יותר כועסים מאשר כשהם מגלים התעללות מינית של אב בבתו מכיוון שהתוקפת ממין נקבה הפרה את הציפיות החברתיות גם מאמהות וגם מנשים. למרבה הצער, תגובה זו מראה כמה מעט אנו מצפים מאבות.

איך אנשים תופסים התעללות מינית בין אם לבתה

אנשים נוטים לחוש בלבול רב יותר כשמדובר בהתעללות מינית בין אם לבתה או כאשר מדובר בתוקפנות ממין נקבה – מאשר  כשמדובר בהתעללות מינית של אב כלפי בתו (או תוקפים ממין זכר). הם מגיבים בהכחשה מיידית: "אמא לא תעשה דבר כזה".  אחרים מפחיתים מערך הפגיעה: "כמה רע זה כבר יכול היה להיות? התוקפת היתה אישה; היא בטח היתה עדינה". ואחרים משמיצים את התוקפות ממין נקבה ומציגים אותן כגרועות מתוקפים ממין זכר, בגלל שהן נשים או אמהות.

יש שינסו לפתור את ההתעללות בהסבר כלשהו שקשור בכך שהתוקפת עצמה היא בעלת היסטוריה של התעללות מינית. להיות קורבן של התעללות מינית הוא גורם אחד שיכול לתרום לכך שאם תתעלל בבתה (למרות שיש די והותר שורדות שלא מתעללות מינית בילדיהן) – וזה יכול להיות אחד הגורמים החשובים שיכולים לגרום לתוקפות ממין נקבה להתעלל מינית בילדיהן כי הן, שלא כמו גברים, לא מותנות להיות תוקפניות ברמה המינית או לראות ילדים בצורה מינית. בכל מקרה, טיעון זה לא יכול לשמש כדי להפחית מהאחריות של תוקפות ממין נקבה או מההשפעות ההרסניות של סוג כזה של התעללות.

אין זה נדיר שכאשר מדברים על תוקפות ממין נקבה, טון הדיבור הרבה יותר רך ואוהד מאשר כאשר התוקף המדובר הוא גבר. אהדה שלא במקומה זו כלפי תוקפות ממין נקבה מפחיתה מההשפעה של ההתעללות שאותה עברה הקורבן ושוללת ממנה את הרגשת הממשות של הטראומה שעברה. בנוסף, כאשר השורדת נעשית מודעת לגישה זו, כמו שאכן קורה תכופות, הדבר יכול מאוד להקשות עליה להתייחס ברצינות להתעללות שעברה ולהשלכות שלה עליה.

שורדות של התעללות מינית בין אם לבתה

תארו לעצמכם איך מרגישה שורדת של התעללות מינית מצד אמה, כאשר הציבור הרחב מרגיש כל כך בקונפליקט ובלבול לגבי הפגיעה הזו. השורדות נוטות בעצמן להיות מאוד מבולבלות ובקונפליקט בקשר להתעללות ואמהותיהן, במיוחד, מכיוון שלרוב אימהות אלה הן המטפלות העיקריות בהן. ייתכן והן משקיעות זמן וכוחות רבים בניסיון להכיר בכך שההתעללות התרחשה בכלל – הן בגלל האמונות האישיות שלהן בנוגע לאימהות שלהן (שלא לדבר על הטראומה הרגשית של ההתוודעות להתעללות), ובשל ההנחות  הנוקשות שאחרים עושים בנוגע לאימהות.

כאשר השורדות של ההתעללות מכירות כבר בהתעללות שהן חוו, פעמים רבות הן מאמינות שחייב להיות משהו מאוד רע או לא תקין לגביהן. "איך ייתכן שאמא שלי התעללה בי מינית?" האמונה הזו שהן רעות נובעת מהמיתוס שאימהות במהותן הן אכפתיות ואוהבות. אם כל האמהות אוהבות את ילדיהן, המחשבה ממשיכה, משהו בילד שאמו התעללה בו חייב להיות מאוד לא בסדר. מאוד הגיוני שילד יחשוב כך בעיקר בתוך חברה רוויה במיתוסים אודות אימהות. קל יותר לילדה להאמין שהיא אשמה בהתעללות מאשר להודות שהאדם שאמור היה לאהוב אותה ולהגן עליה – פגע בה. למרבה הצער, צורת חשיבה זו נמשכת אצל שורדים רבים גם לתוך הבגרות וגורמת להם כאב רב.

הדבר שאין לו שם

אפילו לשורדות עצמן קשה להאמין שהן עברו התעללות מצד אמן, בגלל האמונות הסקסיסטיות שרבים מאתנו מחזיקים על נשים  ובייחוד על אמהות. לעתים הגדרת ההתנהגות שלהן כהתעללות – כרוך בה מאבק קשה. ייתכן ולשורדות לא יהיו מלים לתאר את מה  שקרה. ייתכן ולא ידעו איך לקרוא לזה. ייתכן והן חוששות שגילוי העריות היה מין לסבי, משהו "מלוכלך" – שאין לדבר עליו או להודות בו. אולי הן חוששות שיראו בהן לסביות או שההתעללות הופכת אותן ללסביות. שורדות שהן לסביות אולי חוששות שההעדפה המינית שלהן נקבעה על ידי ההתעללות.

סיבה נוספת לקושי של השורדות להכיר בהתעללות שעברו היא שקיימים מעט מאוד מקומות שבהם שורדות יכולות לשמוע על גילוי עריות בין אם לבת או אפילו על תוקפות ממין נקבה. התעללות מינית וגילוי עריות התאחדו כמעט לחלוטין עם התעללות מינית בנשים מצד גברים וגילוי עריות בין אב לבתו. בתוך ריק זה, שורדות של גילוי עריות אם-בת נאבקות למצוא הגיון ולהבין את החוויה שלהן.

אמונות הומופוביות – השפעה אחת של ההתעללות

אנשים רבים מבלבלים בין התעללות מינית בין אנשים בני אותו מין לבין מין הומוסקסואלי, בחושבם שהתוקפת והקורבן הן לסביות או שהפכו ללסביות באמצעות ההתעללות. דבר מזה אינו אמת. עם זאת, מיתוסים אלה ממשיכים להתקיים ומבלבלים ורודפים שורדות רבות שחיות בפחד ובבושה שהן למעשה לסביות, כשהן אינן כאלה או שהמיניות הלסבית שלהן לא קשורה להתעללות.

התעללות מינית מצד אם אינה הופכת את השורדת ללסבית. גם אם הגוף של השורדת הגיב ברמה הפיזיולוגית לגירוי המיני, אין לזה קשר למיניות. זוהי התגובה הפיזיולוגית הטבעית של הגוף לגירוי ואין לה כל קשר לתשוקות המיניות של השורדת או אפילו  להסכמתה. התעללות מינית משפיעה על מידת הנוחות שחשה השורדת ותגובותיה להיותה אדם מיני, אבל היא אינה גורמת למיניות שלה.

הזדהות עם האם המתעללת

אפילו כאשר השורדות מכירות בכך שעברו התעללות מינית מצד אמהותיהן, הן עדיין מזדהות מאוד עם האמהות שלהן. עצם היותן נשים בתוך חברה סקסיסטית יכולה להביא לידי הזדהות של הבת עם האם. הזדהות זו עם התוקפת יכלה להקשות עליהן להגיע לידי הפרדה רגשית ואחרת מהמתעללת.

בנות רבות מתבוננות באם כאילו היתה מראה של חייהן בעתיד. שורדות של התעללות מצד האם רואות את עתידן כנשים וכאמהות בצבעים קודרים. שורדות רבות מתייסרות במחשבה שגם הן יתעללו מינית בילדים, שאין לבטוח בהן בקרבת ילדים, או שהן תוקפות פוטנציאליות – ממש כמו האימהות שלהן. הדבר יכול להוביל את השורדות להרגיש שאין לבטוח בהן, כך ששורדות רבות נמנעות מלהביא ילדים לעולם (למרות שבחירה לא להביא ילדים לעולם, כשלעצמה, יכולה להיות בחירה בריאה לחלוטין).

בנות, וכך שורדות רבות, מסתכלות לא פעם על ניסיונן של האמהות שלהן (בבית ועם אבותיהן) כעתיד שלהן, ומזדהות עם המצב של האמהות שלהן. אם האם נמצאת במצב מצער, השורדות יחושו לא פעם אמפתיה כלפי האם ורצון לעזור לה. הדבר מתגבר לגבי אותן שורדות שהאמהות שלהן פונות אליהן כדי לקבל תמיכה.

אם התוקפת רואה את עצמה כקורבן הנסיבות או כקורבן של בעלה, השורדת מרגישה לעתים קרובות רחמים כלפיה ופחד מלאבד אותה. דינמיקה זו מקשה מאוד על הבת לראות שאמה מתעללת. רבים מאתנו נוטים לראות את האנשים דרך קטגוריות קיצוניות – או קורבן או תוקף. עבור ילדים, חשיבה זו של או/או היא הנורמה, אך אצל שורדים לעתים קרובות היא נשארת גם בבגרות ומשתרשת בצורת החשיבה שלהם. האמת היא שאנשים יכולים להיות שני הדברים – קורבנות בהקשר אחד ותוקפים בהקשר אחר.

"אני מרגישה כאילו אני אמא שלי"

ככל שהשורדת מזדהה יותר עם אמה, כך קשה יותר להפריד את הזהות שלה מזו של המתעללת – צעד קריטי בהחלמה. שורדות  רבות של גילוי עריות אם-בת מדווחות שהן מביטות במראה ורואות את אמהותיהן – ושונאות את עצמן על כך. כשהן רואות את הגוף שלהן ללא בגדים (דבר שהן עלולות להימנע ממנו), שורדות רבות רואות את הגוף של אמן, וכתוצאה מכך חשות בושה עמוקה וכעס על הגוף שלהן. שורדות רבות מגיבות לרגשות אלה על ידי כך שהן אינן רוצות להיות נשים, או לסביות (כפי שהן תופסות את האם לעתים), או כל דבר שקשור לנשים או לסביות.

רגשות של בושה ושנאה עצמית שיכולות להיות לשורדות עלולים להוביל אותן להרגשת אי-נוחות עם או שנאה – של נשים ולסביות; רע ולא נוח לגבי עצמן; בלבול ובושה בגלל היותן נשים; אי-נוחות לגבי המיניות שלהן; עיסוק בהתנהגות של פגיעה בעצמן (בייחוד באזור אברי המין ובשדיים); לפתח הפרעת אכילה; להרגיש בושה מהגוף; לחוות קשיים במערכות יחסים, בייחוד עם נשים.

זה קריטי לשורדות התעללות מינית של אם בבתה, ליצור גבולות עם אמהותיהן (פיזיים, רגשיים, אינטלקטואליים ורוחניים); לתבוע מחדש את הגוף שלהן לעצמן; להכיר באמת בהבדלים בינן לבין האמהות שלהן.

כמיהה לאהבת אם

התעללות מינית של אם בבתה פוצעת את הלב והנפש של השורדת. האימהות שלהן היו לעתים קרובות האדם המשמעותי והיחיד שטיפל בהן והמקור הכל כך נחוץ של אכפתיות. כאשר דאגה זו מתערבבת עם התעללות מינית, ההשלכות הן הרסניות. הערבוב של טיפול ודאגה (אם היו כאלה) וההתעללות המינית היו אולי ביטויי ההורות היחידים שהשורדת קיבלה. לעתים קרובות האב היה נעדר או פשוט לא נטל חלק פעיל בהורות. הערבוב הזה של דאגה והתעללות מינית משאירה את השורדות עם הרגשה לא נעימה ולעתים מבחילה ודוחה. מצד אחד, השורדת רצתה נואשות שיאהבו אותה, יחזיקו אותה, ינשקו אותה וידאגו לה, אך כאשר הדאגה מגיעה עם מחיר כל כך גבוה, הדבר הרסני לנפשו של הילד. אפילו דאגה שמוצעת בנפרד מהתקיפה המינית הופכת למשהו שהילד מתקשה  לבטוח בו או לקבלו בפתיחות ובחופשיות. זה משאיר שורדות רבות עם צורך נואש באהבה, אך בו בזמן, בעימות קשה לגבי הצורך הזה שלהן, וחששות מפני הרגשות האלה, בייחוד כאשר מי שמציע תמיכה הוא אישה. האבל שמרגישים בגלל שלא מתקבלת אהבה בטוחה מהאם או מהמטפל הראשי בילד – הוא עמוק.

סיכום ההשפעות של התעללות אם בבתה

בעוד ששורדות של התעללות מינית אם-בת חוות הרבה מההשפעות שחווים שורדי התעללות מינית מסוגים אחרים, ייתכן ויהיו להן קשיים מוגברים בתחומים הבאים:

• לכנות את ההתנסות שלהן התעללות. הדבר נכון במיוחד לאור המיתוס שטוען כי נשים אינן מתעללות מינית בילדים.

• זהות. שורדות רבות מתקשות לדעת שהן נפרדות או שונות מהתוקפות שלהן.

• גבולות. שורדות רבות מתקשות לשמור על גבולות, בייחוד עם נשים אחרות. הן נוטות להיות גמישות מדיי או נוקשות מדיי.

• האשמה עצמית. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שעברו התעללות מצד אימן, שהמיתוס גורס כי הן אוהבות ואכפתיות.

• זהות מינית. שורדות רבות לא רוצות להיות נשים, מתקשות להזדהות עם היותן נשים או לא אוהבות את מה שהן תופסות כנשי, כי התוקפת היתה אישה.

• בושה מיגדרית. שורדות רבות מרגישות בושה רבה בשל היותן נשים בגלל ההזדהות שלהן עם התוקפת.

• בושה בגוף. השורדות מרגישות לעתים קרובות בושה לגבי הגוף שלהן, בייחוד ההיבטים הנשיים של גופן, כי לתוקפת היה גוף נשי.

• פחדים הומופוביים לגבי התפיסה הממשית או הנתפסת של המיניות. השורדות חשות לעתים קרובות מאוד מבולבלות לגבי ההבדל בין התעללות מינית לבין מיניות לסבית ועלולות להאמין למיתוס שהתעללות קובעת את המיניות של השורדת.

• כמיהה לאהבה. שורדות מרגישות לעתים קרובות צורך עמוק להיות נאהבות, באופן שבו לא אהבו אותן כשהיו ילדות. כמו כן הן עלולות לחשוש או לא להיות מסוגלות לקבל את הרגש הזה, בייחוד מנשים אחרות.

סיכום דברים

התעללות לעולם אינה נעימה. התעללות מינית של אם בבתה מעוררת תגובות חזקות במיוחד אצל אנשים, אפילו אצל אלה העובדים בתחום הטראומה. לעתים, כאשר מכירים בהתעללות מינית של אם בבתה, אנשים מרגישים צורך לומר שזה לא קורה באותה תדירות של התעללות מינית של אב בבתו או שנשים אינן אלימות כמו גברים. אפילו אם הדבר נכון, מידע זה לא עוזר כאשר מקשיבים או מנסים להבין נשים שעברו התעללות מינית על ידי אימן (או נשים אחרות). אם אנחנו רוצים ליצור סביבה בטוחה לנשים לדבר על מה שעברו, עלינו לדבר ולכתוב על העובדה שנשים ואימהות אכן תוקפות מינית ילדים. רק בסביבה כזאת יוכלו שורדים להיות חופשיים  באמת לספר את הסיפור שלהן ורפא את עצמם.

.Kali Munro © , 2000

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר הבא:

Mother-Daughter Sexual Abuse – A Painful Topic by Kali Munro, M.Ed., Psychotherapist
http://www.kalimunro.com/article_sexual_abuse_by_mothers.html