גילוי עריות סמוי

אינפורמציה בסיסית

גילוי-עריות סמוי שונה מגילוי-עריות גלוי בכך שהיחסים האינצסטואליים בין ההורה והילד אינם של התעללות מינית-פיזית אלא כאלה של התעללות מינית רגשית. מרבית הבוגרים שהיו קורבן לגילוי-עריות סמוי בילדותם אפילו אינם מודעים לכך שנוצלו בידי הוריהם, בדרך-כלל על ידי ההורה בן המין הנגדי. רבים מהם מרגישים שהניצול שעברו – ואשר סוף סוף הם מכירים בו במלואו – אינו זוכה להכרה זהה לזו של קורבנות גילוי-עריות גלוי. אבל ההשלכות של גילוי-העריות הסמוי שלא זכה להכרה ולא אובחן, הינן חמורות ביותר וגובות את מחירן בבריאות הרגשית וביחסים האינטימיים של השורד הבוגר. בדומה לקורבנות של גילוי-עריות גלוי, קורבנות של גילוי-עריות סמוי זקוקים להיות מודעים למה שקרה להם בילדותם, ולתת ביטוי להרגשותיהם לגבי הקשרים שלהם עם הוריהם – כך שיוכלו אף הם להתחיל בתהליך ההחלמה.

מהו גילו-עריות סמוי? גילוי עריות סמוי מתרחש כאשר הורה, לרוב בן המין הנגדי, הופך את הילד לשותף או בן-זוג חלופי, לעיתים קרובות כאשר הקשרים המיניים והאינטימיים בין ההורים עצמם התפוררו או נמצאים בתהליך התפוררות.

הילד, שמרגיש נאהב על ידי ההורה בן המין הנגדי – הממקם אותו בעמדה מיוחסת-מיוחדת – הופך להיות מייעץ ומי שסומכים עליו, אובייקט לחיבה עזה ועמוקה, ומוקד לעיסוק יתר מתמיד מצד ההורה. הגבולות הראויים בין הילד להורה מיטשטשים או נמחקים כליל, והילד אינו קולט שהוא או היא חיים כדי לענות על צרכי ההורה במקום על אלה שלהם עצמם. ההורה מפתח תלות בילד, והקשרים של ההורה בן המין הנגדי עם הילד הופכים להיות יותר ויותר רכושניים, קנאיים ודרשניים – הודפים ושוברים בהתמדה את גבולותיו האישיים של הילד. בדומה לקורבנות גילוי-עריות גלוי, הילד חש עד מהרה שמתפעלים אותו, משתמשים בו ומעסיקים אותו במילוי צרכי ההורה, בזמן ש- "האהבה" של ההורה מתחילה להיחוות כיותר פולשנית ממטפחת, ויותר דורשת מנותנת. יחסי ההורה-ילד נבנים כדי לתת מענה לצרכי ההורה, כך שהילד מרגיש נבוך להיות בעל צרכים משלו או משלה. אם הילד מנסה למלא את הצרכים האלה שלו, הוא או היא מרגישים בסכנה של איבוד ההורה.

כאשר הילדים שחוו גילוי-עריות סמוי הופכים לבוגרים, הם נוטים לבטל את הצרכים של עצמם במטרה להמשיך ולמלא את צרכי ההורה בן המין הנגדי – במחיר האינטימיות של עצמם וצרכיהם באינטימיות. לא משנה מה גילם של הבוגרים, כל עוד לא יצליחו
לפרוץ דרך מבעד להכחשה, הגבולות הנאותים יישארו שבורים וגילוי-העריות הסמוי ימשך. הגבר הבוגר ימשיך להיות "הילד המיוחד של אמא" והאישה הבוגרת – "הנסיכה הקטנה של אבא". הילד הבוגר בדרך-כלל מתרץ את קשר גילוי-העריות המתמשך בכך שההורה בן המין הנגדי יכול להיות מגונן-יתר או שתלטן, אבל זה מחיר זעום בעיניו. הוא מרגיש צורך "לשלם" למי שכל-כך אהב אותו כל ימי חייו וכל-כך דאג למלא את צרכיו. אבל – יש מעט מאהבה אמיתית ודאגה ביחסים בהם ההורה מסרב להכיר בזכותו של הילד לאוטונומיה או בזכותו להיפרד מההורה. האהבה המוגזמת של ההורה שוללת מהילד את היכולת להרגיש באמת נאהב ומטופח כאישיות בלתי תלויה.

ההורה בן אותו מין, לרוב משתתף בקשר האינצסטואלי בין הילד וההורה בן המין הנגדי. אם הילד נמצא בקשר אינצסטואלי סמוי עם אימו, לרוב האב זז הצידה מהדרך ובכך מאפשר את התרחשות גילוי-העריות – בה בעת שהקשר המיני והרגשי בינו לבין אשתו חדל להתקיים באופן בריא. הילד חש בצורה לא מודעת שהוא ננטש ע"י אביו ומרגיש בערעור תחושת הגבריות שלו עצמו. כך, בעוד הוא מאמין ששני הוריו באמת מבקשים את טובתו, מתחת לפני השטח קיימת בו אשמה גועשת ומרירות, ואפילו זעם כלפי שני ההורים, אשר אם לא ממש שיתפו פעולה ביניהם, הרי שהיו לפחות שותפים שקטים בהתעוררות ובהמשך הדפוס המפתה של גילוי-העריות הסמוי.

סימפטומים כתוצאה מגילוי עריות סמוי

לרוע המזל קורבנות רבים של גילוי-עריות סמוי בילדות אף פעם אינם מבינים או מודים בויקטימיזציה שלהם. ומרבית השורדים הבוגרים של גילוי-עריות סמוי סבלו מסימפטומים שהזיקו לחייהם וכאשר חיפשו עזרה, רק אז הגיעו להשלמה עם והתחילו בתהליך ההחלמה.

מטפל מקצועי מנוסה במקרים של ניצול מיני רגשי יהיה מסוגל לזהות סימפטומים ספציפיים של גילוי-עריות סמוי. אלה עשויים לכלול:

  • אשמה על שיש להם צרכים לגיטימיים, או ביטולם המוחלט לטובת צרכי ההורה בן המין הנגדי;
  • הרגשה שלעולם אינם מספיק בסדר או שאין ניתן לאהוב אותם – ציפיות בלתי ריאליות לגבי הצלחה בחיים, אשר הוכתבו על ידי ההורה בן המין הנגדי;
  • חוסר יכולת לבטא כעס ישיר כלפי ההורה בן המין הנגדי שדרישותיו מציפות;
  • בוז כלפי ההורה בן אותו מין אשר היה שותף לגילוי-העריות הסמוי;
  • קושי בשימור קשרים, לעיתים קרובות חיפוש אחר אדם או בן-זוג "מושלם" או האלהת השותף אשר לעולם אינו יכול לענות על הציפיות – עזיבת הפרטנר ומציאת אחר, וכך ממשיך השורד הבוגר את האודיסיאה הבלתי אפשרית הזו;
  • כפייתיות שעשויה לכלול התמכרות לעבודה או הפרעות אכילה או אלכוהוליזם;
  • קשר ישיר להתמכרות למין או להתרחקות ממין – לילד שהפכו אותו לאובייקט לרוב יש אנרגיה מינית לא מתואמת, והבוגר השורד – שלעיתים קרובות אינו מרגיש בנוח "בתוך העור של עצמו" – משתמש בהתמכרות המינית כריפוי-עצמי.

אבחון/טיפול

מטפל מנוסה הבקיא בסוגיות של גילוי-עריות יכול לעשות אבחון המבוסס על הצגת הסימפטומים המתוארים למעלה, ועל ידי לקיחת ההיסטוריה האישית של המטופל. המטפל יכול לשמש כיועץ למטופל ולהמליץ על אנשי מקצוע טיפולי אחרים העובדים עם שורדי גילוי-עריות. המטפל יכול להציע טיפול קבוצתי ותוכניות של 12 צעדים המיועדים הן להתנהגויות התמכרותיות והן לגילוי-עריות סמוי. להיות חלק מקבוצת החלמה של חברים אשר חולקים את אותם נושאים מאפשר פורום לא-שיפוטי להשגת בהירות, כנות ותחושת ערך-עצמי.

הטיפול מתמקד בריפוי הפצעים שנגרמו מהיותך הפרטנר של ההורה שלך. הצעד החיוני הראשון הוא להיפרד מההורה בן המין הנגדי. זה אינו נעשה ביום אחד – העובדה שהשורד הבוגר מתמיד להיצמד להורה אותו הוא תופש כאידיאלי מצביעה על כוחו הבלתי-רגיל של הקשר. כדי להיפרד אתם חייבים להודות שהאהבה והחיבה המוחצת שקיבלתם הייתה מבוססת על הזדקקות ההורה ובאה על חשבון האוטונומיה האישית שלכם. עליכם להציב גבולות להורה זה – לנקוט עמדה ברורה המגובה ונתמכת על ידי אחרים. אם ההורה בן המין הנגדי אינו עוד בחיים, יכול לעזור אם תכתבו לו מכתב בו תתנו ביטוי לכעסכם ותסבירו את תחושתכם העצמית החדשה לגבי הגבולות האישיים שלכם. הכרה בתחושת הנטישה שלכם על ידי ההורה בן אותו המין, ואם מתאים – פיתוח קשר חדש ושונה איתו באופן שאינו תלוי בהורה בן המין האחר.

חפשו יעוץ ותמיכה ככל האפשר. חיוני שתעבדו על ההתמכרויות הספציפיות שלכם, שכמעט תמיד הולכות יד ביד עם גילוי-עריות סמוי. ברוב המקרים נוכחת צורה כלשהי של התמכרות מינית – המשמשת כניסיון להיפרד מההורה בן המין הנגדי וכהתנסות בעצמי אוטונומי. זה מביא להקלה זמנית מהקשר הבלתי-הולם ומביא איתו את הפנטזיה של שחרור. ככל שהאדם הבוגר אינו מסוגל להתנתק מהיחסים האינצסטואליים הסמויים עם אימו, כך תגדל הנטייה שלו להסלים את בעיית ההתמכרות המינית. אינטימיות רגשית ומינית ובגרות עצמאית ותחושת שלמות של העצמי אינן יכולות להיות מושגות – עד שתרפו מהיחסים האינצסטואלים הסמויים ותתחילו להחלים מכל ההתמכרויות הנלוות.

הערה: המאמר הינו למטרת אינפורמציה בלבד. טיפול נפשי והאחריות על רווחתו של הקורא צריכה להיות במסגרת קשר אישי מתמשך בין מטופל למטפל שלו.

המאמר תורגם על ידי רותי מתוך האתר הבא:
http://alwaysyourchoice.com/ayc/emotional/emotional/incest_covert.php

תגובות

גילוי עריות סמוי — 26 תגובות

  1. אני חויתי גלוי עריות סמוי וכול מילה בסלע רק היום הבנתי מה עברתי ואני בן 26 ולא עושה כלום אם עצמי מגיל 15 התפרץ הכול כרגע המצב תקוע ואני לא יודע למי לפנות לעזרה מההורים כמובן שאני לא רוצה שקל מה לעשות הצילו אני גם לא כתבתי הכול אבל היה תגובה מוחצנת של זלזול בגבריות שלי ודי ברמז

    הגב ↓

  2. פעם ראשונה שאני מבינה מה עברתי ואני יכולה לקרוא לזה בשם.
    זה נורא ונראה חסר סיכוי להצליח להפריד אותו ממני….
    תודה על המאמר

    הגב ↓

    • טלי יקרה,

      עצם זה שאת יכולה לכתוב את התגובה הזו אומרת שאת מופרדת מההשפעות האלה במידה מספקת כדי לראות שאת לא אוהבת אותן בלשון המעטה. קיימים כלים היום לעבוד עם ההשפעות האלה כך שתוכלי להגדיל את החופש האישי שלך והבחירות שלך בחיים, למרות ההשפעות של העבר. לא לומר נואש.

      הגב ↓

  3. תודה על המאמר! קשה למצוא חומרים שעוסקים בנושא…
    אני מוצאת את עצמי אחרי הרבה שנים של טיפול (סביב דברים אחרים) פתאום שואלת את עצמי אם התיאור הזה הולם את החיים שלי. קשה מאוד לשאול את השאלה הזאת, ״להאשים״ הורה במשהו כזה זה איום וצריכות להיות ״עדויות מוצקות״ להתבסס עליהן לפני שאפילו ביני לבין עצמי אוכל לומר דבר כזה… אבל אין ולא יכולות להיות עדויות כאלו. דווקא פה אני מרגישה בנוח ״לשלוח בקבוק על פני המים״ בתקווה שאולי תחזור תשובה, נקודת מבט אובייקטיבית. אשמח לשמוע דעות ומחשבות…

    אני יודעת שאני מרגישה היום דחיה כלפי אבא שלי, ויחד עם זה סוג של רחמים עליו, צער כזה… וצורך לרצות אותו שאני מתקשה לראות בפעולה- אבל מבינה יותר ויותר שנמצא שם. ויחד עם זאת גם הערצה כזאת… קשה להסביר, זה מבולבל.
    כשהייתי קטנה (7-8) ההורים שלי היו מאוד מסוכסכים – ואבא היה שולח אותי לגשר ביניהם, ו״בורח איתי״ מהבית כשקשה כדי לבלות יחד (וזאת היתה הקלה גדולה בשבילי כי בבית היתה אוירה איומה), ומספר לי כמה קשה לו עם אמא (בסביבות גיל 11-12 אני זוכרת שהוא סיפר לי שהם ״לא שוכבים״, והייתי כל כך תמימה שלא הבנתי למה הכוונה, אבל הנהנתי והקשבתי). הוא אדם עם בעיית גבולות באופן כללי, וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש שלו בבית – הוא נהג להסתובב עם תחתונים, וראיתי אותו לא מעט עירום. זכור לי מקרה שבו אני במקלחת – ואמא שלי בחוץ צורחת עליו שהוא לא אמור להתקלח עם ילדה בגילי (הייתי בת 9-10 אז… אמא שלי לא דיברה איתי בתקופה הזאת, והרגשתי שעשיתי משהו רע). לפעמים כשהוא ואמא היו רבים הוא היה מגיע לישון במיטה שלי, וזכורות לי במעומעם מעט הזדמנויות שבהם ראיתי אותו נוגע בעצמו מבעד לתחתונים, ספק מאונן… חשוב לי לומר שזה לא הופנה כלפי! פשוט היתה התעלמות מזה שאני נוכחת, ומכך יצאה חשיפה שלי למשהו שלא אמורים להיות חשופים אליו. עם השנים מצאתי את עצמי קצת-פסיכולוגית שלו על בסיס יום-יומי, כולל סביב הגירושים… הוא דיבר רק איתי כי התבייש לדבר עם חברים והיינו נפגשים כל יום, הוא היה משתכר וניסיתי להגביל את השתיה שלו…
    ואולי מעל הכל – היתה לי תחושה (שאין לי איך לגבות בעובדות) שהיה בערוצי התקשורת הלא מדוברים בינינו ״זרם״ שלא אמור להיות שם, סוג התייחסות שלא אמורה להיות – שיש לה גוון מיני. אבל שוב – אין לי על מה לבסס את מה שאני אומרת, ואני מרגישה איומה שאני בכלל אומרת את זה…

    סליחה אם זה לא המקום… אבין אם תמחקו את התגובה. תודה!

    הגב ↓

    • שלום אחת ששואלת,

      את מתארת בצורה מדויקת את הדברים שהיו ואני תוהה למה את מסיימת את מה שכתבת במילים "אין לי על מה לבסס את מה שאני אומרת". את מבססת את זה על מה שאת זוכרת והמצבים שתיארת, כולל התגובות שלך אז והיום מראים שהיה שימוש בך למילוי צרכים רגשיים (לפחות) של ההורה בלי להתחשב בצרכים הרגשיים שלך. כאילו לא יכלת להיות ילדה, אלא היית צריכה להיות אישה בגילו, לפחות בתפיסה שלו. אלא שלא היית אישה, היית ילדה.

      לא מדובר כאן במשפט, את לא מאשימה, רק מספרת את החוויה שלך. מה לעשות שהוא היה חלק פעיל בתוך היווצרות החוויה הזו, היא לא היתה משהו שחלמת או דמיינת, אלא משהו שנוצר באינטראקציה איתו והשפיע עליך.

      ומה שבעצם חשוב עכשיו זה להבין את ההשפעה הזו ואיך היא פועלת בתוכך היום. אם את רוצה, המשיכי לכתוב.

      הגב ↓

      • היי אילנה,
        אני ה״שואלת״ מלפני 9 שנים. רציתי להודות לך בדיעבד על התגובה שלך, קראתי אותה והיא היתה משמעותית לי מאוד, אבל העיסוק בנושא היה מאיים מידי, ופחדתי להגיב. היום, כמעט עשור אחרי, חזרתי לטיפול – והנושא צף שוב. חיפשתי מידע, הגעתי שוב לדף הזה – ונזכרתי שכתבתי כאן… חוויה מוזרה.
        תודה על התגובה המושקעת והמתקפת שכתבת. אפילו שברחתי אז מהטקסט שכתבתי, ומהתגובה שלך – משהו מזה נשאר איתי.

        הגב ↓

        • הי לך,

          תודה על מילותיך.

          וככה זה, חוזרים בספירלה לאותן סוגיות אבל ממקום קצת אחר, עם ניסיון חיים שנצבר בינתיים, עם הבגרות שנוספה. את ממשיכה בדרך ודברים יקרו בזמן שלהם. שיהיה יותר טוב!

          הגב ↓

  4. שלום
    מאמר מאיר עיניים, קצר וקולע.
    לצערי, בתי (25) מגלה היום שהגרוש לי ביצע בה מעשים שמתאימים לגילוי עריות סמוי, התחושות שלה עולות בטיפול והיא מתמודדת עם הבנות ועם קושי גדול ואני לחלוטין עומדת מאחוריה וסומכת על תחושותיה.
    עברתי איתה שנים קשות מאד (דכאון, הפרעת אכילה….)
    היו אלו שנים קשות גם לבתי השניה (בת 20)
    עכשיו שאלתי, כיצד אני יכולה לתמוך בשתיהן?
    האם יש קבוצות לאמהות במצבי ?
    כיצד אני תומכת בבתי הצעירה שאינה מאמינה לתחושות אחותה ומרגישה מצוקה גדולה גם לאור החיים הלא קלים של להיות ילדה להורים גרושים עם אחות חולה . יש לי שאאבד אותה כי תלך לאבא שלה שמכחיש בכל תוקף
    תודה.

    הגב ↓

    • שלום לימור,

      מצטערת לשמוע על הקשיים שאת עוברת וגם בנותייך. כמה שזה קשה, אין ברירה אלא לפגוש כל בת במקום שבו היא נמצאת, גם אם אלו מקומות שונים האחת מהשניה. ייתכן וחוסר האמון של הצעירה ברגשות הבוגרת הן הדרך שלה להתגונן מפני כאב שהיה מתעורר אילו הכירה באותם רגשות. זה בסדר, ייתכן וההבנות יגיעו אליה בעוד זמן רב, כשתתבגר ותתחזק עוד.

      לגבי קבוצות – קשה לכנס קבוצה של מספיק אנשים שמתעניינים בה באותו זמן, זה המכשול העיקרי מניסיוני. נסי ליצור קשר עם מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית במספר 1202 ולברר אם יש להם קבוצה כזו. מאחר והם באים במגע עם אנשים רבים, ייתכן והצליחו לכנס אותה.

      חזקי ואימצי בהתמודדות הקשה. האמון שאת נותנת בבתך הבוגרת הוא הדבר החשוב ביותר.

      הגב ↓

  5. שלום
    ראיתי פה שמדברים על גילוי עריות סמוי בן הורה וילד, אך זה יכול לקרות גם בקרבה משפחתית אחרת, כי אני עברתי משהו דומה עם אחים של אמא שלי ו בתקופות מסוימות בהיותי ילדה קטנה הגילאים לא זכורים לי.. ומה עושים במקרה שעברת התעללות מינית יותר מאדם אחד.. אני כלכך לא יודעת מה לעשות ולא סיפרתי לא פחד אני מתביישת בעצמי ועליתי הרבה במשקל במשך השנים בצורה דרסטית.. עכשיו שאני בת 21 אחרי צבא התחלתע להיכזר יותר בדברים וזה מאוד מכאיב לי אבל אין לי אם מי לדבר על כך אני פוחדת שיאמרו לי שאני חיפשתי זאת 

    הגב ↓

    • שלום תמי,

      מצטערת לקרוא שעברת את הדברים האלה. מציעה שתרשמי לפורומים שלנו ותנסי לשתף שם. תמצאי אנשים שגם הם עברו דברים דומים ולא סביר שמישהו יאשים אותך.

      הגב ↓

  6. איך ניתן לבסס או להפריך חשד שמתעורר כאשר האבא מורגל להיכנס למיטה של הבת לפני השינה ל"עשר דקות"….

    הגב ↓

    • שלום דליה,

      שאלה גדולה שאבים מתלבטים בה. כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע שיש להם ניסיון בעבודה עם נפגעי ניצול מיני כדי לבדוק אם יש בסיס כלשהו לחששות שלך. אבל אולי לפני הכל, תדברי עם הבת והתבונני בה.

      הגב ↓

  7. הי לולו,

    זו עבודה קשה אבל מאוד חשובה להתחבר לזיכרונות, לעבד אותם ולעבור מעבר להם. כל הכבוד על האומץ לוותר על המגן של הסם ולהתקרב לעצמך באמת. מה שעברת אכן מזיק ואכזרי. מה שאת מתארת שקרה אחרי הגירושין, שהגנת עליה גם שכיח בגלל השליטה שהיתה לה עליך. עכשיו העיניים רואות הרבה יותר ברור את מה שהיה. המשיכי לעמוד לצד הילדה הזאת שהיית אז.

    הגב ↓

      • היי אילנה, מה שלומך? אני מנסה ולא מצליחה למחוק את מה שכתבתי כאן לפני כמה שנים. קיבלתי היום התראה בגלל פוסט של מישהי אחרת, נכנסתי וראיתי שמשום מה מופיעה ליד הפוסט שלי תמונה וקישור שמסגירים את זהותי. הורדתי את זה נכון לעכשיו אבל עדיין- זה היה מאוד לא נעים ולא רוצה לקחת את הסיכון הזה. מדובר במידע מאוד אישי. אם תוכלי בבקשה לעזור לי ולמחוק את הפוסט שלי בהקדם האפשרי אודה לך מאוד!

        הגב ↓

  8. שלום, אני לא יודעת אם הפורום פעיל, אבל אקח סיכון ואכתוב, כי אני לבד עם הנושאים הללו, קשה מאד לספר אותם למישהו מלבד למטפל שלי, בטח שלא למשפחה שלי, שאני לא רוצה לפגוע בהם, וגם לא לחברים, שאני חושבת שלא יוכלו להתמודד.
    אני עוברת תקופה ארוכה מאד שחזור של הזכרונות המנותקים והמודחקים שלי שקשורים ביחסי גילוי עריות סמוי עם אבא שלי, במקביל לטיפול ארוך.
    כשהייתי ילדה, עד גיל 6, אבא שלי נהג להתקלח איתי ועם אחי וגם איתי לבד. זכורות לי סיטואציות שבהן או נהניתי או הרגשתי מאוימת בתוך ההקשר הזה והן זכורות לי היום בגועל ובצורה של הלם וצער, למרות ששנים לא הבנתי שיש בזה משהו לא בסדר, כי הוא לא נגע בי בצורה מינית. חוץ מזה הוא לכל אורך השנים, גם כשהייתי בגיל ההתבגרות ואחרי כשגרתי בבית, הוא נהג להתקלח ולעשות צרכים בדלת פתוחה ולשבת על הספה בסלון כשהיד שלו בתוך התחתונים באופן קבוע. הרגשתי ממנו אנרגיה מינית שהייתה מוציאה אותי מדעתי, פעם, כי חשבתי שהיא שלי והאשמתי את עצמי שיש לי מחשבות כאלה נוראיות.
    מלבד זאת תמיד דווקא מאד אהבתי אותו והייתי "הנסיכה הקטנה שלו", כמו שמתואר, הוא היה קונה לי מתנות, לוקח אותי לטיולים ונסיעות רק אני והוא ומטפל בי אפילו יותר מאשר אמא שלי. חשבתי שבין ההורים שלי הוא זה שאוהב אותי בצורה טובה ומקבלת, ורק היום אחרי שנים של טיפול אני מבינה שהוא היה משתמש בי, שהוא מרוכז בעצמו ולא מקשיב ושהיה מספר לי גם דברים לא נאותים על עצמו כמו סיפורים על חיי המין שלו בעבר ובהמשך גם על ההתמכרות שלו למין והייתי מעין ה"פסיכולוגית הקטנה" שלו לאורך השנים. בדיעבד הבנתי, שהוא אדם ילדותי, אנוכי וחסר גבולות שלא רואה את הסובבים אותו באמת.
    שנים לקח לי להבין שזה לא בסדר, שהוא מתמסכן ומתנהג בצורה ילדותית ומנצל את הרחמים, האהבה והדאגה שלי ושל אחרים אליו ולאחרונה ממש התאמתתי איתו על כך באומץ.
    התמודדתי לאורך השנים עם המון סימפטומים שלא הבנתי, בגלל ההדחקה וההכחשה שלי של מה שהיה. אני מתקשה ליצור מערכת יחסים שמחזיקה מעמד וקופצת מאחת לשניה, אני מרגישה שהמיניות שלי סוטה ומעוותת ויש לי הרבה מחשבות שאני רואה בהן מגעילות, אלימות ורעות, בעבר היו גם דמיונות רודפניים של חיות טורפות ובמשך שנים היו לי סיוטי לילה של אסונות ומצוקה וגם על מצב שבו מנסים לאנוס אותי ואני לא מצליחה לצעוק או לזוז, סיוט שחוזר במהלך השנים. אני מרגישה יחס מאד אמביוולנטי כלפי גברים וגם נשים, מצד אחד אני מאד מאד מינית ומרגישה שיש לי גם סוג של מיניות אובססיבית, אני מתעסקת במין המון, מאוננת במידה שמפריעה לי בחיי היום-יום ומרגישה לפעמים חוסר שליטה על הדחף שלי לפלרטט או לעסוק סקס מזדמן, בין אם במציאות או בצ'אטים… זה בעיקר אם אני לא במערכת יחסים, אבל גם במערכות יחסים זה קיים וקשה לי להשאר במונוגמיה בגלל זה. אה, כן, ראוי לציין, שאבא שלי בגד באימא שלי בלי סוף ושיקר לה בלי סוף לאורך שנים רבות ואנחנו הילדים היינו תמיד בלופ של לדעת על זה, כי ההורים שלי חסרי גבולות ומספרים הכל וגם נכנסים לחיים שלנו (עד שממש קטענו את זה, אחרי תקופה שהם עשו את זה בקטע ממש רע וחולני בגלל המריבות הקשות שלהם).
    תמיד תפקדתי טוב יחסית למרות קשיים של מצבי רוח קיצוניים ובעיות פסיכוסומטיות מוזרות ותקופות של דיכאון וחרדות ואימפולסיביות ושינויים ובריחות, הייתי מקוטלגת בבית בתור "הבת הבעייתית, הפגיעה וההפכפכה" אבל תמיד חשבו שזה בגלל שאני קצת רגישה ומפונקת. היום אני במצב הרבה הרבה יותר טוב, עד כדי כך שאני לומדת לתואר שני, מטפלת בכלבה ומרגישה יותר ביטחון ויותר יציבות. אני כועסת מאד ועדיין מאד פוחדת לחשוף את הדבר בפני המשפחה שלי, אני גם לא יודעת עם זה נכון, כי שני ההורים שלי כל השנים מאד הפכפכים וביחסים מאד לא פשוטים אחד עם השני ואני פוחדת גם להרוס את המשפחה אבל גם מזה שיוקיעו אותי, כי בעבר זכיתי ליחס כזה על דברים אחרים במשפחה שניסיתי להעלות.
    אני תמיד נוטה להרגיש כאילו אני זאת שלא בסדר, כאילו אני "מגזימה" ומנפחת דברים ודרמטית מדי, כאילו אני לא בוגרת וחסרת שליטה עצמית וזה מאד קשה, אני מאד מורידה את עצמי. אני משתדלת לעבוד על עצמי המון ולהתנגד לנטייה הזאת אבל זה מאד קשה. עדיין עכשיו ממש קשה לי לכתוב את כל הדברים ביחד כאילו הם קשורים, כי אני חושבת לעצמי כמו שחשבתי תמיד – "הייתה לי ילדות יפה ומשפחה טובה, אבא שלי מעולם לא היה פוגע בי". וזה באמת נכון, אבל מצד שני הוא גם כן פגע בי, כי הוא גם היה נחשף כשהייתי ילדה, גם פיזית וגם בדברים שהוא סיפר לי, גם בגילאים צעירים וגם מאוחר יותר בחיים, הוא לא שמר עליי ולא התנהג כמו אבא טוב כל הזמן אלא גם חצה גבולות. אני גם יודעת שלמרות שחשבתי תמיד שההרגשה המאד לא נעימה ומביכה ממנו היא בראש שלי ושאני אשמה, שכנראה שזה משהו שלו ואצלו ושהגיע הזמן שאני אשחרר את עצמי מהאשמה.
    אני מאד הייתי רוצה לקחת חלק בפורום או קבוצת תמיכה של נפגעות ונפגעים נוספים כדי שיהיה לי מקום לדבר על זה ולשמוע אנשים אחרים, זה מנחם אותי מאד לקרא את התגובות של אחרות פה ולראות כמה הסיפורים והכאב דומה… אשמח מאד לשמוע מכם, אם יש מישהו שקורא.

    הגב ↓

    • הי לילה,

      מצטערת שעברת דברים כאלה. טוב שכתבת את זה, אני לא יודעת מתי אנשים יראו את מה שכתבת ואם יגיבו, הדברים האלה יקחו זמן. טוב שיש היום בחייך אנשים שמאמינים בך ולוקחים ברצינות את הכאב שלך. הפורומים באתר לא ממש פעילים אבל כן יש אפשרות להצטרף לקבוצה מקוונת. את יכולה לפנות אלי במייל ואתן לך פרטים.

      והכי חשוב, המשיכי להיות שם בשבילך, להעניק לעצמך ולהקיף את עצמך במה שטוב לך.

      הגב ↓

    • הי לילה,
      כמה כוחות יש בך. אומץ להתבונן בעברך ולתת לו מקום ולראות כמה הוא משפיע עליך. כמובן שנושא האשמה ממש לא שלך. שמחתי לקרוא שאת יכולה לכתוב שאת מוכנה להעביר את האחריות למצב להוריך במקום הזה שלא עסוק בזה שזו את הרגישה והבעייתית.
      אני לא יודעת מה להגיד לגבי שיתוף ההורים, נשמע שאת צריכה להמשיך לשמור על עצמך ולהתחזק.
      אני למשל גילתי שההבנות שלי לגבי הילדות שלי, רחוקות מהיכולת שלי לפתוח את הדברים בתוך המשפחה אך כן מאפשרות לי לזהות איפה זה פוגש אותי בחיי הבוגרים ולעבוד על תגובות שאני בוחרת ולא כאלו שהפכו לאוטומטיות מתוך התמודדויות שלי בעבר בתור ילדה.
      אני יושבת ליד הילדה שבך, נראה לי שיכולנו לדבר על הרבה דברים ולתת מילים למה שקורה בבית בלי לפחד שלא יבינו אותנו. אני באה מבית בתפקוד מאוד גבוה, בטח כלפי חוץ, כל החוויות האישיות שלי נשמעות לכל אחד מבחוץ כמופרחות. לא סבירות.
      שולחת לך כוחות
      שלומית

      הגב ↓

  9. אני רואה פה תגובות מכל מיני שנים ומניחה שכמוני הגיעו ויגיעו לפה עוד אנשים.
    אמא שלי התעללה בי רגשית בלי שאשאים לב. אני היום בגיל של אדם בוגר בלי כלים. רק עכשיו מבינה את כל השטף של לא בסדר שחוויתי. מבינה שההדחקה הייתה כה חזקה, ועודנה שם, מאז הפעם האחרונה שזה צף, אני כל דקה נאבקת לא לשכוח, לא להדחיק שוב. זה שם. זה קרה. זה המצב. זהלא יכול להתהפך או להשתנות. אני לא רוצה לסגור את זה רק כדי לשמור על שלום בית עם אמא שלי. אני לא יכולה לקרוא לה אמא שלי כי מעולם לא הייתי הבת שלה, לפחות מבחינה מעשית. זה היה מוזר ומודחק ומצד אחד כאילו כלום לא קרה(הנה ההדחקה) ומצד שני, המון מילים נאמרו, המון תכנים לא לגילי נזרקו לי לפנים מבלי שישאלו אותי אם אני צריכה את זה, המון גבולות נפרצו אחד אחרי השני כל הזמן, וכל פעם שניסיתי להסוף זה הפך לסחיטה רגשית, שאני חרא אדם ושאולי היא פשוט תמות ואז יהיה טוב יותר(מילים שלה לא שלי), כדי שאני ארחם עליה והמעגל ימשיך.
    חשיפת יתר או כניסה מאוד פולשנית לפרטיות שלי => התנגדות והדיפה שלי אותה(נאמר לי שבגילאים מוקדמים כבר דיברתי לא יפה, ומעולם לא הוזכר שזה קרה בזמן שפלשו לי בצורה לא הולמת בעליל) => הכחשה שלה למעשים וסחיטה ריגשית מצידה להשגת רחמים => הדף נוסף מצידי עד כדי אלימות וצעקות => אמירת משפטים מצידה שחשפו אותי עוד יותר(לתכנים, או לפלישה) עד כדי יצירת שריטה => ניתוק זמני מצידי כי אי אפשר להתמודד עם זה באמת => התנצלות מעוררת רחמים מצידה והבטחה שהיא אוהבת אותי מאוד מאוד ורוצה שאני אהיה מאושרת.
    והנה אני כאן.
    מאושרת… ברור שלא.
    מכירות מטפלים/ות רלוונטיים? מה סוג הטיפול במצב כזה מסריח שנמשך שנים כה ארוכות?
    תודה.

    הגב ↓

  10. שלום,
    אני בן 50 ורק עכשיו מתחיל להבין שבילדותי הייתי חשוף לגילוי עריות סמוי עם אחותי שהיתה גדולה ממני ב 9 שנים.

    המאמר הזה מדבר על התופעה בין הורה וילד, האם יש מידע על דבר דומה בין אחים?

    הגב ↓

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.