מאמר מנקודת מבט של מטפלת.
מאת: איריס דהאן, בעלת "הבית של איריס" בגבעתיים

הטלפון מצלצל. שיחה לא מזוהה.

אני עונה: "שלום". "התקשרתי בקשר למודעה", בצד השני עונה קול של גבר. אני נאנחת בלבי בעייפות, שוב אותו הסיפור:

גבר המחפש "הרפיה", מריץ "עיסוי" במנוע חיפוש ומקבל תשובות. הקישורים הראשונים הם בד"כ של ספא מסוגים שונים. הוא עובר הלאה. ברור לו ששם לא ימצא את מבוקשו. הוא מגיע למודעות אחרות, בינהן שלי: "הבית של איריס", נשמע קטן ואינטימי
מספיק.

הוא מציץ באתר. אין בו דבר המרמז על "שרותי הרפיה". זה בדיוק מתאים!

מובן שהוא לא יפנה למודעות בעיתון במדורים המציעים נשים ל"טיפולים שונים". הוא לא כזה! והוא לעולם לא ילך לנשים כאילו. שהוא ישלם עבור שרותי מין? למה מה קרה, הוא לא אחד שחסר לו בבית…

וכאן ה"עלילה" מתפתחת.

תסריט מס' 1:

הטלפון מצלצל. שיחה לא מזוהה. "שלום זה בקשר למודעה" ואני כבר מזהה את הדפוס: שיחה לא מזוהה. גבר. לעולם לא קובע מראש אלא תמיד מתקשר שעה- שעתיים לפני שרוצה להגיע. אם לא נח לי לענות, לרוב לא ישאיר מס' טלפון אלא יעדיף לנסות
שוב ושוב עד שימצא אותי פנויה.

אני כבר נכנסת למצב רוח מתגונן, וכדי שיהיה ברור מהו מקצועי, אני שואלת אם הוא פנה כדי לשנות דפוס כלשהו או לפתור כאב שמטריד אותו. הוא מתקן אותי מיד שלא, הוא רוצה עיסוי חד פעמי. ואני כמו תמיד, נכנסת למאבק פנימי: אם אגיד מראש שאין כאן שרותי הרפיה, אני עלולה להעליב אדם תמים. אולי אני טועה והפעם הכוונה שלו היא אחרת? סיבה נוספת היא שאינני רוצה לכרוך ביוזמתי את עבודתי המקצועית עם מין.

מצד שני לנהל שיחה עם מישהו, לענות לו לכל השאלות ולבסוף להבין שאינני רוצה אותו אצלי בקליניקה – זה לא נעים כלל ומאד מיגע.

בכל זאת אני בוחרת ב"לא להעליב" ומספרת על המקום ולפעמים נותנת רקע על התמחותי ועל נסיוני בעבודה.

הצגת עצמי כמקצועית איננו מהווה מסר ברור. ולבחור בצד השני של הקו חשוב לברר:

"מה כולל הטיפול?" הוא שואל. אני מסבירה את מהות הטיפול: מגע, שמן חם, עבודה לעומק השריר, חוויה אחרת של הגוף שהיא מעבר לרגיעה.

והוא לא מסופק שואל: "ומה עוד?"

"זה לא מספיק?" בשלב זה הבחור מבין שאם לא ישאל באופן ישיר, הוא לא ידע לעולם. הוא שונא אותי על שהבאתי אותו להעלות את השאלה במפורש, אך אין לו ברירה: "זה כולל הרפיה?" למרות שראיתי את זה מגיע, אני מתכווצת בתוכי, אני נעלבת בפעם האלף ואומרת בכעס: "נראה לי שלא פנית למקום הנכון. זה לא מתאים.

שלום!"

אני שומעת את העלבון והתדהמה בצד השני: "מה קרה? רק שאלתי שאלה"

בעבר, היו פעמים שניסיתי להבין: "למה אינך פונה למי שמציע את השרות שאתה מבקש? למה אינך פונה למי שמציע שרותי מין והרפיה?"

והתשובה (נעלבת): "חס וחלילה! מין? אני? הרפיה זה לא מין, לפעמים אדם מתרגש במהלך טיפול ואז זה חלק מלהרגיע אותו…"

אז שיהיה ברור: לגעת באבר מינו של גבר כדי "להרגיע את התרגשותו" – זה מין! וזה איננו השרות שאני או הקולגות שלי מציעים!

וכן, זה מעליב אותי ששואלים. האם הייתם רוצים שמישהו ישאל את הבת שלכם או את האישה שלכם, אם זה מה שהיא עושה כחלק מעבודתה?

אני אוהבת את עבודתי ושמחה על התרומה שלי לחייהם של לקוחותי, על היכולת להפחית כאבים, הלווי האישי והאימון להקשבה לגוף. אך כשאני מקבלת שיחת טלפון כזו כל השימחה והאהבה שלי נשאבות החוצה. לרגע קל מישהו הופך אותי מבעלת מקצוע יחודי ומרתק ל"סתם עוד אישה" הנותנת סקס בתשלום. ולמרות כל מה שאני אומרת לעצמי כדי להתמודד – זה מעליב ומכווץ אותי מבפנים בכל פעם מחדש.

תסריט מס' 2:

הבחור מברר במהירות את הפרטים, קובע לעוד שעתיים ומגיע. "להוריד תחתונים?" הוא שואל לפני שנשכב על מיטת הטיפולים. "לא" אני עונה. הטיפול מתחיל, רואים עליו שהוא נהנה מהמגע, אבל הוא לא נרגע.

ולמי שלא יודע: המחשבות מתבטאות בגוף. "רואים אותן" בפנים, בידיים ובבטן. אני "רואה" את המחשבות, ואז זה מגיע: "אפשר להוריד את התחתונים?", "לא".

"אבל לא נח לי/ מציק וכו'". מה אני אמורה לענות בסיטואציה כזו?

גבר זר, שוכב אצלי בחדר העבודה חצי ערום. הדבר האחרון שמתחשק לי הוא לקלף את הגבול האחרון המבחין בין כוונותי לכוונותיו.

וכאן מתחיל דו שיח שהוא הטרדה מינית קלאסית: אני אומרת "לא" ברור וחד משמעי, והוא מנסה לשכנע אותי בדרכים יצירתיות:

פניה למצפוני – "לא נח לי ככה, זה מציק לי", "מה את יכולה לעשות שארגיש נח יותר"
פניה לכיסי – "אני אשלם לך טיפ נדיב…"
לגבולותי – "רק מוריד קצת ולא יותר…", "רק להניח את היד כאן, זה יותר נח לי", "לא אעשה שום דבר בניגוד לרצונך", "תעצרי אותי אם יהיה לך לא נעים"
וכו'.

ובכן, יש לי מספר הבהרות:

• כבר עכשיו לא נעים! זה התחיל להיות לא נעים כשהתקשרת בנוגע לעיסוי והתכוונת לקבל שרות אחר.
• אם היחס שקיבלת הוא מפנק ומחוייך, זה אומר שהשרות הוא טוב. אין זה אומר ש"בא לי עליך".
• כבר קרה בעבר שאמרתי ללקוח ללכת ולא לחזור. וזה מאד לא נעים, ולא רק לך.
• אני לוקחת את המקצוע שלי ברצינות רבה: השקעתי שנים של למידה ועוד שנים של ניסיון. ובהתנהגותך אתה מוזיל ולא מכבד את המקצוע שלי, ואותי כאדם.

התופעה הזו היא נפוצה. היא איננה בעיה אישית שלי. יש לי מס' חברות ומכרות- העוסקות בתחומים טיפוליים שונים, שאינן מוכנות לעבוד עם גברים כלל.

אני מוכנה עדיין לעבוד עם גברים, כיון שאני בטוחה בעצמי וביכולת שלי לשים גבול (ואכן למדתי את זה בדרך הקשה). אבל אינני בטוחה שזה שיתאים לי בהמשך. ההתנהגות הזאת מתישה ופוגעת. אני חושבת בצער על מטפלות שקשה להן עם גבולות,
וזקוקות לפרנסה הזאת. זה לא נעים!

ולחברותי המטפלות, הרי לכן המציאות:

אני מקבלת לפחות 2-3 פניות כאלו בשבוע. בד"כ אני מזהה מראש ומצליחה לסנן אותן עוד בשיחת הטלפון.

ואין בליבי שום תחושה של החמצה.

הם לעולם לא יהפכו ללקוחות חוזרים, אם הם הגיעו לטיפול ולא קיבלו את מבוקשם. ובודאי שהם לעולם לא ימליצו עלי בפני אדם אחר. אילו דברים שעושים בפרטיות. זוהי התנהגות שמתביישים בה!

הכותבת היא איריס דהאן, מטפלת ב-15 שנים האחרונות.
בעלת ה"הבית של איריס" בגבעתיים:
http://www.iris-home.co.il
iris@iris-home.co.il