סקירה של ספרות מקצועית והשלכות מניעתיות, טיפוליות ומחקריות מאת ענת פרלמוטר-שבו
פתיחה
בשל הנטייה הקיימת במחקר ובציבור להתיחס לאלימות הפסיכולוגית כחלק בלתי נפרד מהאלימות הפיסית, וכן בשל הבולטות הניכרת לעין של תוצאות האלימות הפיסית, מושקעים מרבית המשאבים, כספיים, חוקיים וטיפוליים, במניעה, טיפול וענישה של מקרי אלימות פיסית. פחות מודעות ופחות פיקוח חברתי מושקעים בנזקים ובסבל הנגרמים מאלימות פסיכולוגית, שאיננה מלווה בהתנהגות פיסית אלימה. התקשורת, מנהיגים ואנשי חינוך מטיפים, למשל, כנגד האלימות המילולית, אבל הנורמה, לפחות בחברה הישראלית, היא שאין ענישה כנגד תופעות של אלימות מילולית בין מבוגרים והנסיונות לחנך ילדים ובני נוער להימנע ממנה אינם מצליחים, שכן אפילו חלק מנבחרי הציבור והמנהיגים, שאמורים לשמש דוגמא, אינם נמנעים, לפעמים, מאלימות מילולית.
בעבודה זו ברצוני, אם כן, להתמקד באלימות הפסיכולוגית בנפרד מן האלימות הפיסית ולנסות לבחון את מופעיה השונים ואת השלכותיה הנפשיות ולבדוק דרכי מניעה וטיפול אפשריות, כפי שהן מוצעות בספרות המקצועית.
קשה ביותר להפריד אלימות פסיכולוגית מאלימות פיסית, כיוון שהראשונה מובילה דרך שלבים שונים אל השניה. בגלל הקושי להפריד, האלימות הפסיכולוגית, למרות שכיחותה, כפי שיודע כל אדם מנסיונו וכפי שמראים המחקרים (להלן), אינה זוכה כמעט להתייחסות מצד עצמה, לא מצד החוק ולא מצד הפיקוח החברתי הנורמטיבי ומטופלת בדרך כלל רק לאחר שהתפתחה לכדי אלימות פיסית גופנית ו/או פגיעה ברכוש. גם כאשר קיימת התייחסות של החוק לאלימות פסיכולוגית, היא מיושמת על פי רוב על אירועים שבין אנשים זרים, כגון החוק נגד הוצאת דיבה ופגיעה בשם הטוב של אדם. ואולם אלימות פסיכולוגית מרבה להתרחש דוקא בין אנשים קרובים, במשפחות, בין בני זוג ו/או בין הורים לילדיהם ושם, ברשות הפרט, היא בדרך כלל אינה מטופלת אלא אם כן היא הופכת לאלימות פיסית שפוגעת בגוף ו/או ברכוש.
קיימת כיום, כאמור, מודעות גדולה בציבור בכלל, ובמיוחד בקרב אנשי חינוך, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, כמו גם בקרב אנשי החוק והמשפט, לתוצאות ההרסניות של אלימות פיסית המופנית כלפי נשים וילדים במשפחה והמוסדות השונים פיתחו מסגרות חוקיות, חינוכיות וטיפוליות להתמודדות עם האלימות הפיסית, הנראית לעין. שלא כבעבר, האלימות הפיסית אינה נחשבת עוד לענין משפחתי פנימי, לפחות כאשר מדובר בילדים והחוק מחייב אנשי מקצוע לדווח על כל מקרה של אלימות הפוגעת בילדים. הנשים, מהיותן בני אדם בוגרים, מצופות לדווח בעצמן על אלימות המכוונת נגדן, אך הנשים המוכות, ועוד יותר מהן – הנשים הסובלות מאלימות פסיכולוגית ללא מכות, מצויות במצב פסיכולוגי שמקשה עליהן מאוד להיות אסרטיביות וזקוקות לתמיכה חברתית, של בני משפחה, ידידים או אנשי מקצוע, בכדי להגיע למודעות בדבר היותן קורבנות לאלימות מצד בני זוגן. קיים לחץ חברתי גדול על נשים, לא רק מצד בני הזוג והמשפחות, אלא גם ואולי יותר בשל דפוסי הסוציאליזציה שהפנימו, להכחיש את האלימות שהן קורבנותיה, בייחוד כאשר מדובר באלימות פסיכולוגית שמתבטאת ביחסים הרסניים ומשפילים, אך איננה מלווה באלימות פיסית נראית לעין.
אין עדיין מודעות והתייחסות מספיקות מצד החברה ומוסדות הרווחה לתוצאות ההרסניות של האלימות הפסיכולוגית, הבלתי-נראית, שקיימת לעיתים בין בעל לאשתו או בין הורים לילדיהם. תוצאותיה של אלימות פסיכולוגית סמויה הן קשות לא פחות מאלה של אלימות פיסית ואלה החשופים לה משלמים מחיר נפשי כבד ביותר. ואולם בדיון הציבורי מוזכרת בדרך כלל אלימות פסיכולוגית רק כאשר היא מלווה באלימות פיסית ואין דנים בה די הצורך כבעיה בפני עצמה. גם בפעולות מניעה מושם בדרך כלל הדגש על מניעת אלימות פיסית ופחות על מניעת אלימות נפשית ועד כמה שידוע לי, גם המערכת המשפטית לא ניסחה עדיין נורמות נפרדות לגבי סוג זה של אלימות. אין להתפלא על כך, מפני שהמושג 'אלימות פסיכולוגית' הוא אכן עמום, גבולותיו אינם ברורים וקשה למתוח קו קונספטואלי ברור בינו לבין אלימות פיסית. יש בהחלט מקום לשאול אם פגיעה ברכושו של אדם אחר, או הגבלת חופש הפעולה שלו, זו אלימות פסיכולוגית או פיסית?
בעבודה זו אשתדל, באמצעות סקירת ספרות מקצועית, לנסות ולחדד את ההבחנה בין אלימות פסיכולוגית לבין אלימות פיסית ולהצביע על השלכות מניעתיות, טיפוליות ומחקריות שיש להבחנה כגון זו. ברצוני להעיר שתי הערות, לפני שאכנס לדיון עצמו:
- לצורך העבודה בחרתי להתמקד בעיקר ביחסים שבין אנשים מבוגרים, יחסים שאמורים להיות שוויוניים. הנושא של אלימות המכוונת לילדים הוא מורכב עוד יותר בשל אי-הסימטריה המובנית ביחסי מבוגרים-ילדים ודורש דיון נפרד.
- למרות שהמחקרים הראו שברוב המקרים הגברים הם האלימים והנשים הן קורבנות האלימות, קיימים גם מקרים הפוכים ולכן השתמשתי בחלקים מהעבודה, אם כי לא בכולה, בלשון נייטרלית המכוונת לשני המינים, במידה המוגבלת שהשפה העברית מאפשרת זאת.
תיאור התופעה של אלימות פסיכולוגית
Gleason מצא ב-1993 שכיחות גבוהה של התופעות הפתולוגיות הבאות אצל נשים הסובלות מאלימות, פיסית ופסיכולוגית כאחת:
- דכאון מאג'ורי;
- תסמונת דחק פוסט-טראומטי (PTSD);
- הפרעת חרדה כללית (GAD);
- הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD);
- אי-תפקוד פסיכוסקסואלי;
נמצא שתופעות האופייניות לאנשים בדכאון, כמו עייפות כרונית, אי-יכולת להיענות לאתגרים, פסימיות, האשמה עצמית ורגשות אשמה, וכן שתופעות האופייניות למצבי טראומה כמו בלבול, הלם, פחד, חוסר אונים, דאגה, ודימוי עצמי שלילי – מופיעות גם אצל נשים הסובלות מאלימות. תופעות אלה מסבירות במידה רבה התנהגויות שנצפו אצל נשים מוכות, שהחוקרים לא ידעו להסביר אותן קודם לכן: דיסוציאציה, אובדן זכרון, הפרעות פסיכוסומאטיות, תחושות של חוסר ערך. תופעות אלה מייצגות נסיונות שלא עלו יפה להתמודד עם סיטואציות של קושי ודיכוי.
Vissing & Straus, Sweet, מצאו ב- 1989 קשר חיובי בין תוקפנות מילולית של הבעל לבין דכאון אצל האשה. ככל שגדלה מידת התוקפנות המילולית של הבעל, גדלים סיכוייה של האשה ללקות בדכאון.Miller ב-1995 מתארת את הדינמיקה של האלימות הרגשית (Emotional Abuse ):
"מניפולציה של היחסים באופן שאין זה משנה עד כמה האשה מתאמצת, חוסר יכולתה לרצות את בעלה אינו נתפס על ידו כתוצאה של דרישותיו הבלתי-סבירות, אלא כתוצאה של חסרונותיה וכשלונותיה. השגיאות שהיא עושה מנופחות מחוץ לכל פרופורציה ומסתכמות בכך שהבעל משיג את מבוקשו: שליטה מוחלטת באשתו" (תרגום שלי.ע.ש.).
האלימות הרגשית לובשת צורות שונות אך מטרתה אחת: שליטה המחבלת בכבוד העצמי ובתחושת הערך העצמי של האשה. פעמים רבות קורה שהאשה אינה מבחינה כי הביקורת הקבועה וכינויי הגנאי מסמנים בעיה. אשה העובדת מחוץ לביתה מוצאת נחמה זמנית בהערכה לה היא זוכה מהממונים ומחבריה לעבודה. עקרת הבית מוצאת הפוגה בשעות שבעלה יוצא לעבודתו. הפגיעה הרגשית נחווית בכל פעם מחדש, אפילו לפני שהבעל חוזר לביתו. עצם הזכרון ותחושת הפחד מכאיבים. הבית נתפס כמקום חסר-שמחה ומלא מתח. האלימות הרגשית, המתחילה מהשפלה חוזרת ונשנית של האשה, גורמת לטראומה רגשית. אף כי אין היא ניזוקה באופן פיסי, היא מאבדת את האמון בעצמה ואת הכבוד העצמי ונותרת, למעשה, מרוקנת מעצמיותה. היא מעבירה את השליטה על חייה לגבר המדכא אותה ונעשית חסרת-אונים.
Miller M.S סבורה שחבלה שנגרמה כתוצאה מאלימות פסיכולוגית קשה הרבה יותר לטיפול וריפוי מחבלות פיסיות. חבלה פיסית מעוררת רגשות של פחד וכעס שהאשה מסוגלת לזהות, להגדיר ולהתמודד איתם בעזרת איש מקצוע.
אלימות פסיכולוגית, לעומת זאת, מערערת את הבטחון והאמון בסדרי העולם והחברה האנושית אליהם הורגלה, כך שהאשה נותרת ללא משענת פנימית וחיצונית. האשה מגיעה למצב שהוא ההיפך הגמור ממה שאליס מילר, בספרה "הדרמה של הילד מחונן", מתארת כמצב של בריאות נפשית:
"הרגשה עצמית בריאה פירושה ודאות נטולת ספק כלשהו כי הרגשות שחשים והמשאלות העולות בקרבו של האדם שייכים לעצמיותו… בגישה ישירה ומובנת מאליה זו אל רגשותיו ואל משאלותיו מוצא האדם את חוסנו ואת כבודו העצמי… לא זו בלבד שידוע לו מה שאין הוא רוצה, אלא שברור לו גם מה הוא כן רוצה והוא מסוגל לבטא זאת מבלי שיהא תלוי באהבתו או בשנאתו של הזולת… יכולנו לדבר כאן על חירות פנימית או על חיוניות".
בהסתמך על אליס מילר, קובעת M.S.Miller (שם) שהאלימות הפסיכולוגית מתבטאת בכך שהמתעלל יוצר תנאים וסביבה (מיזנסצינה) המכחיש מלכתחילה את חוויותיה האותנטיות, את מחשבותיה ואת רגשותיה של האשה-הקורבן.
כאשר נאמר לאדם מה עליו לחשוב, ממיתים את רוחו וגרוע מזה המצב כאשר אומרים לו מה עליו להרגיש. כשאומרים לאדם שעליו להרגיש מאושר, בעוד הוא אומלל, מאיימים על שפיותו והוא מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר אתו.
הוא מאבד את הקשר עם מחשבותיו ורגשותיו ומאבד אוריינטציה ביחס לעולם הסובב אותו. השגעון הופך למפלט מפני משהו שאדם שפוי אינו יכול לשאת אותו.
קיימות צורות ודרגות שונות של אלימות פסיכולוגית:
אחת הצורות היא התנהגות מאיימת, שפת גוף שמשדרת כעס ומעוררת אצל האדם הנחשף אליה ציפיה להתפרצות זעם ולמעשים אלימים.
צורה נוספת היא אלימות מילולית, המתבטאת בפגיעה ברגשות, על ידי אמירת מילים גסות, קללות, כינויי גנאי, ביטויי לעג המיועדים להשפיל ולבייש.
צורה אחרת של אלימות פסיכולוגית המצויה על גבול האלימות הפיסית היא התנהגות מילולית שמכוונת לשלוט בצורת הלבוש, בהתנהגות ובאופן הדיבור של הזולת. התנהגות המלגלגת על המשפחה, החברים והידידים של בת הזוג וניתוקה ובידודה מהרשת החברתית התומכת שלה. שליטה בסדר יומה, הוצאותיה הכספיות, שיחותיה הטלפוניות. ביטויי לעג ובוז כלפי האופן בו מנהלת האשה את משק הבית, מטפלת ומחנכת את הילדים. שימוש בכינויי גנאי, עזיבת הבית לתקופות לא ידועות, פגיעות בחיות מחמד, צעקות, האשמות, ניתוק מחברים, יצירת תחושה של אפסיות.
חשוב להדגיש כי התעללות נפשית איננה התפרצות זעם מקרית, אלא התנהגות שיטתית בעלת דפוסים ספציפיים שנועדו להשיג שליטה על האדם האחר.
אחת התופעות האופייניות להתעללות בכלל והתעללות נפשית היא ההסלמה. בדרך כלל קשה לקורבן לזהות את הרגע או האירוע שבו נהיה מודע לעובדת ההתעללות בו. זהו תהליך איטי ומדורג ומי שמצוי בתוכו חסר את הפרספקטיבה הדרושה כדי להבחין שמה שמתרחש היא הוא התעללות. בייחוד הדבר כך באשר להתעללות הנפשית, שקל יחסית לראותה כאוסף אירועים שאין ביניהם קשר. מדובר באקלים של דיכוי היוזמה, של התקפה על כל רעיון או פעולה שיש בהם מן המקוריות והיצירתיות.
קורבן ההתעללות הנפשית יכול להגיב בכניעה או בהתנגדות. הכניעה אינה מביאה הקלה, מפני שהמתעלל מוצא דרכים חדשות לבקרים להצר יותר ויותר את מרחב המחיה של קורבנו, לבודד אותו ולגרום לו לאובדן עשתונות בתנאים של אי-יציבות פסיכולוגית. הקורבן, שחשב כי "למד" את יריבו במידה המאפשרת חיזוי התנהגויותיו נוכח בכל פעם מחדש כי מה שלמד אתמול אינו תקף היום וכי הציפיות והדרישות השתנו. המתעלל זקוק בכל פעם להוכחה חדשה של מידת שליטתו בקורבן והוא ממציא, על כן, בכל פעם מיזנסצינה חדשה על מנת לממש את כוחו. אם הקורבן מגלה התנגדות, ההתעללות נעשית חמורה עוד יותר. המתעלל אינו בוחל בשום דרך במאמץ להכניע את קורבנו. במקרה של בעל ואשה, ישתמש הבעל בידידיה, משפחתה וילדיה כדי לפגוע היכן שהכי כואב.
התעללות רגשית יכולה להיות מפחידה לא פחות מהתעללות פיסית. תקופות של רגיעה וחמימות המתחלפות לסירוגין עם תקופות של השפלה והתעללות מטלטלות את האשה בין ייאוש לתקווה וגורמות לה להיכנע לשליטת בעלה בתקוה לשמר את תקופת החסד.
ההתעללות הנפשית לובשת צורות כה מעודנות וסמויות מן העין עד כי הנשים עצמן וכן חוקרי האלימות, המשטרה ואנשי המקצועות הטיפוליים מתקשים להכיר בהן ולהתמודד עמהן. הקורבנות של האלימות הנפשית הינם בבחינת "מתים מהלכים". התעללות נפשית הורסת את קורבנותיה רגשית, פסיכולוגית, חברתית ולעתים קרובות גם כלכלית.
גורמים לאלימות פסיכולוגית
מחקרים הראו (Walker, עמ'112 ) שהגבר המתעלל רגשית, או פיסית, סובל מדימוי עצמי נמוך ומשנאה עצמית, כתוצאה מסביבת גידול נוקשה, מדכאה, קרה ואוטוריטטיבית שלימדה אותו כי הוא חסר ערך, טיפש וחלש. גבר כזה הנו מלא זעם ומתעב את תחושת חוסר האונים המלווה אותו גם בבגרותו. המתעלל מפעיל מניפולציה הגורמת לאשה להאמין שהיא זו הנושאת באשמה ליחסים הגרועים וכתוצאה מכך האשה מתאמצת יותר ויותר לרצות את בן זוגה, לשווא כמובן.
Miller M.S (שם, עמ'17 ) ממיינת את הגברים המפעילים אלימות נפשית לשלוש קבוצות, בהתאם לדרגת המודעות לצורך שלהם בשליטה. מטרת האלימות הנפשית, בהבדל מסאדיזם, איננה לגרום כאב אלא להשיג שליטה. מידת המודעות של הגברים לצורך שלהם בשליטה משתנה בהתאם לקבוצה אליה הם משתייכים.
- גברים המאמינים בזכותם לשלוט ונוקטים באמצעים שיבטיחו להם שליטה, כגון אלימות מילולית. גברים אלה פטורים מרגשי אשמה ובטוחים בצדקתם.
- גברים שסף התיסכול הנמוך שלהם גורם להתפרצויות זעם ואף מכות, וסובלים זמנית מרגשי אשם, אך רק עד שהם מוצאים דרך להטיל את האשמה על נשותיהם.
- גברים שבמודע מחזיקים את נשותיהם תחת שליטה מדוקדקת, כאשר החלשת האשה גורמת להם לחוש עצמם חזקים והרגשת צדקנות מצ'ואיסטית מונעת מהם לחוש רגשי אשמה.
Loring (שם, עמ'7 ) מונה שלושה גורמים עיקריים שעלולים להפוך אנשים לקורבנות אפשריים של אלימות רגשית.
- הגורם הראשון הוא סגנון התקשרות חרדה (Bowlby 1973, ע"פ Loring, עמ'7 ). כאשר המאמצים החוזרים של בן הזוג לקשר מכובד הדדי נענים שוב ושוב בדחיה וסירוב מזלזלים, הוא חווה טראומה שגורמת לו להיצמד ביתר ייאוש למתעלל, תופעה שהוגדרה על בולבי כהתקשרות של חרדה: צורת התקשרות הנובעת מחרדת נטישה ונחווית בדרך כלל על ידי תינוקות וילדים הסובלים מחסך רגשי כתוצאה מהעדרם של חמימות פיסית ורגשית מצד המבוגרים המטפלים בהם. בן זוג שמתעלל רגשית מגרה את חרדת הנטישה הזו.
- הגורם השני הוא ילדות הורית: ילדים בעלי רגישות מיוחדת לצורכי הוריהם שלמדו לוותר על צורכי עצמם למען צורכי הוריהם ובהמשך – למען צורכי אנשים אחרים בסביבתם, כגון בן זוגם ולמעשה איבדו את זהותם ואת תחושת העצמיות. (אליס מילר, "הדרמה של הילד המחונן"1981 ).
- הגורם השלישי היא טראומה והפרעת הלחץ הפוסט-טראומטית. (ג'ודית מילר, "טראומה והחלמה" עמ' 50 ואילך):
"אירוע טראומטי ממוטט את המערכות הרגילות המעניקות לאדם הרגשת שליטה, קשר ומשמעות…. האירועים הטראומטיים משתקים את ההסתגלות האנושית הרגילה לחיים… הם מעמתים את האדם עם מצב קיצוני של חוסר ישע ומעוררים תגובות של קטסטרופה: פחד עז, חוסר ישע, אובדן שליטה וסכנת הכחדה… חויות מסוימות מגדילות את סיכויי ההיפגעות: הפתעה, הרגשת מלכודת וחשיפה ממושכת ומתישה"
התגובה הטראומטית מתעוררת כאשר אין כל תועלת בפעולה, כאשר אי-אפשר לא להילחם ולא לנוס. מערכת ההגנה העצמית נעשית הלומה ומבולבלת. כל מרכיב של התגובה הרגילה לסכנה נוטה להתמיד במצב מוגזם זמן רב לאחר שחלפה הסכנה הממשית. האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בעירור הגוף, ברגש, בהכרה ובזכרון. הם עלולים לנתק זו מזו את הפונקציות האלה, המשולבות בדרך כלל. הנפגע עשוי להרגיש רגשות עזים בלי לזכור מה עורר אותם או לזכור במפורט את האירוע אך לא להרגיש דבר (דיסוציאציה).
הסימפטומים של הפרעת הלחץ הפוסט-טראומטית מתחלקים לשלוש קטגוריות עקריות:
- "עירור-יתר": האדם מצוי במצב של דריכות ומתח ללא סיבה נראית לעין.
- "פלישה": האירוע הופך לקבעון, לזכרון טורדני שאינו מרפה וחוזר ומופיע באופן לא רצוני, קפוא בצורתו הראשונית. בנסיון להתמודד עם עירור היתר והפולשנות עלולים נפגעי טראומה להיזקק לאלכוהול ולסמים כאמצעי שיכוך והרפייה.
- "צמצום": בגלל חוסר האונים, נקלע האדם למצב של כניעה, קהות רגשית, אדישות, ויתור על יוזמה ומאבק, נתן מן העצמי, ניתוק מהמציאות, נסיגה ממעורבות עם הסביבה וחיים מדולדלים מבחינה יצירתית, חברתית ורגשית. הצמצום פוגע בציפיות ובתכנון העתיד ובנטיה גדלה לאמונות תפלות ולחשיבה מאגית, כולל הזקקות לאותות וקמעות.
אירועים טראומטיים מעמידים בספק יחסי אנוש בסיסיים. קורעים קשרי משפחה, חברות, אהבה וקהילה. מנפצים את מבנה העצמי שמגובש ומשווים מתוך יחס אל הזולת. מערערים את אמונת הנפגע בסדר טבעי או אלוהי ומטילים אותו לתוך משבר קיומי מתמשך, כיוון שאינם יכולים להיטמע בתוך "הסכימות הפנימיות" שיש לאדם ביחס לעולם.
מודלים והגדרות
Loring מגדירה (1994, עמ'2 ) אלימות רגשית כתהליך מתמשך שבו אדם אחד משמיד ומתנכל באורח שיטתי לעולמו הפנימי של אדם אחר, כלומר לרעיונותיו, תפיסותיו, רגשותיו, ותכונותיו האישיות. כתוצאה מההכחשה והלגלוג המתמידים מפסיק הקורבן לסמוך על עצמו ועל שיקול דעתו. נוצרת תחושה של ריקנות ואפסות. בדרך כלל משוכנעים הקורבנות שהם עצמם אשמים במצבם וביחס הגרוע אליהם מצד בני זוגם ולכן אינם מסוגלים לזהות עצמם כקרבנות של אלימות רגשית. אם הם מגיעים לטיפול, הרי זה בדרך כלל בגלל סימפטומים כמו אובדנות, מחשבות טורדניות, פוביות למיניהן או בלבול ואיבוד תחושת המציאות.Loring מדגישה כי כאשר מדברים על אלימות רגשית ביחסים האינטימיים, אין מדובר בעלבון יחיד פה ושם, אלא בדפוס התנהגות שיטתי ומתמשך. חוקרים מתארים את תהליך ההתעללות כהסלמה מתמדת. אחרים מעדיפים לתארו כמעגל או כתבנית החוזרת על עצמה.
החוקרת L. Walker (שם, עמ'104 ) מתארת איך נלכדים בני זוג במעגל של אלימות. האלימות נובעת מאי-יכולתם של בני הזוג להתמודד בהצלחה עם לחצי היומיום: גידול הילדים, בעיות כלכליות, התנהגויות מרגיזות, הבדלי השקפות ועוד. לחצי היומיום מלבים את כעסו של הבעל שגובר מבלי שיהיה ביכולתו לפרקו. פחדה של האשה, שאינה יודעת איך להתמודד עם הכעס הגובר, מגרה עוד יותר את כעסו של הבעל וכך נוצר מעגל קסמים ששני בני הזוג לכודים בתוכו. אי היכולת להתעלם מהלחצים או לשוחח אודותיהם כדי לפוגג את המתח שהם גורמים יוצרת מעגל אלימות החוזר על עצמו שוב ושוב: מתח-אלימות-התפייסות-רגיעה-מתח-אלימות וחוזר חלילה.
Ernest Andrews (אצל Walker, עמ'107 ) מתאר את מעגל האלימות בצורה שונה. התהליך המעגלי מתחיל בכך שבני הזוג חשים תרעומת אחד כלפי השני מסיבות שונות: האשה מתרעמת על כך שהבעל אינו קומוניקטיבי, שאינו מחנך היטב את הילדים, שידידיו אינם לרוחה, כועסת שאינו עוזר בבית, שאינו אוהב את מאכליה, או שדרישותיו המיניות אינן לרוחה. הבעל מתרעם על טפשותה, ילדותיותה, התלות שלה בהוריה, תביעותיה הכספיות, חוסר צייתנותה, הזמן שהיא מבלה בשיחות טלפון וכו'. הדחיה ההדדית, המשתקפת בהבעות הפנים ובהתנהגות של האשה מביאה את הבעל להתנהגות רודנית במאמץ להגביר את שליטתו. הרודנות מתבטאת בהתרחקות רגשית, בידוד האשה, פגיעה בתחושת הערך העצמי שלה, הגברת תלותה הכלכלית, בעוד האשה, לאחר שלמדה כי התנגדות לאלימות מסלימה אותה, נעשית יותר ויותר כנועה ופאסיבית. הכניעות מתבטאת בהתעלמות מהבעל ככל האפשר, השתקעות יתר בילדים, בעבודה, וויתור על כל ציפיה מהיחסים. שני בני הזוג מוצאים עצמם במעגל של תסכול מתמשך ושל כעסים הולכים ומצטברים. האשה מתכנסת פנימה בייאוש. הבעל מחצין את החימה. אין הם יכולים לענות זה על צרכיו של זה ומעגל האלימות הנפשית נמשך.
הפרוייקט להתערבות למניעה וטיפול באלימות במשפחה בעיר דולות, במינסוטה (מתואר אצל Walker, שם) מציע את מודל ההגה, כאשר במרכזו של הגלגל מצוי הצורך בכוח ושליטה ובשוליים החיצוניים של ההגה מצויה האלימות.
המודל מציע שמונה חישורים (מוטות המחברים את מרכז ההגה עם השוליים), שכל אחד מהם מבטא סוג אחר של אלימות נפשית: תלות כלכלית, איומים, הפחדה ע"י פגיעה בחפצים, אלימות רגשית, בידוד, האשמה והכחשה, שימוש בילדים כנגד בן הזוג, שימוש ב- "זכות הגבר": קבלת שירותים מהאשה, אי-השתתפות בעבודות הבית, החזקת האשה במצב של הריון נצחי.
Tolman מציע (1992, עמ'292 , על-פי Loring, שם) לראות את האלימות הרגשית כרצף שבקצהו האחד הסתגרות רגעית, הקשבה חסרת-אמפתיה ודיבור כועס ובקצהו האחר התעללות פסיכולוגית מתמשכת של צד אחד במשנהו המקבילה לשטיפת מוח. האלימות הרגשית מתבטאת גם ברצף המשתרע מדפוסים גלויים יותר ועד דפוסים עקיפים וסמויים שקשה להצביע עליהם אך השפעתם הרסנית לא פחות ואולי אף יותר. בקצה הגלוי של הרצף ייכללו התנהגויות שפורטו לעיל, כגון: עלבונות, כינויי גנאי, ביקורת, לגלוג וזלזול, התפרצויות זעם, חלוקת פקודות, מניעת חמימות, התעלמות, בידוד חברתי ומשפחתי, פיקוח על הזמן, הפעילויות והמשאבים, מניעת הזדמנויות להתפתחות אישית, האשמת בת הזוג בהתנהגויות פוגעניות, השלכת חפצים בבית, הבעת גועל ודחייה מפני בת הזוג, קנאה, איומים על הילדים, בני משפחה וחיות מחמד, השאת בת הזוג לפעולות לא-חוקיות. בקצה הסמוי של רצף האלימות הרגשית ייכללו התנהגויות פחות ישירות שהאפקט ההרסני שלהן מזיק לא פחות: ביטול והכחשה של רגשות ומחשבות בת הזוג, האשמות והשלכה של תכונות שליליות, הכחשת עצם הפגיעה כאשר בת הזוג מנסה לברר מה אירע, תיוג שלילי, איומים בנטישה ממשית ואף נטישה ממש, רגשית ואפילו פיסית.
להבחנה של Tolman בין אלימות גלויה ואלימות סמויה, מוסיף Marshall (אצל Loring עמ'16 ) את האלימות הסימבולית, המתבטאת בהתנהגויות שנועדו להפחיד כמו הבעות פנים ומחוות גוף מאיימות, הרס חפצים, פגיעה בחיות מחמד וברכוש, נהיגה פרועה כשהקורבן או אנשים קרובים לו נמצאים במכונית.
Royse (שם, עמ'28 ) ממיין את המשפחות הדיספונקציונליות לפי כמה סוגים של אלימות רגשית המאפיינת אותן:
- משפחות שמאפיינת אותן אוירה של מתח, אי-אושר, קרירות רגשית ושתיקה לא-נוחה. לא חוגגים ימי הולדת, לא מתכנסים בחגים. בדרך כלל סובל לפחות אחד מבני המשפחה מדכאון.
- משפחות סימביוטיות, שאינן מכבדות את הפרטיות של חבריהן ואינן מאפשרות להם לפתח זהות נפרדת.
- משפחות שמאופיינות בסכסוכים מילוליים רבים. אחד האינדיקטורים של תופעה זו הוא שהארוחות המשותפות אינן נעימות בגלל ויכוחים, ביקורת ומתח.
- משפחות בעלות משטר נוקשה, חוסר סובלנות לחריגות מהכללים, פחד מעונש, שחבריהן נמצאים תחת פיקוחו של בן המשפחה הדומיננטי, שהוא באופן בולט בעל כוח יותר משאר המבוגרים במשפחה.
- משפחות שמאופיינות בהתנהגויות כאוטיות, בלתי-צפויות ולא-הגיוניות מצד המבוגרים שבהן. מריבות וסערות פורצות ללא סיבה נראית לעין ובני המשפחה חיים באי-וודאות ובחוסר יציבות רגשית.
Royse (שם, עמ'75 ) מציע רשימת התנהגויות שניתן לזהותן כאלימות רגשית ביחסים זוגיים ובין מבוגרים בכלל. על פיו –
אדם סובל מאלימות רגשית כאשר:
- גורמים לו לחוש לא-רצוי, מנוצל, חרד, פגום, חסר-ערך, כועס, מתומרן.
- כאשר לא מדברים עמו, מונעים ממנו קרבה רגשית, לא מתענינים בדברים החשובים לו.
- כועסים עליו אם אינו עושה דברים בצורה מסוימת הרצויה לאחר.
- מתייחסים אליו כאל משרת, דורשים ומצפים ממנו לשירותים שונים.
- אומרים לו שהוא לא-יוצלח ואינו מסוגל לעשות דברים כמו שצריך. מזכירים לו שוב ושוב כשלונות ושגיאות מהעבר.
- מאיימים עליו, על משפחתו, חיית המחמד שלו, רכושו. מפחידים אותו. עושים לפניו תנועות מאיימות בידיים, בכלי נשק, משחיתים רכוש, מאיימים להתאבד או לנטוש.
- מחלקים לו הוראות, דורשים ציות. תובעים יחסי מין בדרך שאינו מעוניין בה או בזמן שאינו רוצה בכך.
- מפרים הבטחות, הסכמים והבנות דרך קבע ומערערים את אמונו.
- מגיבים בדרך כלל בכעס לבקשותיו לעזרה, מתיחסים בבוז לאוכל שהכין או מסרבים לאכול אותו, מותחים ביקורת על הלבוש ו/או התסרוקת.
- בוחרים לא לשמוע את שאלותיו או הערותיו ונותנים לו הרגשה שהוא בלתי-נראה, מסרבים לשוחח עמו או עונים לכל שאלה ב- "כן/לא". מתרגזים או מסתלקים כאשר הוא מנסה לנהל שיחה.
- כאשר מונעים ממנו שליטה במשאבים ומקציבים לו סכום שאינו מספיק לצרכים.
- מגבילים את מספר שיחות הטלפון או משכן, וכן את הביקורים אצל בני משפחה וידידים, את השימוש במכונית ובכל רכוש משותף אחר.
- כאשר מקנאים לו ומתנהגים כלפיו באופן רכושני.
- מביישים אותו בפני אנשים אחרים.
- לא מאפשרים לו להביע את דעותיו או להחליט החלטות.
- מגבילים את אפשרויותיו ללמוד ו/או לעבוד ולהתפתח מחוץ ליחסים הזוגיים.
- צועקים עליו או מרימים קול כדי להבליע ולטשטש את דבריו, מסרבים להקשיב לו, מקללים אותו.
- מונעים ממנו פרטיות, פותחים את דברי הדואר שלו, מחטטים בתיקו או במגרותיו.
- כל צורה של אלימות פיסית מלווה תמיד באלימות רגשית מעצם מהותה: צביטה, סטירה, דחיפה, בעיטה, שימוש במכשירים לצורך פגיעה פיסית וכו'.
האלימות הרגשית קשה לאיתור וזיהוי מפני שכמעט בשום מקרה לא מתרחשות במערכת יחסים אחת כל ההתנהגויות שתוארו לעיל. לא עוד, אלא שלעתים קרובות קיימות, בצד כמה צורות של אלימות רגשית, התנהגויות אחרות הסותרות או מטשטשות אותה. בהחלט ייתכן שאדם יחבב את רוב תכונותיו והתנהגויותיו של בן זוגו ויסבול רק מתופעה אחת או שתים של אלימות רגשית.
Tolman מציין (1992) שבכל מערכת יחסים אנושית צפויה מידה של כאב ואי-שיתוף פעולה. האתגר, מבחינה קלינית, הוא לזהות מתי התנהגות שלילית ביחסים איננה אירוע מקרי, חד-פעמי, אלא מהווה דפוס פוגעני (Maltreatment).
Tolman מצטט (1992, עמ'292 ) את Andersen, Boulette & Schwartz המציעים (1991) להגדיר פוגענות פסיכולוגית כשליטה במחשבותיו, רגשותיו ומידת החופש האישי של אדם אחר. ניתן, לדעתם, להעריך את מידת הטוטאליות המאפיינת יחסי שליטה על-ידי ספירה של תופעות השליטה שניתן לאתר ביחסים, כמו: שליטה מילולית או פיסית, בידוד ואפילו כליאה בבית (כאשר הבעל אינו מרשה לאשתו ללמוד, לעבוד, או לקיים יחסים חברתיים), סגנון מאשים הגורם לצד הנשלט להאשים עצמו, הטלת פחד ואפילו טרור, טיפוח חולשה וחוסר אונים בבן הזוג, ביטויי קנאה קיצוניים, שמירת סודות מפני בן הזוג, תביעה לנאמנות מצד בן הזוג עד כדי ביטולו העצמי. ניתן לאתר אצל זוגות צירופים שונים של אחת או יותר מהתופעות שנמנו לעיל. הקושי הוא, כמובן, להעריך מתי צירוף מסוים מהווה דפוס שאינו מקרי, אלא פוגעני ומזיק.
Tolman מדגיש שאלימות פסיכולוגית, כתופעה, היא חלק בלתי נפרד מכל מאלימות פיסית. הוא מסביר שלצורך הדיון הוא מפריד את האלימות הפסיכולוגית מזו הפיסית, אך ניכר שהוא אינו מייחס די משקל לאפשרות שתיתכן אלימות פסיכולוגית שאינה מלווה כלל באלימות פיסית.
הבחנה חשובה שעורך Tolman (עמ'293 ) נוגעת לקשר, המאד מורכב ומסובך, שניתן לעתים לראות בין יחסי תמיכה ליחסים פוגעניים. בעקבות Gurley (1989), מציע Tolman לחשוב על שתי התופעות לא כרצף אחד שבקצהו האחד קיימים יחסי תמיכה ובקצהו האחר יחסים פוגעניים, כיוון שלדעתו זוהי הצגה פשטנית של היחסים בין תמיכה ופוגענות. לכן הוא מציע לחשוב על שתי התופעות כעל שני רצפים נפרדים, שלכל אחד מהם קוטב חיובי (רמה גבוהה של פוגענות או של תמיכה) וקוטב שלילי (רמה נמוכה של תמיכה או של פוגענות).
שני הרצפים הללו יכולים לקיים ביניהם אינטראקציות מורכבות שרובן לא נחקרו עדיין. למשל, רמות גבוהות של תמיכה מצד הסביבה או מצד בן הזוג עשויות אמנם לרכך את השפעתו של יחס פוגעני מצד אותו בן זוג עצמו, אבל קיימת גם אפשרות שיחס תומך מצד בן זוג פוגעני יגביר את הנזק הנפשי אצל הקורבן, שיחוש נבגד ומבולבל מן המסר הכפול.Tolman סבור שיחס של תמיכה ואהבה מצד בן זוג, הניתן רק בתנאי וכאשר הצד השני מתנהג בהתאם לדרישותיו של הראשון ונמנעים כאשר בן הזוג אינו נוהג כך, מהווים קטגוריה מזיקה במיוחד מבחינה פסיכולוגית, מפני שהם מבלבלים ומערערים את האיזון הנפשי של הקורבן.
Chang שחקרה (1996) את האלימות הפסיכולוגית מנקודת מבט פמיניסטית ובשיטת מחקר אנתרופולוגית של הסיפור האישי, הנאראטיב, סבורה שהסיפורים האינדיבידואליים הרבים מהווים, עקב האפיונים החוזרים על עצמם, מעין נאראטיב קולקטיבי של נשים בחברה הפטריארכלית (פרק 4 בספרה). בחברה זו הנשים נחשבות נחותות מהגברים, מוקצאים להן תפקידים נפרדים, בדרך כלל בבית ובמשפחה, הסוציאליזציה שלהן מכוונת לטפח את דאגתן לזולת ולא לפיתוח עצמי. הגברים מתחנכים לעצמאות וחוסר-תלות באמותיהם, דבר המקרין מאוחר יותר על יחסם לבנות-זוגם, שאת התלות הרגשית בהן הם מכחישים ובמקום זאת חשים צורך לשלוט. מתוך כך נהרסים היחסים השוויוניים ונוצר מעגל הרסני. הנשים המאבדות את זהותן העצמית מתסכלות את הבעלים אשר מצידם מגבירים את האלימות.
Chang (עמ'8 ) מוסרת את הנתונים הבאים, מתוך מחקרים שונים, על היקף התופעה של אלימות פסיכולוגית בזוגיות:
- מחקר על גירושין (Cleek & Pearson 1985) מצא ש55.5% מהזוגות התגרשו על רקע של אלימות רגשית.
- במחקר על זוגות שפנו לייעוץ עקב קשיים ביחסים (Straus, 1979) נמצא כי 97%-89% מהזוגות הנשואים וליותר משני-שליש של הזוגות המאורסים שנתבקשו לענות על שאלון TCS (ראה בפרק על כלי אבחון) היו התנהגויות של אלימות פסיכולוגית.
בעקבות Andersen, Boulette & Schwartz (1991) מגדירה Chang את הנזק שגורמת האלימות הפסיכולוגית כ-
"אובדן השליטה הפנימית ואיבוד היכולת להימנע מפגיעות חוזרות נוספות".
1984 Hoffman (שם) מגדירה אלימות פסיכולוגית:
"התנהגות מאיימת הגורמת לאשה לאבד את האמון ביכולתה לעבוד, לקיים יחסי משפחה וחברה וליהנות מבריאות גופנית ונפשית טובה".
Hoffman מצאה שהגברים נטו לבקר דווקא את הנושאים שבהן חשו עצמן הנשים חזקות ובעלות יכולת, ואף כי בתחילת היחסים דחו הנשים את הביקורת, הרי שבמהלך הזמן, עקב הבידוד והניתוק שבן הזוג כפה עליהן וחוסר היכולת לקבל משוב מאנשים אחרים, הן השתכנעו בנכונות הביקורת, ואיבדו את הבטחון העצמי ואת תפיסת העצמי החיובית, דבר שהגביר את עוצמת הכאב והפגיעה.
כלי איבחון
הכל מסכימים שהצעד הראשון בהתמודדות עם האלימות הנפשית היא המודעות אליה. חוקרים שונים בנו כלי אבחון לצורך איתור, זיהוי והעלאת מודעות לאלימות פסיכולוגית.
במדינת ניו-יורק הוקמה יחידה לטיפול בנשים מוכות שאחת מפעולותיה הראשונות היתה לסייע לנשים לזהות מצבים של התעללות פיסית ו/או נפשית באמצעות תיאור אופרטיבי של התנהגויות. הורכבה רשימה של 19 סוגי התנהגויות, שרק הראשונה בהן עוסקת באלימות פיסית וכל השאר ממוקדות באלימות נפשית לסוגיה (M.S.Miller,עמ'9 ). השאלון מגדיר את ההתנהגויות הבאות כאלימות פסיכולוגית והוא הועבר בקרב נשים עם ההנחייה:
"…אם ענית 'כן' לאחת או יותר מההתנהגויות הבאות, ייתכן שאת נתונה להתעללות נפשית… "
- איום לפגוע באשה או בילדיה, בחבריה, במשפחתה או בחיית המחמד שלה
- התפרצויות כעס
- הגנת יתר
- קנאה ללא סיבה סבירה
- הגבר מונע מהאשה לפגוש חברים או משפחה
- הגבר מונע מהאשה ללכת כרצונה ומתי שברצונה
- הגבר מונע מהאשה לצאת לעבודה או לימודים
- משחית חפצים אישיים או חפצים בעלי ערך רגשי
- הגבר מונע מהאשה גישה למשאבים כלכליים של המשפחה
- הגבר דורש מהאשה דיווח מפורט של הוצאותיה ושומר על שליטה כלכלית
- הגבר תובע מהאשה לקיים יחסי מין נגד רצונה, או באופנים שאינם לרוחה
- הגבר מעליב את האשה ומכנה אותה בכינויי גנאי
- הגבר משפיל את האשה בפני ילדיה, ידידיה ומשפחתה
- הגבר הופך אירועים פעוטים למריבות ענק
Miller מציינת (שם, עמ'10 ) שבתפקידה כיועצת לנשים המגיעות לבית משפט כדי לבקש הגנה, היא גילתה שכחמישית מהפונות לא היו מוכות פיסית כלל והן הגיעו על מנת לבקש הגנה מפני התעללות נפשית. כל הפונות, כולל מי שסבלו מהכאות תכופות וקשות אמרו שהפגיעות הנפשיות קשות יותר לאין ערוך מהפגיעות הפיסיות. האחרונות מתרפאות אבל תחושת העצמי השלם שנפגעה אינה חוזרת לתקנה.
(1994 , Loring & Myers) קובעים שאנשי מקצוע המטפלים במי שסבלו מאלימות רגשית חייבים לערוך הבחנה ברורה בין סוג זה של אלימות לבין סוגי אלימות אחרים כתנאי להתערבות אפקטיבית. חוקרים שונים נוהגים לכנות סוג זה של אלימות בשמות שונים: אלימות לא-גופנית, אלימות עקיפה, תוקפנות פסיכולוגית, התעללות מנטאלית ועוד. כולם מסכימים שאלימות זו, המעוררת בקורבן רגשות פחד, השפלה ואפסות היא המכאיבה ביותר והמזיקה ביותר לתחושת הערך העצמי ומובילה בהכרח לדכאון עמוק, מחלות, תאונות, התאבדויות ועד רצח.
בהנחה שאלימות פיסית מלווה תמיד באלימות רגשית אך לא בהכרח להיפך, ערכו ,Loring & Myers (שם, עמ'26-23 ) מחקר (Atlanta study, 1991) שמטרתו היתה לחדד את ההבחנה בין אלימות רגשית לבין אלימות פיסית ולבודד את מרכיבי האלימות הרגשית לצורך זיהוים. החוקרים ראיינו 121 נשים ובני זוגן, שמוינו בדיעבד, לאחר איסוף הנתונים ולצורך עיבוד הנתונים, לשלוש קבוצות: נשים מוכות פיסית, נשים שסבלו התעללות רגשית ללא מכות ונשים שעל-פי דיווחיהן לא סבלו כל התעללות ביחסיהן עם בני זוגן.
השערות המחקר היו:
- שניתן לאבחן אלימות רגשית בנפרד מאלימות פיסית.
- שההבדלים בין האלימות הפיסית לבין האלימות הרגשית יתבטאו בשני תחומים:
- דפוס האלימות: האלימות הרגשית תתבטא בדפוס רצוף וליניארי, בעוד שדפוס האלימות הפיסית יהיה מעגלי, כאשר תקופות של התעללות מוחלפות בתקופות של "ירח דבש", כמתואר לעיל (Walker).
- רמת המודעות של האשה: נשים שסובלות מאלימות רגשית תגלינה פחות מנשים מוכות פיסית נטיה להודות בכך שהן קורבן לאלימות.
בניתוח הראיונות נמצאו 7 משתנים שבהן נבדלו שלוש קבוצות הנשים זו מזו:
- מודעות עצמית לאלימות הרגשית.
- הסטוריה של אלימות רגשית במשפחת המוצא של האשה.
- קיומה של חרדת נטישה והתקשרות חרדה של האשה אל בעלה.
- דפוסי תקשורת של אלימות רגשית סמויה (ביטול והכחשה של רגשות ומחשבות ע"י תגובות כמו: "את לא יודעת על מה את מדברת", "הדברים שאת אומרת חסרי הגיון", "לא יכול להיות שזה מה שאת מרגישה", תיוג שלילי: "טפשה", "מטומטמת", התעלמות ונטישה רגשית, תנוחות גוף והבעות פנים מבטלות ומזלזלות וכו').
- אלימות מילולית ליניארית (לא מעגלית) מתמשכת, גלויה וסמויה כאחד.
- תחושות של בדידות, בלבול וחרדה מתמדת מפני הינטשות על ידי בן הזוג.
- אלימות פיסית קיימת /נעדרת.
ניתוח הממצאים העלה ש:
- יותר ממחצית הנשים המוכות פיסית (67%), לעומת פחות משליש מהנשים שסבלו מאלימות רגשית (29%) היו מודעות למצבן.
- כל הנשים שסבלו מאלימות רגשית דיווחו על תחושות של בדידות, בלבול וחרדת נטישה, לעומת 70% מבין הנשים המוכות. האחרונות דיווחו בעיקר על רגשות של פחד מנזק פיסי וממוות.
- התצפיות בעת הראיונות הראו שכל הנשים שסבלו מאלימות רגשית ו72%- מהנשים המוכות סבלו מאלימות רגשית גלויה ו/או סמויה מצד בני זוגן במהלך הראיונות, אלימות שהתבטאה בכינויי גנאי, הטחת עלבונות, ביטויי זלזול ולעתים גערות וצעקות. לעומת זאת, בראיונות עם הנשים מהקבוצה השלישית, נשים שלא סבלו מאלימות פיסית או רגשית לא נצפו תופעות כאלה כלל.
- הנשים שסבלו מאלימות רגשית דיווחו על רצף ליניארי מתמשך של אלימות מילולית גלויה וסמויה, בניגוד למודל המעגלי שמצאה Walker אצל נשים מוכות.
- נמצא הבדל מובהק בין הנשים שסבלו מאלימות רגשית לבין שתי הקבוצות האחרות. לכולן, ללא יוצא מן הכלל, היתה היסטוריה של אלימות רגשית במשפחת המוצא, לעומת 65% מהנשים המוכות שדיווחו על היסטוריה משפחתית של אלימות רגשית. אף לא אחת מהנשים שלא סבלו מאלימות רגשית דיווחה על היסטוריה משפחתית של אלימות רגשית.
- אחדות בלבד מהנשים שלא סבלו מאלימות דיווחו על קיומו של משתנה כלשהו מהרשימה. הדבר מאשר, אולי, שנשים שלא סבלו מאלימות רגשית בילדותן נוטות פחות להינשא ולהישאר על בני זוג אלימים רגשית.
המחקר אישר את השערתם של החוקרים שיש נשים הסובלות מאלימות רגשית שאינה מלווה באלימות פיסית. החוקרים הפריכו גם את הנחתם של החוקרים urphy & O'leary (1989) שאלימות רגשית מובילה בהכרח לאלימות פיסית. הנשים שסבלו מאלימות רגשית היו נשואות בממוצע 11.5 שנים בעת שנערך המחקר, מבלי שהאלימות הרגשית תקבל ביטוי פיסי. המחקר הוכיח שאלימות רגשית מזיקה לא פחות ואולי יותר מאלימות פיסית.
ככל שתגבר המודעות והרגישות לנזקי האלימות הרגשית מצד אנשי מקצוע והחברה בכללותה, יגדל הסיכוי לאבחון התופעה ולהתמודדות עמה, גם כאשר אינה מלווה בהכאה פיסית. החוקרים ממליצים על מחקרים נוספים של האלימות הרגשית בהקשרים נוספים כגון ביחסי זוגות שאינם נשואים, ביחסי חיזור, גברים הסובלים מאלימות רגשית מצד בנות זוגם, ויחסים הומוסקסואליים ולסביים. לכך ניתן להוסיף, לדעתי, מחקרים על יחסי אלימות רגשית בהקשרים חברתיים אחרים, כגון ביחסים בינדוריים, ביחסי מורים-תלמידים, ביחסי עבודה, ביחסים בינלאומיים, בינגזעיים ובינדתיים ועוד. למעשה מרחב המחקר בנושא האלימות הפסיכולוגית הוא ממש אינסופי, כל עוד קיימים בני אדם ויחסים בין בני אדם.
Tolman מציע (1992) פרמטרים שיש להביא בחשבון לצורך הערכה של מידת האלימות ביחסים:
עוצמה: התנהגות שלילית, למרות היותה נדירה, יכולה להיות מאד פוגענית בגלל עוצמתה.
תדירות: התנהגויות פוגעניות קלות החוזרות על עצמן עלולות לגרום נזק בגלל האפקט המצטבר שלהן.
כוונה: Tolman מציין, בעקבות Straus et al (1989) שהחוקרים חלוקים ביניהם בשאלה באיזו מידה ניתן להשתמש בכוונה כפרמטר בהערכה של אלימות פסיכולוגית. הטענה היא שקשה מאוד להעריך כוונה. בני זוג מתארים אותם אירועים באופנים שונים ובדרך כלל אינם מסכימים ביניהם בשאלת הכוונה. לכן סבור Tolman שעדיף להעריך את הנזק שנגרם בפועל, ללא קשר לכוונה.
הדדיות: כאשר קיים דפוס יחסים פוגעני, קיימת תמיד מידה מסוימת של פוגענות הדדית. בן הזוג הדומיננטי יטען בדרך כלל שהתנהגות מתגרה מצד בן הזוג גרמה להתפרצותו.Tolman מציע לבחון את חלוקת הכוח בין בני הזוג כדרך להעריך את המידה בה יכול כל אחד מהם לפגוע בזולתו. למרות שקיימים גם מצבים אחרים, יתברר, בדרך כלל, שבידי הגבר מצוי יותר כוח כלכלי, חברתי ופיסי מאשר בידי בת זוגו ועל כן מותר להניח שיש לו יותר אחריות לאלימות ביחסים.
כשאנו רוצים לזהות ולהעריך אלימות פסיכולוגית, אומר Tolman (שם) עלינו לזכור שהקטגוריות שהוצעו (כגון: הטלת פחד, בידוד, מניעת גישה למשאבים, אלימות מילולית, השפלה, ביקורת, זלזול ולעג, תביעת שירותים בבית, דרישה ליחסי מין בזמן או באופן לא רצוי לבת הזוג, ערעור האמון ותחושת הערך העצמי, האשמות, הכחשות מעשים או כוונות, ועוד ועוד) אינן מתקיימות במציאות באופן נפרד ונבדל זו מזו. יש ביניהן חפיפה ואינטראקציה רבה.
התנהגות אלימה מסוימת יכולה לגרום ליותר מנזק ספציפי אחד. אלימות מילולית בנוכחות אנשים אחרים, מלבד ההשפלה שיש בה, עלולה להוביל להסתגרות חברתית של הקורבן מחשש לפגיעות נוספות, ובו בזמן להטיל פחד מאלימות פיסית שאולי תבוא בעקבותיה. למרות חוסר דיוקן המדעי, סבור Tolman שקטגוריות אלה עשויות לשמש אנשי מקצוע כמדריך כללי לזיהוי ואיתור דפוסים של אלימות פסיכולוגית ביחסים זוגיים, משפחתיים וביחסים חברתיים בכלל.
Tolman מציע קטגוריה נוספת: השפלה פיסית של בת הזוג, שאיננה מכות ואולי אף אינה דורשת הפעלת כוח פיסי מצד הבעל, אלא שהאימה שהוא מטיל גורמת לבת הזוג לעשות דברים המשפילים אותה, כגון קיום יחסי מין בפני אנשים אחרים ואפילו ילדיה, אכילה מקערה שעל הרצפה, או בקשת אוכל או רשות לגשת לשירותים. קטגוריה אחרת היא תפיסה נוקשה של תפקידי המינים מצד אחד מבני הזוג, שגורמת לבן הזוג האחר לחוש כילד או כמשרת.
למשל: דרישה למילוי עבודות הבית בדרך מסוימת ובה בלבד, דרישה לדיווח מדויק של לוח הזמנים שנדרש לביצוע כל אחת מעבודות הבית או דרישה לדיווח מפורט, חד-צדדי כמובן, על הוצאות כספיות או שיחות טלפון וכו'. פיקוח על שעות הפנאי ועל אופן ביצועה של עבודה מסוימת, תביעה לשירותים מסוימים, כולל מין, בזמן ובאופן שאינו מתאים לבן הזוג ועוד. אחד מסוגי האלימות הפסיכולוגית הגרועים ביותר הוא כאשר בן זוג מנסה לשכנע את שותפתו שהיא אכן לא-שפויה. כדוגמא מהספרות מביא טולמן את "אילוף הסוררת" של שייקספיר, מחזה הנחשב כקומדיה ואולם ניתן בהחלט לראות בו תהליך השתלטות של בעל על אשתו בדרך של אלימות פסיכולוגית, על-ידי ערעור בטחונה בתפיסתה הנכונה את המציאות.
מניעת התנהגויות תומכות וחיוביות המצופות על-ידי בן הזוג מתוקף היחסים הזוגיים ניתן לסווג כאלימות פסיכולוגית פאסיבית. הכוונה למשל למצב שבו נוטש בן הזוג את היחסים לתקופות ממושכות ללא כל הסבר מתקבל על הדעת, או שתיקה מתמשכת והמנעות משיחה, תשובות לשאלות ואינטראציה מילולית טבעית. חוסר רגישות ואי-מתן תשומת לב לצרכים רגשיים ומיניים של בן הזוג. אי-מתן אמון ואי-שיתוף בן הזוג בהיבטים ובקשיים שונים שמתעוררים מחוץ לזוגיות. מניעת ליווי לאירועים משפחתיים וחברתיים. אי-הערכה של מאמציו, השגיו ותחומי התעניינותו של בן הזוג. כללית ניתן לדבר על רצף שבין גרימת נזק פסיכולוגי גלוי לבין מניעה פאסיבית של סוגי תמיכות שבן/בת הזוג מצפה להן מתוקף היחסים.
הטראומה הגלויה לעין של אלימות פיסית מאפילה תכופות על נזקי האלימות הפסיכולוגית הנלווית אליה ועלולה להוביל לטעויות טיפוליות. למשל, האלימות הפיסית עשויה להיעלם מיחסיו של זוג בעקבות טיפול, בעוד שהאלימות הפסיכולוגית, הסמויה יותר, עלולה להימשך ואף להחמיר. מטפלים צריכים להיות ערים לסכנה זו, לעשות הערכה של דרגת האלימות הפסיכולוגית הקיימת ביחסים ולהבהיר לבני הזוג שהמטפל מתייחס בטיפול לכל טווח ההתנהגויות האלימות, וכי אלימות פסיכולוגית אינה פחות מזיקה מאלימות פיסית. הערכה ואבחון של סוגי ההתנהגויות האלימות צריכה להדריך את המטפל בקביעת מטרות ההתערבות, ובבחירת אסטרטגיות שונות לטיפול בסוגי האלימות השונים.
אחד הכלים השימושיים ביותר במחקרי אלימות ובהערכה ומדידה של אלימות לצורכי התערבות טיפולית הנו ה- Conflict Tactics Scale – CTS, שהוצע על ידי Straus בשנת 1979. הסולם מתייחס בעיקר לצורות שונות של אלימות פיסית, אך הוא מכיל גם מספר מוגבל של פריטים המתייחסים לאלימות פסיכולוגית.6 פריטים בסולם נועדו לזהות מצבים של תוקפנות מילולית וסימבולית:
- קללות ועלבונות
- שתיקה זועמת וסירוב לענות או לשוחח
- יציאה כעס מהבית
- עשיית מעשה בכוונה להכעיס
- איום במכות, השלכת חפצים על בן/בת הזוג
- הרס חפצים בבית
בעקבות Straus הלכו חוקרים אחרים ועדכנו את ההבחנות והוסיפו פריטים נוספים לסולם. Tolman סבור שהסולם הנ"ל, ככלי מחקר, לא עבר די בדיקות של תוקף ומהימנות. אף על פי כן יכול הסולם לשמש אנשי מקצוע ככלי לסריקת ואיתור קיומה של אלימות פיסית ופסיכולוגית ביחסים זוגיים ובמשפחות.
כלי אחר שיכול לשמש לזיהוי אלימות בין זוגות, Index of Spouse Abuse או ISA הוצע על-ידי Hudson & Mcintosh בשנת 1981. האינדקס מכיל מיפרט רחב יותר מה- CTS של התנהגויות בתחום האלימות הפסיכולוגית ומאפשר לא רק לזהות את עצם קיומה של אלימות כזו ביחסים, אלא גם את האופנים הספציפיים שבהם היא באה לידי ביטוי. יתרונו של הסולם שהוא מאפשר להבחין בין נשים מוכות לנשים הסובלות מאלימות פסיכולוגית על אף שאינן מוכות.
ה- ISA בנוי כשאלון לדיווח אישי, מיועד למילוי על ידי הנשים עצמן. חסרונו של כלי זה שאינו מכיל שאלון מקביל עבור גברים.
עוד כלי שעובד על ידי Tolman ב 1989 (שם) הוא Psychological Maltreatment of Women או PMWI. הכלי מכיל 58 פריטים, כלומר הוא מעודן יותר משני הכלים האחרים ויש לו היתרון שהוא מובנה לנשים ולגברים במקביל. השאלון בודק את שכיחותן של התנהגויות הנושאות אופי של אלימות פסיכולוגית. תת-סולמות שנגזרו מהשאלון הנ"ל, האחד מודד רמות של שליטה ובידוד והשני נועד למדידת אלימות מילולית ואלימות רגשית, עברו מבחני תוקף ומהימנות ונמצאו יעילים לצורך הבחנה בין נשים מוכות לנשים שאינן מוכות אך סובלות מאלימות פסיכולוגית.
כלי מומלץ לעבודה עם גברים אלימים, הן פיסית והן פסיכולוגית, הוא יומן אירועים שבו רושם הגבר את כל האירועים הקריטיים. החוקרים Pence 1989, Sonkin, Martin & Walker 1985 מדווחים על שימוש בכלי זה מצביעים על כך שגברים נוטים, בתחילת הטיפול, להמעיט בערכן של התנהגויותיהם האלימות ואילו היומן מאפשר מעקב והערכה מחדש של ההתנהגויות כחלק מהתהליך הטיפולי וכן הוא מספק אינפורמציה על מה שקדם לאירוע האלים ועל תוצאותיו המיידיות. החוקרים ממליצים שגם בנות זוגם של הגברים תנהלנה יומנים מקבילים כאלה, ודיווחיהן משמשים לצורכי ביקורת על מידת הדיוק שבדיווחי הגברים ומספקים תוספת מידע למטפלים.
Broderick מציע (1980) כלי למעקב אחר יחסים זוגיים DCMA – Daily Checklist of Marital Activities. הכלי מכיל רשימה של 109 פריטים והזוגות מתבקשים לסמן מדי יום אילו מההתנהגויות הרשומות התרחשו במהלך אותו יום ולציין לגבי כל התנהגות אם היתה נעימה או בלתי-נעימה להם. 54 ההתנהגויות השליליות שברשימה, בייחוד אם הן מכוונות אל בן/בת הזוג, עשויות, לדעת Tolman, לסייע למטפל לבדוק אם קיימת אלימות פסיכולוגית בין בני הזוג. הוא אף ממליץ כי בשל מורכבות הנושא והקושי לאשש ממצאים הנוגעים לאלימות פסיכולוגית, ישתמשו מטפלים, בנוסף ליומן המעקב, בשאלונים אחרים ובראיונות לצורך תמיכה בממצאים ולקבלת מידע נוסף.
בנסיון לעקוף את הקושי לקיים תצפיות ישירות על זוגות, מציעים (1972) החוקרים Hops, Wills, Patterson & Weiss סולם להערכת האינטראקציה בין זוגות נשואים – MICS, Marital Interaction Coding System. סולם זה מכיל מספר קטגוריות הנוגעות לאלימות פסיכולוגית, כגון הפחתה בערך בת/בן הזוג, הסתגרות והתעלמות מביקורת. חסרונו של הסולם בכך שהוא מאפשר רק מיפוי של התנהגויות נקודתיות שניתן לצפות בהן במסגרת מפגש קצר ואינו סוקר את מלוא טווח ההתנהגויות שניתן לראותן כאלימות פסיכולוגית. למרות זאת, סבור Tolman שהכלי מאפשר לפחות להבחין בין זוגות שקיימת ביניהם אלימות פסיכולוגית לבין זוגות שהתופעות הללו לא קיימות ביחסיהם. כן מאפשר הכלי למיין את הזוגות האלימים ולהבחין בין זוגות הסובלים מאלימות פיסית, לבין זוגות שאלימותם מילולית בעיקרה.
הצעות לדרכי התערבות וטיפול
Tolman (שם) מבהיר כי קיימות מספר בעיות שמכבידות על המחקר והטיפול בתופעות של אלימות פסיכולוגית בין בני זוג:
- סוג זה של אלימות אינו מותיר סימנים בגופו של בן הזוג הנפגע.
- אין אפשרות לערוך תצפיות על ההתנהגויות הרלבנטיות כיוון שהן מתרחשות שלא בנוכחות המטפל.
- הערכה מהימנה של רמת האלימות ואפיוניה תלויה בתיאור ההתנהגויות על ידי בני הזוג שבדרך כלל אינם מסכימים ביניהם על מידת החומרה של ההתנהגות האלימה וגורמיה. מחקרים הראו (Edleson & Brygger 1986, O'leary & Arias 1988, in Tolman 1992, p. 299) שהגברים, בדיווחיהם, נוטים להכחיש או למזער את התנהגותם האלימה. כמו כן הגברים נטו להסכים עם בנות זוגם לגבי התנהגויות של אלימות מילולית כמו צעקות, קללות וגידופים במידה רבה יותר מאשר לגבי צורות אחרות של אלימות פסיכולוגית. קורה שגם הנשים מפחיתות בדיווחיהן בהערכת מידת האלימות שהן סובלות ממנה, אם בגלל חוסר מודעות, צורך להפחית את החרדה הכרוכה בהודאה כי היא קורבן לאלימות קשה, או בגלל פחד מנקמת בן הזוג.
- ככל שמידת האלימות הפסיכולוגית בין בני זוג רבה יותר, כך גוברת הסכנה לכך שהאשה תהיה, בעקבות ההתערבות הטיפולית, קורבן לפעולות תגמול אלימות מצד בן זוגה.
- גברים אלימים נוטים לטעון שהאלימות הפסיכולוגית היא הדדית וכי הם קורבנותיה לא פחות מבנות זוגם.
מהסיבות הנ"ל מומלץ, בדרך כלל, שהטיפול בזוגות הסובלים מאלימות, הן פיסית אך גם פסיכולוגית, לא יהיה זוגי אלא נפרד. ההנחה היא שלאחר תקופה מסוימת של טיפול יהיה הגבר מסוגל להתמודד טוב יותר עם הערכתו האובייקטיבית של המטפל את מידת אחריותו שלו לאלימות ביחסים. הנחה נוספת שהאשה, לאחר שהאלימות הפיסית תחדל והיא תלמד לתת אמון בעצמה ובמטפל, תוכל אף היא להיעשות מודעת לרמה האמיתית של האלימות ממנה סבלה וללמוד דרכים מוצלחות יותר להתמודד עם מצבי מתח ביחסים.
Gleason ממליץ (1993, עמ'65 ) שהמטפלים בנשים הסובלות מאלימות ישקלו בחיוב שימוש בטכניקות שהוכחו כיעילות במצבי דכאון וטראומה, כולל שימוש בתרופות אנטי-דכאוניות. כן הוא מציע לחבר את גישת ההעצמה בטיפול בהפרעות נפשיות אצל נשים מוכות עם התיאוריה הפמיניסטית הרואה רבות מההפרעות כנגרמות מסיבות חברתיות ותרבותיות. גישת ההעצמה מאפשרת לנשים לזהות קוגניציות מכשילות ולפעול נגדן באופן אקטיבי כדי למתן את הדכאון והטראומה. מיקוד כזה חיוני לתהליך ההחלמה והשתחררות מהסטטוס של "קורבן". חינוך לקומפטנטיות ואסרטיביות כחלק בלתי נפרד מהחינוך מחדש של נשים אלה ומהתמודדות עם מצבי דכאון. התיאוריה הפמיניסטית ממליצה על אימון בהגנה עצמית ושיקום מקצועי כחלק מהטיפול וכן אימון לשליטה בכעסים וטיפוח תפיסה עצמית חיובית.
Gleason מציין שמחקרים רבים הראו את תרומתה של פעילות גופנית יומיומית כדרך להתמודד עם מצבים פוסט-טראומטיים ולשיפור הדימוי העצמי החיובי. למרות התנגדותן של חוקרות פמיניסטיות לשימוש בתרופות פסיכואקטיביות בטענה שהן מנציחות את המצב במקום להיאבק בו, סבור Gleason שיש לתרופות כאלה תרומה חשובה בכך שהן מאפשרות לנשים הפגועות לצאת מהפאסיביות ולהפנות את האנרגיות שלהן להתמודדות עם מטלות חייהן. ככלל, הוא סבור שהמטפלים בנשים פגועות צריכים להיעזר בכל טווח התראפיות ודרכי הטיפול שהוכחו כיעילים בתחומי הדכאון והטראומה.
Figley ממליץ (1985, שם) על סינתזה של הידע הטיפולי שהצטבר בכל התחומים הטיפוליים הנוגעים למצבי ויקטימיזציה: פשע, אונס, עינויים ומלחמות ובניית תיאוריה כוללנית לגבי מצבי טראומה.
Chang (עמ'118 ) סוקרת את התהליך שעוברות נשים הנחלצות מאלימות:
נשים רבות אינן מסוגלות להיחלץ מיחסי אלימות אלא כאשר הן מאבדות לחלוטין את התקווה ומגיעות להכרה שחייהן ו/או שפיותן בסכנה ממשית. האובדן כתוצאה מאלימות פסיכולוגית גרוע יותר מזה הנגרם מאלימות פיסית. זהו הרס טוטאלי של העולם הפנימי. הנשים עוברות חוויה של מלחמת הישרדות. במצב כזה, הן נאלצות לוותר על חלקים גדולים מהסוציאליזציה החברתית, מה- "תיכנות" הפנימי שהפנימו מאז ילדותן. התוצאה היא שינוי פנימי עמוק והתחברות עם המשאבים האישיים והפנימיים ביותר כאל המשענת היחידה בעולם שאיבד משמעות, כפי שביטאה זאת אשה אחת (שם,120 ):
"הגעתי להכרה שאני חשובה יותר ממנו. אני חשובה יותר ממערכת היחסים הזו. אני חשובה לעצמי יותר מכל".
יש חשיבות רבה, בתקופת המעבר והשינוי, לתמיכה מבחוץ. הנשים זקוקות למישהו אחר שיאשר שאכן הן קורבנות של אלימות, בייחוד כאשר האלימות היא פסיכולוגית ואין לה סימני היכר חיצוניים. ברוב המקרים התמיכה ניתנת על ידי איש מקצוע, או על ידי קבוצת תמיכה מונחית לנשים. הקבוצה חשובה לשם השוואת ההתנסויות והתפיסות וקבלת משוב המאזן את העיוות התפיסתי הנגרם על ידי האלימות הפסיכולוגית של בן הזוג. לעתים האשה נתמכת על-ידי חברים או בני משפחה ולפעמים משמשת היכרות עם גבר אחר כקטליזטור להחלטת האשה לעזוב את מערכת היחסים.
אחד השינויים הנחוצים לסיום יחסים אלימים הוא שהאשה תאמין ביכולתה לחיות חיים עצמאיים, ללא תלות ביחסים עם גבר, וזאת בניגוד גמור לתפיסה העצמית עליה ולקראתה חונכה. עקב השינויים החברתיים במעמד האשה שחלו במחצית השניה של המאה העשרים, קל יותר כיום לנשים צעירות, שהכירו נשים עצמאיות שחיות לבדן, לוותר על התלות בגברים יותר מאשר לנשים מבוגרות, שגדלו בחברה מסורתית ששימרה את תפקידי המינים באופן נוקשה. עזיבת הבעל והבית על ידי נשים שהיו קורבנות לאלימות, איננה רק עזיבה פיסית. זוהי עזיבה של כל מה שהבית והבעל מסמלים ויצירת השקפת עולם חדשה ושונה בתכלית מכל מה שלימדו אותן.
בהבדל מגברים מכים, המודעים לאלימותם, גם אם אינם מסוגלים להפסיק אותה, אין הגברים האלימים פסיכולוגית מודעים להתנהגותם ובמקרים רבים הם מסרבים לקבל טיפול ולהשתנות. עזיבת האשה איננה משנה בדרך כלל את תפיסתם העצמית, אלא במקרים נדירים.
היבטים מניעתיים וחוקיים של אלימות פסיכולוגית
בישראל, החוק אינו מגדיר אלימות פסיכולוגית כתופעה נפרדת הדורשת התייחסות בפני עצמה. החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א1991- מתייחס בעיקר לאלימות גופנית וקובע כי בית משפט רשאי לתת צו הגנה מפני אדם:
- אם נהג באלימות בבן משפחתו או ביצע בו עבירת מין;
- אם התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי היא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין.
שמעתי מפי עו"ד אטלן כי בימים אלה עוסקים גורמים משפטיים בניסוח הצעת חוק שתתן מעמד משפטי לנושא האלימות הפסיכולוגית, במקביל לאלימות הגופנית, אך נראה שיידרש עוד זמן עד שיימצאו בתחום מורכב זה מענים חוקיים ומשפטיים.
בארצות הברית, על-פי Tolman (שם, עמ'304 ואילך), מכירים בתי המשפט לצורך משפטי גירושים במונח "אכזריות רוחנית" (Mental cruelty), המקביל, למעשה, לאלימות פסיכולוגית, אך גם בארה"ב לא קיימת הגדרה חוקית מחייבת של 'אכזריות' וההכרעה נתונה לשיקולו של בית המשפט בכל מקרה ומקרה. בעיקרון לא די להוכיח שהתרחשו התנהגויות פוגעניות, אלא יש להוכיח שקיים דפוס התנהגות מתמשך וכמו כן הצד הנפגע צריך להוכיח שנגרם לו נזק גופני או נפשי. גם במקרים של תביעת פיצויים מבן זוג על נזק נפשי, דבר שאפשרי רק מאז שנות ה- 80 (לפני כן, לא היתה כלל אפשרות חוקית שבן זוג אחד יתבע את משנהו ובני זוג גם לא היו רשאים להעיד האחד נגד האחר), חייבים להוכיח, לא רק שההתנהגות האלימה נפשית נעשתה במכוון כדי לפגוע, אלא שאכן נגרם נזק. יש מצבים בהם מכיר בית המשפט בכך שהתנהגות של אלימות פסיכולוגית התרחשה, אך מוצא שהקורבן לא ניזוק מכך באופן חמור ולכן אינו זכאי/ת לפיצוי, למרות הנזק שנגרם.
בארצות הברית יכולה אשה לבקש צו הגנה והרחקת בן הזוג מהבית על בסיס אלימות פסיכולוגית בלבד, בעיקר הטלת פחד מפני פגיעה פיסית, גם אם לא היתה אלימות גופנית בפועל. בפנסילבניה מכירים בתי המשפט גם במקרים בהם מונע הבעל מהאשה ללמוד או לעבוד כעילה לצו הגנה. למרות האמור לעיל, קשה בדרך כלל יותר לקבל צו הגנה במקרים של אלימות פסיכולוגית מאשר במקרים של אלימות גופנית. בתי המשפט נוטים כיום לקבל עדויות מומחים בנוגע לסינדרום הפסיכולוגי ממנו סובלים קורבנות האלימות, אך בעוד שקל יחסית לשכנע שמצבה הפסיכולוגי של אשה המוכה פיסית הוא בכי רע, קשה הרבה יותר לשכנע את בית המשפט שהדבר נכון במידה שווה גם במקרים של אלימות פסיכולוגית שאינה מלווה במכות ובנזק גופני. להשקפתי, הקושי נובע מכך שאלימות פסיכולוגית, במידה מסוימת קיימת כמעט בכל מערכת יחסים אנושית, פעמים רבות באופן לא מודע ולא מכוון והיא מהווה נורמה סמויה שאפילו בתי המשפט מתקשים להתמודד עמה.
יש לקוות שהמודעות הגוברת לבעיה והמאמצים מצד חוקרים ומטפלים לעדן ולחדד את ההגדרות ולבנות כלי מחקר (שאלונים, ראיונות מובנים ועוד), יאפשרו בעתיד לאתר ולזהות באופן מדוייק ואמין מצבים ויחסים שבהם קיימת אלימות פסיכולוגית ולהתמודד עמם באופן טיפולי, חברתי ומשפטי.
Evans עוסקת (1993) בחקר האלימות המילולית והשלכותיה הפסיכולוגיות. בפרק הרביעי של ספרה היא מציעה, בין השאר, את הקריטריונים הבאים להערכת מערכות יחסים חדשות כדרך למניעת התפתחותם של יחסים אלימים:
- האם בן/בת הזוג מביע התעניינות ומתייחס בכבוד למחשבותייך, רעיונותייך והישגייך?
- האם אומר/ת לך מה לעשות, איך להתלבש, מה לחשוב, מה את/ה מרגיש…?
- האם את/ה מרגיש טוב ומועשר לאחר בילוי זמן במחיצתו?
- האם השיחות עמו/ה מעניינות ונותנות תחושה של שביעות רצון?
- האם יש לשניכם תחומי ענין משותפים?
- האם בן/בת הזוג בדרך כלל נינוח או מתוח?
- האם השקפותיכם הערכיות דומות?
- האם אתם צוחקים מאותם הדברים?
- האם בת/בן הזוג נוקשה או גמיש?
- האם בן/בת הזוג בדרך כלל מאושר או מדוכא?
- האם הוא/היא מתנהג/משוחח בטבעיות ובנעימות עם אחרים או מכונס בעצמו ו"מתאמץ" בנוכחות אחרים.
כללית מציעה Evans להזהר מקשירת קשר עם אנשים הנוטים להצהרות קיצוניות כגון: שהם אוהבים אותך יותר מכל, ימותו בלעדיך, אוהבים וזקוים לך יותר מכל אחד אחר, יתנו לך הכל, מאמינים שאתם שייכים זה לזה ושגורלותיכם קשורים.
ביבליוגרפיה
הרמן ג' ל', טראומה והחלמה, הוצאת עם עובד, ספריית אופקים, ת"א,1992 .
חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א 1991-, בתוך: ינאי א', מ'ה אטלן, שירותים סוציאליים אישיים: הבסיס המשפטי, נורמות ומוסדות, ירושלים, תשנ"ח, עמ'107 .
מילר אליס, הדרמה של הילד המחונן: החיפוש אחר העצמי האמיתי, דביר הוצאה לאור, ת"א,1992 , עמ' 56-55, 62.
Chang V. N., I Just Lost Myself: Psychological Abuse of Women in Marriage, Praeger Inc., Westport .Conn. 1996. Pp. 1-39, 50-131
Evans P.; "Awakening awareness", Verbal Abuse-Survivors Speak Out, On Relationship and Recovery, Bob Adams Inc., Holbrook Ma. 1993. Pp. 56-69
Gleason W.J.; "Mental Disorders in Battered Women-An Empirical Study", Violence and Victims. Springer Publishing Co., Vol. 8, No. 1, 1993. Pp. 53-66
Loring M. T.; Emotional Abuse: An Overview, Lexington Books, Macmillan Inc. New York, 1994. pp. 1-14
Myers D.L., "Differentiating Emotional Abuse", Ibid, pp. 15-24 & .Loring M.T
Miller M. S.; No Visible Wounds, Contemporary Books, 1995. Pp. 1-19, 99-112, 23-49
Royse D.; "Emotional Abuse in Adult Relationships", in: How Do I Know It's Abuse?, Charles c.Thomas Publisher, Springfield Ill. 1994. Pp. 73-84
Royse D.; "Recognizing Abuse in Troubled Families, Ibid, pp. 27-49
Assessment of ,(.ed) Hersen M & .Tolman R. M.; "Psychological Abuse of Women", in: Ammerman R.T. Sons Inc., New York, 1992. pp.291-307 & Family Violence, John Wiley
ואו איזו עבודה! לצערי הרב 95% מהכתוב זיהיתי שקורה אצלי. לא ייאמן ממש. ניסיתי לקחת את הבן זוג לכל מיני טיפולים זוגיים ושום דבר לא צלח. אחרי קריאת המאמר הזה אני יכולה לומר בוודאות שאני סובלת מאלימות פסיכולוגית ואני הולכת לשים לזה סוף ולקבל את החיים שלי בחזרה. תודה רבה לכותב
בהצלחה קלייר, שמרי על עצמך והלוואי שתגיעי לחיים טובים ומשוחררים מאלימות בקרוב.
הכתבה כתובה כלפי האישה בלבד.
לצערי קיים תופעה שהיא הפוכה לגמרי כאשר כל המוזכר לעיל הוא הפוך כאשר הגבר הוא המוכה הסובל מאלימות פסיכולוגית.
אודה לתיקון. בשורות טובות.
שלום דוד, את הסקירה כתבה ענת פרלמוטר-שבו ואני העליתי לאתר. בכל אופן אתה צודק לגמרי – יש לא מעט מצבים שבהם האישה אלימה כלפי בן הזוג או בת הזוג שלה, כלפי בני משפחה אחרים.
אני הייתי במערכת יחסים כזאת שכללה אלימות מינית והתדרדרה בהדרגה לפיזית. למזלי עזבתי די בתחילת ההתעללות הפיזית.אחרי שהוא איים עליי שהוא ירצח אותי כי הוא מסוגל, כשהוא שבר עליי דלת, הבנתי שזה הזמן לברוח ולא לחזור.
אל תחכי שזה יקרה לך. תהיי אמיצה ותברחי מזה. יש חיים אחרי. למזלי פגשתי את בן זוגי הנוכחי שלימד אותי איך אמורים להרגיש בקשר זוגי וזה עולם אחר לחלוטין מזה שהכרתי. מאחלת לך שתמצאי את זה גם! אפשרי בהחלט! מחזיקה לך אצבעות.
לא מחייב שזה יהיה עם הבעל רק זה מתחיל מהבית מה שראה כילד אוו ילדה והישתרש
אם היא הצליחה לעשות לזה קאט כנערה ולא חיפשה להיתחתן מהר ולא נפלה על דמות כמו שראתה אבל הדור הקודם הרבה שייכים לאלימות מילולית ובהמשך פיזית במקרה אחר לא
חיפשה גבר שיעריך אותה שזה לא קורה הרבה
מאמר נכון כי זה מה שראתה בבית
לא מחייב שזה יהיה עם הבעל זה קורה גם בין האחים רק שזה מתחיל מהבית מה שראה כילד אוו ילדה והישתרש ממה שההורים העבירו לילדים
אם היא הצליחה לעשות לזה קאט כנערה ולא חיפשה להיתחתן מהר ולא נפלה על דמות כמו שראתה לכן הדור הקודם הרבה שייכים לאלימות מילולית ובהמשך פיזית במקרה אחר ולא
חיפשה גבר שיעריך אותה שזה לא קורה הרבה
מאמר נכון כי זה מה שראתה בבית
הגלא מחייב שזה יהיה עם הבעל רק זה מתחיל מהבית מה שראה כילד אוו ילדה והישתרש
אם היא הצליחה לעשות לזה קאט כנערה ולא חיפשה להיתחתן מהר ולא נפלה על דמות כמו שראתה אבל הדור הקודם הרבה שייכים לאלימות מילולית ובהמשך פיזית במקרה אחר לא
חיפשה גבר שיעריך אותה שזה לא קורה הרבה
מאמר נכון כי זה מה שראתה בבית
הגב ↓ב ↓
קראתי וזה גם דיבר עלי בקטע של אלימות רגשית עצוב מאוד שזה גורם לי לחשוב על התאבדות המילים הפוגעניות האלו פוגעות חזק בנפש.
מדהים!עבודה מדוייקת ומושקעת,לדעתי 90% מהנשים חוות התעללות פסיכולוגית…והתרופה רחוקה מלהשיגה
מאוד מזדהה
עוברת כרגע תהליך פרידה מאוד קשה לאחר אלימות נפשית קשה. שלצערי מאוד קשה לראות אותה כלפי חוץ
ומרגישה חסרת אונים מול מערכת המשפט בישראל בכל הנוגע לחוקי המשמורת
תהיי חזקה. עברתי את זה גם. בנושא המשמורת בית המשפט יודע רק לשלוח עובדת סוציאלית מהרווחה שהיא לרוב פחות חכמה מהמתעלל שמערים עליה בקלות
העבודה מושקעת ותודה! שאלתי היא מה אפשר לעשות. רוב הדברים פה ממש נכתבו עלינו. מילה במילה. 🙁 . הבנתי שטיפול לגבר זה הפתרון הבעייה שהוא לא מסכים ונשארה ברירת מחדל של טיפול זוגי שהוא מסכים לפנות לו את זמנו היקר, דלק והמימון עליי. אני כבר לא יודעת אם יש סיכוי. הרי אני בעצמי בחרתי אותו. קשה קשה קשה.
שלום גלית,
אדם שלא רוצה להשתנות, לא ישתנה בשום מצב.
לכן העדיפות היא להתרכז בך, לחזק את עצמך, לעלות את המודעות שלך כדי שתוכלי לבחור את האופן בו את רוצה לחיות את שארית חייך.
מניסיוני, אם הוא לא מוכן לטיפול, זה לא יחזיק זמן רב. זה אפילו עשוי להרגיז אותו יותר מתוך תחושה של אובדן שליטה עלייך ברגע שנכנס גורם מקצועי ביניכם…
אני אישית (אבל זו דעתי האישית) חושבת שמגבר מתעלל צריך לברוח ולא לתת לו סיכוי נוסף. אם הוא רוצה להשתנות אז שישתנה. אם הוא לא עשה את זה עד עכשיו, אין סיבה להאמין שזה יקרה. זה יכול להחמיר ויש סיכויים גבוהים שיחמיר. יכול להיות יש לו סיכוי להשתנות, אבל מה שחשוב פה זה לא לתת לו סיכוי אלא לתת לך סיכוי לחיים טובים וזה יותר חשוב. כי את צריכה לחשוב על עצמך. במיוחד בהיעדר הפרטנר מהצד השני שידאג לך, את צריכה לעשות את זה בעצמך.
איך אחותי אמרה לי באותה תקופה שהתנתקתי ממנו: "את לא יכולה לחיות לפי פוטנציאל…פוטנציאל יכול גם לא להתממש לעולם."
מחזיקה לך אצבעות. תדעי לך שאין יותר חשוך מלהימצא בסביבה כזאת. מחוצה לה את רק תחווי הקלה ושחרור ומציאת עצמך ורק אז תוכלי להתחיל להחלים מהנזקים שהוא חולל בך. יש נשים כמוך בכל העולם. את לא היחידה ואת בסדר גמור כמו שאת. זה הוא שמקולקל.
תודה רבה איזו עבודה הושקעה כאן ! זה מתאר בדיוק אחד לאחד כל מה שעברתי בחיי הנישואין ולמרות שכיום אני כבר הרבה שנים לא איתו עדיין הטראומות הכאב הפחד והחרדות קיימים. עכשיו אני מבינה כמה חשוב לטפל בכל הסימפטומים כמה שיותר מהר. והכי חשוב ממש מילדות לחזק ביטחון עצמי וכלכלי אצל בנות ובנים וכמו כן לתת לנערות צעירות וכן לנערים עוד לפני הנישואין הדרכה מתאימה שידעו איך לזהות דפוסי התנהגות הרסנית כזו ולהציב גבולות או לברוח.שוב תודה רבה ובהצלחה
עברתי אלימות רגשית כפי שתואר, אחרי 17 שנות נישואין הסכים בעלי ללכת לטיפול פסיכולוגי, וזאת לאחר שכבר היינו בטיפול זוגי כשנה, עם התקדמות קטנה אך לא מספקת בכלל,
אני סובלת מתופעות של פוסט טראומה, והייתי רוצה לשמוע על התופעות הפוסט טראומטיות דווקא כתוצאה מאלימות רגשית ולא מטראומות מסוגים אחרים,
אני בטיפול פסיכולוגי אישי כבר שנה שלישית ולא השתחררתי. המון מקרים או מפגשים שונים מציפים בי את רגשות ההשפלה שהייתי חווה מולו, מה שמקשה עלי את הטיפול הזוגי.
שלום לך,
מאחר ואת עדיין נמצאת במערכת יחסים עם אותו אדם ולא ברור אם הוא הפסיק להיות אלים כלפיך, קשה מאוד לטפל בטראומות שהתרחשו עד כה.
זה בערך כמו לנסות לאפשר לפצע להחלים בתנאים בהם כל הזמן מקלפים את הפצע מחדש ולא מגיעים למצב של החלמה.
היי אילנה, אנחנו גם עובדים על הורדת האלימות המילולית והרגשית מהשגרה היומית שלנו, לעיתים מטופלים ביחד אצל איש מקצוע ובמקביל גם אני הולכת לטיפול רגשי בנפרד. לגבי תשובתך הנ"ל, מעניין אותי לדעת, אם בן הזוג כן מצליח להשתנות בשלב כלשהו בחיים ומפסיק עם ביטויי האלימות הרגשית, איך אני "מוחקת" אצלי את הזכרונות והכוויות שנגרמו לי בשנים "הרעות"? האם ניתן בכלל להמשיך לחיות לצד מישהו שפגע בי כל כך (רגשית)? איך סולחים? איך ממשיכים הלאה בחיים שמחים ורגועים יותר? תודה רבה מראש
הי קלייר,
אם אדם רוצה להשתנות באמת, הוא יכול. אבל אם הוא לא רוצה, הוא לא ישתנה או שהשינוי יהיה קוסמטי בלבד, לעשיית רושם אבל הדפוסים האלימים יחזרו בנסיבות בהן הוא לא מרגיש צורך ליצור רושם.
תקראי את המאמר הזה –
https://www.macom.org.il/definitions/topic_domestic/steps2change/
מקווה שיעזור לעשות סדר בדברים.
אני לא חושבת שמחיקת זיכרונות היא משהו אפשרי או אפילו רצוי. זה חלק מההיסטוריה שלך, לטוב ולרע.
את מעלה את השאלה אם אפשר להמשיך לחיות עם מישהו שפגע בך כל כך – זו שאלה שרק את יכולה לענות עליה. אבל המפתח מצוי בכניסה לתהליך שבו את בודקת מה את רוצה וצריכה. במקום לבדוק מה מצב רוחו בכל רגע נתון, האם עמדת בציפיותיו, האם עברת את המבחן התורן – תתמקדי במה שלך חשוב, במה שהופך את חייך לבעלי משמעות בשבילך.
אחרי שהדברים יהיו מוגדרים לך, לבד, מול חברות טובות, בטיפול הפרטני שלך – נסי לענות על השאלה ששאלת.
שיהיה בהצלחה!
היי,
זה מדהים כמה כל מה נכתב פה אני חווה בנישואין שלי.
אני נשואה שלושה חודשים אחרי מערכת יחסים של שנה וחצי.
כבר תקופה ארוכה שאני חווה אלימות מילולית מצד בעלי וזה התגבר קרוב למועד הנישואים ועד עתה.
הוא משתמש במילות גנאי ומשפיל אותי. אני אפילו לא מעזה לציין אותן.
בכל מחלוקת שיש לנו, הטונים מתגברים והוא מאבד את זה לגמרי. מתעצבן, אומר מילים לא יפות, ותמיד מסובב את האשמה עלי.
במקביל, אציין שהוא כן דואג לי ואני חשובה לו ואילו לא רק מילים אלא גם מעשים.
הבעיה היא שברגע שהוא מגיב ככה, זה לא ממש משנה.
באופי שלי אני תמיד נמנעת מאינטריגות אך זה בא לרעתי במצבים האלה וכמה שאני מנסה להגיב, בסוף אני משתתקת והולכת. וכשזה קורה, זה לא מעניין אותו. הוא לא יבוא וינסה לפשר ולהרגיע אלא ישאר בשלו. ניסיתי עשרות פעמים לדבר איתו ולומר לו שיפסיק אך תמיד הוא מתגונן ומאשים אותי בטענות נגד. מתחשבן איתי על כל דבר שאני עושה או אומרת לו. טוען שאני הופכת אותו למפלצת. הוא גם ״מוריד״ אותי בעל דבר שאני עושה. תמיד יורד ונותן לי תחושה שכל דבר שאני עושה לא טוב. תמיד הוא מעל.
אני כבר לא יכולה לשאת זאת, כל הזמן חושבת דברים שליליים, גם עליו. מעורערת ומלאה בספקות, מסתכלת על זוגות מהצד ומקנאה, בוכה לעצמי כשאני לבד
כל הזמן חושבת על התרחיש הגרוע מכל ( לפחות מבחינתי) שזהו גירושים כי אני אוהבת אותו ולא רוצה להיפרד אל מצד שני לא רוצה להיות עם מישהו שמתייחס אלי ועלול להפוך ולהיות שנוא עלי.
מעולם לא דיברו אלי ככה. גדלתי בבית שאבי בחיים לא אמר מילה כזו או אחרת לאימי. תמיד נתן כבוד, העריץ, אמר מילים טובות, העריך, פירגן ובחיים לא הרים קול.
אני חשבתי שגם כך יהיה איתי אך לא תיארתי שאגיע למצב כזה.
ככ הרבה פעמים אמרתי לו שנלך לטיפול אך הוא מסרב.
אני מאוד רוצה להביא ילדים אך אין לי ביטחון ולא רוצה להביא לעולם ילד כאשר הקרקע שלי והיחסים שלי לא יציבים.
אני כבר אובדת עצות ולא יודעת לעשות? האם טיפול זוגי יכול בכלל לעזור במצב כזה??? אני אפילו לא יודעת אם אני יכולה להמשיך את זה.
שלום לך,
מצטערת לקרוא את הדברים. בטח לא קל במערכת יחסים יחסית צעירה לחוות דברים כאלה וכל כך סמוך לנישואין.
אחת הגישות לטיפול באלימות במשפחה היא קודם כל לטפל בכל בן זוג בנפרד ולא ביחד. אחת הסיבות לכך היא שלעתים בפגישה הזוגית עולים דברים קשים ואז בבית הצד הנפגע משלם על זה ביוקר. אבל את יכולה ללכת לטיפול משלך, להתחזק ולהבהיר לעצמך/להזכיר לעצמך מי את ומה את רוצה בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.
את כותבת שבעלך אינו מעוניין בטיפול וגם סבור שכל הבעיות הן אצלך. עם זאת הוא נשאר איתך ולא עוזב. לרוב המניע להתנהגות הזו הוא שליטה – ככל שיצליח לגרום לך להרגיש חסרת ערך, לא בסדר ואשמה – כך תהיי חלשה יותר ולא תעזבי אותו. זה לא קשור לאהבה אלא לשליטה ורכושנות, חשוב לא להתבלבל בעניין הזה. כשאוהבים מישהו, לא מכאיבים לו באופן מכוון ואם מכאיבים בטעות- לוקחים אחריות ומתנצלים.
המילים והיחס הזה מחלחלים עמוק ופוגעים בך, בכל המישורים. שקלי טוב מה ברצונך לעשות כבר בנקודת זמן זו.
חזקי את עצמך וזיכרי ששום דבר שתעשי לא מצדיק יחס כזה כלפיך.
היי,
תודה על המענה.
כואב לי לקרוא זאת ואני כבר בטיפול אישי במשך שנה. שיתפתי את המטפלת בכל אשר על הליבי בעניין המערכת יחסים. הגעתי לנקודה שגם היא המליצה לי ללכת לטיפול זוגי.
האמת חששתי בדיוק ממה שאמרת לגבי הטיפול הזוגי כי ידעתי שיעלו דברים פוגעים וזה רק יחמיר את המצב.
אני רוצה להאמין שכן ניתן לשנות דברים.
לדעתך, במידה ויתרצה ללכת לטיפול, דברים יכולים להשתנות? או שזה חסר תקווה?
אני אישית לא מאמינה שאדם שלא רוצה להשתנות ולא חושב שהוא צריך להשתנות – ישתנה.
השינוי פה נמצא אך ורק בידיך. להחליט עד מתי את מוכנה לסבול את ההתנהגות הזו כלפיך ולהיות ברורה לגבי העמדה הזו מולו.
זה אומר שאם יחזור על עצמו עוד מעשה אלים – את מסיימת את הקשר… לא פשוט, אבל רק כך הוא יבין שיש מחיר להמשך הפגיעה בך.
הזדהות טוטאלית . והלב .. הלב? הוא לא יכול לשאת עוד
אוי אני קוראת את זה ולא מאמינה מה עברתי, והדמעות לא פוסקות. אני חושבת שהייתי בהכחשה וגם מודעת לכל במשך 20 שנה אך אף פעם לא העזתי או פחדתי או לא ידעתי איך לצאת מזה. היום לפני כחודשים נפרדנו ורק עכשיו אני מעכלת מה עברתי ולא יודעת איך לצאת מכל התחושות, התסכול וההתעללות הפאסיבית הזו שנטמעה בי עמוק בנשמה. זה הזמן לצאת לטיפול ::::) מחזיקה לי אצבעות.
שלום,.
אני נמצאת כמה חודשים במערכת יחסים עם גבר (שנינו גרושים) הוא מאוד נחמד ויש בנינו המון הערכה ותקשורת מצויינת כאשר אנחנו יחד.
כשכל אחד בעיסוקיו ובביתו אני לא יכולה כמעט בכלל להתקשר אליו רק הוא אליי. ויש זרות עמוקה.
כאשר אני מתקשרת הוא עושה דחיית שיחה ומתקשר כשחפץ ליבו.
נכון לעכשיו הוא נסע עם ילדיו לשבוע נופש באילת והודיע לי שהוא עושה ניסוי ובניסוי הזה לא נדבר שבוע. שאלתי מה פשר הדבר וביקשתי שירד מזה ושזה חד צדדי. אבל הוא צחק…. ועמד על דעתו לערוך ניסוי..
כששלחתי לו הודעות הוא ענה באיחור רב בקצרה ובלקוניות.
לקראת סוף השבוע הוא מתחיל להיות יותר חמים אליי אבל רק הודעות. אין שיחות טלפון וכו'.
אני מרגישה מבודדת ממנו, וניראה לי שזה מה שעשה גם לגרושתו בהיותם נשואים…
כי היא עפ"י דבריו ניהייתה אישה מסוגרת….
האם זו התעללות?
האם יש סיכוי שכדאי לשוחח איתו על כך?
או פשוט להעלם לו לעולמים?… ובכך לחסוך מעצמי התמודדות מיותרת עם טמבל…
שלום לך,
על פניו נראה שילדיו לא יודעים על קיומך וכשהוא איתם או עם אנשים אחרים שלא יודעים על קיומך, הוא מסתיר אותך. קחי את המילים האלה בערבון מוגבל כי אני לא מכירה את האיש או אותך או את אופי הקשר שלכם.
הוא יכול לעשות את הדברים האלה כמובן, אבל את חצי מהקשר הזה הרי. תחשבי מה את צריכה ומה חשוב לך והביעי את הרצונות שלך. לכל היותר, יגיד שהוא לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה ולא תצטרכי להעלם לו, אלא להיפרד יפה ולשחרר את עצמך מקשר שגורם לך סבל.
תודה רבה לך שקראת ושהגבת. הייתי זקוקה לזה. (וגם שלא נקטת עמדה).
יכול להיות שהוא היה עם אישה אחרת ולא רצה שתגלי ותפריעי לו.
איי. הלב שלי כבר עייף מלכאוב. מיואשת.
תודה על המאמר. קראתי בשקיקה.
אשמח לעצתך הנבונה, אני נשואה כ3.5 שנים , יש לנו ילדה קטנה..
אני חיה תחת אימה, ביקורת קשה, בוז, האשמות והשפלות מילוליות בלתי פוסקות. ושתיקות.
"את מגעילה לי את הנשמה", הוא אומר
"את אכזבה"..ועוד ועוד ועוד…לא מסוגלת לכתוב את זה.
כל הזמן אומר שהחיים שלו זה גיהנום ושהוא טמבל שהוא נשאר איתי.
בערב חג אחד הוא יצא מהדלת האחורית של הבית ועזב את הבית לשבוע וחצי (ברח להורים שלו).
ותמיד תמיד-אני אשמה במצב הזה. זה הכל תוצאה של ההתנהגות שלי .
"ההתנהגות שלי": ההתנהגות שלי זה הדברים הקטנים בחיים.. למשל,
לא הספקתי לסדר את השקיות כשהוא חזר מהקניות. או שקניתי לבת שלי מוצץ חדש. או שנפל לי חפץ שלו מהיד. או שהרגשתי לא טוב ולא יכלתי לערוך שולחן . או שביקשתי לצאת מוקדם יותר מביקור אצל המשפחה שלו (למחרת יש לי משמרת בשמונה בבוקר..) ויש עוד ועוד.
ועל כל אלה הוא מבזה אותי ובעיקר שותק .
ימים שלמים, שבתות וחגים שלמים הוא לא מדבר איתי . מתעלם ממני. ברוגז באמצעות שתיקה. ואני מבקשת ממנו בדמעות בבקשה תדבר איתי בבקשה..והוא, הוא בשתיקתו. והוא יודע שזה הדבר הכי כואב לי בעולם, השתיקות האלה. אני, שאוהבת לבטא ולהתבטא ולספר ולהביע ולשתף. השתיקות האלה הורגות אותי.
ויש את המשפחה שלו ברקע(בעיקר בעיקר אבא שלו). אבא שלו זה קודש קודשים, ערך עליון ונשגב. בצורה לא הגיונית ומוגזמת…אבא שלו מעל כולם. מעליו ומעליי ומעל הזוגיות שלנו ומעל הכל. ובכלל, כל בני המשפחה שלו מאוד מפחדים וחוששים מהאבא. לא להרגיז אותו. לא לצער אותו. ובעיקר, להיזהר ממנו.
ולאבא של בעלי יש אבא (הסבא)..שהוא לא מדבר עם הבן שלו (אבא של בעלי) כבר שנים רבות וארוכות בגלל שהוא עבר דירה לעיר אחרת…
כן, יש פה שרשרת שתיקות..שרשרת אימה שהם מעבירים בירושה…
בעלי אומר לי שהוא מוכן ללכת לטיפול, אבל אני מרגישה שזה מהפה ולחוץ.. איך אפשר לטפל בכזה דבר בכלל? הוא לא ישתנה…הוא פשוט כזה.
אני מרגישה שאני רוצה להתגרש..ומצד שני גם נורא חוששת..איך אסתדר? איך אטפל בילדה לבד? איפה נגור..ממה נתפרנס… קשה קשה קשה…
אשמח לעצה ותמיכה.
תודה
שלום אחת,
כואב לקרוא את התיאורים שלך. האם יש לך תמיכה ועזרה מהמשפחה שלך? במידה ותחליטי לעזוב, זה יהיה חיוני, בטח עם ילדה כל כך קטנה. לצעד כזה צריך להיערך, קודם כל כלכלית. יעזור מאוד אם תהיי מוקפת בחברות שיעודדו אותך, שיזכירו לך ברגעים של חולשה ובלבול את מה שהביא אותך להחליט ללכת.
שום התנהגות שלך לא מצדיקה יחס כזה. נקודה. על הכל אפשר לדון ולדבר, לחפש פתרונות. עונשים הם לא הדרך ואולי הם משמשים אותו כדי להתרחק ממך לתקופות מסיבה כזו או אחרת.
את שואלת על שינוי. אדם שלא רוצה להשתנות – לא ישתנה. אבל אם לנסות, כדאי לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה, יש להם סניפים בכל הארץ. בגישה שלהם מטפלים בשני בני הזוג בנפרד ורק אחר כך ביחד. המטרה היא קודם כל לגלות את הבעיות, לפעול כדי לתקן את עיוותי החשיבה של בן הזוג האלים, להביא אותו למצב של נכונות לשינוי ורק אחר כך לעבוד אתכם כזוג. אחרת טיפול זוגי אף עלול להיות מסוכן, כי הדברים שתעלי שם יעלו לך ביוקר כשתחזרו הביתה. כמו כן זה עוזר שיש גוף כזה ברקע כדי לשמש בלם להמשך האלימות נגדך.
בינתיים עשי הכל, כל מה שביכולתך כדי לחזק את עצמך ולא להאמין לדברים הפוגעים שהוא אומר לך. לא לשכוח מי את.
אני שונאת את המשפחה שלי ובכללי את בני האדם וכל הזמן אוהבת להנות מהחיים שלי לבד .
עברתי תהליך שיכום ואחר כך הבנתי שאני צריכה למחוק את כולם מחיי והיום אני בת 40 חיה לבד בלי משפחה בלי חברים …ואין לי מחשבות אובדניות.ולא מנותקת ריגשית.
מי אני?
הי סופי,
לא יודעת מי את אבל נשמע כאילו יצרת לעצמך קיום שמרגיש בטוח ולא כתבת שאת סובלת ממנו אלא אפילו נהנית. אולי לא ממש הבנתי מה את שואלת. אם טוב לך ככה, תחיי ככה עד שיתעורר צורך בחברת בני אדם ותוכלי בהדרגה לקחת סיכונים ולהתקרב לאנשים שמתייחסים אליך בכבוד ובהתחשבות.
אילנה יקרה, תודה רבה רבה על ההקשבה והמענה. אני אפנה למרכז שאמרת.
שיהיה בהצלחה!
הגעתי למאמר הזה אחרי שאני איבדתי שליטה לחלוטין.
אני נשואה 3.5 שנים לבעלי, ואיתו יחד מעל 8 שנים.
בהתחלה לא ראיתי את כל התפרצויות הזעם שלו כבעיה , אלא כחלק מהאופי שלו ״ככה הוא״ הייתי אומרת.
אבל עם השנים שק האשמה שאני סוחבת רק גדל.
עד לקריאת המאמר לא יכלתי לשים אצבע על מה הבעיה בכלל, ניסיתי הכל רק כדי לא לעצבן אותו, רק שלא יתחיל עם המילים הפוגעניות, מנסה לרצות אותו וזוכה כל פעם בכאפה לפנים של זלזול וחוסר סיפוק.
אפילו סנדוויץ הייתי צריכה להכין בזהירות.
מאז שנולדו לנו 2 ילדים בהפרש מאד קטן הוא מאיים עליי דרכם, מגרש אותי מהבית יחד איתם, ישעיר אותם משנתם אם אני לא אעשה את מה שהוא מבקש.
אחרי כל ריב לא ברור וחסר פרופורציות כזה הוא נותן הזדמנות אחת להתפייס, ואם אני לא מעוניינת זה אבוד, הריב ממשיך. הוא מתעלם לחלוטין מהרצון שלי לכעוס עליו.
בדרך כלל בשביל להטריף אותי לחלוטין הוא הופך את כל הבית, והפעם זאת הייתי אני.
הוא גרם לי לבכות וכל מה שרציתי זה לשבת בשקט כדי להירגע, הוא לא הפסיק לנסות להציק לי ודרש לי שאענה לו, כשלא עניתי הוא התיישב צמוד אליי ככה שהנוכחות שלו בלתי ניתנת להתעלמות והתחיל להלום עם מזלג בקופסת פח כדי שהילדים יתעוררו, כי הוא ידע שאני אתפרץ.
ניסיתי להתאפק אבל לא הצלחתי להחזיק מעמד ופשוט התנפלתי עליו במכות וצרחות, הפכתי את כל הבית והעפתי עליו חפצים. הוא הביא אותי למצב שאני לא מכירה את עצמי.
עברתי את הגבול ודי ברור שלי שאין פה דרך חזרה.
האם יש עוד סיכוי בכלל שטיפול יעזור פה?
אני מפחדת לעזוב בגלל המצב הכלכלי.
שלום יעל,
מקווה שיש מי שיעזור לך להסתדר בתקופה הראשונה מבחינה כלכלית במידה ותאזרי אומץ לעזוב.
בינתיים כדאי לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה – יש לך רשימת סניפים כאן:
http://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/FamilyViolence/Pages/TM_02_02_A01.aspx
תתייעצי איתם מה ניתן לעשות ולאיזו עזרה את זכאית במצב כזה. הם מציעים גם טיפול, לכל בן זוג בנפרד, לא ברור לי אם הוא מעוניין ללכת לטיפול.
בנוסף בעמוד זה באתר יש רשימה של אירגונים שונים שיכולים לעזור לך:
https://www.macom.org.il/topic/violence/
גם אם התרגלת להרגיש אשמה ולנסות לרצות אותו כל הזמן, לחיות בפחד הוא משהו שלא הכרחי. שווה להיאבק על כך שיהיו לך ולילדייך חיים שקטים ובטוחים.
בהצלחה!
אני חייבת לציין שאני ברחתי מהבית עם שני ילדיי אך המסע נהיה קשה עוד יותר מאחר שאחד ילדיי נהםך להיות קורבן של בעלי ואינו מוכן לשוב הביתה ..הוא מעוות לו את תפיסת המציאות לגבי נשים .הילד סך הכל בן תשע אשר מנסה לגרור את אחיו לתופת הזו ..אני היום במאבקים עם הרווחה עם משטרה .עם בתי משפט שאלתי היא איך אוכל להוכיח שאכן אבא שלהם גורם להם נזק עתידי ?,אני ממש מוצאת את עצמי חסרת אונים מקווה לתשובה מיידית
הי הילה,
מצטערת שאלו פני הדברים. מציעה לך להעלות את השאלה בפורום המשפטי שלנו כדי לברר את האפשרויות במצב כזה.
תחזיקי מעמד.
אני רק עכשיו מבינה אחרי שקראתי את זה שאני עוברת גם אלימות מילולית. הבן זוג שלי מנסה כל הזמן להגידלי שאני לא אשה טובה ושאף גבר לא ירצה אשה כמוני שלא שומרת על בית מסודר כל הזמן ולא מבשלת תמיד כי אני שונאת לבשל רוב הזמן. גם תמיד יש עליות וירידות. פתאום הוא חמוד ואוהב ובתוך שניה צועק עלי והכל מתהפך תמיד זה ככה. הכל סבבה ופתאום מוריד הכל בבום עם הצעקות שלו. אבל אני מפחדת לעזוב כי יש לי את הבן שלי ואיך הסתדר כלכלית אני יכולה עוד ליפול עמוק כלכלית לבד ועוד עם הבן שלי אני לא יודעת מה לעשות תעזרו לי
הי דידי,
בן זוג אמור להיות קודם כל חבר, לקבל אותך כמו שאת ולא לצפות שתהיי סוג של עוזרת בית ועל פי היכולות שלך בעבודות בית נמדד הערך שלך. חבל שהוא מתנהג באופן הזה כלפיך. אם יש משהו שלא מרוצים ממנו, אפשר לדבר בכבוד ולחשוב על פתרון. הפחדה ועלבונות לא עושים שום דבר טוב לקשר.
יכול להיות שכרגע אין לך אפשרות לשרוד לבד לכן תשקיעי כמה כוח שאת יכולה בבניה של עצמך מבחינה מקצועית כדי שתוכלי לפרנס את עצמך ואת בנך ובעיקר, אל תאמיני למסרים המשפילים שבעלך מעביר אליך.
שלום רב,
לפי הכתוב אני מבינה שאני עוברת התעללות רגשית כבר יותר משלושים שנים.
אני כן מאמינה בעצמי, הגעתי להשגים בכל שטח וגם לא נמנעו ממני מעולם חופש או אפשרות להתפתחות. (לכן לא הבנתי שאני מוכה )
אבל, כמעט בכל יום יש את התפרצויות הזעם. בעלי תמיד כועס ומדוכא. הוא מרבה להעניש אותי בשתיקות ארוכות. עוזב באמצע שיח. ללא התרעה לחדר אחר. מאשים אותי בכל דבר והוא תמיד צודק. מאוד מזלזל ברגשות שלי ואם אני בוכה אומר שזו הצגה. מעולא אינו מחבק או מפרגן,מעולם.
היום אני המפרנסת העיקרית ובכל זאת תמיד מדבר על הכסף שלו. מאשים אותי לאורך שנים על כך שאבא שלי לא הביא לנו כסף וכו.. .
כול הנשים מסביב טובות ממני ועוד ועוד. . .
והכי קשה לי עם האוירה והאנרגיות השליליות שיש בבית. פשוט לא נעים אצלנו.
מיותר לציין שכל עבודות הבית הם תפקידי המסורתי.
כתוצאה מהיחס המזלזל כלפי גם משפחתו מאוד מזלזלת בי.
מצד אחד אומר הרסתי לו את החיים וחבל שהתחתן אתי ומצד שני אומר שאם אעזוב הוא לא ישרוד.
ובכל זאת אני בן-אדם עליז ושמח.
שאלתי היא,כיצד עלי להתנהג אליו האם בקשיחות ? בעדינות? בהתעלמות?
שלום הדס,
מצטערת שאת חיה בתוך מערכת יחסים אלימה.
מתחת למפגני הכעס והביקורת חבוי אדם חלש ומפוחד, שעושה הכל כדי לשלוט בך. הרי אם את מואשמת ללא הרף ומוצגת כבעייתית וחסרת ערך, הסיכוי שתבואי אליו בדרישות שישתתף בעבודות הבית או ייצא לעבוד – קטן מאוד. את עסוקה בלהתגונן ולהסביר את עצמך במקום להציב לו גבולות ולהביע את הרצונות שלך בתוך הקשר.
נוח להיות גבר מבוגר שחי עם אישה שמפרנסת אותו וגם דואגת לכל שאר העניינים. צריך רק להבטיח שזה יימשך.
תחשבי מה את רוצה, לא רק מהקשר הזה אלא מהחיים בכלל.
כשהוא תוקף אותך – את לא צריכה להסביר את עצמך ולהתגונן, אלא להורות לו להפסיק ולעזוב בעצמך את החדר במידה וזה לא מתרחש. לא ליפול למלכודת של להתגונן כל הזמן מהאשמות חסרות שחר. היחס שאת מקבלת לא במקום מראש ואם יש משהו שמפריע לו, שיבקש בצורה ברורה מה הוא רוצה שישתנה.
במידה ואת מבחינה שיש הסלמה באלימות, מאוד מומלץ לפנות לאחד המרכזים למניעת אלימות במשפחה ולבקש את התערבותם. כמו כן עייני ברשימה זו של אירגונים שונים שעוזרים בנושא:
https://www.macom.org.il/topic/violence/
שיהיה בהצלחה!
קראתי בשקיקה. איתו 10 שנים, 3 ילדים בהפרשים קטנים. אף פעם לא ידעתי לשים את האצבע על מה לא בסדר. רק בשנה האחרונה התעוררתי. הבנתי שאני חיה עם גבר אלים. מהתחלה זה היה שם, פוצח במריבות איומות כשהתנגדתי לו לאחר שניסה לאסור עליי ללבוש בגדים מסויימים, או לא לזרוקזבל בכיור, או תמיד לריב איתי כשנקטתי פעולות שלא מצאו חן בעיניו. התקפי זעם נוראיים שכללו צרחות, מבטים רושפים, זריקות חפצים, שבירת כלים בכיור,נהיגה פרועה כשאני איתו באוטו, אפילו פגע בעצמו כשניסיתי לעזוב אותו.מגיב בכעס כשאני מבקשת ממנו לעזור. הוא אפילו התנגד לבקשתי להביא עוזרת כי לדעתו הבית לא מלוכלך מספיק , תמיד תמיד רב איתי כשביקשתי לקנות משהו לבית או לעצמי. הגעתי למצב שאני מסתירה ממנו את הקניות שלי.
בשנה האחרונה זה זלג לאלימות פיסית של משש, לא אגרופים וכאלו, אלא זריקת חפץ לעברי, דחיפות, שפך עליי מים מול הילדים, החזקת בכח של היד עד כדי סימן כחול. ועוד ועוד. תמיד אני אשמה, תמיד אני הבאתי אותו למצב הזה. אף פעם לא אמר סליחה.
למזלי, התפכחתי ועזבתי אותו. כבר חודשיים גרושים. כל כך כועסת עליו שלעיתים בא לי להתפוצץ מחוסר המודעות שלו. כשאני מנסה לעמת אותו עם התנהגותו הוא טוען שגם הוא מרגיש אלימות ממני, שהוא היה הקורבן שלי. לא יודעת מה זה יותר עצוב מכעיס או מצחיק!
העניין הוא שאפילו עכשיו אחרי הגירושין, אני תופסת את עצמי מנסה לרצות אותו ללא הצלחה.
כתבה ממצה, מעמיקה וחשובה.
הלוואי והוא היה מתעורר.
שאלה, האם דפוס ההתנהגות הזה יתעורר בכל מערכת שלו? או שמא תלוי בזוגתו הרלוונטית לאותה תקופה? האם יכול להיות שעם מישהי אחרת הוא לא יהיה בן זוג אלים? יש מחקר הבודק את זה?
שלום לך,
מצטערת שעברת עשר שנים של סבל ומקווה שהיום היכולת שלו להזיק לך פחתה משמעותית.
גבר שמתנהג כך לבת הזוג שלו הוא גבר שבתוכו מרגיש חלש, חסר כוח. הדרך היחידה שלו להרגיש כוח היא להפגין כוח על מישהו אחר ומה נוח יותר מבת הזוג, לעתים הילדים. הרי יש יחסי תלות.
כן, יש לשער שהוא יתנהג כך גם בזוגיות הבאה כל עוד לא טיפל בעצמו.
אין שום דבר בך שבאמת גורם לו לתקוף אותך וכפי שאת רואה הוא ממציא סיבות חדשות לבקרים. כך שהשתדלות לרצות אותו היא המשך האמונה שאתם שווים ויש מקום לשיתוף פעולה והשתדלות. אז לא. כל עוד הוא מרשה לעצמו לדכא אותך באלימות מילולית ופיזית, הוא לא מכבד שוויון, אלא דוגל בכוחנות. הניסיון שלך לרצות אותו מאפשר לו להשיך עוד ועוד להפגין כוחנות כלפיך. אין גם טעם לנסות להסביר לו את מצבו – הוא יראה בזה התקפה ויתקוף חזרה בהאשמות ומילים קשות.
מקווה שבמקום לתהות לגבי עתידו הזוגי ולעזור לו, תתרכזי בך, תחזקי את עצמך ותמצאי דרך לבנות חיים שבהם את בטוחה, מוערכת ונאהבת. לא סובלנית כלפי יחס אלים וכוחני אלא מעריכה את עצמך מספיק כדי לדרוש שיעריכו אותך חזרה.
קראתי עם דמעות בעיניים. עברתי התעללות מבעלי במשך שנתיים ויש לנו ילדה קטנה ועכשיו אנחנו בתהליך פרידה. בעלי מאוד קיצוני ואני מפחדת שיפגע בי או בילדה או בעצמו. הוא סוחט ריגשית ומאיים ומשתמש במוניפולציות כדי תמיד להיות צודק ולנצח. הוא פוטר מעבודתו בגלל שהיה אלים לעמית. ואפילו הגיע לבית משפט על תקיפה של עובדת שירות לקוחות בחברת סלולר. השאלה שלי זה איך להיפרד ממנו. ניסיתי לרצות אותו ולשחק כאילו הכל בסדר ואנחנו נפרדים בטוב אבל הוא כל פעם משתגע והזעם יוצא עלי. "את מעוררת אצלי אלימות" זה המשפט הקבוע שלו. איך נפרדים ממישהו חסר גבולות ולא יציב? להיפרד ברע? לברוח ממנו שלא ימצא אותנו? לשחק אותה ולהיפרד כאילו בטוב?
תודה על העזרה.
שלום שרה,
את מתארת גבר אלים, לא רק כלפיך, שאינו לוקח אחריות על התנהגותו אלא מאשים את האחר, את זה שהוא למעשה תוקף.
חשוב שתדעי שתהליך הפרידה מגבר כזה הוא תקופה מסוכנת במיוחד עבורך ועבור בתך. שימי את הטחונכן בדרגת חשיבות עליונה. פני לאירגונים שעוסקים באלימות במשפחה, היי מלווה לאורך התהליך הזה. יש מרכזים לטיפול באלימות במשפחה שלהם סניפים בכל הארץ, כדאי לפנות ולהתייעץ איך לעבור את התהליך הזה בשלום.
שלום ,
קראתי את העבודה ואני מסכים עם כל מילה , אני יכול להגיד שאני גבר אלים שהתעלל פסיכולוגית באשתו (ככה גם איבדתי אותה ) אני עושה שינוי ולמד לחיות מחדש אין דרך אחרת לתאר את זה , אני מגיע מבית שהשיח היה שם אלים וכוחני ולא ידעתי משהו אחר . אני מרגיש את השינוי קורה בי ויש לפני עוד דרך ארוכה מאוד , אשתי לשעבר התלוננה עליי במטרה בעקבות איומים מילוליים קשים מאוד שלי דבר שהוביל למעצרי והרחקה מהילדים , אין לי אלה להודות לה על כך לצערי זאת הייתה נקודת המנה שם קיבלתי את חיי בחזרה , לפני המעצר הייתי שבוי במעגל קסמים שלא היה לי כוח לצאת ממנו . היום אני מטופל , משקיע מאוד בהלכי חשיבה נכונים .
אם אתם חושבים שאתם יכולים להועיל לי או שאני יכול להתנדב ולהועיל לאחרים (דבר שבסופו יועיל לי ) אני אשמח מאוד שתיצרו איתי קשר
שלום לך,
שמחה לשמוע שהמודעות שלך התעוררה ואתה עושה שינוי. מקווה שבזכות השינוי הזה גם תזכרה במערכת יחסים חדשה, שבה מתקיים שוויון, הדדיוות, רצון טוב ואהבה.
אין לנו מסגרת להתנדבות, מאחלת לך הצלחה במציאת המסגרת המתאימה.
קורא ומתחיל להבין שזה מה שאישתי עשתה לי כל השנים. השפלה, ניתוק הקשר ביני לבין הילדים. ניתוק הקשר ביני לבין אחי, ניתוק הקשר עם החברים.
אני אישית בעלי במתכוון רב איתי מכה אותי זורק עליי חפצים מבודד אותי מחברים ומהורים מכה את הילדים מול עיניי מקלל אין דבר שהוא לא עושה איתי אך מכיוון שהוא המפרנס בבית ולי יש ארבע ילדים ובנוסף אין לי משפחה תומכת כל זה גרם לי לשבת ולהיכנע לדרישותיו לא יודעת מה לעשות אני חסרת עצות וחסרת אונים
כני מרגישה כלפיו שנאה גדוללללה
שלום סנדרה,
כואב לקרוא את מילותיך. את וילדיך חיים במעגל האלימות וכרגע לפי מילותיך את לא רואה מוצא.
ממליצה לך לפנות לאחד מהמרכזים למניעת אלימות במשפחה כדי שיוכלו לחזק אותך ולכוון אותך בבניית העצמאות הכלכלית שלך ודרכי ההתמודדות עם בעלך.
כדאי להסתכל על רשימת הארגונים כאן – https://www.macom.org.il/topic/violence/ ולפנות לקבלת עזרה. יש מוצא ואתם לא חייבים לחיות בתנאים כאלה.
שלום רב,
לא כל כך מובן לי למה רוב המאמר שלך מדבר רק על אלימות מצד הגבר לאישה, קיום קיימים מספיק מחקרים ומקרים המראים שרוב מקרי האלימות נפשית ופיזית אצל זוגות מתחלקים לחמישים אחוזים לשני הכיוונים. מפאת אגו ופחד ממערכת משפטית שהורגלה לתלונות של נשים בלבד ,הגברים חוששים להתלונן. אשמח אם האתר ייתייחס בשיוויוניות לשני המינים.
בתודה מראש
שברו את המעגל, שברו שתיקה, צאו מהכלוב גם אם הוא מ"זהב"…
בהצלחה לכל הסובלים מכל הלב!
עם כל הכבוד לגברים וגם למחקרים האלה, הדיכוי הנשי מושרש בחברה שלנו ברמה שרוב התעללים לא מבינים שהם מתעללים והקורבן לא מבינה שהיא קורבן. למה? כי לאורך אלפי שנים אונסים, מרביצים , שולטים, שורפים וסוחרים בנשים ועד היום יש מדינות שבהן זה אפילו נהוג מגבר לתת יחס כזה לאישה ואפילו לראות אותה כרכוש. אז באמת עם כל הכבוד אנחנו לא קרובים כרגע אפילו לשיוון במצב הזה ולא נצא מזה אם לא נפתח את המודעות לגברים ולנשים גם כן .
מה עושים במקרה שהאלימות היא מילולית? חברה טובה שלי התחתנה עם מישהו שמזלזל בה ומתעלם ממנה (את טיפשה, מה עשית? כזה דבר פשוט את לא יודעת? או 'את שוכחת כל דבר' 'את משוגעת') יש ביניהם ריבים הזויים בצעקות על שטויות..כל יום. הוא מדגיש את החסרונות שלה ומתנהג אליה כמו אל משרתת (תביאי לי זה ..מהר נו, נו כבר). הוא מזלזל בילד שלהם שהוא רק תינוק (כינויי גנאי) וגם תופס אותו חזק או צועק לידו ומבהיל אותו…לא נעים לי כבר לבקר אצלם..אבל אני לא רוצה לנתק את הקשר איתה. הבנתי שעד שלא קורית התעללות פיזית אי אפשר לעשות כלום. חשבתי כמה פעמים לדווח אבל-
לגבי הילד אולי אפשר לעשות משהו אבל עלולים לקחת אותו וזה יהיה ממש לא הדבר הנכון.
לגבי אלימות מילולית- טכנית זה חוקי לגמרי…
וגם- אם היא לא מתלוננת אז טכנית הכל בסדר..
איך פותרים את הסיפור הזה?
שלום לך,
את רשאית לדווח, הדברים שכתבת כאן חמורים וכיום נחשבים להתעללות לכל דבר. בכל הנוגע לילד אין בכלל אופציה, מרגע שאת חושדת שיש התעללות בו, חובה עליך לדווח. את יכולה להיעזר באל"י ולהייעץ איתם: http://www.eli.org.il/
לגבי חברתך – היא בהחלט בצרה. אלימות מילולית יכולה בקלות להתדרדר לאלימות פיזית. עשי ככל יכולתך להעביר לה מסר שמה שהוא אומר לה – לא נכון, היא לא מה שהוא מנסה לגרום לה לחשוב על עצמה. התנהגות כזאת אצל גבר תמיד מצביעה על חולשה גדולה בתוכו שכדי לפצות עליה, הוא יוצר סביבו משפחה של אנשים מוחלשים ופגועים. דינמיקה פוגענית ובעייתית שאין סיבה להכיל אותה. אם חברתך מוכנה, אולי תסכים ליצור קשר עם אירגון כלשהו שעוזר לנשים. נסו את מה שמופיע בדף הזה – https://www.macom.org.il/topic/violence/
אם את מסוגלת, שמרי איתה על קשר. עכשיו יותר מתמיד היא זקוקה לקול המאזן שמזכיר לה מי היא באמת.
נשים יקרות
ברשותכן הערה חשובה
אני כגבר חווה את הרבה מהנ"ל
להערכתי יש לא מעט ואפילו הרבה
גברים שחווים התעללות נפשית מילולית.
מה עושים אז ….. ?
מסובך הרבה יותר…
הרי תמיד הגבר מצטייר כאלים
פוגעני ושתלטן
ולך תוכיח שאין לך אחות …..
שוב להערכתי אלימות במשפחה
ממנה אני סובל
להערכתי היא בהחלט תופעה
במידה כזו או אחרת.
ואחר שהעליתי את המודעות לנושא.
נעבור לצד המעשי
מה עושים ? !
מקריאה של מאמרים בנושא
אני מבין כי שתיקה והמנעות מעימות
רק יעצימו את התופעה.
אז מה עושים ?
שלום דן,
אכן גם גברים יכולים להיות נפגעי אלימות ונשים יכולות להיות אלימות. מה עושים? אתה יכול להתחיל בפניה לאחד מהמרכזים למניעת אלימות במשפחה. שם יתמכו ויחזקו אותך, יתנו לך כלים להתמודד ואולי יתאפשר גם לשכנע את מי שפוגעים בך לגשת לקבל שם עזרה בנפרד ממך בהתחלה.
ראה כאן את רשימת המרכזים –
http://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/FamilyViolence/Pages/TM_02_02_A01.aspx
מקווה שתצליח לשפר את מצבך.
תודה.
היי שאלה לי אליכן
בגיל 16-18 הייתי בזוגיות אם בן אדם מאוד אלים הוא התעלל בי פיסית וריגשית למזלי הצלחתי לברוח ממנו לאחר שנתיים אבל השנתיים האלה מאוד שיבשו אותי מאז .אני כיום בת 29 מעולם לא דיברתי על מה שעברתי לא באותה תקופה ולא אחרי ..סיפרתי בקטנה כשניסתי לחזור לחברות שהיו לי לפניו אז רק סיפרתי שהיה אלים קצת אבל אף פעם לא נכנסתי פנימה זה הביך אותי מידי ..הייתי בכמה מערכות יחסים מאז אבל הייתי חולה מאוד באלכוהוליזם והפרעות אכילה מאוד קשות שפיתחתי אחרי המערכת יחסים הזאת,כיום אני אחרי אשפוז במחלקה סגורה בטיפול בהפרעות ובגמילה אך עדיין מעולם לא דיברתי אם אפ אחד אני מרגישה שאני מבועתת מגברים אני מרגישה מעוד פגומה רגשית ונראה לי שזה קשור לחוויה הזאת שהייתה לי בגיל הזה האם יש לי למי לפנות ולדבר לטפל בזה?
הי אלה,
כדאי לעבור טיפול פרטני כדי להבדיל בין המסרים שאותו גבר אלים שתל בנפשך לבין מי שאת באמת. יש הבדל גדול ובעזרת טיפול טוב תלמדי להכיר את עצמך מחדש ולהניח בצד את ההשפעה האלימה שהיתה לך.
שיהיה בהצלחה, אל תוותרי על האפשרות לחיות טוב יותר וללמוד לאהוב ולקבל את עצמך.
יש לך כיוונים להפנות אותי באיזור המרכז? ותודה רבה מאחלת לכל הבנות/ים שעוברים עברו למצוא את הכח שיש בהם ולהשתמש בו לטובת עצמם אך ורק !
טיפול טוב שבו מתייחסים ברצינות להשלכות של מה שעברת ומקנים לך כלים לחיות טוב יותר אחרי מה שעברת, יוכל לתת לך הרבה. ראי ברשימה הזו אם משהו יתאים:
https://www.macom.org.il/topic/therapyadult/
הבעיה שהחוק לא מגדיר ולא באמת מטפל באלימות
אני אישה שחוותה אלימות בעיקר נפשית/ מינית/ כלכלית וכיום אני מטופלת במרכז לאלימות במשפחה אבל מה קורה עם הגרוש האלים? כלום חי את חייו ניכר את ילדיי ממני וממשיך בחייו כאילו כלום….
מה קורה עם העלאת המודעות לנושא זה?
איך אפשר לצאת ממעגל האלימות כאשר צד אחד נשאר שם וממשיך?!!!!
הווה אלימות מילולית מתחילת הקשר ,בהמשך קיבל תפנית של איומים והתנאיות …סירוס מיני וכבילה .
אני לא גבר חלש אילו הייתי כזה הייתי עונה לה באלימות משלי .לרוב סופג את התפרצויות הזעם שלה הכוללים השתלכות מתלהמת נגדי :הנמכות ,ביזוי ושימוש בחולשות לטובת השפלה מוצלחת …כשהיא יוצאת לקרב היא לא לוקחת שבוים ,זה המוטו שלה.קורה שאני מחזיר לה כי יש סף ליכולת הספיגה אבל הטונים שלי חלשים והתגובות שלי מאופקות מאוד ומתגוננות…הקרבנות האמתיים זה הילדות שלנו .
אני האחוז הזה שנופל בסטטיסטיקה של אידיוטים שמתחתנים בניגוד לתחושת הבטן …כן אם לא הבנתם עד כה "היא" זו אישתי ,אתה התחתנתי לפני עשור אחרי מערכת יחסים קצרה לפני הנישואין כאשר היא עברה לביתי (שאני קניתי עוד לפני הכרותינו) וכבר אז לפני החתונה היו משקעים שאני בזמנו חסר ניסיון החיים בעידן טרום אינטרנט מהיר וגדוש המלצות לא הפנמתי …כמו לדוגמה העובדה החשובה שהיא הצניע בעיות פסיכאטריות ,נטילת תרופות יומיומיות עקב התנהגויות כפיתיות ואילו השלכות יהיו לזוגיות…היום מהמקום בו אני נמצא ודאי הייתי משוכנע הרבה יותר לא להיכנס למיטה חולה אבל חכמת הבדיעבד לא תשנה אצלי דבר.
אני לא יודע למה אני כותב פה זה ממילא לא ישנה את המציאות אולי כדאי להעיר\להאיר שאומנם הסטטיסטיקה מוכיחה שמרבית האלימות במשפחה נעשית ע"י גברים אבל יש גם נפגעים שקטים מהצד השני .
אף אחד לא יגן עלי ,אני מתבוסס בבושה שלי כמו זקן ערירי שמתבוסס בצרכיו בחוסר עונים .
האישה אתה התחתנתי הרעילה את כל הבארות… התקשורת בינינו כמו בין טירון למ"כ בשבוע השני לטירונות -תקשורת של דיסטאנס …מילה שלא מצא חן בעיניה תיענה מיידית בכעס שילווה בעלבון או באיום.
הזכרתם פה אלימות כלכלית אז הנה לכם דוגמה לאלימות כלכלית מהצד הנגדי -לה החשבון שלה ולי החשבון שלי …החשבון שלי מחזיק את הבית על כל המשתמע (משכנתא ,ביטוחים ,חשמל,מים ,סל קניות ,רכב ,דלק ,נסיעות ) …ולה החשבון שלה ומחזיקה שני צהרונים וזהו זה הנטל שהיא מוכנה לקחת על עצמה ולא מוכנה בשום פנים ואופן לחשבון משותף …ההוצאות שלה הן זמניות כי ילדים גדלים מהר בעוד ששלי הן נצחיות והנטל כבד מנשוא ויש לה עבודה טובה ויציבה .
ומה לגבי סירוס שזה לא הוזכר פה במאמר …אילו הייתי חשוף הייתי מתבייש לעלות זאת …אדם שנמצא בזוגיות ממוסדת ונמנע ממנו יחסי אישות באופן כרוני ,תסכולים מיניים עמוקים והרגשה של כבילה .
וכבילה במובן הרחב של המילה -לא נוסעת לא לכאן ולא לשם וגם אתה לא נוסע ( לא עם עצמך ובטח לא עם הילדים) ..אהה, שחלילה לא אחטא בהפרזה… מותר לי חופש לעצמי ובתנאי שמילאתי את חובתי ההורית והילדים אחרי מקלחת ,ארוחה ובפיג'מות בשעות הערב המאוחרות אני יכול להתפנות לעצמי לא לפני שהיא זורקת לעברי רפש שארגיש רע עם החלטה לצאת לפעילות ספורטיבית לדוגמה.
אחרי סשינים גדושים בחרא מהסוג שהזכרתי היא שולפת את השפן הקבוע מהכובע "טיפול זוגי" אחרי הכל גם רצח הנפש של הצד השני אמור לקבל החייאה וחזרה לחיים כאשר נכנסים לתהליך טיפולי של מי יודע כמה חודשים בעלות של רכב משפחתי מתוך ידיעה שלעולם גם לא נתחיל תהליך כי שנינו לא רציניים לגביו אבל בעיקר לא היא שעלולה לאבד את המעמד הדומיננטי שהיא בנתה במשך השנים .,שקלתי בעבר וגם היום אני מהרהר בגירושין אבל לא ממהר גם לשם כי הבנתי שגם התהליך הזה לא בדיוק גן של שושנים והאפשרות לעבור ללינת רכב במהלכו לא קורצת עבורי …למען האמת גם היא לא .כשאישה רוצה גט היא תרוץ לעברו על מנת להציל את עצמה משנוא נפשה אבל אישתי בדומה לגברים האלימים בתגובות ובמאמר לא ממהרת לאבד את שק האגרוף המעלה לה את האגו עם כל מכה ומי יודע איזה שחרור נהדר של אינדרופימים גם.
אני מאד מזדהה
עם מה שכתוב אני חושבת שאני עוברת התעללות נפשית כבר 5 שנים… היום אני בורחת מקיום יחסי מין איתו במיוחד אחרי ריבים קשים שקורים מידי יום לא מוכנה לשכב ואז גם אז יש ריבים והשפלות
אני מרגישה אומללה , מפחדת להיות לבד בלעדיו כי אולי אני לא אצליח לגדל את ילדי כי אני לא שווה ואצליח…
אני מרגישה שאני אשמה אני שבורה חסרת בטחון הכי קשה לראות את הילדים. סובלים ומעל הכל לחשוב שאני משוגעת כי זה מה שהוא אומר שאני שכולם חושבים כך… אני בוכה עכשיו אני כל כך עצובה… השם ישמור
הי אור,
מה שאת מתארת, המחשבות הקשות שיש לך על עצמך – זו בדיוק ההשפעה הרעילה של האלימות הנפשית. הוא חילחל לתוך האני שלך והחליש אותך.
עשי כל מה שאת יכולה כדי לחזק את עצמך ולחזור להאמין בעצמך. והעיקר, אל תאמיני לו. הוא אומר לך את הדברים האלה כדי לקצץ את כנפיך ולמנוע ממך לעזוב אותו. פעלי בחכמה, אל תתני לו להרוס את מאמציך לחזק את עצמך.
מאוד חשוב להשיג עזרה חיצונית. נסי לקבל יעוץ במרכזים למניעת אלימות במשפחה. הנה קישור לאירגונים שונים שיכולים לסייע –
https://www.macom.org.il/topic/violence/
את כמובן גם יכולה ללכת ליעוץ פרטני לבד, לא איתו.
את לא אשמה, הדברים שהוא אומר לך מעוותים. היי נאמנה לעצמך.
היי 🙂 רציתי לעדכן בהתפתחויות
התחלתי ללכת לטיפול במרכז לשלום המשפחה ומניעת אלימות אני מרגישה הרבה יותר חזקה החלטתי לסיים את הקשר ולא לחשוב על מה שיהיה אלא על מה שיש ומה שהיה מה שנותן לי כוח ללכת
מה שכן עכשיו בעלי התחיל ללכת לטיפול אצל פסיכולגית קלינית אני גם נפגשתי איתה ונתתי לה להבין את כל התמונה
עכשיו לשאלה ולעזרה… עכשיו אני רואה שהוא כביכול מתנהג יותר יפה יש לו פה ושם בריחות (הערות על הזמן שלי עם הנייד אם מי אני מדברת שאסור לאף גבר להיכנס לבית כי אני מתעסקת בתחום היופי והוא לא מרשה גברים ) חוץ מזה נראה שהוא החל תהליך העניין הוא שאני לא בטוחה שנפשית יש חי מקום בתהליך הזה כי אם הוא שוב יחזור לסורו זה ישר יכניס אותי לעצבות וכעסים האם להמשיך עם ההחלטה? האם יש סיכוי שהוא באמת יכול להשתנות או שוב זה הכל בדייה כמו תמיד תודה לך
הי אור,
שמחה שפנית לעזרה. לפי האמירות שהוא גם עכשיו אומר לך, הוא לא באמת השתנה. גבר אלים צריך לא רק לשנות את ההתנהגות שלו אלא גם את דרך החשיבה שלו וזה לוקח המון זמן ורק אם הוא רוצה להשתנות. אם הוא רק עושה "כאילו", שום דבר לא יחזיק מעמד והוא יחזור לסורו. שילך לטיפול גם הוא במרכז למניעת אלימות במשפחה בנוסף לטיפול הפרטני שלו, כי שם לא יעשו לו הנחות.
תתרכזי בלשקם את החיים שלך ולבנות את עצמך ושיהיה בהצלחה רבה.
היי, אחותי עוברת.התעללות נפשית קשה ופוחדת לעזוב כי הוא מאיים שיפגע בה גם אם יהיו גירושים,הם ביעוץ כבר שנים שלא ממש עוזר, מה עושים?
שלום קטי,
איומים הם עבירה פלילית. במידה ואחותך נחושה לעזוב, מציעה להיעזר באירגוני סיוע המסייעים לנשים החיות במעגל האלימות ולשקול תלונה במשטרה ומעשים יותר קונקרטיים כדי להחלץ מהקשר. נסי בשלב זה לפנות אליהם בעצמך ולראות מה חוקית ניתן לעשות במקרה כזה.
הנה הרשימה –
https://www.macom.org.il/topic/violence/
בהצלחה ויישר כוח!
שלום
אני כבר 3 חודשים פרודה מבעלי
אני חוששת שעברתי אלימות פסיכולוגית שהחלה ברגע שהפסקתי להיות עקרת בית ויצאתי לעבוד.
הוא היה מתכנן לי את היום בבית בצורה קפדנית: מתי אנוח, מתי אשתה קפה, מתי אכין סדויצים לילדים, מה אעשה עם הילדים, מתי אחזור מהעבודה, מתי אקפל כביסה וכו'
הרבה פעמים היה עולה המשפט שאני בקושי בקושי רואה את הילדים (מגיעה כל יום הביתה בארבע וחצי אחרי שיצאתי מהבית בשעה שש וחצי) אז שלפחות עכשיו אעשה איתם דברים מעשירים, שלא יהיו במחשב או בטלויזיה, ואז אוכל לנוח. כשהייתי מתלוננת בפניו היה אומר לי שאני צריכה להודות לו כי הוא עושה הכל: מארגן את הילדים בבוקר (כי אני בעבודה), שוטף כלים (כי אני לא מסדרת טוב ביבשן), עושה כביסה (כי אני לא פותחת טוב את הקפלים, ומכניסה מכונה לא מלאה וכו'), עושה קניות (כי אני לא קונה טוב, קונה דברים מחוץ לרשימה), מקלח את הילדים (כי אני לא מנגבת אותם טוב), בקיצור שזכיתי בו ואין לי זכות להיות מדוכאת. שאני אמא לא טובה- והיה משווה לאמהות אחרות שנמצאות יותר בבית ולא נראות עייפות כמותי, והבית שלהן יותר מסודר.
תמיד היה לועג לעבודה שלי, ולעובדה שאהבתי אותה. היה אומר שהיא משעממת ושאני מזניחה את הבית ואת המשפחה בגללה. לא הרשה לי לדבר בטלפון או לקרוא הודעות בזמן שאני בבית עד הערב "כי עכשיו זה לא מתאים, עכשיו את עם הילדים"
היה הולך אחרי לכל מקום לראות מה אני עושה, אפילו מהשירותים היה קורא לי! לפעמים גם משבח "איזה יופי שאת עושה איתו פאזל" ולפעמים מבקר: "למה את כל הזמן בווצאפ?"
היה מכיל עלי כללים, כאילו שאני ילדה (וגם היה אומר שאני כמו עוד ילדה בשבילו) למשל שמותר לי להיות במחשב רק אחרי שהבית מסודר, היה מחייב אותי לספר לו מה דיברתי עם חברות (כאילו בצורה ידידותית, מתעניינת, אבל סירוב לספר לא היה מתקבל! כמו הורה שמדובב ילד)
הייתי כל הזמן מרגישה את הצל שלו לידי, אפילו כשלא היה בבית היה משאיר לי משימות: תשתי קפה ואז תכיני ארוחת ערב, או: ש*** לא ישחק במחשב.
פחדתי נורא להתגרש, והוא גם הגיב רע, אמר לי שאני פוגעת בילדים, שהוא נתן לי הכל ואני זורקת את זה, האשים אותי בכך שהתמסר לבית ולמשפחה ולכן לא התקדם בעבודה, ניסה להמשיך להכתיב לי מה לעשות עם הילדים בזמן המשמורת שלי, האשים אותי בכך שהרסתי את הנישואין ועוד.
אבל הצלחתי ואני מארגנת את הבית, הקניות, הבישולים, ואפילו הרכב!
לא קל אבל משחרר!
שלום קרן,
שמחה לשמוע שהצלחת להתנתק מהקשר הזה, ללא ספק "עזרה" כזאת שהוא הגיש לך מעבירה לך מסרים בלתי פוסקים על חוסר היכולת שלך בכל תחום ומטרתה לשלוט בך.
שיהיה בהצלחה בחיים החדשים, גם הקשיים שיש הם קשיים בריאים וטבעיים ולא תוצאה של יחס רודני ומשפיל.
זה מורכב עדיין. העניינים הטכניים הם אכן שוליים. אבל עדיין יש לי חוסר ביטחון עצום ביכולת שלי להיות אמא, ובנחיצות שלי בתור אמא. הרגשתי מיותרת הרבה שנים (חוץ מההכנסה הכספית), נאמר לי שאני כמו עוד עוד ילדה.
ועדיין אני מפחדת לאבד את הילדים, להיות לא נחוצה להם, שיסתפקו באבא שלהם, שלא יאהבו אותי. מרגישה שאני לא יודעת מה צריכה אמא לעשות עם הילדים שלה, בלי שמדריך יורה לי מה לעשות. מרגישה מפשלת איתם הרבה, חסרת סמכות מולם.
זה בכלל לא פשוט, קצת כמו להיות אמא בפעם הראשונה, אבל בבת אחת ל4 ילדים בגילאים שונים.
וברור שההתעללות ממשיכה מצידו גם בתור גרוש: התעללות כלכלית, איומים, הטחות אשמה על כל דבר וכו'
הי קרן,
אף אחד לא נולד עם ידע איך להיות הורה. מעבר לזה, יש סגנונות הורות שונים. מותר ואפילו מומלץ ללמוד גישות שונות דרך ספרים, הדרכת הורים, בית ספר להורים וכו' כדי לגבש את הסגנון שלך. לדעתי לא משנה איזה סגנון תבחרי, גישה של כבוד לילד, הקשבה לצרכיו ורגשותיו, מלמדים אותו שהוא טוב וחשוב. ביטויים של אהבה מלמדים אותו שהוא אהוב. וכל השאר שתחליטי לתת לילד יהיה לו כבר קרקע פוריה לגדול ולפרוח.
ואת אמא לא בפעם הראשונה, הילדים שלך יודעים היטב שאת אמא שלהם ואת חשובה להם ביותר.
אני עוברת טיפול כבר כמה חודשים. חלק מרכזי שלו מתעסק בכך שהילדים שלי זקוקים לאמא וזקוקים לי. גם התגובות של הילדים מחזקות אותי. למרות שהם הרבה יותר מתגעגעים לאבא שלהם כשהם איתי מאשר להיפך, אבל מצד שני הם מחבקים אותי ואוהבים אותי!
אני חושבת הרבה ומנתחת את מה שעבר עלי בנישואין. חושבת שבין השאר זו היתה תוצאה של העובדה שהוא פשוט לא אהב אותי, הוא רצה בי כי זה היה נוח לו, אבל לא העריך בי כלום.
תובנות כואבות יש לך על הנישואין שהסתיימו. מקווה שתצמחי מהן ולכדי הבנה שאת ראויה לאהבה וראויה לקשר שבו אוהבים, מכבדים, מעריכים ומטפחים אותך כי את מי שאת.
תודה על המאמר החשוב! אחרי 20 שנות נישואין אני פתאום מבינה, קראתי שוב ושוב כדי להיות בטוחה והדברים מתארים את חיי, פחדיי, תחושת החנק, הלחץ והפחד.
ניסיתי זמן ממושך לבקש טיפול משותף, הוא מתחיל ונוטש. המודעות כ״כ נמוכה שאין עם מי לדבר.
אני מבינה שעלינו להיפרד ואני מאד חוששת- לא משום שאני לא יודעת להסתדר, גם כך אני עושה הכל בבית…
אני חוששת כי יש לי נטייה להמשיך ולדאוג לו, לוותר, לעזור.
אני חוששת כי אני מבינה שמבחינה כלכלית נחוש ירידה משמעותית.
אני חוששת כי אף אחד לא יודע. לא משער. בעלי אדם מאד מאד מוערך, אהוב, נערץ… עבור אנשים מבחוץ. אין לאף-אחד מושג איך נראים החיים שלנו בבית, למה התרחקתי מכולם (אנחנו חיים בישוב קטן ומשערת שנמשיך לחיות בו, למען ארבעת ילדינו). שנינו אקדמאים, משכילים, הוא עוסק בחינוך (… בעמדה מאד בכירה), אני אשת טיפול!!
[אני לא מבינה איך זה יכול היה לקרות לי]
אני חוששת כי אני רואה את הדפוסים שלו אצל שתיים מבנותיי (יש לנו בן ושלש בנות). ואיך אדע להסביר להם… הם מעריצים אותו (ופוחדים ממנו, ללא מודעות). והרי ארצה שימשיכו לחוש אליו הערכה ואהבה, ארבעתם מתחילים את החל ההתבגרות שמורכב גם כך.
אני באמת לא יודעת איך לנהוג. אולי יש לך עצה?
הי לך,
כל אחד יכול להפוך לקורבן של התעללות. למתעללים כלים מניפולטיביים שהם מתאימים לקורבן ומשתמשים בהם כדי לשלוט בו. את אדם ולכן הוא מצא דרך לשלוט בך.
אולי הדבר החשוב ביותר הוא להתפנות בדרכים שונות לשקם את האני שלך, להיזכר מי את, מה החלומות, הרצונות והצרכים שלך ולהשקיע בהם. את לא חייבת להיות אחראית לו, הוא לא ילד. ומה יחשבו אנשים? לא ניתן לרצות את כולם ובסופו של דבר לחיות כדי לשמור על רושם חיובי הוא מניע שמוביל בוודאות לכשלון. אין לך שליטה במה שאחרים ירגישו.
את חשובה לא פחות ממנו, דאגי לעצמך.
אולי יעזור לך לקרוא את זה גם https://www.macom.org.il/what_now/topic_recovery/drama-triangle/
בהצלחה במסע הקשה.
הי ענת,
אני עושה מחקר על חוויית האלימות של נשים נפגעות אלימות. והייתי שמחה להשתמש במאמר שלך 🙂 תוכלי להפנות אותי לבבליוגרפיה המלאה של המאמר? תודה רבה
שלום לך,
ענת לא יכולה לראות את תגובתך, את המאמר הזה היא כתבה לפני שנים רבות עבור האתר שלנו. יש לך את הביבליוגרפיה בסוף המאמר, זה מה שיש, מקווה שתסתדרי עם זה.
המאמר הזה , הרבה יותר ממבריק. והכי מדוייק שקראתי
יישר כח גדול !!!
פינגבאק: מתעללים לשלום העובד - על אלימות פסיכולוגית בעבודה - abusiveboss.net
שלום לך, אם אתה רוצה שאנשים יצליחו לקרוא את דבריך, כדאי לשלוח בלינק יותר ידידותי. כרגע הפונט מאוד קטן והקישור נפתח כתמונה ולא כמאמר מלא.
אני נשואה שנה לגבר שיש בו הרבה מהתסמינים של התעללות נפשית/פסיכולוגית.
לפני שאני עושה את הצעד להתגרש, בהנחה שבעלי יקבל על עצמו שהוא מתעלל נפשית האם יש טיפול ספציפי מומלץ בשבילו? מטפל/ת מסויימ/ת?
שלום לך,
כרגע על מנת שיבין בכלל שיש לו בעיה, שווה לפנות לאחד מהמרכזים למניעת אלימות במשפחה (יש סניפים בכל הארץ). בגישה שלהם עובדים עם שני בני הזוג בנפרד ומסבירים לו שההתנהגות שלו לא מקובלת. רק ממקום של הבנה תהיה לו מספיק מוטיבציה לפנות להמשך טיפול במידה ומה שיש למרכז להציע לא יספיק. יתרון נוסף הוא שיבין שהדברים לא נשארים בין ארבע קירות הבית ויש מי שיודע על מעשיו – זה מרתיע לעתים. בכל מקרה, קחי בחשבון שהשינוי צריך לבוא ממך, הוא מן הסתם לא רואה שיש בעיה ואת היחידה שסובלת. לכן חזקי את עצמך, הפרידי את התפיסה העצמית שלך מהמסרים שהוא מעביר לך ותחשבי אילו חיים את רוצה לעצמך.
בהצלחה!
אני אשה בת65גרושה עקב שחמתי הישתלתה לקחה את שני ילדי ממני הבן גדל אצלי מס שנים הבת עם חמתתי ועם בעלי לפי רצונה .הורים שלי לא עזרו שאקח את הילדים השופט קבע שאני יתומה למרות שיש לי הורים נשארתי בלי בית על הספסל בגן עם שעון מעורר. היתחלתי לעבוד וללמודבשני עבודות 4פעמים בשבוע היתי מבקרת את ילדי חושבת ואוהבת ודואגת להם מבואה בגדים כסף כל מה שחמתי ביקשה רהיטים הכל עם הזמן קניתי דירת חדר והילדים באו אלי לא היה מאושרת ממני במשך הזמן ממנתי לבת לימודי רפואה היום היא רופאה מצליחה נסעתי לחול לקבלת התעודה שם הירביצה לי ברחוב מדי פעם עשתה ברוגזים איתי אומרת שאני אפס מגעילה אישה עלובה לא רוצה להיות בקשר איתי שאני שקרנית קניתי 2 בתים כמובןגם לבן ביום הולדתה הבאתי מתנות והעיפה אותי .קניתי לה גם רכב על כל מילה רבה איתי אני היתי מושפלת ורצה להשלים איתה כי אני אוהבת אותה מאוד אמרה שלא אהיה סבתה אני לא לוחצת לא מתערבת בחיים שלה מדי יום היא סגרה לי את הטלפון בפנים כך זה נמשך שנים מה שסבלתי מחמתי המשיך איתה . החלתתי לא לענות לה לא רצה כבר לבית שלה להשלים איתה כי היא יצאה מהבית שלי ואמרה שלא רוצה קשרןכעסה שאני לא צועקת על בעלה בזמן ריב אני מנסה להרגיע את שניהם כי אני יודעת שהם אוהבים אני בעד לראו את הדברים הטובים קודם. עכשיו אני מבינה שעברתי היתעללות מצדה זה 3חודשים שאין קשר לא יכולה להוריד יותר את הראש היא בת43 היא צריכה לדעתי לבוא להתנצל קשה לי אנימתגעגעת עם הבן הכל בסדר אנישמתי לב שתמיד היא רבה עם אחד מהמשפחה.בעבר כאשר היתה צורחת בטלפון וטורקת היתי אומרת כשתרגעי נדבר כואב לי כשאומרת לי תמותי באיסורים אני לא אתן עזרה בלהאכיל אותך הידיים רועדות לך.. אני רוצה לציין שכאשר אנו לא בריב היא טובה מאוד אבל אני דרוכה לא להגיד מילה לא במקום. אני מאשימה את עצמי בגלל הגירושים דיברתי איתה אמרתי לה שיש לנו חיים שלמים ביחד היתי לידה תמכתי בכל הקשיים שעברה אנו צוות מנצח ביחד נכון שהיתה תקופה קשה נפשית גם אני כבת יחידה עבדתי קשה עזרתי להורים שלי ולמדתי לא קיבלתי דבר מהם.בזמנים קשים משברים קיבלתי אותה לבית שלי בחיבוק ואהבה הינו מדברים על הכל אבל בענייה אני עלובה אפילו עם אני לומדת מילה חדשה אומרת מה קורה? ממי ללמדתי
שלום חנה,
היחס שאת מקבלת מזעזע. הקרבת, הענקת, את ממשיכה לנסות לפייס ולתקן את היחסים – אבל אי אפשר לעשות את הדברים האלה חד צדדית. שימי את עצמך במקום ראשון עכשיו ותעשי את מה שטוב לך. אם הצד השני מחזיר לך ביחס גס ופוגעני, אין לך פרטנר לשיפור היחסים האלה נכון לעכשיו. הלוואי שהדברים ישתנו בעתיד.
אשמח לדעת למי לפנות דחוף. בקשר להתעללות פסיכולוגית
הי ליאת,
את מוזמנת לפנות במייל של האתר או בכל דרך אחרת ב"צור קשר".
היי, רוצה קודם כל להודות לכל מי שקשור לאתר הזה, אתם עושים עבודה ממש חשובה, במיוחד בתחום של emotional abuse שאין בו מספיק מודעות ומידע.
אחריי קשר של שנתיים וחצי עם בחור שמבחוץ נראה בחור אינטליגנטי, נאה, מצחיק מקסים.. הגעתי למצב של דיכאון, ocd, מחשבות אובדניות וחרדה. כמה שאני מנסה יותר ככה המצב מחמיר ואפילו שאני פעמים רבות קולטת את הטקטיקות שלו הוא יודע לזהות מה הכי פוגע בי ולהמשיך יותר. עם הדיבור האלים והעלבונות הייתי יכולה להסתדר, זה הרבה מעבר לזה ובנוסף גם דברים שלא הזכרתם במאמר..
רציתי לשאול האם יש מקום מומלץ שהמטפלים בו יודעים איך להתמודד עם מתעלל נפשי?
בדקתי את המרכזים שרשמתם באתר וקצת קשה לי להבין איזה אחד מהם בעל ניסיון בתחום הזה ופחות בבן זוג מכה כי זו פחות בעיה בקשר הזה..
תודה רבה!
הי שירן,
מצטערת שמצאת את עצמך מערכת יחסים אלימה. אכן יש לה השלכות חמורות על הבריאות הנפשית שלך, בריאות פיזית וכמובן רמת האושר. המחיר הוא כבד ולשיקולך את את רוצה להמשיך לשלם אותו. הרבה מהאנשים (גברים ונשים אגב) שמתעללים נפשית יש גם את היכולת להקסים ולשדר לסביבה שאין סיכוי שבחדרי חדרים הם עושים את הדברים שרק את יודעת שהם עושים. עדיין, הם עושים וזה אכן מזיק ופוגע בך.
משאלתך לא ברור אם את מחפשת טיפול לעצמך או לבן הזוג. בכל מקרה, המודעות לתחום של אלימות נפשית עולה עם הזמן גם במרכזים שמטפלים באלימות במשפחה. מאחר ולאלימות זו יש נטייה להסלים עם הזמן, שווה להיעזר בהם כדי שיוכלו להעביר מסר שאת לא לבד מולו ויש מי ששומר עליך ומודע להתנהגותו כלפיך.
מעבר לזה, במידה ולא תמצאי שם מענה מתאים לעצמך, כדאי לחפש טיפול לך כדי להתחזק, ללמוד לעמוד מולו בצורה שונה מעכשיו ולקבל החלטות חשובות לגבי המשך חייך.
שמרי על עצמך, בשום צורה ואופן היחס הזה לא מגיע לך!
שלום,
אם זה הדפוס בבית בין ההורים, איך הילדים אמורים לדעת איך למצוא בן זוג שלא יפגע?
נ.ב: מאוד אשמח אם יתפרסם מאמר על אלימות פסיכולוגית הורים-ילדים והמלצות לטיפול למי שגדל בבית כזה.
המון תודה
הי לילי,
עבור ילדים שגדלו בבית אלים התקווה נמצאת בפיתוח מודעות להתנהגות אלימה (כדי לזהות כשזה רק מתחיל), מודעות עצמית (כדי לא לחזור על מה שהתרגלו לראות בבית) ורצון כנה לבנות חיים בריאים ויחסים של כבוד הדדי, שבתוכם אין מקום לאלימות בשום מצב או תנאי.
שלום , ותודה רבה על המאמר המחכים הזה. קראתי בעיון ועזרת לי להגדיר את מה שאני עוברת. אני נשואה שנתיים וחצי וסובלת כמעט מהתחלה מהתקפי הזעם של בעלי, מביקורת לא פוסקת ולעיתים מבזה, כינויי גנאי מכוערים, מתחושה שאני תמיד נשפטת, שאסור לי לטעות, הטעויות הן תמיד רק שלי ומנופחות מאד, ואילו שלו מגומדות ונדורשות יחס סלחני, ובאופן כללי ניסיונות שלו להקטין אותי, ולהעביר אליי את תסכוליו מעצמו. כללית אני נלחמת במצב הזה ולא נכנעת, כמעט מהתחלה, ובפרט לאחר שניסיתי גם את שיטת הויתור וראיתי שזה רק מחמיר את התובענות.
ניסינו טיפול זוגי, שכמובן לא היווה פיתרון, כי הוא הפך את הטיפול לזירת מאבק נוספת איתי ומולי – וניסיון לגייס את המטפל לצידו.
אז חשבתי עד כה שאם הוא ילך לטיפול עם עצמו ויתפקד טוב יותר, יהיה שמח יותר בעצמו – הדברים ייפתרו. אבל אני מבינה מכאן – שמדובר במשהו אחר – יש כאן קשר לדינמיקה הזוגית של יחסי שליטה ותלות, וזה לא רק דברים שהוא יפתור עם עצמו, אלא גם אני חלק מזה כקרבן שלו. וזה מעלה את השאלה אם אי פעם אצא מהתפקיד הזה כשאני איתו.
קראתי גם את המאמרים שהבאת כאן בקישורים, על המשולש, על פרמטרים שעוזרים לראות שינוי אמיתי ועוד. זה באמת עזר לי להגדיר את המצב ואני בוחנת הכל מחדש. נשמע מדברייך שהעצה היחידה היא להתגרש מאדם כזה, ואין כל כך מה לעשות, אלא להתחזק ככל הניתן, לבדוק מה טוב לי, ופשוט לעזוב במידה ולא.
אבל רציתי לשאול אותך מספר שאלות :
1. האם חייבים לתגרש מאדם כזה? האם יש דרכים לעבוד מבפנים בעזרת ההדרכה הנכונה, והצבת גבולות נכונים או שברגע שמאבחנים שבן הזוג הוא כזה, לא נותר אלא לעזוב אותו?
2. איך שופטים או מגדירים את מערכת היחסים כשבערך 50 אחוז מהזמן האלימות הפסיכולוגית קיימת? וב50 אחוז מהזמן ישנה קרבה, ויחס טוב או סביר [ אם כי יחסית למערכות יחסים אחרות זה באופן ילדותי ונהנתני] ? כלומר יש לי זמנים שגם טוב לי איתו…
3. האם יעזור לדבר עם בן הזוג האלים מילולית על הגדרת הבעיה ואבחונה? למשל לשלוח לו את המאמרים כאן? להכניס אותו למושגים האלה או שזה מיועד בעיקר לקרבן כדי לזהות את עצמו?
4. בן זוגי הסכים לפנות לנוירולוג ולמטפל בשיחות. [ כי חשבתי שאולי אבחון וטיפול תרופתי יוכלו לעזור] הוא עושה זאת כי ביקשתי ואיימתי בגט אם לא ילך. לאו דווקא כי רוצה, כמובן, למרות שהוא מודה שיש לו בעיות. השאלה היא אם זה יוביל לפיתרון הנכון או שחייבים ללכת למישהו שיתמחה בטיפול באלימות במשפחה? בפרט לאור העובדה שבעלי אדם בעל קסם אישי ואינטליגנציה מאד גבוהה. הוא יודע להסוות את הצד האפל שלו, וכבר ראיתי שלוקח זמן לכולם לאבחן את הבעיה שלו [ אבל בסוף כולם כן מודים שהבעיה אצלו]
5. האם בעקבות כביכול מאמציו להשתנות זה מוסרי לעזוב אותו? הוא מתאמץ אבל אני למרות הכל עוזבת?
6. קראתי את המאמר על המשולש – הקרבן, המושיע והתוקף. ורציתי לשאול האם יש דרך לשנות את הדינימיקה הזאת מבפנים מלבד תקיפת התוקף? או שמא הצבת גבולות חזקים הם מה שיעזרו ? והרי התוקף מחמיר את התקיפה שלו כשהוא רואה שמי שעומד מולו אינו קרבן, והוא יתאמץ יותר להחליש אותו… אז יש כאן מלכוד בעצם..?
7. אני מנסה לעבוד כרגע מפנים באופן כזה: בכל פעם שיש איזו אמירה לא במקום, התנהגות, ביטוי אלים הכי קטן – לעצור, להגיב לזה בחומרה, ולגרום לו להבין שיש מחיר לזה [ יוצאת מהחדר, לא מדברת איתו, מסרת ללכת איתו למקומות וכו']. האם ה"חינוך" מחדש הזה לגבולות שלי יעזור ברמה התנהגותית ואז פנימית? או שעד שהאדם לא יעבור תהליך עמוק של מודעות עצמית לצורך השליטה והתקפנות שלו – כלום לא יעבוד? האם יכול להיות שתגובתיות יתר היא מוגזמת ותחליש את המוטיבציה שלו לשיפור או שאני פועלת נכון שאני מגיבה בחומרה לכל התנהגות אלימה פסיכולוגית?
8. בנוסף לכל אנחנו גם עוברים טיפולי פוריות והגיל שלי הוא גבולי… מכל הדוגמאות שקראתי כאן, אני מבינה שילדים הם רק גורם שמקשה עוד יותר כשביחסים ישנה אלימות, וכמובן שהם גם עלולים להיפגע ממנה ולהפוך לכלי מלחמה בעצמם. השאלה אם בכלל כדאי להתאמץ או שמא אפילו למנוע את האפשרות הזו, כי זה פשוט לסבך את הכל עוד יותר..? והכל כמובן בהקשר לשאלות הקודמות, אם יש בכלל תקווה לשיפור בקשר כזה, כי אחרת ודאי שעדיף להיפרד כל עוד אין ילדים משותפים.
אודה לך מאד אם תגיבי
ותודה על האתר, המאמרים ועזרה לכל הנשים היקרות שעוברות את זה… זו ממש עבודת קודש.
שלום איריס,
מצטערת לקרוא שאת נמצאת במערכת יחסים כזאת, שאת סובלת. אנסה לענות על שאלותיך.
1. אדם שאינו את לא יוכל להגיד לך מה נכון לעשות. זו החלטה שלך ורק שלך. האם יש הדרכה נכונה? גבולות נכונים? צריך שניים לטנגו. גם אם תביאי את כל החכמה בעולם לאדם שלא מעוניין להשתנות כי הוא לא רואה שיש לו בעיה (רק לך), הוא לא יקח פירור מכל אלה.
2. ברור שיש זמנים שטוב לך איתו, השאלה אם אחרי האירועים האלימים, היכולת להרגיש טוב איתו לא נשחקת יותר ויותר עם הזמן. האמון נפגע, העלבון עדיין צורב ולא מספיק להחלים עד המתקפה הבאה. כמו כן, במצב של קשר מהסוג הזה נוצרת התקשרות מסוג מיוחד שהיא חזקה מאוד ולא בריאה ויש בלבול בין תשוקה לבין אהבה, בין הריגוש לבין אהבה. כשאוהבים, לא מנסים לפגוע, להיפך. מגלים אמפתיה ומנסים לשמח ולהקל.
3. אם בן הזוג שלך יהיה מוכן לקרוא חומר בגישה פתוחה ולא לעוות את הדברים או להפנות אותם נגדך, מצוין. אך כל עוד הוא לא מכיר בכך שההתנהגות שלו כלפיך לא תקינה, הוא גם לא יהיה מוכן קרוב לוודאי ללמוד שום דבר שאומר אחרת.
4. לא יודעת אם הטיפול שהוא מתכוון ללכת אליו יעזור, אפשר לנסות. אבל לדעתי כדי להתחיל שינוי, יהיה עליו לקבל שיש לו בעיה. קבוצות של גברים אלימים יכולות לעזור להאיר את עיניו, כי דווקא הגברים האחרים בקבוצה לא מוותרים אחד לשני ולא מאמינים לכל ההסברים המתוחכמים, מציבים מראה טובה אחד לשני. כמובן שגם טיפול פרטני אצל מטפל שמתמחה בגברים אלימים יוכל להועיל אם הוא יהיה מוכן באמת לעבוד בו.
5. את לא חייבת להיות במערכת יחסים שרע לך בה בשום תנאי.
6. הרעיון מאחורי משולש הקורבן הוא שבריא יותר שכל אחד יקח אחריות על עצמו וידאג לטפל בעצמו. כלומר את איריס, טפלי בעצמך. דאגי שיהיה לך טוב, דאגי להיות עם אנשים ובמקומות שבהם מכבדים אותך ומתחשבים ברגשותיך .במידה והידברות לא עוזרת, אחרי כל האולטימטומים והאזהרות, יהיה עליך למצוא פתרון אחר.
7. עליך להגיב בחומרה באופן עקבי להתנהגות שפוגעת בך. נכון שהשינוי אצלו יהיה חיצוני, במידה ויהיה, כי הוא יבין שלא משתלם להמשיך באותה דרך. כדי שיתרחש שינוי עמוק הוא יהיה חייב לעבור תהליך אישי ולשנות את האמונות שלו לגבי נשים והיחס כלפיהן.
8. העלית נקודות חשובות. אי אפשר לדעת אם הקשר ישתפר אבל מה שבטוח, שאם הוא לא יעשה תהליך אישי, אין סיכוי שהקשר ישתפר באמת. במצב שבו יש אלימות בבית, כולם נפגעים וכמובן הילדים אף יותר מהמובגרים.
שיהיה בהצלחה. נסי להעביר את הפוקום ממנו – אליך. לא ללכת לאיבוד במורכבות שלו ולשכוח מי את, מה את רוצה ומה טוב לך.
זה לא רק נשים סובלות יש גם גברים שמאוד סובלים מכאלה נשים אני לדוגמה עברתי התעללות ממש סבלתי מדיכאון התקפי פניקה סיוטים מה לא ועם הגיל זה רק מתגבר ללא מצפון כלל
אף פעם לא פניתי לעזרה אם משהו יודע עזרה לגברים בתחום הזה יודיע לי
שלום חיים,
אכן גם גברים יכולים להיפגע מנשים שפועלות באלימות. אותם מרומות שעוזרים לנשים, עוזרים גם לגברים. פנה לעזרהת אין סיבה להמשיך לסבול.
אני מאז ומתמיד חוויתי מצד אבי התעללות פיזית, בתור ילד אמנם כעסתי, אך הנחתי שזו הדרך שבה כולם מחנכים את הילדים.
ככל שעברו השנים, ההתעללות הפיזית פחתה, אך כאשר התקיימה, התקיימה בצורה אכזרית יותר ויותר.
כיום אני בן 26, עדיין חווה אלימות פיזית מדי פעם, אך אלימות מילולית ופסיכולות אני ואמי חווים על בסיס יום יומי.
אחי הקטן כבר ברח מהבית, שוכר דירה הרחק, ומדי פעם מגיע לבקר, אני, בעוד ארבע חודשים אוכל להרשות לעצמי גם להימלט (עם בת זוגתי) לדירה משלנו.
כעט מה שמדאיג אותי זה גורלה של אימי, אבי אמנם וכמעט ולא מרים עליה יד, אך ההתעוללות הנפשית היא ברמה חמורה כל כך, שלפעמים אני לא מזהה אותה, ניתן להרגיש שהנשמה שלה הולכת ומתפוגגת, ונעלמת לה.
לא יתכן שאם אין התעללות פיסית, אז אין מה לעשות, לא יתכן שבגלל שזה "משפחה" אז זה לא פלילי.
אני ואבי לא החלפנו מילה כבר כמעט חצי שנה (לאחר מקרה של אלימות פיסית מצידו כלפי) ועוד חצי שנה לפני, מאותה סיבה, וכל זאת בזמן שאנחנו מתגוררים תחת אותה קורת גג.
שמחתי לקרוא את המאמר, כי כעט אני יודע שגם אלימות פסיכולוגית, זה משהו שיש מה לעשות בנידון.
שלום לך,
טוב שאתה ובת הזוג שלך עוזבים את הבית הזה. נראה שאביך לא רואה שום בעיה בהתנהגות שלו וייתכן ולא יראה עד יומו האחרון. אתה דואג לאמך, בצדק. עדיין כל פעולה כדי לשנות את המצב אמורה להיות משהו שהיא תיזום ותתמיד בו. כל פניה לעזרה מצריכה שהיא תגבה אותה ולא ברור לי אם היא מעוניינת או מסוגלת לעשות את זה. הנזק שבן זוג אלים עושה לאשתו הוא אדיר ואתה עד לו. אולי אחרי שתעזוב את הבית, יהיה לאמך לאן לברוח מדי פעם כדי לנוח מהמתקפות. במסגרת פרקי המנוחה האלה אולי אפשר יהיה להשפיע עליה לבדוק אפשרויות להציל את שארית השנים שנותרו לה ולחלץ את עצמה מהזוגיות הכואבת הזאת.
בהצלחה לכולכם!
שלום אילנה,
מזדהה מאד בהרבה מקרים שצויינו כאן. לקח לזמן עד שהבנתי שאני נמצאת עם בנאדם שמתעלל בי נפשית רגשית ופיזית.
אני נמצאת עדיין בתוך הגיהינום הזה.
גבר שפגשתי לפני 5 שנים, בהליך גירושים שלי והוא היה בפרידה מזוגיות קודמת . בתחילה הכל היה בסדר בקשר הוא היה חם , אוהב, רגיש, מכבד, עד שלפתע הוא היה מוצא סיבה לפרידה נעלם ועוזב אותי. בהתחלה אמרתי לעצמי הוא עדיין לא התגבר הוא עבר פרידה, למרות הפגיעה בי הייתי סולחת וחוזרת אליו כשלפתע יצר קשר אחרי שבועיים .מהר מאד הבנתי שמשהו פה מטורף ולא תקין ושזה דפוס התנהגותי ובעצם כל פרידה הוא היה נעלם והולך לאקסית שלו או לנשים אחרות!
כאשר גיליתי זאת והייתי רבה איתו על זה הוא היה מצדיק את מעשיו בכך שהיה אומר לי אם היית מתנהגת נורמאלי הייתי נשאר איתך וכאשר אנחנו לא יחד, אני חופשי לעשות כרצוני גם אם עבר יום 1 . התחלתי להבין שהוא משחק בי ומנצל אותי . לא עבר זמן רב ופתאם התחילו הקללות ,המילים הקשות כמו טיפשה, סתומה, אין לך שכל, נעל , זונה שרמוטה .. ועוד מילים מאד קשות וככל שחלף הזמן זה החריף. מצאתי את עצמי נמצאת בפרידה כמה פעמים בחודש. כל פרידה הייתה מרסקת אותי לרסיסים ברמה שלא תיפקדתי לא יכולתי ללכת לעבודה , לא אכלתי , הגעתי למצבים שאיבדתי עבודות חברות , ריבים אין סופיים עם המשפחה ועד הזנחה של הילדה שלי ומצב של דיכאון , חרדת נטישה , וכדורים פסיכיאטרים. אחרי כל נטישה מצידו כאשר סוף סוף הייתי מתגברת פתאם הוא היה חוזר לי לחיים ומתחיל לשלוח מלא הודעות חמות ואוהבות , כאשר הייתי מתעלמת ממנו הוא עבר לקללות קשות האשמות וכמה אני פגומה לא יציבה משוגעת עד שהיייתי נשברת וחוזרת אליו . הוא ידע תחולשות שלי וכל פעם פגע בי ולחץ עליהם כדי להשיג את מבוקשו . כמובן שבכל ריב אני הייתי אשמה בהכל ! היינו יכולים לשבת לשוחח על נושא מסויים והיו חילוקי דעות שמהר מאד היו הופכים לוויכוח ומשם פיצוץ. בכל פעם שהייתי מנסה לשוחח איתו להכניס שם הגייון, חרטה , הבנה, הכלה משהו…הוא פשוט היה קם והולך, במידה וניסיתי לעצור אותו כדי להירגע הוא היה דוחף אותי ופשוט בורח ואז שולח הודעה מאיימת או הודעה על זה שזה נגמר כשהייתי מנסה להגיב, להתקשר, לסמס, הוא היה מנתק לי בפנים כאשר אומרת משהו שלא מתאים לו , מסנן ובשלב מסויים חוסם אותי בטלפונים ובמדייה. פשוט לא נותן לי להביע את רגשותי או את דעתי דבר שפשוט הוציא אותי מדעתי! הוא הביא אותי למצבים והוא עשה את זה בכוונה שאני פשוט יתפוצץ בבכי, צעקות, קללות, זריקת חפצים פשוט יוצאת מדעתי!!!! ואז הוא היה אומר הנה את רואה כמה את משוגעת חולת נפש ולא יציבה ואז נעלם פשוט רוצח אותי בנפש . אם היה מתפתח בנינו ריב על זה שתפסתי אותו בוגד בי בכך שהוא מתכתב עם אחרות או שהוא שקרן ובמקרה זה היה באמצע נסיעה הוא פשוט היה עוצר תרכב ואומר לי תעופי מהאוטו שלי כשהייתי מסרבת הוא היה מוציא אותי בתפיסה בשיער ובאלימות זורק אותי ואת הדברים שלי בשולי הכביש באמצע שום מקום ופשוט נוסע או סיטואציה נוספת שבה פתאם מתחיל לתת לי מכות כי התווכחתי איתו והיה אומר לי אישה סוררת .אני פשוט מרגישה שאני חייה בפחד תמידי מהריב הבא וכל הזמן מתי הוא יתפוצץ עליי ויעזוב אותי ושהוא אתמודד עם פרידה אלה הם חיי כיום .וכל זה והילדה שלי הייתה עדה לכל ההתעללות הזאת שהוא מעביר אותי ועשה לה נזקים גם.
היו סיטואציות שהוא היה מחרחר ריב בכוונה חוסם אותי בנייד ומביא אותי למצב שהייתי קמה באמצע העבודה לילה פשוט עוזבת הכל והולכת אליו רק כדי להביע את רגשותי והכעס וההשפלה שאני חשה פשוט רמס בי כל טיפת כבוד שהייתי בי כלפי עצמי . הייתי מגיעה אליו לעסק שלו בחוף הוא היה מגרש אותי באלימות ואומר לי את לא רצוייה כאן, תעופי ותסתלקי במקרים נוספים הייה מפעיל אלימות עד שיום אחד הוא הזמין לי משטרה כל זה בגלל שניסיתי להביע את הכאב והצער שלי ניסיתי לקבל תזכות שלי להביע את הכאב שבי ! זה כאילו אין לי זכויות להביע את דעתי ורגשותיי וכל מה שאני אומרת זה דברים משוגעים ושקריים . הוא גרם לי לשנוא את עצמי . הנפש שלי מדממת עד היום אני עדיין נמצאת במעגל האלימות הזאת אבל עדיין לא השתחררתי ממנו .אני מטפלת בעצמי תרופתי ומטפלת שעוזרת לי לעלות תביטחון העצמי .
הוא פשוט הרס לי ולילדה שלי תחיים ! ויש עוד כל כך הרבה דברים שהוא עשה שלא רשמתי
אודה לתגובתך .
תודה
שלום מרתה,
מזעזע מה שאת מספרת. לפי התיאורים שלך, אין לו שום אכפיות כלפיך, כלפי רגשותיך ובטח שלא כלפי רגשות בתך. הבטחון שלך לא יגדל כל עוד את בקשר איתו כי הוא מרסק אותו כל פעם מחדש. הוא מסוכן לך ולילדה שלך, גם נפשית וגם פיזית. רק את יכולה להפסיק את המשך ההתעללות ולמרבה הצער, הדבר ידרוש ניתוק קשר מוחלט. אין שום דבר שאת אולי תגידי או תסבירי לו, שיעזור. הוא לא מעוניין כלל לשמוע אותך, רק להשתמש בך ולשלוט בך, כמו שהוא שולט בנשים אחרות. אם את ובתך חשובות לך – צאי אתמול ממערכת היחסים הזו. אני כותבת לך את הדברים האלה על סמך מה שסיפרת ולעל סמך ידע על התנהגות של גברים אלימים, כמובן בלי להכיר את הגבר המסוים הזה. אבל עדיין, מה שתיארת כאן נראה לי "לפי הספר".
ממליצה במקרה הזה לערב את המרכז לטיפול באלימות במשפחה, כדי שיוכלו להגן עליך במידת הצורך. גברים אלימים נעשים עוד יותר אלימים כשהאישה מנתקת את הקשר. ראי כאן רשימה של אירגונים נוספים – https://www.macom.org.il/topic/violence/
את חשובה, את ראויה להערכה, בטחון ואהבה וכך גם בתך. קחי אחריות על כל אלה, אל תחכי שזה יבוא ממנו. בעיקר, שמרי עליך ועל הילדה.
בהצלחה!
שלום אילנה.
קראתי ולצערי הזדהתי עם הרוב פה.
אני נשואה 5 שנים +2 .
בעלי אדם כעסן מאוד,הוא לא סיפר על הילדות שלו אבל מפליטות פה אני מבינה שהוא תמיד הרגיש דחוי,גדל בבית להורים גרושים. אמא די ממורמרת שמעניינת את עצמה בעיקר. ואחים שהוא לא מעניין אותם.
אנחנו חווים משבר כלכלי אך גם די בתחילת הנשואים היה מוציא מפרופורציה כל ויכוח פשוט, היום המצב ממש חמור.
המילים שורפות אותי(מטומטמת,זבל,אמא רעה,מכשפה,הלוואי ותמותי כבר,שיבוא לך סרטן וכל מיני פנינים) כמובן שהכל ליד הילדים. היום הבכי לא מזיז לו. והאמת שאני כבר לא בוכה כי עייפתי מהכל. הלב נשבר שהילד שואל אמא את בוכה? כואב לי שזה ככה. גדלתי בבית טוב אבא מדהים חלמתי לגבר כמוהו וקבלתי הנפך הגמור. המילה גירושים נאמרה רבותאני עם הילדים בבית ככה שהכלכלה עליו. הפחד שלי זה איך אסתדר? אציין שאף אחד לא חושד שהוא ככה אני לא רוצה לשבור להם את הלב. אם ידעו אם יחנקו אותו.וכמובן שיש לי על מי להשען. הוא לא נגע פיסית אף פעם רק כל יום כל היום קללות ומילים רעות אכזריות שמרסקות. הפחד שלי זה לא להיות לבד. הפחד שלי שהוא זרק לאוויר אם הילדים לא יהיו איתי הם לא יהיו גם איתך.
אין לי מושג אם הור מסוגל או לא. לכן אני סובלת בשקט.
היום אני מודעת לזה שאני סובלת מאלימות מילולית קשה מאןד!
אבל אין לי כלים ויכולת לצאת מהם.
אני מרגישה שבא לי למות. אף אחד לא מ6דע לסבל שלי הכל אני אוגרת בפנים. ניסיתי לדרבן אותו ללכת ליעןץ אין עם מי לדבר.
אני אשמה בהכל,אם אשתנה ואהיה רובוט יהיה טוב.
מחילה על הבלאגן והאורך,חייב עצה מה לכשות? כי המחשבה לחיות איתו חיים שלמים מזעזעת אןתי.
שלום לך,
כואב לקרוא את התיאורים שכתבת כאן וזו בטח רק טיפה בים.
את כותבת שיש לך משפחה טובה, אבא טוב ותומך. זה בדיוק הזמן לשתף אותם. האמת תצא החוצה בסופו של דבר, אחרי שהדברים יחמירו עוד והם יהיו הראשונים לשאול אותך למה לא סיפרת. וכן, אלימות מסלימה עם הזמן ולא נחלשת. ילדים שחיים בבית אלים ניזוקים וההתפתחות שלהם היא לא כמו של ילדים שחיים בסביבה בטוחה ושלווה.
את לא באמת שומרת על אף אחד חוץ מבעלך כשאת שומרת את הדברים בסוד. ספרי, תחשבו יחד עם המשפחה שלך מה לעשות. כל יום שאת וילדיך שומעים את המילים הרעילות האלה, עושה עוד ועוד נזקים.
תעשי כל מאמץ לבנות את העצמאות שלך אבל במקרה שלך, את לא חייבת לעשות את זה לבד, יש לך משפחה.
תודה על המענה אילנה.
אכן בשבת זה קצת הסלים לצערי מול הילדים,ועוד אני אמא רעה.
הפחד שלי אולי הוא צודק ובאמת אני הבעיה פה? וחבל לי לפספס את הנישואים ככה?? יש לי רגשות מעורבים והפחד לפספס. למרות שאני יודעת שאני מנסה והוא חא מתרצה אף פעם.. אני אבודה ומבולבלת.
אני מתביישת לשתף לא יודעת איך.. מה לעשות?
קודם כל לא להתבייש. הבושה נועלת אותך בבידוד ומשאירה אותך רק עם המילים הקשות שלו.
הוא אומר לך שאת אמא רעה – אני לא יודעת מה זה. שיפרט מה הופך אותך בעיניו לאמא רעה. ללא דוגמאות ספציפיות – זו סתם אמירה שנועדה להכאיב. וגם – זו רק דעתו, זו לא עובדה.
אם את רוצה לשתף, את מוזמנת כמובן.
היי צודה על הסבלנות והמענה.
אציין קודם כל שאני מגשלת את הילדים בבית שלוש ושנתיים 2 בנים. אני 24/7 איתם. הכל עושה לבד,הוא לא עוזר בכלום עושה טובה שמשחק איתם כשבא מהעבודה.
שיהיו בריאים אני מאוהבת בהם בחיי שהם הקרן אור שלי בחיים. אבל יש פעמים שקורה אני חושבת לכל אדם שאני חסרת סבלנות אין לי פני לעצמי.
לא חברות,לא יציאות כלום מכלום דיי בודדה.לצזלי עברתי קרוב להורים אז עכשיו אני מבלה שם הרבה שגם זה מפריע לו.
בעיקרון חוץ מהלגיד לי כל היום מה אני לא עוש. טוב כבר המון זמן חא שמעתע מילה טובה אחת,רק כמה אני גרועה וטיפשה. אני לא אדם חסר מודעות אני יודעת שאני לא כזאת,פשוט זה נאמר כל יום ואפישהו גורם לי לתלוצ ענקית בו לצערי הרב.
אציין שהוא גם שותה אלכוהול על בסיס יום שכבא מהעבודה וגם מעשן גראס. אומנם לא פוגע בעבודנ שלו הוא קם והולך אבל אני מרגישה שזה פוגע בי כי אם אין הוא עוד יותר הופך לבלתי נסבל. בהתחלה עשיתי סרטים אבל התעייפתי. הוא טוען שזה חא מזיק אני רורה שזה כן. בקיצור אני מפחדת מהלבד,או מחוסר הצלחה. לא יודעת גם איך לעשות צעדים ראשונים.. ססליחה על החפירה והאורך אשמח לעצה מכוונת תודה לך.
יש סוג של לבד שהוא לבד רגשי. הוא מתרחש כשאין לך בזוגיות אדם שיהיה שם בשבילך באמת, שיהיה בצד שלך, שיקשיב לך ויתעניין בך. אז לבד כבר קיים בתוך החיים שלך וטוב שיש לך את ההורים ללכת אליהם למרות ההתנגדות שלו. הם יזכירו לך שאת ראויה לאהבה ומי את באמת (שזה לא מי שהוא אומר לך שאת). השימוש שלו בחומרים בטח לא מועיל ואת לא יכולה לסמוך עליו עם הילדים כשהוא שיכור או רדום בגלל הסם. תני לעצמך בעזרת ההורים זמן לעצמך, אפילו קצת. משהו שאת עושה בשבילך. זה יעזור לך להרגיש שאת קיימת מתחת לכל העומס והמתקפות.
מאמר מדהים ..עם כוחות .
אני במערכת זוגיות מזה 7 שנים . אני לא גרים יחד וכל אחד בעחר אחרת . מרחק 40 דקות נסיעה. אני אמא לילדים והוא אב ל 2 אשר אינם בקשר עמו.
אני מאןד אוהבת אוותו ונמשכת אליו חיצונית ומינית אבל היחס שלו אליי מזלזל מאוד. חוסם אותי בנייד על כל שטות קטנה. או מקלל אותי ליד הבן שלי.. גם אלימות פיזית הייתה.. מצפה ממני שרק אני יבוא אליו ואני נסחבת באוטובוסים ומוניות והוא נייד. תפסתי אותו מפרטט המון פעמים עם נשים בפייס ואף אני פונה לנשים אלו בבושה . הוא יודע מהי נקודת החולשה שלי וזה נשים והוא משתמש בזה. אינני מסוגלת להביע כאן אילו קללות הוא מוציא ליד הבן שלי בן ה 8. הוא אוהב אותי מאןד אני יודעת את זה.. הפחד שלי לקום וללכת זה כי לא אוכל לראות אותו עם משהי אחרת. והוא ישתמש בזה כמו שצריך בכדי להכאיב לי..
לי אין פייסבוק ולו יש כי לי אסור .
אני לא יכולה ללכת לפעילויות של עובדים בלבד. כי הוא לא מסכים.
הוא מחטט לי בנייד אבל ברגע שאני נגעצי וחיטעתי חטפתי מול 100 איש. על כלום יש לו התפרצויות. הוא רוצה ילד ממני ולכן הוא טוען שילד ישנה אותו .
הוא משפיל אותי ליד הבן שלי הקטן ויוצא שליד החברים של הבן .
ליד הבת שלי הוא קורא לי בשמות . הבת בת 20.
אנו מתראים רק בסופי שבוע ורק אני מגיעה. כי היא טוען שהבן הגדול שלי לא אוהב אותו . עקב מקרה שהבן ראה.
הדרישה שלו מצידו שכל סופש אגיע ולא משנה גם אם הגדולים נשארים ערב שבת לבד. ואם לא אגיע אעבור סרטים של שבת שחורה איתו.
אציין כי אני עובדת והוא לא עובד. אני לא ניידת והוא נייד. ימי הולדת אפילו מזל טןב אני לא מקבלת ולו פרח. חגים הדרישה שלו שאעשה איתו כי אישה לא עוזבת את הגבר שלה. כאשר אני מסבירה לו שלא נעים לעשות אצלו לבד רק אני והילד אז הוא מבקש שהגדולים גם יגיעו אבל הגדולים לא מוותרים על חגים אצל אמא שלי. ואני כמובן בכפייה נכנעת ונוסעת אליו.
הגעתי לא פעם להתמוטטות מולו .. אבל נשארתי כי שוב פוחדת לראות אותו עם אחרת.
זה נשמע הזוי ולבת 16 אך זה המצב.
אין לי פרגונים ממנו.. אין לנו טיולים והפתעות .. אני חד הורית ומרגישה שמוציאה יותר מאשר מקבלת. לחג הקרוב נאלצתי לסגור בית מלון רק בשביל שלא יהיה בלאגן . ובשביל שהבן הקטן לא ירגיש בודד אצלו כי החג אצלו זה רק אני הוא והילד . טוב לי בבית שלי ולעיתים אני ממתעאה סיבות בכדי לעשות שבתות בבית שלי.
לצערי הוא תמיד מבטל אותי וגורם לי להרגיש טיפשה ואף קורא לי כך. אין לי אפשרות להביע את עצמי מאחר כי הוא תמיד צודק.
הוא מאיים שיעזוב אותי כי אני אפס של אישה ואישה רעה ויש יותר טובות ממני.
ואני מהפחד מנסה לרצות אותו .
אני תמיד מסבירה לו שלא יקרה כלום אם הוא יתניע ויבוא באמצע שבוע לבקר ולהוציא אותי .
אך אין עם מי לדבר.
כפי שאמרתי המפגשים שלנו הם רק בסופי שבוע אלא אם כן אני לוקחת ימי מחלה או חופש אך הכל תמיד מגיע ממני.
חייבת ייעוץ דחוף .
תודה רבה .
שלום טליה,
תיארת כאן מערכת יחסים אלימה בכל המישורים. לפי מה שכתבת, אני לא רואה אהבה מצידו, רק רצון לשלוט בך, לקחת בעלות על כל היבט בחייך.
מקווה שתחברי את המילים שכתבת כאן עם אינסוף דברים שעברת במסגרת היחס שלו אליך ותביני שזה רק יהיה יותר גרוע. אנא פני לעזרה. יש מרכזים שנותנים עזרה במקרים של אלימות במשפחה כדי שמישהו יוכל לסייע לך בהקדם.
ראי כאן ארגונים שונים שיכולים לעזור:
https://www.macom.org.il/topic/violence/
שמרי על עצמך.
תודה על היענות מהירה.
האם ילד אולי כן יפתור את הבעיה ? כי הוא בא ממקום פגיע בילדותו.
וכיצד ניתן להתגבר על המקום שבמידה ואחליט לסיים כיצד מתמודדים עם המצב של לראות אותו עם אחרות . כי אני אוהבת אותו מאוד
נראה לי לא הוגן כלפי ילד להביא אותו למערכת יחסים אלימה. וזה לא באמת יעזור – כבר יש לו ילדים שלא רוצים להיות איתו בקשר. זה לא אומר משהו?
אבל מבחינתו, אם תלדי לו ילד, תהיה לו הרבה מאוד שליטה עליך. הרבה יותר מעכשיו וזה מה שהוא מחפש.
גם אם ינסה להכאיב לך על ידי כך שיראה את עצמו יוצא עם אחרות, אולי תזכרי שהן לא זוכות בשום מתנה כאן. הוא לא מכבד, לא דואג ולא אוהב נשים. לכל היותר מפצה על הבעיות שלו מהעבר על ידי השתלטות על נשים.
אנא פני לעזרה טליה, את עדיין יכולה להציל את עצמך ואת ילדיך מגורל רע מאוד.
היי אני לא שמתי לב ששמי מופיע האם ניתן להסיר את שמי ולרשום שם בדוי ?
הי,
את יכולה להיכנס לפרופיל שלך ולערוך את מה שרשום שם. הכינוי (שזה השם שמופיע) ניתן לשינוי.
את גם יכולה לערוך את ההודעות שלך ולשנות את השם שמופיע.
שלום אילנה,
משאלות רבות שעולות כאן, ואף מהמקרה שלי [ שקיבל מענה רגיש וחכם מצידך, כמו אל כולן] – אני תוהה כל הזמן, מה גורם לנשים מודעות, אינטליגנטיות, לפעמים חזקות ומתפקדות – להישאב ובעיקר להישאר במערכת יחסים נוראית כזאת?
לכל הצופה והקורא מן הצד זה נראה ברור שצריך לקום, לעזוב ולברוח מקשר כזה. אך מבפנים הכל מרגיש אחרת ומבלבל. אם לא הייתי חווה קשר כזה בעצמי ומרגישה על בשרי כמה קשה לצאת ממנו, לא הייתי מצליחה שלא להיות שיפוטית כלפי אשה אחרת שעוברת זאת. אנחנו נראות מן הצד כטיפשות, תלותיות, אך לאו דווקא זה כך. יש משהו שואב וממכר בקשרים מהסוג הזה, ואני לא מצליחה לנתח ולהבין מהו.
מהם הגורמים שהופכים קשר עם גבר אלים וחולה שליטה – למשהו שכל כך קשה לעזוב??
מה הגורם הנפשי/הפסיכולוגי – שברגע שיקרה בתוכנו – העזיבה המעשית תתרחש? הרי ברור שיש כאן משהו מבפנים אצלנו הנשים שלא מרפה או לא רוצה לעזוב…
אני, אגב בהליכי גירושין. ועדיין יש זמן עד שזה יקרה, ומדי פעם יש בי תקווה שהכל ישתנה לטובה…
תודה על כל תשובותייך המחכימות והתומכות.
הי א.,
מצטערת שגם את יודעת מבפנים איך זה להיות בתוך קשר מתעלל.
ראשית את כותבת איך זה שנשים חכמות, מודעות וחזקות מגיעות לקשר כזה. למרות הסברה הקיימת, הגבר המתעלל בוחר אישה כזאת (אגב, גם נשים יכולות להתעלל ולפעול על פי אותם מנגנונים) כי רק אישה כזאת תעלה את יוקרתו. קודם הוא כובש אותה על ידי חיזורים עקשים ומחוות רומנטיות חריגות ומושקעות, איסוף מידע דקדקני שתחילה נראה כמו התעניינות כנה ומחמיאה ואחר כך הופך לנשק נגדה ועוד. אחרי שנכבשה, הוא עובר לשלב הזלזול, הפחתת הערך. בסבלנות רבה הוא מערער את בטחונה העצמי, אפילו את אמונה ביכולת שלה להבין את המציאות נכונה. לא יבחל באמצעים כדי להשמיץ אותה באוזני הסביבה, גם תוך שימוש בשקרים בוטים ומניפולציות כדי לגרום לאנשים לחשוב שאכן היא כל מה שהוא אומר שהיא – מעורערת נפשית, בעייתית ואפילו אלימה. גם שופטים ואנשי טיפול יכולים ליפול ברשת השקרים שלו. ככל שהוא מתקדם בתכנית ההרס, שנועדה להשאיר אותה יותר ויותר בשליטתו, מאוד קשה לאישה לזכור מי היתה לפני שנכנסה לקשר, קשה לה להאמין שהיא מסוגלת לתפקד ולהצליח בערך בכל תחום בחיים לבד, בלעדיו.
קשה לעזוב גם כי זוכרים את תקופת החיזורים שאין כמותה בקשרים אחרים, קשה לוותר על התקווה שזה עוד יכול לחזור. קשה לקבל שאכן נפלת ברשתו של מתעלל, שהכל היה משחק חולני כדי ללכוד ואז להרוס אותך, כדי שתהיי נתונה לשליטתו. למעט מאוד אנשים יש יכולת לזהות את המהלכים של המתעלל כשהם בתוך מערכת היחסים איתו.
בעזרת אנשים שרואים מי את באמת, שתומכים בך, אפשר להחלץ. התזכורות לגבי היותך עדיין אותו אדם, לא היצור העלוב שהמתעלל מנסה לשכנע אותך ואת כולם שהוא את – חיוניות כדי לקום וללכת.
יש עוד הרבה טקטיקות בהן משתמש המתעלל כדי ללכוד את בת הזוג שלו אך מטרת כולן היא לשלוט בך. לא מדובר באהבה ולכל היותר יש שם רכושנות ותאווה. באהבה מרגישים אחרת לגמרי.
בהצלחה בדרכך, תקשיבי לאינטואיציה שלך, לאנשים שעומדים לצידך.
שלום רב
שמי מיכאל, לפני מספר חודשים היכרתי בחורה כבת 39 מהפריפריה, עם שבעה ילדים, ובעל מתעלל בדיוק על פי רב התסמינים הכתובים לעיל התעללות הינה גם פיזית וגם נפשית,
1. הוא גורם לה לחוש לא רצויה, פגומה וחסרת ערך- למשל היא יפייפית עולם למרות שבע לידות- ממש יפה, אומר לה שהאיברים המוצנעים שלה לא יפים, והיא לא יפה, ולא מצטלמת טוב ( עד שהיא מאמינה בזה)- זו ממש לא כל התמונה, מאד חלקי- הרבה יותר קיצוני. לעומת זה שהוא חתיך- ובנות רוצות בו, ושאם יעזוב אותה יש מלא קופצות.
2. המון שתיקות, איום בעזיבה, אי רצון ללכת למשפחתה- כאשר לה זה חשוב, על מה שהוא קובע אין לערער, התעללות איומה.
3. כעס תמידי, על ניקיון הבית, אוכל, למרות שהכל עליה, שבעה ילדים, בישול, ניקיון ושרות הבעל, והיא עושה הכל בצורה נפלאה, עובדת בשתי עבודות ומביאה את המשכורת
העיקרית הביתה!
4.היא המשרתת שלו, ואין לה זכויות בבית.
5. כל הזמן טוען שהיא לא מוצלחת, ועושה מן חשבונאוטיקה לפי אוות נפשו, כמובן שדברים הזויים.
6. מאיים עליה בנטישה כל הזמן, מבטים מפחידים ומצמיתים, תנועות מזלזלות ליד הילדים, צעקות איימים ברחוב, טלטול בעוצמה ברחוב ליד הילדים, גם כשהילדים בוכים.
7. סביבה מחורבנת, ההורים לא תומכים בה, במידה מסויימת אם כי הרבה פחות לאמה יש אותו מצב בבית, למרות שאביה מעולם לא הרים עליה יד ולא הצר צעדיה.
8. מחלק לה הוראות, אין לה גישה לכסף, קיבלה משהו מההורים חייבת לדווח, החרמת הפלאפון, חיפוש תדיר בארנק, טלפונים אינסופיים וענישה אם אינה עונה, ואפילו החרמת הויברטור שלה!! הכל לפי רצונו ו"טוב ליבו" אם מאפשר משהו.
9. מותח ביקורת על הלבוש, התסרוקת, וכל סממן חיצוני!!!
10. לעולם לא מאפשר לה לנהל שיחה לפי רצונה!!
11. מטרפד לה כל חברה, וכשהיא קובעת עם חברה שולח את הילד לרוץ אחריה ולומר לה אמא אל תקלקלי לנו את השבת, אל תלכי לחברה, אבא כועס, ובמקרה נוסף כשרצתה מהעבודה לצאתת לחברה, שלח את הבן לעבודה לשמור עליה!
פעם כשלא ענתה לטלפון הפעיל את כל הילדים אחד אחרי השני שיתקשרו אליה ללא הפסק!
12. מבייש אותה ללא הפסק ליד הילדים, משפחתה, וחברים בצורה בוטה, והבעיה שהסביבה הדפוקה שלה מאפשרת זאת.
13. לא מאפשר לה הבעת דעה ואו קבלת החלטה!
14. מגביל אפשרויותיה ללמוד, קובע היכן תלמד, מתי תלמד, אחרת יבטל הלימודים.
15. אין פרטיות כלל!! בכלום!
16. אלימות פיזית – שהיום היא פחותה, אבל יש סטירות, טלטולים ועוד וזה גם ברחוב וגם ליד הילדים.. ללא שום עכבות.
והשאלה:
יש כאן בעל מתעלל ללא ספק, מבחינתי מנוול!!! לצערי אין מילה אחרת, לבחורה אין כוחות נפשיים להתמודד, ואני לא חשוב מה הקשר ביננו, מנסה לעזור לה, ויש לי גם משאבים מסויימים שאני מוכן להשקיע בעניין, אני סבור ואמרתי לה שאכתוב כאן בפורום, שהדרך צריכה להיות:
1. הפנמה שלה- והקראתי לה את המאמר ופרצה בבכי. אמרה שהוא נכתב עליה אמרה שכבר חשבה גם להתאבד בעבר. דברים באמת קשים.
2. הפנמה של הסביבה, הורים, אחים וילדים, על ידי שתראה להם לאט לאט את כל הכיתוב הזה, וזה כבר משהו שמכניס אותה לחרדות!
3. בסוף גירושין!
עכשיו זו דעתי, ואני איני בעל מקצוע, אף שאיני חסר דעת, בנושא הזה לא מבין הרבה, ויתכן שהתהליך שאני חושב עליו יעבוד בסביבה שלי ולא יעבוד בסביבה שלה.
ולכן מבקש את העצה כאן.. כמובן שאראה לה מה נכתב כתשובה, והיא כבר היום תראה את מה שכתבתי.. אני לא מתכוון לעזוב אותה להתמודד לבד, אך בסוף זה יהיה רק צעדים שיבואו ממנה, אף אחד לא יוכל לבצע במקומה- וזה ברור! כמובן שגם לא אני, אנא תשובתך
תודה
מיכאל
הי מיכאל,
תיאור קשה. גם האישה וגם הילדים עוברים התעללות. שלא יהיה לך ספק – הם נפגעים מגדילה בסביבה כזאת.
הייתי ממליצה לך לפנות לאחד המרכזים למניעת אלימות במשפחה – הם יכולים להתערב בגלל שיש כאן שימוש בילדים שגורם להם נזק. טוב שידעו שהיא עוברת התעללות קשה ואולי ההתערבות שלהם תגרום לה לשתף פעולה ולהיעזר על מנת להשתחרר ממערכת היחסים הקשה הזו. הפרטים שלהם ושל אירגונים נוספים מופיעים כאן – https://www.macom.org.il/topic/violence/
אלימות נוטה להסלים עם הזמן, לא כדאי לחכות.
בהצלחה ויישר כוח!
היי, אני בת 19 וחצי חוזרת בתשובה כבר שנתיים, זה נשמע מוזר אבל אני חווה אלימות נפשית ומילולית מאבא שלי. אמא שלי נפטרה לפני 3 שנים והיא הייתה אישה מוכה, ואחרי שהיא נפטרה אבא שלי הפך אותי לאישה מוכה. אני לא אספר מה הוא עשה ועושה לי אני אספר בתמצות, הוא הרס אותי, איו לי מושג מי אני , אני שונאת את עצמי, יש לי חרדת נטישה מטורפת ופחדים וחרדות, יש לי ככל הנראה גם פוסט טראומה (גזרתי את כל השיער) אני תלותית בו ברמה שהיא לא אנושית, כל מילה שהוא מוציא מהפה משפיעה על איך שאני מרגישה, איבדתי את עצמי, אני מפחדת לקבל התקף לב חס וחלילה.. אני הייתי חודש וחצי אצל דודה שלי רחוק מהבית ובסופו של דבר חזרתי אליו. כעת הוא אומר שהוא השתנה, הפסיק לקלל אבל הוא עדיין משפיל ומנסה לשלוט בי וגם עכשיו שהבית שקט אני בחרדות ופחדים ואני לא יוצאת מזה. אני לא יודעת מה לעשות, אחותו שהיא דודה שלי, עוזרת לי ואני מספרת לה הכל אבל היא לא קולטת שאני במערכת יחסים אלימה, הקשר ביני ובין אבא שלי מזמן עבר את הקשר של אבא ובת.. אני חושבת שאנחנו פשוט נהפכים לאדם אחד.. אין גבולות.. אין אני.. יש רק הוא. אני מכורה אליו כמו לאוויר. אני לא רואה את העתיד שלי, אני רואה רק את ההוה רק את היום.. המצב שלי מאוד קשה ואף אחד לא מבין אותי ודודה שלי מתעלמת ממני וכאילו זה האופי שלו והוא אוהב אותי והוא ככה בגלל שהוא מעשן.. (שזה ממש לא נכון) יש לי אפשרות ללכת לדודה שלי השנייה ולישון אצלה, אבל אני מפחדת שהוא שוב יחשוב שאני אעזוב את הבית לעוד תקופה ארוכה לדודה שגרה רחוק, אני כל כך דואגת לו, ברמה שהיא לא נורמלית, לא אכפת לי מעצמי, אני לא רואה את עצמי, אלא אך ורק אותו. יש לי מספרי טלפון של עמותת בת מלך ושל הרווחה בעיר שלי אבל אני מפחדת שיקרה לו משהו חס וחלילה או שהוא יעשה משהו לעצמו חס וחלילה אם אפנה לגורמים, ואני גם מפחדת שכל האחים והאחיות שלו יכעסו עליי ויגידו שאני רעה. הוא כמובן לא מכיר בזה שמשהו לא בסדר בו או במערכת היחסים הלא בריאה שלנו. אני מאוד זקוקה לעזרה, אני כל כך מפחדת ומדמיינת תרחישי אימים שאני פשוט משותקת ואני פשוט בתחושה של טוב אוליי זה ישתפר (ובנתיים אני מתה מהלכת) אני לא יודעת מה לעשות.. כבר היו לי מחשבות לסיים את החיים שלי, אבל אני לא רוצה את זה, אני רוצה לחיות אבל אני לא רואה תקווה ואני מפחדת שייקרו דברים לא טובים
זה תמיד מפליא אותי איך שברגע של מצוקה אני כותבת דברים אמיתיים וקיצוניים כאלה, ואחרי קצת זמן אני נרגעת וכל העולם נראה לי בסדר.. עד רגע המצוקה הבא… איך זה הגיוני? עכשיו אני מרגישה בסדר, אבל באותו רגע שכתבתי את זה הייתי ממש במצוקה..
המנגנון הזה נקרא הכחשה. מאחר והוא מבוסס של שורה של שקרים שאת מספרת לעצמך, הוא לא מחזיק לאורך זמן…
שלום ספיר,
מצטערת לקרוא על הקשיים הגדולים מאוד שלך. נשמע שאבא שלך מילא את נפשך ברגשות אשמה כלפיו שכובלים אותך אליו, למרות שהוא פוגע בך, גורמים לך לבטל את עצמך בפניו. האם יש ראיות אובייקטיביות לכך שאבא שלך זקוק לסוג כזה של דאגה מצידך? האם הוא חולה? אם לא, האחריות הראשונה שלך היא להתחיל את חייך. את כבר אדם בוגר על פי חוק ואת יכולה לחיות כאדם בוגר, אדם נפרד, עצמאי ולא משהו שהוא חלק מאביך. הורה שמגדל את הילד שלו בצורה תקינה אמור לתת לו שורשים (שייכות) וכנפיים (עצמאות לצאת אל חייו הבוגרים). לא יודעת מה מזה קיבלת. את מודעת היטב לכך שהוא גבר אלים, שהשליטה בך היא בראש מעייניו. נראה שטובתך כלל לא נלקחת בחשבון. בני משפחתו מחפים עליו וכנראה מדווחים לו על כל מה שאת מספרת. הם לא מערכת תמיכה אמינה בשבילך לדעתי. פניה לבת מלך לא תגרור אחריה הליכים נגדו, את לא קטינה יותר. אבל אולי יסייעו לך לצאת לעצמאות ולהשתחרר מהשליטה שלו בך.
חישבי על עצמך. הוא אמור לדאוג לעצמו ולא באמצעותך.
יכול להיות שאני פשוט מגזימה בתגובה שלי.. אוליי אני עושה מזה סתם ביג דיל….
אם היית רואה אב אחר ובת אחרת בגילך באותו סוג של מערכת יחסים, זה היה נראה לך תקין?
היי, 2 התגובות שכתבתי אחרי שסיפרתי את הסיפור שלי נכתבו ישירות אחרי שכתבתי את הסיפור שלי ולכן הן התחלקו ולכן זה נראה שקראתי את תגובותייך והגבתי לזה כך..
קודם כל אני מודה לך על המענה.
1. בעזרת השם, האם אחרי הרבה עזרה ותמיכה אוכל לשוב ולהיות אדם רגיל? (לא תלותית באף אחד, לדעת מי אני, לעמוד בזכות עצמי) אני שואלת כי אני מחפשת תקווה בכל הסיפור הזה..
2. את חושבת שאי פעם תהיה לי ולאבא שלי מערכת יחסים בריאה ותקינה של אבא ובת ? (אחרי שאטפל בעצמי כמובן, והוא בע"ה יעזור לעצמו, או שיעזרו לו)
3. אבא שלי בריא, וזו אני שכ"כ דואגת לו ברמות שנהייתי אמא שלו..
4. איך אני יכולה לחזק בעצמי את ההכרה והרצון שלי לעזור לעצמי ולא להיכנע לפחד, או לשקר ש"הכל בסדר, המצב שלי לא כזה נורא"?
הי ספיר,
יש לך משימה בתקופה הזו של חייך – לבנות לך אני שהוא נפרד משאר בני המשפחה ובמיוחד מאביך. לא יודעת אם את יכולה לשוב להיות אדם רגיל כי אנחנו לא גדלים אחורה אלא קדימה. את תהיי האדם שתבחרי להיות אם תצרי את התנאים לזה. לומדים את זה, מתרגלים את זה וכנראה שזה לא כל כך מצליח לך בתנאים הנוכחיים.
לגבי מערכת יחסים בריאה ותקינה עם אביך – זה לא תלוי רק בך, זה תלוי בעיקר בו ולא ברור לי אם הוא בכלל רואה שיש לו בעיה. מי שלא רואה בעיה בעצמו גפ מן הסתם לא יתקן אותה.
אולי החיזוק העצמי שאת מחפשת זקוק למעשים מצידך ולא רק לכוונות. צריך לעשות מעשים שמקדמים עצמאות. תחשבי מה זו עצמאות בעיניך.
היי,
כותבת פה אישה שחיה 18 שנה עם גבר מתעלל נפשית, על כל הסימפטומים הנפשיים שתוארו במאמר כל כך מקיף ומעשיר.
להבדיל מהרבה מהתגובות פה, אני חשפתי את פרצופו האמיתי דיי בתחילת הדרך… למה בכל זאת נשארתי?
זה ישמע אידיוטי אבל אך ורק למען הילדים (יש לנו שלושה ילדים, כולם כבר בגירים)
אני דווקא כן באה מבית עם משפחה תומכת, אבל עד לפני שנתיים לא היה להם צל של מושג שזה מה שאני עוברת.
אציין שאנחנו חיים בחו"ל כך שגם היה קל יותר להסתיר וגם המוטיב העיקרי היה למנוע מהילדים להיקרע בין ארצות בגירושים טרנסאטלנטים.
בנוסף, לא הייתי מוכנה לעבור את הקרב הזה על משמורת וכל המסביב עם אדם שהיה עושה הכל על מנת "להביס" אותי בקרב הזה.
אני בדרכי החוצה מתוך המערכת הזו ומתרגשת מהמחשבה שאוטוטו אוכל לחיות חיים שאינם בצילו של אדם טוטליטרי.
הוא לא אדם "רע" אך כמו שצויין במאמר, הרצון להשתלט נובע ממקום של חולשה וממקום שכנראה הוא נושא פצעי ילדות שהוא אינו מוכן להתעמת איתם ולטפל בהם..
לאורך כל שנות חיינו הזוגיים, הייתי במודעות מלאה למתרחש, ניתחתי את המצב, ממש "ניתוח לב פתוח"! הבנתי שהרצון לפגוע, לרמוס ולבזות הוא מתוך אומללות גרידא ולכן לא נתתי לדברים לחבל בנשמתי. המשכתי להתפתח, לחיות עם שמחת החיים עליה שמרתי בקנאות ולהיות הבת זוג הכי מדהימה שבעולם *לעצמי* !
כמובן שכל זאת לאחר שניסיתי בכל דרך אפשרית להבין, להכיל, לטפל, לשנות אבל חרף מאמציי הרבים, לא הצלחתי להזיז ולו גרגר פעוט מתוך הוולקנו העצום הזה.
למה אני כותבת את כל זה?
כדי שאפילו אם קורא/ת אחד יראה את תגובתי, חשוב שיבינו שגם אם הם שם לשנה או ל18 שנה, עשו כל שביכולתכם לשמור על האני שלכם, לעולם אל תשכחו שאתם שווים, ראויים, וששום דבר ממה שאתם עוברים אינו באחריותכם.
בדיעבד ואילו יכולתי לחזור אחורה, הייתי עושה בחירות אחרות לחלוטין.. אני יכולה לומר שעד כמה שתמכתי והרעפתי אהבה והרגשת בטחון על ילדיי, הנזק רב מן התועלת גם ובעיקר על נפשם.
היום, כל שנותר בידי הוא פשוט להמשיך הלאה, להשקיע עבודה רבה בתקווה שאוכל לרפא את נפשם של ילדיי ולהתפלל בכל ליבי שלא יקחו איתם לחייהם הזוגיים ולו פסיק ממה שנאלצו לחוות במשך כל אותן שנים.
בהצלחה לכולן/ם!
חיבוק מנחם וחיזוק ממי שיודעת בדיוק אבל בדיוק, מה אתם עוברות/ים.
עוד דבר.. אני יודעת שזו שאלה דיי מסובכת, האם כדאי לי לחיות איתו באותו הבית כמו תמיד, להציב גבולות, לא להיות כנועה, לבנות את החיים שלי (להוציא רישיון, שירות לאומי, לקחת קורסים שאני אוהבת ולהתחיל טיפול רגשי, שבטח המטפלת תשתף איתם פעולה ולא באמת תעזור לי והיא תדווח להם הכל ותהיה שותפה לשליטה) או לעשות את השינוי וללכת למקלט לנשים מוכות או לארגון בת מלך אם יש להם איזה מקום שאני יכולה להיות בו.. או ללכת לרווחה לדיור מוגן ..? אני לא יודעת מה לעשות ולהיות רחוקה ממנו מפחיד אותי ואני חושבת עליו אם אני אלך הוא בטח הוא לבד ועצוב בבית והכל..(והוא מסתדר יפה מאד בלעדיי ו"חי את החיים"..אבל אני בדאגות עליו..ופחדים..וחרדות..) כל כך קשה לי לעשות שינוי כי אני כל כך קשורה אליו ויש לי פחדים וחרדות מה יהיה איתו ושאם אעזוב הוא יעשה לעצמו משהו חס וחלילה וייאלץ אותי מהפחד להישאר איתו..וכשאני לא איתו אני דואגת לבריאות שלו מה איתו אוליי כואב לו משהו, איך אני יכולה לעזור לו (הוא בריא ברוך השם אבל אני דואגת לכל דבר קטן בנוגע אליו) וכולמיני תרחישים כאלה.. אני חרוצה ויכולה לחיות בכוחות עצמי לשלם שכר דירה בע"ה וכו" אבל אני מרגישה כמו ילדה קטנה חסרת ערך שלא יכולה לדאוג לעצמה ולעולם לא אצליח בחיים.. זו התלות בו, שהוא יש לו כסף (גם לי יש אבל זו ההרגשה) והוא יש לו את כל המשאבים ואני צריכה לבקש ממנו רשות(כאילו..כביכול) ואני קטנה וביישנית שלא מסוגלת לכלום..
ושוב הי,
את היום אדם בוגר. הטיפול שלך אמור להיות פרטי ואין לאף אחד זכות לדעת מה קורה בו ללא הסכמתך הכתובה והחתומה על ידך. אל תתני הסכמה כזאת ואף אחד לא יפלוש לפרטיות שלך. כל פתרון שיאפשר לך ללמוד להתקיים בנפרד ממנו יעזור. אני לא יודעת אם תצליחי לאור מה שאת מתארת, לבנות עצמאות כשאת חיה איתו. זה מאוד מבלבל אותך, גורם לך להתכחש לרגשות שלך עצמך ולעצום את עינייך אל מול המציאות המתרחשת בחייך. תחשבי על עצמך, הוא כבר אדם בוגר ואת לא אמורה לגדל אותו. כרגע את אמורה לגדל את עצמך.
קשה לי לעזוב אותו, אני קשורה אליו.. אני אוהבת אותו, זה אבא שלי, קשה לי לא לראות אותו כל יום או למשך זמן ארוך.. אני נקרעת עם עצמי.. קשה לי לגור לבד זה דבר שבחיים לא עשיתי.. אני רוצה לחיות בבית זה נוח ונעים אבל.. יש את האבל הזה. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני מתכחשת לרגשות שלי (כל היום שאני בבית אני מעסיקה את עצמי רק כניראה כדי לא להגיע למסקנה המתבקשת..)
כל החיים שלי חייתי איתו באותו הבית.. פתאום לעזוב? פתאום לא לדאוג לו סביב השעון?(הוא לא צריך דאגה, הבעיה היא אצלי) קשה לי. אני רוצה שהדברים יסתדרו. אני ממש אובדת עצות
הוא יותר חשוב לי מאשר עצמי. קשה לי לשים את עצמי במקום הראשון.
היי, הבנתי מה קורה לי. הבנתי הכל.
הוא השיג שליטה מ ו ח ל ט ת עליי.
הוא שולט עליי לגמרי. למשל דוגמה מהיום, הוא אמר לי רק אבא יכול לעזור לך (עם הפחדים והחרדות) ובאמת הגעתי למצב כזה שרק הוא יכול להרגיע אותי.
היי דיי ניראה לי שהבנתי מה אני מדחיקה.. לא התמודדתי עם האובדן של אמא שלי ז"ל ואני פשוט כניראה מפחדת מזה… וזה הקשר לחרדת נטישה וכולי.. זה לא קשור רק לשליטה..
הי ספיר,
האם מה שאת רוצה לעשות עוד עשר שנים זה לגור עם אבא שלך ולדאוג לו, לתת לו להיות תשובה לכל בעיה שלך? עוד עשרים שנה? עוד שלושים שנה? יש חלון זמן מסוים שבו את יכולה לבנות חיים משלך – לימודים, עבודה, זוגיות,ילדים משלך… אחר כך זה נעשה יותר ויותר קשה. בכל מקרה מצב שבו אדם אחד הוא התשובה לכל הדברים, לא מציאותי ולא בריא, במיוחד כשהוא מבודד אותך מכל השפעה אחרת שלא באה ממנו. גם אם כרגע את לא מסוגלת לעזוב, תחשבי איך את מתחילה לבנות משהו שאת רוצה, שחשוב לך.
היי אילנה, כבר תקופה אני מבינה שאני קורבן להתעללות רגשית ונפשית מהגרועות ביותר. במילים שלך רק חיזקת את העניין. אני מודעת למצב שאני נמצאת בו ולכך שאני רוצה להתגרש עם 2 ילדות קטנות ואני בטוחה בעצמי שאצליח להרים את עצמי ולהשתקם. אני אדם מאוד אופטימי מטבעי. ההתעללות שלו מלווה המון פעמים באיומים על חיי, בכך שהילדות ישארו יתומות, את לא תהיי שלווה אף פעם, לא יהיה לך שקט ממני לעולם, אני ארדוף אותך עד שתמותי וכן הלאה… המון מילים כואבות ועוקצות, קללות, השפלות גם כשאנחנו ליד אנשים בחוץ. מצד שני אומר שלעולם לא יגע בי ולא ירים יד(לא הרים מעולם יד). תמיד שאמר שמוכן ללכת לטיפולים ברגע האחרון התקפל ולא הלכנו. אני מוכנה ללכת לטיפול לבד וזה דבר שמטריף אותו ועכשיו אני מבינה שזה בגלל שהוא מפחד לאבד שליטה. אבל איך יוצאים מדבר כזה? כבר ברחתי פעם אחת מהבית עם הילדות ואחרי תקופה התפייסנו ועבר לגור איתי. לברוח לא אופציה שוב, אני רוצה יציבות לבנותיי. איך יוצאים מקשר מאיים כזה? האם כלב נובח לא נושך? אני באמת חוששת להמשך, לא מבחינת איך אסתדר אלא עד כמה הוא יעיק ויכביד ואולי אף יפגע בי ובילדיי. יש לציין כי תמיד מאיים שאם אערב משטרה הוא "עוד ישתחרר משם" ואז יהיה יותר גרוע… בבקשה עצתך, אני במצב חסר אונים לחלוטין. לא בטוחה שצו הרחקה יעזור במקרה הזה..
שלום לילי,
מצטערת לקרוא את הדברים הקשים, זה נראה "לפי הספר" – השאיפה שלו לשליטה מוחלטת בך, בילדות שהן מבחינתו חלק ממך והאיומים שבאים לשרת את המטרה הזו. מאחר וכבר השתחררת וחזרת אליו בלי שהוא השתנה באופן עמוק ואמיתי, נראה לי שדרוש תהליך של חיזוק שלך קודם כל, של שינוי אמונות שקיימות אצלך ושמחזירות אותך אליו. אכן קשה מאוד לנתק קשר כזה וזה לא משהו שקשה רק לך ולכן דרושה עזרה מבחוץ כדי לצייד אותך בכלים הדרושים לעמוד בפרידה ובניסיונות שלו להחזיר אותך לקשר. הכי חשוב, בלי שהוא יעבור טיפול פרטני בעצמו, הממוקד בנטיות שלו להשתמש בהפחדה ואיומים כדי להשתלט על אדם אחר (את), דבר לא ישתנה. שום הבטחה ותחנונים מצידו לא יחזיקו מעמד. לא כדאי ללכת במצב הזה לטיפול זוגי כי דברים שתעלי שם ישמשו נגדך אחר כך בבית. כלומר, זה עלול להגביר את האלימות וניסיונות השליטה בך.
עשי מה שאת יכולה כדי לחשוף את נימי השליטה שלו בך ולשחרר את עצמך ממנו. כשאוהבים, לא משתמשים בהפחדה… אולי זה הכלל הראשון.
אני מבקשת למחוק את התגובות שלי בבקשה
הי אילנה,
תודה על המאמר החשוב והמקיף.
המצב אצלי מאוד מורכב. אני נשואה כ 30 שנה לאדם מאוד משכיל, בעל משרה מכובדת בתחום החינוך.
אני עצמי אשת טיפול.
ללא ספק סובלת מהתעללות נפשית סמויה.
אלא שלאורך השנים הייתי בטיפול מספר פעמים, נקטתי מהלכים רבים, ואכן חלו שינויים. ההתפרצויות כמעט ונעלמו, ובוודאי מאוד התמתנו, וכיום איני מסכימה לקבל יחס מזלזל ומשפיל.
עם זאת, בעלי אינו מתעניין בי, לא מחמיא לי כלל על המראה שלי (אני אישה יפה ומושכת), כי זו התעסקות בחיצוני לדבריו, מקדיש את עצמו לעבודתו/לאמו/לילדים.
מרבה להתווכח איתי על כל דבר, אחת מאמירותיו השגורות הן: מי את שתגידי מה נכון ומה לא, ואת לא תגידי לי מה לעשות!
וכן תגובותיו למעשים או אמירות שלי מאוד לא מידתיות.
הוא לא מהגברים שמכים וגם לא מקלל, משליך חפצים, ונסה שנים שאינו מגביל את יציאותיי.
במקביל תמיד ישאל כמה עלה על דבר שקניתי…
הוא אבא מאוד מסור, אך דורש גם מהילדים לעמוד בדרישות שלו , וכשלא עושים זאת כועס ונעלב.
אין ספק שהוא עשה תהליך, בעיקר בטיפול שהוא עובר מזה כשלוש וחצי שנים.
פעמיים חווה משבר חיצוני קשה, ואז היו תקופות של חסד, בהן הרגשתי שמשהו בו ניפתח והתרכך, והתאפשרה קירבה ופתיחות רבה בינינו. אלא שלאחר זמן הוא חוזר לעצמו, מרוחק, מסוגר, זעוף, לא משתף אותי בעובר עליו, ומאוד לא נעים לי בחברתו.
עם זאת אין ספק שעשה שינוי.
במקביל אנחנו מתמודדים עכשו עם מצב בריאותי מורכב של אחד הילדים ומאוד מגויסים עבורו.
בד בבד הבנתי שהוא כבר לא ישתנה ושאין טעם שאמתין לפוטנציאל שיתממש.
כמובן שאני בטיפול ובמקביל בקבוצה…
הצעות או רעיונות נוספים?
הי תקווה,
שמחה שהאלימות פחתה, המשיכי להיות כנה ולתת לו להבין איך את מרגישה עם התגובות השונות שלו, שלפי מה שכתבת כאן – מבטאות רצון עז בשליטה בסובבים אותו, חוסר נכונות לקרבה, אי ראיה או אי התייחסות לצרכים רגשיים שלך ואולי של הילדים. הדברים האלה אמנם לא בקלות יוגדרו כאלימות, אבל הם גורמים לסבל ולחוסר סיפוק ממערכת היחסים. מניחה שלך ההתנהגויות האלה יוצרות חוויה של בדידות בתוך הקשר, כאילו אינו רואה אותך, אינו אמפטי אליך. דברי איתו על זה, אולי העלאת המודעות שלו לדברים תתחיל עוד תהליך של שינוי.
הי אילנה, תודה על תשובתך. לצערי הדברים נאמרו לא מעט פעמים, וזה המצב אחרי שהוא 4 שנים בטיפול. לדעתי היה בעצמו ילד מוכה אך הוא מכחיש זאת מכל וכל וחושב שהיו לא הורים נפלאים ממש….
חושבת שעד שלא יתחבר לכאבים של עצמו לא יתאפשר שינוי אמיתי ועמוק. כמו כן הוא ממשיך להאשים שזה בגלל התקופה הקשה שאני נמצאת בה…
המשך קצר….לטענתו הוא בתהליך, עשה ועוד שינוי אדיר, ולי אין סבלנות לתהליך שלו. עם זאת, מעולם לא לקח אחריות על התנהגותו המתעללת בעבר, ועד היום טוען שאלו היו תגובות למעשיי- כלומר אני דחקתי אותו לפינה, אז הוא התנהג בביריונות ובפוגענות…
היי ,
חייבת לציין שאני מאוד אוהבת את המאמרים שלך , ומזדהה לא פחות עמם.
אני נמצאת בצומת דרכים וכבויה מאוד.
אני במערכת יחסים מזה 8 שנים עם אדם שלא נשוי לי ואנו גרים לא באותו עיר.
ההתעללות שאני עוברת מצדו היא כאשר אין באפשרותי להגיע אליו לסופ"ש הוא מאיים שנשים אחרות ישמחו להחליף אותי , לפני שנתיים נגעתי בנייד שלו וחטפתי על כך בקללות והשפלות מול 300 איש. מזה 9 חודש אני כבר לא נוסעת אליו מאחר ותפסתי אותו מתכתב עם נשים וכשנשאל מדוע? אמר כי את לא אישה ויש טובות ממך. מסכת ההשפלות אינה פשוטה , אני אוהבת אותו מאוד והוא אוהב מאוד ואני יודעת זאת מאחר והוא גם אינו משחרר בטענה שהוא אוהב וכי אלו שהוא מתכתב איתם לטענתו זה סתם להעביר את הזמן. הוא יודע לשחק לי במוח שאף אחד לא יאהב אותי כמוהו וידאג לי כמוהו .
לפני כשנה חוויתי משבר עקב המצב ומאז לא נסעתי לשם. הגרוע הוא שאני פונה לנשים שהוא מדבר איתם והם משפילות אותי .
כשהוא עולה לבקר הוא גם לא חוסך במילים שאחרות ממלאות אותו בהכל כולל סקס.
לא היה ביננו מגע מזה חצי שנה בגללי . מאחר ואני דוחה אותו לא עקב בעיה חיצונית אלא עקב המעשים שלו . הסברתי לו שגם כשאני נמצאת איתו הדברים האלו היו .
זקוקה לעזרה שלכם . לתגובות שלכם . אני מבולבלת מאוד. ייתכן שאני לא בסדר? שאני לא מתייצבת שם יותר ומספקת את מבוקשו?
הקושי הרב הוא איך אתגבר כשאשחר אותו ואראה אותו עם אחרת.
זקוקה לעזרתכם.
הי לך,
מקווה שאנשים נוספים יגיבו לך. בינתיים נראה שאת מבינה טוב מאוד מה המצב. את סובלת, הגוף שלך מדבר בעד עצמו ולא רוצה קרבה אליו.
לא לשחרר אותך בטענה שהוא אוהב אותך אבל להשפיל, להעליב ולפגוע בבטחון העצמי שלך – לא משקף אהבה. חוסר רצון לשחרר יכול להיות גם תוצאה של רכושנות, רצון לשלוט בך. שליטה היא לא אהבה.
תחשבי מה את צריכה ורוצה מזוגיות ובדקי בכנות עם עצמך מה מזה מתקיים בזוגיות הזו. מגיע לך להיות נאהבת, שיכבדו אותך ויעריכו אותך, שבתוך הקשר את תתחזקי ותפרחי ולא להיפך.
מקווה שתבחרי בך ובאמת שלך.
הי
אני בדרך כלל לא מגיבה, אבל ראיתי שאילנה כותבת שהיא רוצה שעוד יגיבו, אז מרשה לעצמי.
הוא באמת ממש מתעלל בך. אולי אומר שאוהב אבל לא מתנהג כמו אדם אוהב.
ואל תאמיני לו שאף אחד אחר לא יאהב אותך. למה שלא יאהבו אותך? הוא מנצל את זה שאת לא מספיק מאמינה שאת ראויה לאהבה.
כבר שאוהב אותך באמת יאמין שם אחרים יאהבו אותך! לא ישפיל אותך ויזלזל בך
מסכימה עם כל מילה!
היי בנות תודה רבה.
אני מודעת להתעללות הנפשית הזו . אין ספק..
אתן לכן דוגמא .. הוא מכריח אותי לשים תמונת ווצאפ בכדי שידעו שיש לי מישהו… אבל אצלו לא רק התמונה שלו . לי אסור פייס. הוא קורא לי אומללה וטוען שאני בוגדת בו ולכן אני לא באה.
לפני שלוש שנים הוא אילץ אותו לעבור בדיקת פוליגרף וכמובן שיצאתי נאמנה.
אני זקוקה לעזרתכם לדעת לשחרר אותו בלב ובראש. יש לי 3 ילדים ולא תמיד יתאפשר לי להשאיר אוחם שבת לבד. הקטן תמיד איתי . וכל פעם שלא הגעתי הוא ידע ועדיין יודע להשרות בי פחד שהוא עם נשים. כפי שאמרתי הפחד הגדולשלי היא ההתמודדות לראות אותו עם אחרות.
תודה לכן
הי נואשת,
אולי תחשבי אם היית עושה את הדברים שהוא עושה לך – לאדם שאת אוהבת. דמייני את עצמך עושה את אותם מעשים, בדקי מה את מרגישה. אולי מהמקום הזה, של להבין את המשמעות האמיתית של המעשים, תוכלי למצוא כוח לאהוב את עצמך מספיק כדי לאזור אומץ ללכת. דמייני כמה אנרגיה תתפנה לך כדי לבנות את החיים שלך ולשקם את עצמך כשלא תצטרכי יותר לשתף פעולה עם הדרישות שלו. אחרי תקופה של כאב ואבל, תוכלי לבחור מחדש ובעצמך אילו חיים את רוצה בשבילך ובשביל ילדיך.
בכל מקרה, כדאי לערב את אחד המרכזים למניעת אלימות במשפחה, כדי שיהיה בתמונה גוף שיכול להתערב במידה ודברים יחמירו.
הוא לקח אותך לבדיקת פוליגרף. זו השפלה דוחה.
הוא מנסה להפריד אותך מילדייך. זה צעד מאוד אלים ונורה אדומה.
באופן כללי המילים "לא מרשה לי" לא צריכים בכלל בכלל להופיע בזוגיות.
יקרה, הוא רע אליך.
למה את כל כך חוששת להיפרד ממנו? את חוששת שיפגע בך?
שלום נואשת. בבקשה אל תהיי כל כך נואשת, יש לך עוד המון תקווה לצאת מזה…
בתוך אחת שחוותה קשר תלותי עם התעללות רגשית, אני יודעת שזה לא קל לעזוב למרות שכולם נורא חכמים להגיד שצריך לעזוב. הרבה יותר קל להגיד את זה מבחוץ כשאין מעורבות רגשית. ולשם כך האנשים מבחוץ קיימים ויכולים לעזור לנו.
אלא שכשאת בפנים את נמצאת באיזו תלות עמוקה שהיא הדבר שהכי קשה לשחרר, יותר ממה שהקשר מגביל אותך באמת.
כשמתבוננים בנתונים שתיארת, רואים שאת הרבה יותר חופשיה ממה שנדמה לך –
אתם בכלל לא נשואים, אין ילדים משותפים, אתם גרים בבתים אחרים ובערים אחרות, את אפילו לא הולכת אליו כבר כמה חודשים וגם אין יחסי אישות. אני מניחה שאתם מתנהלים כלכלית בנפרד לגמרי, ואין שום נכסים משותפים. בנוסף הוא מנהל קשרים עם נשים נוספות. אז איפה בדיוק מתבטאים המחוייבות או הכבלים של הקשר, בעצם? והאם בכלל כבר יש כאן זוגיות? יוצא מכך שזה בעיקר בלב ובראש שלך [וגם שלו]. וכך בעצם מתבטאת תלות רגשית או התמכרות – כשזה כבר לא הגיוני, ואין שום דבר במציאות שבעצם מחזיק אותך חוץ מהלב שלך…
הבשורה הטובה היא שבמצבך הרבה הרבה יותר קל להשתחרר, אין לך שום אילוצים המונעים ממך ללכת, ואין לו שום כוח עלייך מלבד הכוח המנטלי והעובדה שהוא יודע שיש לך תלות בו. לצורך הענין נאמר שאם פשוט תיעלמי לו, לא תתקשרי או תגיבי לתקשורת – יכול להיות שהוא ייעלם עם הזמן… אז אולי הכל תלוי בך, בעצם.
מאחר שאני יודעת שהקשר הזה הוא דבר מורכב, אני מאמינה לך שיש ביניכם רגשות עזים שנראים כאהבה, או אפילו אהבה ממש [אם כי לא ציינת מה בדיוק את אוהבת בו, ואולי כדאי שלפחות לעצמך תעשי רשימה של הדברים שאת כן אוהבת בו, כדי שתביני קצת יותר טוב את עצמך, ומה את מקבלת מלהיות בקשר איתו. אולי תגלי שאת בעצם לא ממש אוהבת בו כלום?] אבל למרות האהבה עדיין את סובלת מאד, ואם פנית לאתר הזה כנראה שאת מבינה שיש כאן משהו מאד מאד לא בריא, וזה נקרא התעללות.
אני לא יודעת מה הוא מקבל מהקשר הזה, אם כמו שכתבתי למעלה – אין ביניכם כבר מגע, אתם לא גרים ביחד, אין ילדים משותפים והוא גם חושב שאת בוגדת בו כל הזמן, בנוסף יש לו קשרים עם נשים אחרות, והוא גם כנראה מודע לכך שהוא לא ממש עושה לך טוב, ואת סובלת ממנו. אז כנראה שהדבר היחיד שהוא מקבל כאן זה ההנאה לשלוט בך… לשחק לך ברגשות ובמחשבות, לנצל את החולשה שלך אליו, ואת הפחד שלך שתהיי מוחלפת ע"י אחרת… האם את רוצה לאהוב איש שכזה? האם הוא ראוי לאהבה היקרה שלך?
אפילו אם תכתבי שיש לו מאה תכונות וכישרונות שבגינם את אוהבת אותו.. האם הוא אוהב אותך? האם הוא מחפש לעשות לך טוב?
כמו שאמרתי קשר כזה הוא מורכב וכובל בעיקר בראש ובלב, יותר מאשר במציאות.
מה שעזר לי ועוזר זה כמובן הפורום הזה, להגדיר דברים ולראות שעוד אנשים נקלעו למצב הזה, ושאני לא ה"טיפשה" היחידה… 😉 וגם הספר " גברים השונאים נשים, ונשים האוהבות אותן" – ספר שעוסק בגברים שמתעללים רגשית בבנות זוגם.
כותבת הספר ממליצה לא לנסות לעזוב אותו בשלב הראשוני [בד"כ זה יגרום לגעגוע או רגשות אשמה ואז שוב יש את הפיתוי העוצמתי לחזור], אלא להתחיל מעצמך – לעשות שינויים קטנים אצלך, בעולם שלך, לעשות לעצמך טוב כמה שאפשר, לבד ועם עוד אנשים, להרחיב את המעגל החברתי, כמובן להיעזר בגורם טיפולי. ככל שהטוב שלך עם עצמך יגבר, את תביני את שורשי התלות הזאת, ואולי תצליחי להשתחרר ממנה. את גם תאהבי את עצמך יותר ויותר, ופחות תרשי לאדם כלשהו לפגוע בך.
כשאת מוצאת את הכוח הפנימי שלך, התלות שלך מתחילה להשתחרר. הוא לא יכול להיות זה שנותן לך ערך או כוח או משמעות קיומית – כי יש לך את כל אלה מעצמך.
מה שבלט בדברים שלך זה הפחד שמישהי אחרת תחליף אותך.
הייתי בודקת עם עצמי או בטיפול – מה יש מאחורי זה. מה יקרה אם מישהי תחליף אותך? האם זה אומר שאת פחות טובה? אם הוא יהיה עם אחרת/אחרות זה אומר שהן טובות ממך? ואם הן כן טובות ממך במשהו, אז מה זה אומר לך…? האם את לא ראויה לאהבה כשאת מדורגת פחות ממישהי? אני חושבת שאם תמצאי תשובות לשאלות הלא פשוטות האלה, ותפתרי את זה עם עצמך, יש לך את המפתח להשתחרר מהכלא של הקשר הזה…
בכל מקרה, אם פנית לאתר הזה ואת כבר שומרת ממנו מרחק כמה חודשים, נשמע שאת עושה צעדים טובים למען עצמך, ואת בדרך הנכונה. סימן שהחושים שלך עדיין בריאים. אל תתני לו לבלבל אותך. את יודעת מה טוב ומה רע…
המון המון בהצלחה, וחיבוק.
אחת
תגובה מרשימה ומרגשת. תודה.
גם אני הייתי שם.
ריגשת אותי מאוד ,, אין ספק כלל.
כמה חבל שאני כן מודעת לכל מילה ומילה שנאמרת כאן אבל אני לא מצליחה להעמיד במקום ולהגיד לעצמי די מגיע לך הרבה יותר טוב.
אין ספק , הוא שיחק לי בראש שרק הוא יאהב אותי ואולי זה נכון , לעיתים אני אומרת אילולא המרחק ביננו האם כן היינו מסתדרים , או שזה הטיפוס.
מדובר באדם שכן מחוזר ונראה טוב מאוד , ( אשר לצערי גם זה משחק תפקיד טפל אצלי.
עצוב לי מאוד שאני אולי מסתכלת לחיצוני ולא לפנימי ומפחדת מהיום שאחרת תהיה איתו.
אוףףףףף אני אכן מבולבלת כבר , כתבת לי כל מילה במילה נכונה , הנשמה שלי כבר צועקת הצילו.
הבן הקטן שלי כבר לא מוכן לנסוע אליו (בן8) כי הוא טוען שהוא יריב איתי ולצערי הוא היה נוכח בלא מעט סיטואציות. . אני בזה לעצמי שלאחר שחוויתי גירושין קשים עקב בן זוג אלים אני נשביתי בקסמיו של זה שלא פוסק להגיד לי כמה שהוא אוהב אותי וכותב לי שאם הייתי לידו יותר ומגיעה יותר הוא לא היה פונה לנשים אחרות .
שאלוהים ייתן לי כח לא להאמין ולא להישבר מול מילים אלו.
שלום "נואשת שאינה מתייאשת", אני שמחה שהדברים שכתבתי מהלב נכנסו אל הלב
[ותודה גם להילה על התגובה המעודדת 🙂 ] .
הזכרת לי משהו שלמדתי פעם בשיטת 12 הצעדים [ שיטת טיפול בהתמכרויות] שכשאתה חסר אונים ולא מצליח לעזור לעצמך, תבקש מהכוח העליון – תעשה בשבילי את מה שאני לא יכול לעשות עבור עצמי.
אז כשאני חסרת אונים ומתוסכלת – כך אני מתפללת לא-לוהים. אולי התפילה הזאת יכולה לעזור גם לך?
לפעמים לוקח קצת זמן עד שהדברים מהמודעות מחלחלים ללב ולמעשה. זה שאת מודעת וקוראת לדברים בשמם : התעללות, שליטה, אלימות… זה כבר צעד טוב קדימה. לאט לאט זה יחלחל ללב ובסוף גם למעשים.
כמו שכבר כתבתי לך ואת יודעת – זו בעיקר עבודה שלך עם עצמך כרגע, כי כמו שאת רואה, אם לא נעשה את העבודה הזאת, ונבין את השיעור, הוא יחזור על עצמו [ כתבת שגם הגרוש שלך היה אלים..]. אנחנו נמשכים לאותם אנשים, כי עדיין לא התרפאנו מההערכה העצמית הנמוכה או מהאמונה שלא מגיעה לנו אהבה טובה…
לעניין הקנאה. אם מנסים לנתח את זה, הקנאה שמישהי תהיה איתו זה בעצם הפחד שמישהי אחרת תקבל ממנו את האהבה והיחס שלו – שאת כל כך רוצה [ ולא ברור אם מקבלת כבר עכשיו] . כי לכאורה מי שמקבלת את האהבה שלו היא הזוכה המאושרת.
תנסי לחשוב ולנתח – איזו אהבה את מקבלת עכשיו? איזו אהבה תקבל אותה אחת? האם יש משהו כל כך מעצים, מתוק וטוב ביחס שלו שכל אחת תהיה מאושרת לקבל? ואולי בכלל צריך לרחם על אותה אחת שתחליף אותך?
ונגיד שהיא יותר טובה ממך, יותר יפה, יותר מוצלחת. יותר הכל. והיא לכאורה "ניצחה אותך" . אז מה, בעצם…? אז תאחלי לה בהצלחה עם הניצחון המפואר. את הרי יודעת שהפרס שהיא קיבלה הוא לא ממש פרס…
ובכלל האם חייבים להיות הכי טובים/יפים/מוכשרים בעולם ולנצח את כולם כדי לזכות לקצת אהבה ויחס טוב? הרי כל אדם הוא יחיד ומיוחד וראוי לאהבה, גם בלי שהוא מנצח מישהו… חוץ מזה שאם אדם כזה נאה ומחוזר לדברייך – ממשיך להילחם עלייך ועל השליטה עלייך, כנראה שגם את נאה ומוצלחת בעצמך… אחרת מה יש לו לחפש אצלך..?
עוד נקודה – נניח ותיפרדו והוא יחליף אותך באחרת. תדמייני איך תרגישי. מה הכי גרוע שיקרה..? האם תישברי? האם תמותי מזה ח"ו? האם תרצי למות? האם תזניחי את הבן היקר שלך? האם חייך יסתיימו? האם לא תתפקדי? ולכמה זמן…? זה מאד סביר שתכאבי ותתאבלי לזמן מסוים, וזה לגיטימי. אולי גם תצטרכי עזרה, וזה בסדר.
אבל אולי אולי – גם לא תרגישי כל כך נורא, ולאחר זמן אפילו תרגישי הקלה.
אני מאד מזדהה איתך עם הפחד של היום שאחרי הפרידה. אבל מאחר שנשמתך וכל חייך צועקים "הצילו", כבר עכשיו את חווה מצוקה גדולה, וכבר עכשיו אין לך ממש חיים. אז מה שיבוא אח"כ… זה או שיהיה גרוע באותה מידה, אבל לפחות עם חופש, או שיהיה ממש הרבה יותר טוב.
"אסור לי" "מחנך אותי" "פוליגרף" – כל אלו ועוד דברים שכתבת הם לא ביטויים של זוגיות או חברות בין שני אנשים שווים, אלא יחסי מרות ושליטה. הוא המציא חוקים ותנאי קבלה וכניסה לעולם שלו, ובגלל שהוא חזק ומאמין בזה, זה אולי מושך. תנסי ללמוד ממנו, ולהתחיל להגדיר את הכללים שלך ליחסים. מה החוקים שהיית רוצה שיהיו לעולם שלך?? מי מוזמן להיכנס ומי לא??
עדיין ממליצה לך לקרוא את הספר "גברים השונאים נשים…" יש שם הדרכה איטית ומעשית איך להתמודד עם קשרים כאלה, ואיך להבין את עצמך.
אפילו מחברת הספר, שהיא פסיכולוגית ומטפלת זוגית, מצאה את עצמה בקשר כזה, כך שאת לא צריכה לחשוב על עצמך שאת "דפוקה", כולנו יכולות להיקלע לקשרים כאלה, בפרט עם גברים מאד עוצמתיים, כריזמטיים ומניפולטיביים. [ וכמובן גם גברים עם נשים כאלה, וגם בכל מיני מערכות יחסים, לא רק זוגיות]
מה שעוזר במיוחד זה להיות בקשר עם אנשים בריאים. חברות, בני משפחה, ידידים שאוהבים אותך. ככל שתטפחי קשרים בריאים עם אחרים את תתחילי להרגיש טוב יותר עם עצמך, להבין שכיף לך יותר עם אנשים שאוהבים, מכבדים, מעריכים אותך, ויהיה לך קל לעזוב אותו. זה כמו שמתרגלים לאכול אוכל בריא, פתאום הג'אנק פוד הופך להיות מאוס, ובאופן טבעי אנחנו מתנזרים ממנו.
כמו כן תעשי למען עצמך דברים כייפים וטובים כל יום, גם זה מחזק את הערך העצמי.
לעניות דעתי, אל תנסי להיפרד ממנו בכוח, אלא במקביל תגבירי את הטוב בחייך, ועם הזמן יכול להיות שהויתור עליו יהיה טבעי ופשוט, ואז תדעי שהסיוט נגמר.
איתך בייסורים שלך ובתפילות.
מאמינה שהם יסתיימו, ותתרפאי מהקשר הזה.
אחת
נ.ב. תודה לאילנה על הפורום הזה שמאפשר תמיכה אנונימית למצבים הכל כך מסובכים ובודדים האלה.
היי ..
תודה לך על הניסוח האמיתי שלך .
אני מודה להילה ולכן על התמיכה .
אני זקוקה לכך נואשות להבין שאני כן בסדר . ושום אדם לא יקרא לי אומללה או זונה כי אני פגועה ממנו.
הלוואי ופורום זה ידע לתת לי כח לקום ולא לפחד ללכת עם חברה בבית קפה ולבכות ולצחוק ולשתף .. או לנסוע או לטייל אן כל דבר העולה על רוחי ועושה טוב לילדיי ולנפש הזועקת שלי .
הוא למד את השיטה שככל שאני לא באה איומי הנשים ממנו מתגברים.
הוא מבלבל מאוד וטוען שישתנה.
אני כל כך מפחדת לשים את רגלי שם שוב ולגרום ללב שלי לקפוא שוב.
תודה על התמיכה
היי האחת
תודה רבה על תגובה זו ממך אשר מחזקת עם כל כך המון רגש ממך ואנו לא מכירות כלל.
כל מה שרשמת הוא מאוד נכון .
לצערי אני מודעת לכל הכאב הזה , כפי שהבנת ממני הקושי הרב זה באמת לראות אותו עם אחרת .
אין ספק אני עדיין אוהבת וקנאית , ולכן אני כבר משדרת לעצמי את הפחד מראש.
8 שנים שאני מנסה לרצות רק אותו . לעיתים מילים שיוצאות מהפה שלו גורמות לי להרגיש חולשה ואולי אני אשמה גם. הלב שלי עובר ייסורים .
אשתף אותך כי לפני כשנה בחופש הגדול הייתי אצלו שבוע עם הבן הקטן, וכאשר ראיתי שהוא עסוק ניצלתי את הרגע ולקחתי את הנייד שלו וחיטטתי לו וכשהוא קלט הוא רץ לעברי והחטיף לי מילולית פלוס מכה ליד 300 איש שכל העיניים היו נעוצות עליי ולעיניי הבן שלי הקטן. . הוא תמיד ידע להחדיר למוחי שאם אלך אין דרך חזרה. וכמובן שבמצב זה נשארתי רק שלא יעזוב אותי .
שיטת החינוך שלו היא נשים כל פסיק קטן זה אני יראה לך עכשיו ורץ לעשות לייקים לנשים לא מכובדות בחברים שלו.
אציין שלי אסור פייס .
אין ספק ישנה כאן שליטה ופחד כמובן , אני יודעת שביום שאתגבר לראותו עם אחרת מצבי יהיה טוב יותר. זוהי הנקודה הקשה ביותר עבורי.
הוא לא מפסיק להאשים אותי ולהגיד לי שהוא מחכה לי וכי אף גבר לא היה מחכה והיה ממשיך .
הסברתי לו כי מצב השקרים וכי פרטוט הוא בשבילי בגידה. התשובות שלו אם היית באה יותר לא הייתי פונה לנשים אחרות.
אני אדם מושכל עם ראש על הכתפיים אך במצב זה אני אכן מבולבלת ונואשת.
היי קרן ,
אין ספק לעבור בדיקת פוליגרף בנושא אישות זה מביש ולא נעים ואף מזלזל במיוחד כאשר את יודעת היטב מי את וכי הבעיה אינה אצלך כמובן .
אני לא חוששת שהוא יפגע בי לצערי הוא כל כך החדיר לי למוח שהוא מחוזר והוא הכי הכי והחדיר לי כי יש נשים שבשמחה יתחלפו איתי , לצערי גרם לי לקנאה מטורפת עד כדי פחד לראות אותו עם אחרת ולא אדע איך אתגבר על כך.
לבקש מבת זוג לעשות בדיקת פוליגרף, בכל נושא, ואפילו אם אכן שיקרת זה פשוט התנהגות שפלה. זה דבר שעושים לעבריינים!! לא לאהובתך!! בשום אופן לא!
אם הוא באמת עם אחרות אין לך אלא *לרחם עליהן!!* לא לקנא.
תהיי בטוחה שגם בהן הוא מתעלל!
אם אין חשש לביטחונך תצילי את עצמך מהאדם הזה. הוא רומס אותך. כשאני קוראת אותך אני נחשפת איך מבין השורות את איבדת בגללו את הערך העצמי שלך כאדם. למשל משפט שמתחיל ב" הוא לא מרשה לי…" כבר לא משנה איך הוא מסתיים, זה רע (הייתי שם, דיברתי ככה בעצמי בעבר!).
למשל שמפריע לך שהפוליגרף הוא בענייני אישות דווקא, זה לא לראות עד כמה עצם חוסר החשדנות כלפיך הוא ניסיון ליצור רגשי אשמה. בעוד שהוא בעצמו מעיד שהוא עם עוד נשים.
את צריכה לראות את עצמך כאדם ואישה ראויה לכבוד ולאהבה. הוא עושה הכל כדי שתרגישי אחרת, ואפילו לא לגמרי תבחיני בזה.
כותבת לך באהבה…
תודה..
כמה מחזק אותי להבין שאני לא אשמה כלל .
אכן כן .. לעשות פוליגרף על חשדות כלפיי כי לא באתי אלייך מפני שילדיי היו לבד אין מה בכך. כמובן שיצאתי נקייה וטהורה בבדיקה.
השליטה שלו כלפיי ידוע לי ששום אישה לא תקבל כזה יחס אלא תעמיד אותו במקום בכצ הכח.
הלוואי ואקבל את הנפש החיה שהייתה לי קודם בחזרה לחיים שפויים ובריאים.
כמה מתסכל לדעת שכולם צודקים ואני מודעת לצדק אבל אצלי הוא לא קיים.
אף אישה לא תסבול אלימות מול 300 איש כי נגעה בנייד כי חשדה.
אין ספק הבנאדם מתוסכל מילדות וכן אוהב אבל האהבה הזו היא כוחנית וכואבת עמוסה בלרצות אותו ולהיות אדם אחר לידו. אתן מחזקות אותי מאוד .
אין יום שאני לא מקבלת הודעות ממנו שהלוואי ואתן לו צאנס ואבין שהוא ישתנה.
שעה אחרי יש הודעה שבא הוא יכתוב זונה ובוגדת וכי יש לי גבר חדש והוא קורא לי בשם אומללה ועוד.. כי אני הפכתי לאדישה.
מי ייתן ואתחזק מהפורום הזה.
אוהבת אתכן .
תודה
קודם כל את ממש ממש גיבורה!
אנחנו כאן לחזק!
אל תתפתי לענות להאשמות שלו ולהצטדק. בגלל שהוא מניפולטיבי הייתי בכלל נמנעת להיגרר לשיחה איתו. הוא ימשוך אותה לכיוונים ששוב יורידו אותך. את יודעת שאת לא אשמה בכלום (ובטח שלא זונה!!) את לא צריכה להוכיח לו את זה.
אל תטרחי אפילו לנסות לשנות אותו ואת דעתו. לא יצליח.
בהצלחה גיבורה!!
היי
בהנחה והבעל מסכים ללכת לטיפול, לאיזה סוג טיפול הוא צריך לפנות?
פסיכולוג? פסיכיאטר? קליני?
הי יעל,
אם את שואלת אל השאלה בהקשר של אלימות שלו כלפיך, כדאי לערב את המרכז למניעת אלימות במשפחה ומשם לראות לאן להמשיך. חשוב למצוא אנשי מקצוע שמבינים את המנגנונים שפועלים במוחו של אדם אלים, אחרת הטיפול לא יסייע בהפחתת האלימות ויכול להיות מצב שבו המטפל בעצמו מתומרן על ידו כדי להשיג את מטרותיו מולך. .
ואם אני ממש לא מעוניינת לערב את משרד הרווחה ?
אם הוא מסכים ללכת לטיפול, הוא גם יכול לחפש לעצמו את הטיפול שאליו הוא יהיה מוכן ללכת. לא ברור למה הוא מסכים, מה הוא מחפש. אחרי הכל, הוא ולא את יצטרך ללכת ולהגיד למה הוא בא ולהתחייב לתהליך שיוביל למטרות שהציב. אם את תהיי אחראית על למצוא ולתחזק את ההגעה שלו לטיפול, נראה לי שקצת התפספסה המטרה.
היי בנות יקרות , בעבר כתבתי על אלימות נפשית ופסיכולוגית שאני חווה עם בן זוגי .
קיבלתי מכם תגובות מאוד מחזקות . אתזכר שוב כי אנו בזוגיות של 8 שנים, הוא גר בעיר אחרת ואני בעיר אחרת . לי יש 3 ילדים הקטן בן 8 וחצי והגדול בן 25 . אני עובדת במקום עבודה מסודר והוא לא עובד אלא מחתים בלשכה מאחר ועבר תאונת אופנוע.
8 שנים שהוא שולט בי מוחק לי את הפייסבוק, אסור לי ללכת לפעילויות מהעבודה , או לשבת בבית קפה עם הבת שלי (בת 23 כמעט). הביא אותי למצב להיות חוקרת ולעקוב אחרי הפייסבוק שלו כאשר גיליתי לא מעט פרטוטים וחיזורים, פניתי לא מעט לנשים ולצערי הבנתי שיש לא מעט פירטוטים .
כאשר פניתי אליו שיסביר לי מדוע כך? אמר לי כי אני לא כאן מספיק אז משעמם לו. לדבריו .
לפני שנה נגעתי לו בנייד בבריכה והוא פשוט נבהל והחל לקלל אותי בצורה שמביישת כל אדם . שנה שלמה לא נסעתי אליו והוא בתחנונים שננסה לתקן ואתן לו צאנס, אני מתכתבים המון , יצא לנו להיות בשנה זו בטיול יחד ליום אחד וגם שם לא חסך ממני השפלות ומאלץ אותי לשים תמונת ווצאפ ביחד שלי ושלו כאשר אצלו רק תמונה שלו בלבד. או שאם הוא שם לאחר יומיים מסיר . אני שמה מאחר ואני רוצה שקט נפשי.
לפני כחודש נסעתי לאחי לאילת , שבוע שעבר הבן הקטן היה אצלו לשבת . וכל שבוע הוא מתחנן שאבוא אליו לשבת וכל שבוע אני מחזיקה את עצמי לא לנסוע. הוא בא לקח את הבן הקטן, ביום שבת החזיר אותו ואז ביקש שאסגור את הדלת של הרכב ונסע מבלי לומר שלום אפילו.
מסתבר שהוא חיטט לילד בנייד וכילה שהיינו באילת . מאז הוא טוען שאני בוגדת ויורד עליי ולא משאיר לי מילה . מצידו לנסוע לאילת זו בגידה. אני זקוקה לעצתכם . (הוא גילה לאחר שהוא חיטט לבן בנייד. )
הי מיואשת,
מקווה שאנשים יגיבו לך בינתיים, אגיב בהמשך 🙂
אישה יקרה,
את לא נשואה לו, מה גורם לחזור אליו? נראה שהוא לא מתייחס אליך כמו לבת זוג אלא מתעלל בך.
אגיד לך את דעתי למשל על הסיפור הקטן שסיפרת: לדעתי הוא לא באמת חושד בך. ברור לו שאת לא בוגדת, הוא רק רוצה לראות אותך בעמדת נחיתות אז הוא נטפל לנסיעה שלך לאילת.
לדעתי לא איכפת לו באמת איזו תמונה יש בווצאפ שלך, הוא רק רוצה לראות שהוא שולט בך, שאת מצייתת לו.
אף אחת מההתנהגויות הללו אינה רומנטית! כל מה שהוא עושה הוא לא לטובתך!
ולא הבנתי כל כך את הסיפור עם הבן שלך. מה זאת אומרת לקח אותו?! יקירתי, הוא לא בוחל באמצעים להתעלל בך, הוא משתמש אפילו בילד תמים בן 8! את רואה את זה? זה ממש חולה מצידו!
בבקשה, תרחיקי ממנו את עצמך וגם את הילד, אם צריך תערבי גורם מקצועי (לא יודעת להמליץ, מקווה שיכתבו כאן)
את יכולה לנתק איתו קשר לחלוטין? כולל ווצאפ והכל? את פוחדת ממנו? הוא מאיים עליך שאם תנתקי קשר הוא יפגע בך? אם כן אז תקליטי אותו קודם ותלכי עם זה לרווחה.
היי . תודה רבה כעל תשובתך ,
אני חסומה בווצאפ ולשיחות יוצאות . מאחר והוא פגוע ממני . לצערי הוא גורם לי להרגיש שעשיתי משהו לא תקין .
8 שנים שלא יצאתי לשום מקום לבד "כי אסור לי".
הלוואי ואצליח להתנתק ממנו לגמרי , אך לצערי רק במחשבה שתהיה איתו אחרת אני נכנסת לפחד . ואינני יודעת כיצד להגדיר את זה.
הי שוב נואשת, מגיבה לך כמו שהבטחתי.
כל האיסורים והציוויים שאת מתארת כאן אין להם מקום בקשר בריא, זוגי וגם לא בקשר חברי. אין לו שום זכות לאסור עליך דבר, לכל היותר לבקש ולהשאיר לך את הזכות לסרב, שאותה עליו לכבד.
הוא פגוע ממך? זה המשחק שהוא משחק איתך, מראה לך כמה הוא פגוע ממך בעוד שמי שבאמת פגועים זו את וילדיך. מניחה שהילדים היותר בוגרים שלך רואים מה קורה וזה לא משמח אותם שאמא שלהם נמצאת תחת השפעה של איש כוחני וקר. כן, הוא קר כי אין לו אכפיות כלפיך. כמו שקרן כתבה, הוא עסוק במשחקי שליטה שאין להם קשר לאהבה.
הילד לא בטוח אצלו גם לדעתי. לא מבינה למה הוא לוקח אותו אליו, הרי הוא לא בנו עד כמה שזכור לי. וכן, הוא משתמש בו כדי לדלות מידע עליך ולשלוט עליך עוד. זה ידוע כמהלך שיוצר בעיות נפשיות אצל ילדים, השימוש בהם במאבקי כוח בזוגיות, הוא עושה מעשה פסול ואם את לא חייבת לשלוח את הילד אליו, לא כדאי לחשוף אותו לנזק הזה.
תחשבי נואשת אילו חיים את רוצה לעצמך ובדקי אם שווה להמשיך להקריב את שנותיך היפות על מערכת יחסים פוגענית כל כך. ממנו לא תבוא הישועה..
שלום אילנה
רשמתי כאן את סיפורי לפני שנה וחצי
אילנה שלום. אני מיואשת. אני ובעלי הולכים לטיפול זוגי ואני מרגישה שלמילה שלי יש פחות ערך מהמילה שלו. הוא מצליח לשכנע את המטפלת שהוא בן אדם טוב, יש לו רק כוונות טובות, הוא אף פעם לא מתכוון לפגוע, רק לעזור. ואני לדבריו מגזימה, לוקחת את הדברים רחוק מדי, ממציאה הכל ובכלל מגבילה אותו בביטויי רגשות טבעיים שלו. אנחנו ביחד כמעט עשר שנים, תמיד סבלתי מיחס רע אליי ולבן הגדול שלי מנישואים קודמים וכל הזמן הזה פקפקתי ברגשותיי והאמנתי לבעלי שאני זאת שלא בסדר. לפני שש שנים עברתי לידה שקטה בשבוע 40 ובמשך שלוש שנים לאחר מכן עברתי ניתוחים והפלות עד שילדתי שני ילדים, בן ובת, בהפרש של שנה וחצי. חשבתי שאחרי שחלומותיו של בעלי יתגשמו הוא יירגע ויתרכך כלפינו, אבל הכעס וחוסר הסבלנות שלו רק התגברו. אני רק אחרי שקיבלתי אישור של מחנכת של הבן הגדול על כך שיחס של בעלי לבן שלי לא הולם והפנתה אותנו לייועצת בית הספר קיבלתי אישור לכך שזה לא הכל רק בראש שלי והתחלתי ללכת לפגישות עם עובדת סוציאלית ולפסיכולוגית. אחרי שנתיים של פגישות בהם למדתי לסמוך על הרגשות שלי וקיבלתי אישור שבאמת יש מקום להתנהגות אלימה מצד בעלי, קיבלתי מספיק אומץ ללכת עם בעלי לטיפול זוגי ולהתאמת איתו פנים מול פנים אבל אני מרגישה שזה לא עובד. אני מתפרצת בבכי בכל פגישה מרוב תסכול ותחושת השפלה שאני עוברת כאשר בעלי בצחוק מפריח את הטענות שלי בצורה הגיונית ואמינה ואני לא מצליחה להביעה את עצמי בכלל.
האם קיימות קבוצות תמיכה לנשים שעוברות התעללות פסיכולוגית במשפחה? לא מכות, קללות ואיומים אלא דברים שהרבה יותר קשה להמחכיש ולהוכיח?
הי איילה,
מתארגנת קבוצה מקוונת בימים אלה, פרטים כאן:
https://www.macom.org.il/what_now/group/emotional-abuse-group/
אילנה אני רואה שהקבוצה מיועדת לנפגעי אלימות רגשית בילדות, האם זה יהיה רלוונטי גם בשבילי?
בהחלט
הי איילה,
למרבה הצער התופעה מוכרת. האדם המניפולטיבי מצליח לתמרן מטפלים בקלות ואפילו להביא את בן או בת הזוג לתגובות רגשיות קשות בטיפול שלכאורה עוד יותר מחזקות את הטענות שלו.
את מרגישה את מה שאת מרגישה, את חווה את המציאות בדרך שאת חווה ויש לך זכות לחוויה שלך. אין מקום לביטול חוויה של אדם אחר, כי זה הביטול שלו עצמו, של האנושיות שלו. זה לא לגיטימי. אם משהו בהתנהגות שלו מפריע לך – הוא אמור לקחת את זה לתשומת לבו ולשנות את ההתנהגות, לדבר איתך על דרך ליצור תנאים מכבדים יותר בזוגיות. אבל ביטול שלך ושל רגשותיך לא בא בחשבון. אך לא בטוח שהוא מעוניין להשתנות.
במצב כזה יש אנשי מקצוע הסבורים שטיפול זוגי הוא לא הדבר הנכון כי הפגיעה ממשיכה גם שם ואולי את גם משלמת מחיר על דברים שאמרת בגילוי לב בטיפול הזוגי, בבית, כשאין מי שרואה ושומע.
חשוב שתמשיכי להביע את עצמך אך מולו זה יכול להיות מאוד מורכב. למצוא אנשים שמאמינים לך ונותנים תוקף לחוויה שלך, לחדש חברויות במידה ונותקו, להיעזר בטיפול, קבוצה, כל מה שאת מוצאת לנכון.
חזקי ואמצי.
אילנה תודה רבה על החיזוק, היה מאוד חסר לי!
באמת הייתה לי תחושה שהטיפול הזוגי פגוע ומחליש אותי וכרגיל חשבתי שהבעיה בי, שאני לא יודעת לעשות עבודה נפשית נכונה…
תודה על כל מה שנכתב כאן, לא יכולתי להפסיק לקרא…
אני נמצאת במערכת יחסים מאוד ארוכה ומאוד מבלבלת מבחינתי. הרבה שנים חשבתי שהחיים שלי עם בעלי מצויינים אבל היום אני חושבת שלא ראיתי אותם באופן מציאותי. בעלי מאוד ביקורתי ובשנים הראשונות של הקשר חשבתי שאני משתפרת בעקבות הביקורת שלו. היום אני מרגישה מותשת וכבוייה ויש לי תחושה שלא משנה מה אעשה הוא ישאר לא מרוצה.
ילדתי את הילד הראשון שלנו בלידה שהסתבכה והיתה טראומטית מאוד פיזית ונפשית. גם הילד וגם אני נפגענו ולמעשה חזרתי הביתה עם תינוק שהיה זקוק לטיפול ושיקום ולא התפניתי לטפל בעצמי. בעלי היה חוזר מהעבודה ומעביר עלי ביקורת ביחס לאימהות אחרות. בדיעבד התברר שיש לילד שלנו קשיים התנהגותיים שקשורים לפגיעה בלידה אבל בכל פעם שהיו בעיות בעלי האשים אותי שאני אמא לא טובה ושאני לא יודעת לחנך את הילד. בדרך כלל הוא היה נותן כדוגמה בנות זוג של חברים שלו שלדבריו מתפקדות ולעומתן אני אמא לא מתפקדת (בזמן שאני עבדתי, ובנוסף טיפלתי בבן שלנו ובבית).
מבחינה כלכלית חשבונות הבנק שלנו היו נפרדים ובעלי טען שזה בגללי. לפני שילדתי הצלחתי בעבודתי כעצמאית אך בעקבות ההריון והלידה הכנסתי ירדה והגעתי למצב שלא היה לי כסף ולא הייתה לי גישה לחשבון הבנק אליו הגיעה המשכורת של בעלי. הוא היה מעביר לי כסף מדי פעם אבל היה לי קשה לבקש וגם הוא היה מעביר ביקורת על כך שאני לא מרוויחה מספיק. אנחנו במקצועות שונים ומראש הוא בתחום שהשכר בו גבוה יותר והוא היה מזלזל בהכנסה שלי ואומר לי שאני לא עושה מספיק או מתנהלת בצורה לא כלכלית וכל הזמן הרגשתי שאני במאבק מולו. הוא נסע לנסיעת עבודה ארוכה כשהתינוק היה קטן ועדיין לא חזרתי לעבוד באופן מלא ובאיזשהו שלב כרטיס האשראי שלי נחסם ולא ידעתי איך אני אקנה חיתולים ודברים הכי בסיסיים. הוא יגע שאין לי הכנסה בחשבון ושיש לו ילד אבל זה מבחינתו לא היה עניין שלו איך אני אסתדר.
אחרי הלידה הטראומטית היה לי קשה לחשוב על הריון נוסף והוא לחץ עלי מאוד בנושא. בשלב מסוים הרגשתי שאני מסוגלת להתמודד עם עוד לידה אבל בעקבות הפגיעה מהלידה הראשונה ההריון היה עם הרבה קשיים והוגדר בסיכון גבוה. הוא לא היה שותף בהריון הזה מבחינת בדיקות ובעצם הרגשתי שהוא עזב אותי מבחינה רגשית אבל שהוא לא רוצה לעזוב אישה בהריון מול המשפחה שלו והחברים אז הוא מחכה. בשביל להחזיק מעמד בהריון הדחקתי וחשבתי שאני אתמודד עם זה אחרי הלידה כי הבנתי שאני לא אחזיק מעמד בעימותים איתו במצב שהייתי. הוא גם לא הבין או לא רצה להבין שאני אמורה להיות בשמירת הריון והמשיך לעבוד כרגיל כשאני מטפלת בבן הבכור אחרי הגן. הוא היה נעלם ולא עונה לי גם כשנסעתי לבית חולים עם דימומים יותר מפעם אחת במהלך ההריון. לא ידעתי אם הוא יגיע ללידה ולא ידעתי לפעמים מי יטפל בילד שבבית אם יאשפזו אותי. הייתי מתחננת שישחררו אותי אחרי הבדיקות הביתה ומבטיחה לשמור כשאני יודעת שאני זו שאלך עם ילד קטן ואתרוצץ אחריו אחר הצהריים כי זה המצב אבל לא יכולתי להשאיר את הבן שלי ולא ידעתי מה לעשות…
הוא הגיע ללידה אבל לא הייתה לו שום שמחה ואני רוצה גם עכשיו לבכות כשאני חושבת על זה שעברתי את כל זה בלי מישהו תומך שרוצה בטובתי ובטובת התינוקת.
אחרי הלידה הוא התחיל להעביר עוד יותר ביקורת ובכל מה שהייתי אומרת או לובשת או עושה הוא היה מוצא משהו רע להעיר. הייתי במצב לא טוב והגעתי לתת משקל והיה לי מזל שמישהו שעבדתי איתו חשב שאני בדיכאון אחרי לידה ולחץ עלי לדאוג לעצמי.
באיזשהו שלב הגענו לטיפול זוגי והוא הקסים את המטפלת. בכל פעם שניסיתי לדבר היא הייתה קוטעת אותי ומבקשת ממנו להתייחס לרגשות שלו וכשהיינו יוצאים מהטיפול בכל פעם רציתי למות. הצלחתי לעצור את הטיפול הזוגי ולהגיע לטיפול בעצמי עם מטפלת אחרת למרות שזה היה במאבק והבנתי שאני צריכה לחזק את עצמי ולהחזיק מעמד.
אחרי שהתחלתי טיפול כל ההתנהגות שלו והכעסים עלי נהיו לא הגיוניים והרגשתי שהוא ממש מחפש על מה לכעוס. יום אחד אני לא יודעת מה גרם לי בדיוק לעשות את זה היתה לי תחושה חזקה שהוא מסתיר ממני משהו ובדקתי הודעות שלו מה שאף פעם לא העלתי על דעתי לעשות – גיליתי שהיה לו קשר ארוך עם מישהי ושכל ההריון השני הוא היה איתה וגם לפני כן. זאת אומרת שבזמן שהוא לחץ עלי שנרחיב את המשפחה הוא כבר היה איתה אז אני לא לא מצליחה להבין למה הוא כל כך רצה שיהיה לנו עוד ילד.
כשגיליתי את הבגידה היה לנו ריב גדול ויצאתי מהבית לכמה שעות אבל לא יכולתי לעזוב את הילדים וחזרתי. הוא טוען שהקשר שהיה לו נגמר. יש דברים שהשתפרו כי לא הסכמתי לקבל אותם יותר אבל עדיין אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להיזהר ואני שמה לב לזה שכשהוא לא נמצא אני מרגישה שאני נושמת וקל לי יותר. אני לפעמים חושבת שהוא מתעלל בי רגשית ולפעמים שהוא פשוט לא רואה וחסר אמפתיה. אני אפילו לא בטוחה אם אני שואלת או רק רוצה לפרוק וגם אני כבר לא בטוחה מה אמיתי ומה לא…
הי מיכל,
טוב שכתבת, אגיב לך בהמשך ובינתיים מקווה שאנשים אחרים יכתבו לך ויגידו איך הדברים נראים בעיניהם.
חזקי ואמצי! רק אומר שאת מתנהלת בגבורה.
מיכל יקרה. את לא לבד. הרבה נשים עוברות את מה שאת מתארת כולל אני בעבר הלא רחוק. אין דבר מחליש כמו ביקורת, בפרט כשזה בא מהבית, מבן הזוג, שאמור להיות מאלו שנותנים כוחות ולא להפך. שימי לב שככל שהוא יותר "לא בסדר" מוסרית, ככה הוא יותר מבקר אותך. זה ביטוי לרגשות אשמה שלו, ובמקום לבקר את עצמו, זה יוצא כלפייך. וזו גם תופעה ידועה אצל בוגדים. [ הבגידה עצמה גם היא סימפטום של הקטנה, כי אם הוא כ"כ רוצה לחיות עם אחרת, אז שיודיע לך – ותתגרשו באופן מכבד].
את נשמעת מבולבלת כרגע, אבל ככל שתרגישי יותר אהבה לעצמך ותעשי לעצמך טוב ככל הניתן, את תתחילי להיגעל מההתנהגות ומהיחס שלו, ולא תסכימי לקבל את זה. לוקח זמן להבין את זה, אבל ככל שעושים עבודה וטיפול בנושא – מבפנים – התחושות הופכות להיות חזקות יותר ויותר ואת לא מוכנה יותר לחיות אפילו מילימטר פחות מהטוב שמגיע לך. הנשימה שלך לא משקרת. לנשום זה דבר כל כך בסיסי שמגיע לנו בחינם… גם אני זוכרת את תחושת ההקלה בכל פעם שהייתי מתרחקת מהגורם המתעלל ומתקרבת לאנשים שהיה לי טוב איתם. תחדדי את התחושות האלה, ומשם יבואו הכוחות ללכת או להציב גבולות כל כך ברורים שהוא לא יעז יותר. ככל שדאגתי להרגיש יותר טוב, ככה ראיתי כמה היחס המקטין הוא חולני ואני לא מוכנה לקבל יחס כזה. אגב, לא רק מבן הזוג, באופן כללי. כך שיש כאן שיעור לחיים, ללמוד להילחם עבור עצמנו, למען עצמנו. כמו ניסיון לבדוק עד כמה אני מוכנה לאהוב את עצמי. מאחלת לך בהירות, אומץ והמון אהבה לעצמך.
תודה רבה על כל מה שכתבת! זה מאוד משמעותי בשבילי החיזוק הזה כרגע…
אני מתחברת לעניין שככל שהוא היה לא בסדר הביקורת שלו כלפי רק התגברה. כשאני קוראת את מה שכתבת אני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה.
הי מיכל.
בלי שום ספק מה שעברת זו התעללות.
גם בעלי לשעבר היה תמיד מחר ביקורת כלפי והאשים אותי על מה שממילא היום לי רגשי אשמה: העיכוב ההתפתחותי של הילד שלנו.
הלחץ שלו עליך להיכנס שוב להריון היה מבחן חוזר לאימהות שלך. מבחן שכמובן שלא היית יכולה לעמוד בו. הוא כל הזמן מעמיד אותך במבחנים כדי שתיכשלי והוא יוכל לשלוט בך. כך גם עם ההתנהלות הכלכלית. אדם שרוצה ילד נוסף לא טס לחו"ל בלי שהוא יודע שהוא משאיר אחריו את כל הצרכים של המשפחה שלו.
אני יכולה לומר לך שמה שתיארת מאוד מוכר לי ואפילו שעכשיו אני גרושה, הוא ממשיך לנסות לשלוט עלי, באמצעות הילדים. למשל אם אני רוצה שילד יקבל טיפול כזה, הוא דווקא יסכים רק לטיפול אחר. אבל השליטה פיצה משמעותית, וגם אני עכשיו מצליחה להתפרנס יותר טוב (אין לי מזונות) כי אני כבר לא חושבת שאני אפס ועושים לחי טובה שנותנים לי משכורת, אלא שאני ראויה למשכורת.
הרבה מזה בזכות חברים וחברות שעוזרים לי.
מציעה לך להתחיל לאגור לך מעגלי תמיכה. משפחה, חברים, קולגות. תשתפי אותם במה שעובר עליך. הם יחזקו אותך, יאמינו לך ובך.
בהצלחה
קרן תודה לך!
אף פעם לא חשבתי על עניין ההריון השני כמו עוד מבחן. כשאת כותבת את זה – לא קל לי לקרא אבל יש משהו שמאוד מסתדר לי בהסתכלות הזו.
אני ממש מעריכה את זה שהגבת ושיתפת אותי. אני מאוד לבד בעניין הזה ואין לי כל כך מעגלי תמיכה, אז זה מאוד משמעותי מבחינתי.
ורציתי לכתוב וברח לי בלהט הכתיבה: אני מצטערת שעברת את זה. את מתארת חוויות איומות. ממש…
והייתי ממליצה לך להתחיל לשתף אנשים סביבך שאת יכולה לסמוך עליהם, אולי אפילו תראי להם את מה שכתבת. אני בטוחה שאנשים יתמכו בך. את נשמעת גיבורה ורהוטה ואינטליגנטית. פשוט את צריכה שיזכירו לך את זה.
אני יצאתי ממעגל האלימות הזה רק כאשר יצאתי לעבוד ונדהמתי (ממש!) לגלות שאנשים רוצים בחברתי, דעתי מעניינת אותם, אני מצחיקה אותם וכו'.
רק תנסי לקשור חברויות מחוץ לאיש הנורא הזה
הי שוב מיכל,
שמחה שקיבלת כבר כמה תגובות ומקווה שיגיעו עוד.
כשמישהו מתנהג כלפיך באופן שגורם לך להתבייש בעצמך, לא להאמין בעצמך או לעצמך – למחשבות ולתפיסות שלך, לרגשות שלך – זה סימן למערכת יחסים חולה שבה את הולכת ונעלמת בעוד שהשני תופס את כל החלל. זו למעשה המטרה, לשלוט ולהשתלט עליך. ככל שהוא עושה את זה יותר, הוא מרגיש חזק יותר. אבל בינינו, זה לא כוח אמיתי ולכן הרצון לכוח אצלו לא נרגע ומחפש עוד ועוד אפיקים להאכיל את עצמו.
הוא בן זוג שלך, לא מנטור שלך, לא מאמן שלך. זה לא התפקיד שלו לשפר אותך. הוא יכול בקש בקשות בטון מכבד ואת רשאית לסרב לבקשות וזה הכל. התובענות האינסופית, תקיפת האופי שלך, האישיות שלך, אולי גם השפיות שלך – כל אלה אינם חלק ממה שאת רוצה מבן זוג בזוגיות בריאה. אבל זה משהו שמחפש אדם שרוצה שליטה על אדם אחר.
מאוד מסכימה עם מה שכתבו לך כאן על חשיבות של נוכחות אנשים תומכים בחייך, שיזכירו לך שאת אדם ראוי לכל הערכה, ליחס מכבד והתחשבות. לא בכדי אחד הכלים של המתעלל הוא לבודד אותך, כדי שרק את קולו תשמעי.
תסתכלי על העובדות – את מנהלת לבדך את התא המשפחתי, מגדלת לבד את הילדים וגם מפרנסת אותם. כמה כוח יש לך! המילים שלו אינן מתייחסות לעובדות או לאמת אלא רק משרתות את הרצון שלו לשלוט בך דרך החלשה שלך. ככל שיערער אותך כך יהיה לו קל לשכנע אותך בשקרים ולשבש את הראיה שלך את המציאות.
אני הגבר וחובה ר"ת זה לא יודע מה לעשות שולטים המשפחה מנצלים חולשותיו כי אני אחרי ניתוח מרגיש קורבן לגמרי חוויתי וחווה אלימות פסכילוגות כל לא למי לפנות מה החוק החוק קובע
שלום עומר, מצטערת שאתה סובל מיחס קשה מצד בני המשפחה. כדי לברר אם אלו שפוגעים בך עוברים על החוק, כדאי להתייעץ עם עו"ד או עם לשכת הרווחה שאליה אתה שייך. מקווה שבמקרה של לשכת הרווחה אולי גם יציעו לך פתרונות כדי להגן עליך מהאלימות. תרגיש טוב והחלמה מהירה מהניתוח.
שלום וברכה!
תודה רבה על הבמה המיוחדת הזו.
אני עוברת תקופה לא פשוטה שבו אני נעשית מודעת יותר ויותר להתעללות מילולית/ רגשית שאני עוברת ע"י בעלי. אנו נשואים כ10 שנים+ 4 ילדים.
עם השנים הביטחון העצמי שלי יורד עוד ועוד ומרגישה שכמעט ולא נשאר לי מקום לנשום. בעלי מבקר כמעט כל דבר שאני עושה. כמעט שאני לא יכולה לספק אותו. אינני חשה כי הוא מעריך מספיק את הטוב שבי. יתרה מזאת, הוא משתמש במוניפולציות מתוחכמות לתת לי התחושה שמעשי שבעיני טובים הם- הם בעצם אנוכיים ויהירים. אני משתוקקת לקשר עמוק יותר אבל נראה שאנו לא משדרים על אותו הגל. בד"כ ביום יום החיים זורמים, והאוירה בבית טובה אבל ההערות הבלתי פוסקות מערערות את הביטחון בעצמי. הוא שולט בכל ענייני הכסף, לקח לי זמן עד שהביא לי אשראי, ועד שפתח את ההגבלה לסכום מסוים. מסתכל על ההודעות שלי בפלאפון, מעיר לי תוך כדי שיחה בטלפון כיצד אני אמורה להגיב, מדבר בלהט ובסערה כשמשהו שאמרתי לא מסתדר לו. שיחה פשוטה וסת ית תהפוך לוויכוח סוער ואני יוצאת מבולבלת, טיפשה. הוא תמיד מצליח לבטא את עצמו ואת ההגיון בכל דבר ודורש הוכחות ותשובות לכל דבר שאעלה. הוא בד"כ לא ייקח אחריות, לעיתים רחוקות מאד מאד יתנצל- ואני זו שמו את את עצמי מתנצלת ע"מ "להציל" את הקשר. אינו מוכן לקחת מרות. תמיד צודק. אני בקושי רואה משפחה וחברות משום שתכנית זה לא מסתדר מבחינת שעות עבודה והילדים בבית אבל כשאני סוף סוף יוצאת לנשום אויר הוא ישלח הודעות מה קורה ומתי אני חוזרת אלא אם כן הוא זה לא על חשבונו (בשמירה על הילדים וכו'). הוא משדל אותי במיטה לעשות דברים שלא נוח לי איתם ואין לי הכוח להמשיך להתעקש שזה לא מתאים לי כי אני יודעת שימשיך לעשות רצונו בכל מקרה. מרגישה צורך לאהבה, קבלה ללא תנאים, עידוד, הערכה על הטוב שיש. אבל פחות מקבלת את זה. מרגיש לי שייקח אחריות כשנוח לו. חשוב לו ה'שותפות' וה'ביחד' יותר מהמקום שלי עצמי. אם לא נוח לי עם משהו הוא מצפה שאותרו על זה בשביל ה'ביחד'. אני מוצאת את עצמי זורקת קבלות, מוחקת צ'אטים, ומשקרת…
עכשיו שאני כותבת את הדברים פעם ראשונה זה ברור לי שזה לא בריא, אבל התמונה גדולה. יש לו צד מאד רגיש, ומשום מה נראה כי חושש מהרגש. איכותי, כריזמתי, מאיר פנים, אינטליגנטי, מוכשר ברמות, מגונן עלי, בעל תושיה, רך. יודעת שהפוטנציאל גדול אילו רק היה מוכן ללכת לטיפול. מבחינתו שאני אמשיך ללכת לטיפול לחזק את עצמי ואז הכל יסתדר. נכנסנו למריבה גדולה לפני כמה שנים בענין הטיפול הסוגים ואיים על גירושים אם אניס להעלות את הרעיון שוב. חייבת להגיד שאני באה מרקע מאד חמים, אוהב, עדין, נימוסי. המילים שלו לעיתים קרובות מזעזעות את ליבי. כל האמונה שעליה גדלתי, החינוך שקיבלתי מעורער בשל הליגלוג שלו וההחפצה. כאילו לקח את כל עולמי הפנימי. האישיות שלי. וכל זה בלי שהוא מודע לכך בכלל..!! אני אינני יודעת איך להעלות את הרעיון בכלל. לקח לי הרבה זמן להבין שהאוירה הביקורתית הזו משפיעה על תחושותי הקשות אבל מפחדת משום מה להאמין שאני אכן חווה אלימות רגשית. אולי אני מקצינה את הדברים? אולי הוא פשוט בנ"א שלוקח יותר שליטה? סקרן?
ואם אכן זו בעיה, מה יש לעשות? בימים האחרונים קשה לי לנשום. עד כדי כך. הלב גדוש וזה לא פשוט. מסתובבת עם חיוך, מתאמצת, רצה… נותנת לילדים, לתלמידים, מוציאה כוחות גוף ונפש שכמעט ואינם קיימים. ואני מגלה שא"א לחיות ככה. ממש נהיה לי מר מבפנים וזה כ"כ חבל כי אני רוצה להינות מהחיים ולראות את הטוב. אינני רוצה להרים ידיים… רוצה להציל את הבית… את הקשר. רוצה עתיד טוב יותר לילדינו.
תודה על ההזדמנות. לשתף. תבורכו בעלי האתר הזה. איזו הקלה זו לשתף.
רחל יקרה,
נשמע שקשה לך מאוד. לפי תיאוריך אינך מגזימה. השליטה הרבה שבן הזוג מפעיל כלפיך כואבת וחונקת. זכויותיך לפרטיות, לקבלת החלטות, לרוגע בתוך ביתך שלך – נפגעות.
הכוח לשנות נמצא אצלך, גם אם את מרגישה הפוך מזה. דברי, הביעי מחאה על התנהגויות שפוגעות בך. בקשי שישנה את דרכו. אני בכל אופן מסייגת את דבריי אם בן זוגך אלים כלפיך גם פיזית והצבת גבולות מולו עלולה להוביל לאיום על חייך. במקרה כזה, צריך לחשב צעדים בזהירות רבה ולקבל מעטפת דרך מרכזים למניעת אלימות במשפחה ודומיהם. ביטחונך לפני הכל!
אם התשובה שלו לבקשותיך לשינויים תהיה גירושין, ייתכן וזו לא האופציה הכי גרועה. זה מפחיד אבל להיות בקשר שבו את נדרשת להיות קטנה ומפוחדת רוב הזמן לא מגיע לאף אחת או אחד.
את חצי מהזוגיות הזאת ומותר לדרוש שזה יתבטא בכל תחום של חייכם המשותפים.
שלום. קראתי את המאמר ואת התגובות אחריו. אני יכולה להזדהות עם הרבה מהכתוב. עם זאת, אינני בטוחה שמה שאני עוברת זו התעללות רגשית. כיצד ניתן לדעת אם שליטתו של בעלי נובעת ממידה טבעית של סקרנות ורצון להוביל? היכן עובר הגבול? המצב שלי לא פשוט אבל מאמינה שהרבה מהקושי נובע מעצמי… ואולי זה חלק מהבעיה.
מה עושים אם בעלי לא מוכן ללכת לטיפול בשום אופן?
תודה מראש
הי אמונה,
לא ברור לי כל כך למה את מתכוונת. אם תהיי מוכנה, תביאי כמה דוגמאות.
שלום אילנה יקרה–
מתנצלת אם נשלח כמה פעמים תגובה שלי- הסתבכתי עם האתר בפלאפון…
הנה דוגמאות, וככל שאני עוברת על חיי אני מגלה עוד ועוד…
דיונים פשוטים הופכים מהר מאד לאי הבנות ומריבות
מפתיע אותי פתאום בעלבונות שלו ממני כשאני ממש תמימה ולא יודעת מה עשיתי…
מבקש שאוריד בגד מסוים שלא נראה מתאים לפני יציאה למקום עם מפגש אנשים כמו שמלה/ סוודר כשלא באמת קר/ צעיף
להוריד תמונה שלי עם אבא ששמתי על רקע הפלאפון כי זה נראה מוזר ולא בריא
דיפדוף בהודעות שלי במייל/ וואצאפ
קנאי כשזה מגיע על דיבור על גברים אחרים מהילדות או מהמציא
שליטה על פעולות חשבונות בנק (אבל יש לי כרטיס אשראי)
בקשה לרדת מהפלאפון ליד הילדים
ביקורת ליד הילדים על דרך חינוך שלי כלפם
אי יכולת קבלת שבחים או פירגונים- מבחינתו הם קלישאות מין הפה ולחוץ
מראה לי איך לעשות דברים בדרך ה נכונה
ציפייה לעמוד בזמנים/ לתכנן מראש. אי עמידה בזמן מראה על חוסר מחשבה שזה פסול
לעיתים אעשה דבר במאמץ להיטיב עימו ובסוף בטעות אנוש זה 'יזיק' לו והוא יכעס עלי.
תוך כדי שיחה התערבות בשיחה
אחרי שאני מדברת/ עושה פעולה להסביר למה זה לא היה נכון
ביקורת עצמית על עצמו. הסבר 'אמיתי' שלילי ו'אנוכי' למעשים טובים הנעשים על ידו.
פעולות פשוטות של עזרה לשני שעושות לי טוב – הפיכתם במיניפולציה שאני לא בסדר וזה מגיע ממקום רקוב
כשקורה שאני עם חברה/ משפחה הודעות מתי את חוזרת. כששומע שאני במסעדה לחוץ על הכסף ושולחת לי הודעות כעוסות מאד.
חוסר לקיחת אחריות בנטל בבית באופן שוטף
לא ממהר להתנצל. האחריות עלי.
בכל ויכוח אני טועה. חושבת בצורה טיפשית מגוחכת ותינוקית.
הסבר רציונלי לכל דבר שקשה לענות
זילזול ברגשות. החלטה על השני כיצד אני מרגיש. הסבר לעצמו מה נכון לי, טוב בשבילי, לעשות גם אם אני אומרת במפורש שלא נוח לי עם זה.
מחליט דברים לבד ואז נודע לי בהפתעה על שינוי בתוכנית.
אם ארצה משהו שלא נוח לו עם זה לעיתים יתן לי תחושה שהוא זורם עם זה (בדיבור) ואז ברגע האחרון יראה את הפרצוף האמיתי בנושא.
קמצנות בענין כספי. לא מתנדב ראשון לעזור/ לתת מתנות כמו כשאנו מתארחים/ לפרגן
לא אוהב כשאני 'מפנקת' חברות/ משפחה ונותנת להם יותר ממה שהיה 'מספק' אותם. (כסף/ אוכל)
קושי בלהתחייב לדברים
ביקורת לסובב בלי הפסקה, רכילות על אנשים
זילזול בשני בדיבור ישיר או עקיף
ויכוח, אמירת דברים פרובוקטיביים
מילים קיצונים ולא נעימים לאוזן
חוסר פירגון או הבעת הערכה באופן שוטף ומתמיד
אי קשר עין
התנגדות לקבל מרות
מבט על העצמי שאני תמיד צודק וחכם
ציניות
מבקש ממני להתקשר אליו כשאני עושה קניה רצינית של בגדים וכו' (בערך מ100 ש"ח)
פעמים בודדות שקיים יחסים בדרך שלא הסכמתי ואף בכיתי וגנחתי וביקשתי לא. לעיתים ימשיך בדרך שלא נוחה לי מתוך כוונה שבסוף אתרגל, אהנה והקשר האינטימי יהיה מגוון ונחמד יותר
יכול לקחת ממני את הפלאפון שלי מהיד ולשים בצד כשרוצה להראות לי משהו בשלו. לעיתים רחוקות מאד זריקת חפץ שאני רוצה באשפה כשהוא לא אוהב את זה (קפה נמס)
מבטיח ולא עומד בהבטחה לעיתים רחוקות. לפעמים כשיגיע הרגע שאליו חיכיתי יגיד לי שדמיינתי.
כשיושבים יחד לאכול תופס הרבה מקום עם המרפקים שלו ולי לא נשאר מקום כמעט.
רואה צורך 'לחנך' אותי מהתנהגות 'לא בריאה ולא נכונה'
משתמש מניפולציות ורגשות אשמה לגרום לי לעשות משהו שיהיה טוב עבורי. שווה לו 'לצאת הרע' בסיפור ע"מ שאעשה את מה שהוא חושב לנכון ל'טובתי האישית'.
משתגע כשאני שואלת שאלות תמימות שהוא צריך להתחיל להסביר. בד"כ אני יוצאת עם הרגשה שאני טיפשה ותינוקת.
עובד הרב שעות ובקושי איתי. אני עושה את רוב נטל הבית הוא לוקח אחריות קצת
נעלב כשאני נועלת את דלת השירותים.
מאמין בקשר אינטימי כמה שיותר, מצידו כל לילה… וזה מלחיץ אותי. לעולם לא אמרתי 'לא' חוץ מפעם אחת שממש הייתי חולה.
הרגשה שאני ה טעות כשלא שמח במה שעשיתי
שולחן שבת- אסור שאתערב בזמן שלו עם הילדים כשעובר על התיקיות שלהם.
קורה לפעמים שגיליתי שיש לו אוזניות בלוטוס ומקשיב למשהו שהיה חייב לשמוע
אחרי פגישה אצל היועצת שלי רוצה לשמוע על מה דיברנו.
לא אוהב כשאני 'סוגדת' לרבנים/ת. לא באותו ענין רוחני. מזלזל בזה…
אני מוצאת את עצמי מחביאה ממתקים, זורקת קבלות, מוחקת הודעות, ליד משפחה מרגישה פחות פתוחה לזרום, קשה לשתף רגשות- כאילו לא באמת מבין אותי. קשה לי/ אני מפחדת להגיד 'לא!' ברור. משקרת לו המון כי מפחדת מהתגובה…
לא מסתדר בעיקר עם אמא שלי ולכן בקושי רואה את המשפחה שלי.
הרבה כשאני מדברת, לא מרגישה שהוא לגמרי איתי.
תודה על כל הסבלנות. תבורכי.
אמונה
הי אמונה,
הרבה דוגמאות. אני קוראת ותוהה מה הוא בכל זאת נותן לך בנישואין האלה, מה את מקבלת במערכת הזו, מה הסיבות שאת נשארת. נשמע מאוד קשה ומעליב, מערער לחיות בצורה כזאת.
מה קורה כשאת מוחה על ההתנהגויות האלה? מה בדרך כלל הוא אומר או עושה?
האם יש או היו רגעים בעבר שבהם התנהג אליך אחרת? בצורה קשובה ואוהבת?
אל תתני לו לנתק אותך מאנשים בחייך. מאוד חשוב לקבל מהם תמיכה ואהבה. מותר שיהיו בחייך אנשים מכל הסוגים שנותנים לך חיזוק ותקווה, גם אם הוא לא מחבב אותם. אתם שני אנשים נפרדים.
כשמישהו שולט בך בצורה כל כך יסודית, אין מנוס אלא להסתיר ולשקר כדי שיהיה לך קצת אוויר לנשימה. מניחה שאת מותשת ומפוחדת מהביקורת וההתערבויות.
שלום. קראתי את המאמר ואת התגובות אחריו. אני יכולה להזדהות עם הרבה מהכתוב. עם זאת, אינני בטוחה שמה שאני עוברת זו התעללות
רגשית. כיצד ניתן לדעת אם שליטתו של בעלי נובעת ממידה טבעית של סקרנות ורצון להוביל? היכן עובר הגבול? המצב שלי לא פשוט אבל מאמינה שהרבה מהקושי נובע מעצמי… ואולי זה חלק מהבעיה.
מה עושים אם בעלי לא מוכן ללכת לטיפול בשום אופן?
תודה מראש
שלום אילנה יקרה כל כך.
מתנצלת על ריבוי ההודעות. משום מה חשבתי שכל מה שרשמתי נמחק ולא נשלח, ולכן שלחתי שוב ושוב. תודה על ההבנה.
ביקשת דוגמאות…
דיונים פשוטים הופכים מהר מאד לאי הבנות ומריבות
מפתיע אותי פתאום בעלבונות שלו ממני כשאני ממש תמימה ולא יודעת מה עשיתי…
מבקש שאוריד בגד מסוים שלא נראה מתאים לפני יציאה למקום עם מפגש אנשים כמו שמלה/ סוודר כשלא באמת קר/ צעיף
להוריד תמונה שלי עם אבא ששמתי על רקע הפלאפון כי זה נראה מוזר ולא בריא
דיפדוף בהודעות שלי במייל/ וואצאפ
קנאי כשזה מגיע על דיבור על גברים אחרים מהילדות או מהמציא
שליטה על פעולות חשבונות בנק (אבל יש לי כרטיס אשראי)
בקשה לרדת מהפלאפון ליד הילדים
ביקורת ליד הילדים על דרך חינוך שלי כלפם
אי יכולת קבלת שבחים או פירגונים- מבחינתו הם קלישאות מין הפה ולחוץ
מראה לי איך לעשות דברים בדרך ה נכונה
ציפייה לעמוד בזמנים/ לתכנן מראש. אי עמידה בזמן מראה על חוסר מחשבה שזה פסול
לעיתים אעשה דבר במאמץ להיטיב עימו ובסוף בטעות אנוש זה 'יזיק' לו והוא יכעס עלי.
תוך כדי שיחה התערבות בשיחה
אחרי שאני מדברת/ עושה פעולה להסביר למה זה לא היה נכון
ביקורת עצמית על עצמו. הסבר 'אמיתי' שלילי ו'אנוכי' למעשים טובים הנעשים על ידו.
פעולות פשוטות של עזרה לשני שעושות לי טוב – הפיכתם במיניפולציה שאני לא בסדר וזה מגיע ממקום רקוב
כשקורה שאני עם חברה/ משפחה הודעות מתי את חוזרת. כששומע שאני במסעדה לחוץ על הכסף ושולחת לי הודעות כעוסות מאד.
חוסר לקיחת אחריות בנטל בבית באופן שוטף
לא ממהר להתנצל. האחריות עלי.
בכל ויכוח אני טועה. חושבת בצורה טיפשית מגוחכת ותינוקית.
הסבר רציונלי לכל דבר שקשה לענות
זילזול ברגשות. החלטה על השני כיצד אני מרגיש. הסבר לעצמו מה נכון לי, טוב בשבילי, לעשות גם אם אני אומרת במפורש שלא נוח לי עם זה.
מחליט דברים לבד ואז נודע לי בהפתעה על שינוי בתוכנית.
אם ארצה משהו שלא נוח לו עם זה לעיתים יתן לי תחושה שהוא זורם עם זה (בדיבור) ואז ברגע האחרון יראה את הפרצוף האמיתי בנושא.
קמצנות בענין כספי. לא מתנדב ראשון לעזור/ לתת מתנות כמו כשאנו מתארחים/ לפרגן
לא אוהב כשאני 'מפנקת' חברות/ משפחה ונותנת להם יותר ממה שהיה 'מספק' אותם. (כסף/ אוכל)
קושי בלהתחייב לדברים
ביקורת לסובב בלי הפסקה, רכילות על אנשים
זילזול בשני בדיבור ישיר או עקיף
ויכוח, אמירת דברים פרובוקטיביים
מילים קיצונים ולא נעימים לאוזן
חוסר פירגון או הבעת הערכה באופן שוטף ומתמיד
אי קשר עין
התנגדות לקבל מרות
מבט על העצמי שאני תמיד צודק וחכם
ציניות
מבקש ממני להתקשר אליו כשאני עושה קניה רצינית של בגדים וכו' (בערך מ100 ש"ח)
פעמים בודדות שקיים יחסים בדרך שלא הסכמתי ואף בכיתי וגנחתי וביקשתי לא. לעיתים ימשיך בדרך שלא נוחה לי מתוך כוונה שבסוף אתרגל, אהנה והקשר האינטימי יהיה מגוון ונחמד יותר
יכול לקחת ממני את הפלאפון שלי מהיד ולשים בצד כשרוצה להראות לי משהו בשלו. לעיתים רחוקות מאד זריקת חפץ שאני רוצה באשפה כשהוא לא אוהב את זה (קפה נמס)
מבטיח ולא עומד בהבטחה לעיתים רחוקות. לפעמים כשיגיע הרגע שאליו חיכיתי יגיד לי שדמיינתי.
כשיושבים יחד לאכול תופס הרבה מקום עם המרפקים שלו ולי לא נשאר מקום כמעט.
רואה צורך 'לחנך' אותי מהתנהגות 'לא בריאה ולא נכונה'
משתמש מניפולציות ורגשות אשמה לגרום לי לעשות משהו שיהיה טוב עבורי. שווה לו 'לצאת הרע' בסיפור ע"מ שאעשה את מה שהוא חושב לנכון ל'טובתי האישית'.
משתגע כשאני שואלת שאלות תמימות שהוא צריך להתחיל להסביר. בד"כ אני יוצאת עם הרגשה שאני טיפשה ותינוקת.
עובד הרב שעות ובקושי איתי. אני עושה את רוב נטל הבית הוא לוקח אחריות קצת
נעלב כשאני נועלת את דלת השירותים.
מאמין בקשר אינטימי כמה שיותר, מצידו כל לילה… וזה מלחיץ אותי. לעולם לא אמרתי 'לא' חוץ מפעם אחת שממש הייתי חולה.
הרגשה שאני ה טעות כשלא שמח במה שעשיתי
שולחן שבת- אסור שאתערב בזמן שלו עם הילדים כשעובר על התיקיות שלהם.
קורה לפעמים שגיליתי שיש לו אוזניות בלוטוס ומקשיב למשהו שהיה חייב לשמוע
אחרי פגישה אצל היועצת שלי רוצה לשמוע על מה דיברנו.
לא אוהב כשאני 'סוגדת' לרבנים/ת. לא באותו ענין רוחני. מזלזל בזה…
פעם לא אהב שהתאפרתי. לא הסכים לי לשים אודם
פעם לא הסכים לי לשמוע רדיו/ לצאת בלי גרביים שמבחינתו לא צנוע. היום נפתח קצת. פעם לא רצה שאראה ריאלטי. היום לא רוצה שיראה את זה כשהוא בבית.
פעם היה מלחיץ אותי לסיים עבודות של התואר. אסור סתם לבזבז זמן ולהירגע כשיש משהו חשוב יותר לעשות.
לימודי נהיגה היו מלאי מתח- כל הזמן קטן על המורה ש'מרח' אותי וסחט ממני כסף. לחץ על טסט כל הזמן. תחושה שהייתי צריכה לתת לו דו"ח מה מצבי
פעם לא יצאתי כמעט בכלל בלילות.
פעם לא העזתי לקנות דברים 'מיותרים' לבית כי ידעתי שאחטוף
פעם לא העזתי להתנגד לרצונו
פעם לא הרמתי נגדו קול בביטחון ובכאב
פעם לא הייתי מדברת עם אנשים בלילה כשהוא היה בבית
לא היה לי אשראי. ואז היה מוגבל ל200 או 500 ש"ח בערך
פעם חווית קניות היתה מתישה. הייתי 'מבקשת רשות' לקנות דברים שרציתי והוא עונה לי 'לא'. למדתי לא לשאול ו"לא לרצות" לידו.
כשהתחלתי ללמוד לתואר לפני 8 שנים, הרגשתי שהוא מתחיל לקלוט שיש לי חוכמה ואני מבינה ענין. עד מרגישה שהוא מופתע שאני לא כה טיפשה, והוא אומר לי את זה מדי פעם.
מחביאה ממתקים, קבלות, מוחקת הודעות, ליד משפחה מרגישה פחות פתוחה לזרום, קשה לשתף רגשות- כאילו לא באמת מבין אותי. קשה לי/ אני מפחדת להגיד 'לא!' ברור. משקרת לו המון כי מפחדת מהתגובה…
הרבה כשאני מדברת, לא מרגישה שהוא לגמרי איתי.
ויש עוד ..
תודה על האוזן קשבת.
אמונה
היי יקרה
נשים שעוברות התעללות נפשית וכלכלית לוקח להן זמן להבין שהן במערכת מתעללת…
הן מאמינות שהן "מגזימות" ואולי אף " מדומיינות"
שזה כך אצל כולם שזה תקין… שגברים לא מושלמים וכו
אבל עצם זה שאת כאן את בתהליך של הבנה
שיש משהו לא בסדר שכך מערכת יחסים לא באמת צריכה להיות
את סובלת ולא טוב לך
אני ממליצה לך באהבה לפנות למרכז לאלימות במשפחה לשוחח להציף ולקבל תשובות
ולהבין בדיוק איפה את חייה
נשמע לי בתור אישה שעברה התעללות של 10 שנים, שאת בתחילת הדרך שאת מתחילה להבין
ומציעה לך לגשת לשם הם פשוט הצילו אותי
דרכם הבנתי והתחזקתי
מבטיחה לך שכל כך טוב להיות במקום אחר
בלי אדם שמשפיל מעליב מוריד מקטין ומתעלל כלכלית
יהיה חזקה!! את לא לבד
שולחת לך חיבוק חם ואוהב
אנשים, אני כותב את זה עם יד על הלב. אני מקווה שמישהו יענה על השאלה שלי. אני ילדה ואני רוצה לחיות על החופש שלי כמו בנות אחרות, אבל אם אני יוצאת מהבית לעשות קניות או ללכת לרופא, גבר מהמשפחה שלי חייב להתלוות אליי, אבל אני כלוא. אני מאוד עייף, אני מרגיש חסר תקווה בחיים, אני מפחד שאצא, שבעצם יהרגו אותי, אבל אני רוצה לטייל, אני רוצה ללכת ולעשות מה שאני אוהב ומתי שאני רוצה בלי אלימות, בלי הגבלות, מבלי להרגיש שצופים בי.
אני קוראת בשקיקה את מה שהעלת וכל כך נכון ואמיתי כל כך משקף את התמונה ולפעמים אפילו חמור יותר אבל ממש ממש משקף את המצב.
נישאתי בשנית אך גם כאן אני חווה את האלימות, אז אולי בי הבעיה והם צודקים? למרות שאני רוצה שכולם יהיו שמחים ומאושרים אני גורמת להרגשת רע לסובבי וזה חוזר אליי כי לדבריהם אני זו שגורמת למצב להעכיר, וכל פעם באימים יותר גרועים שאם זה יהיה עוד פעם אז הוא מאיים עליי בכל מיני איומים, אני נשארת איתו בגלל שאין לי לאן ללכת, אין לי חברים ואין לי משפחה תומכת ואני אפילו לא מספרת כי אני מתביישת. כולם חושבים שאני חיה באושר אך בתוך תוכי תמיד בוכה ותמיד חיה בחרדות ותמיד מבליגה ולא יכולה לענות לו כי זה מחמיר הרבה יותר את המצב, וכי מטבעי לא יכולה להתווכח או לריב או לצעוק. בכל צרחה שלו אני משתתקת, אני פגועה עד עמקי נשמתי אך אין לי לאן ללכת ובטח לא להגיד שהוא צריך טיפול. מבחינתו שאעזוב עכשיו, לא מזיז לו …פשוט אין לי לאן ואין לי למי..אני גופה מהלכת ולא יותר מזה
שלום לך,
כואב לקרוא את דבריך. אל תאמיני לו. הוא מנסה לשלוט בך דרך האלימות הנפשית והמילולית ולא, הוא לא רוצה שתעזבי אלא שתשארי בדיוק ככה, חסר אונים ונתונה לאלימות שלו.
המסר על אשמה שלך באלימות שלו הוא שקר שהוא מנסה לשכנע אותך בו. את יודעת בלבך מה את רוצה ומה כוונותיך כשאת עם אנשים. הוא לעומת זאת לא יודע גם אם הוא טוען שכן. את סובלת מהאלימות, לא מזמינה אותה.
צרי לך לאט לאט מעגלי תמיכה ואנשים שיכולים לעזור לך להרגיש פחות לבד כדי לפלס את הדרך לחיים טובים יותר. תקראי כל מה שאת יכולה בנושאים של אלימות נפשית ומילולית כדי להבין מה הוא עושה לך. הציבי גבולות, לא את ולא אף אחד לא חייב לספוג יחס כזה. אין שום הצדקה לזה. אם משהו מפריע יש דרך להגיד ולבקש ללא אלימות. הוא מרשה לעצמו להיות אלים כלפיך ואני בטוחה שהוא יודע להיות נחמד ומנומס עם אנשים אחרים, שלא כדאי לו להרוס איתם את היחסים.
שמרי על עצמך, שמרי על נפשך.
שלום
אני בזוגיות של 8 שנים+2 ילדות מקסימות. לאחרונה מחלחלת בי ההבנה שאני בקשר אלים רגשית. וזאת תובנה מפחידה. מרגיש שהייתי עיוורת לחלוטין לכל סימני המחנק וחוסר יכולת לנשום בקרבתו כבר שנים. מהרגע שהילדה הגדולה נולדה לפני 6 שנים הוא התהפך. בודד אותי מהמשפחה שלי דרך כעס עליהם (במיוחד על אמא שלי) וגם היו מספר התפוצצויות שלו עליהם באופן ישיר, ריבים אינסופיים על אותם נושאים של רצון שלו לשליטה על זמני השינה והאוכל של הילדות, האשמה היא שלי אם הוא לא מתפרנס, אם הוא חולה, אם הילדות בוכות, אם הוא לא ישן מספיק אז הוא קם עצבני והכל באשמתי והרבה מן הסימנים למעשה רלוונטיים בשבילי. שבוע שעבר החל ללכת לטיפול אבל לא טיפול של אלימות במשפחה אלא אצל פסיכותרפיסט. התקשרתי לאותו מטפל על מנת ליידע אותו שבעלי הוא תוקפני ואלים רגשית כי הוא מסוגל לשכנע שזה הכל אני ואני המשוגעת ולהסיר מעצמו אחראיות.
השאלה שלי, עד כמה טיפול שאינו טיפול באלימות עצמה הוא אפקטיבי? בנוסף החלטתי להתגרש כי אני כבר לא יכולה להמשיך ולחיות תחת העין הביקורתית שלו והכעסים שלו. אני מפחדת אפילו להעלות שיחה על כך כי מפחדת מתגובה חריפה. בעבר העליתי מולו מספר פעמים את האפשרות שנתגרש והוא הסכים אבל אני בדרך כלל התקפלתי. עד כמה מסוכן להתגרש במצב יחסים של אלימות רגשית, איפה ניתן להתייעת כדי להבין מהי הדרך הנכונה לעשות זאת, ואילו תופעות עלולות להיות אחרי הגרושים?
תודה
שלום דורה,
מצטערת לשמוע שאת סובלת מיחס כזה, כל כך הרבה זמן. הדברים שכתבת טיפוסיים להתנהגות שמטרתה שליטה באחר באמצעים שונים.
טיפול כלשהו לא בהכרח יביא לפתרון כי בעלך יכול להעלות כל דבר שירצה בפגישות ולא לתאר את מעשיו כלפיך כלל ואכן יכול להציג אותך כבעיה.
הזמן שבו אישה מודיעה שהיא רוצה להיפרד הוא הזמן המסוכן ביותר עבורה ועבור הילדים. לכן חשוב להיעזר בארגונים שונים שעוסקים באלימות במשפחה כדי שלפני שאת אומרת לו מילה בנושא, תהיי כבר ערוכה והמוכנה. בדף הזה יש פירוט של גופים שונים שיכולים לעזור:
https://macom.org.il/topic/violence/
תסמכי על חכמתך והבנתך את המצב, הוא אכן לא תקין ופגע בך ובילדות. פעלי בחכמה ובשיקול דעת כדי לשמור עליכן ולהיחלץ מהמצב הזה בכמה שפחות נזקים.
בהצלחה, מקווה שבמהרה תגיעי לחיים שלווים ובטוחים, שבהם תהיי מוערכת ואהובה כמו שאת.
אני סבלתי מעל 3 שנים מהיחס הולך ומדרדר מצד אישתי. אחרי 15 שנים ביחד ושלושה ילדים – זה לא מה שאתה מצפה שיקרה בגיל 42. נאלצתי להגיע לבד להבנה שמדובר באלימות רגשית. שרק הולכת וגוברת. ושום דבר לא יעצור את המתעללת שלי. שום דבר! יש לה כבר חיים מקביליים יפים וקסומים (בעינייה). ועל הזין שלה אני. ועל הזין שלה הילדים.
אבל! למה בעצם, בחרתי להגיב לך?!
כי כל הקטע של ההעלימות הרגשית – זה רק קצה הרקחון!
תסתכלי שנייה על האמת בעיניים: למה הוא בחר דווקא בדרך של ההעלימות? אני בטוח שאם תצליחי להתגבר על הנאיביות וטוב לב וההכחשה ופחדים הרבים – תראי את התשובה הפשוטה מול העיניים!
במקרה שלי זאת הייתה בגידה. הכשחתי את זה שנים. גם כשבתוך השקרים שלה זה הפך לשיטתי. גם כשבסוף העובדות היו לי מול העיניים – הכחשתי. עד כדי כך קשה לקבל את האמת הקורעת את הלב: בן זוג עלים כי אין לו שום ערך בך!
וגם לא בילדים. במקרה שלי – זאת אמה שלהם. וזא בכלל לא משנה. על הזין שלה…
להפך!!! היא רואה את עצמה גיבורה: מתעצמת ליד חלשלש כמוני. חיה חיים מלאים. לא דופקת חשבון. ואפילו מקבלת רוח גבית מפסיכולוגים ומטפלים זוגיים: מה פתאום עלימות רגשית, אתה תמיד יכול להתנגד. ביטלו אותי. חזקו אותה.
אז תחשבי טוב טוב על מה שאמרתי:
אין לו שום ערך בך! וגם לא בילדים שלך!
תחשבי על הגרוע ביותר: בגידה. זה, כנראה, גם המציאות שלך.
…לכי תעשי את הדבר היחיד הנכון לעצמך – צאי לחופשי. הילדים יבואו אחריך – כי, אחרי הכל, את לא בגדדת בהם מעולם.
הרבה כוח!