גישות פמיניסטיות לפורנוגרפיה – 22.3.2002
מכון תודעה – כל הזכויות שמורות ©

הרצאה של מכון תודעה בכנס פורנוגרפיה – יחסי הציבור של הזנות

 

נפתח בציטוט מתוך ספרה של אנדראה דבורקין Take Back the Night:

"There is not a feminist alive who could possibly look to the male legal system for real protection from the systematized sadism of men". (p.257).

אנחנו נדבר על הפורנוגרפיה כיחסי הציבור של הזנות. כדי לעביר נושא גדול זה ב-10 דקות ניתן לכם הצצה היסטורית ועכשווית לשתי מדינות שנחשבות בעולם במשך 30 השנים האחרונות כמרכזי פורנו עולמי – שוודיה ודנמרק ונתבונן בהבדל שבין שוודיה ודנמרק בתחום הפורנו.

בשנות ה-60 הוצפו שוודיה ודנמרק במגזינים של פורנו ותעשיה זו התפתחה בעקבות החופש המיני באותה תקופה. צלמים היו יכולים להסתובב ברחוב, במסעדות ודיסקוטקים ולבקש מנערות להצטלם עבורם – לרוב לא היתה שום בעיה. אפילו אמהות שלחו תמונות של הבנות שלהן. מדי פעם היה דיון בפרלמנט השוודי האם לצנזר ספרים ומגזינים אך בדרך כלל דיברו בפרלמנט השוודי על הפיכת תעשיית הפורנו לחוקית. בשנת 1965 הוציא לאור בשוודיה ברט נילסון (פורנוגרף ידוע) מגזין שנקרא "פרייבט" – בגליון הראשון והשני התפרסמו רק צילומי עירום של בחורות. בגליון השלישי כבר צולם גבר עם זקפה ליד אישה. ובגליון החמישי כבר נראתה חדירה. המגזין הוחרם שוב ושוב בשוודיה אך תמיד הצליח לחזור כיוון שבבית המשפט שכנע נילסון שאינו פוגע במוסר הציבורי כי הינו מכוון לפרטי – גם השם "פרייבט" עזר לו לשכנע.

גם בקופנהגן היו קיימים באותה תקופה כ6- מוציאים לאור של חומר פורנוגרפי (בעיקר צילומי עירום). בדנמרק שהינה הארץ הראשונה בעולם שהעבירה חוק שמאפשר פורנו חופשי היתה באותה תקופה התפתחות שהאיצה את השחרור. המפלגות הפוליטיות השמרניות החליטו לצאת נגד הפורנו ב1967- וביום אחד אסרה המשטרה את כל החומר הפורנוגרפי שמצאה בקיוסקים, בחנויות הספרים הקטנות וגם אצל המוציאים לאור. הכל – כל הסטוק נעלם. אך הפשיטה לא היתה פופולרית. אפילו פמיניסטיות שהתחילו להבין מה הפורנו עושה ואיך הוא מחפיץ את הנשים לא הסכימו שקבוצה קטנה של גברים ונשים יחליטו מה הן יכולות לראות או לא. פעילות זו של המשטרה יצרה התקפת נגד מצד בעלי חנויות ואנשי עסקים. נוצר חלל שלתוכו החלו ליבא פורנו קשה. כמו כן הפרלמנט העביר חוק שהפך פורנו, כל סוגי הפורנו, לחוקי והמשטרה הפסיקה להתערב. החוק בעד פורנו עבר ב4/6/69- . לאחר שהחוק עבר דנמרק איפשרה לכל סוגי הפורנוגרפיה לחדור. הציבור התעלם וזה איפשר גם יבוא של פורנו ילדים – שהיה מותר עד סוף שנות השבעים. מהרגע שהפורנו הפך ליותר ויותר קשה הצלמים לא יכלו להשתמש יותר בנשים רגילות ואז זונות שימשו כשחקניות פורנו. לאחרונה תעשיית הפורנו הקצינה עד כדי כך שגם זונות אינן מוכנות לשחק ואז משתמשים בנשים נסחרות שאין להן ברירה. גם הלקוחות התחילו לדרוש יותר ויותר דרישות המבוססות על אקטים שנראים בחומר הפורנוגרפי אליו הם נחשפים. למשל: דרישה להצלפות, קשירות, מין בצוותא, פירסינג בעורלה. בכל בית זנות בדנמרק בה הזנות חוקית יש חדר סדו-מזו. יש מועדוני החלפת זוגות רבים בדנמרק. בהתחלה היו אלו באמת מועדונים לחילופי זוגות אך עכשיו ברוב המועדונים במקום הנשים של הזוגות מובאות זונות בעיקר נשים נסחרות. במועדונים אלו מקרינים נון סטופ סרטי פורנו על הקירות כך שאי אפשר להימלט משטיפת מוח זו.

דווקא בשוודיה הפיכת הפורנו לחוקי לא היתה קשורה לדת ולמוסר ועל כן יוצאים נגדה כעת הצעירים – בעיקר משום שהם עוברים חינוך מיני שיוויוני על פיו הזנות נחשבת לאלימות נגד נשים. דרך החינוך המיני בשוודיה מבחינים בין פורנוגרפיה ומין שכולל אירוטיקה וסוגי אומנות. החינוך הזה מאפשר לצעירים לא לקבל פורנו ולא לרצות להיחשף לפורנו קשה שאינו מתאים להם. כך המחאה יוצאת מהציבור ויש יותר סיכוי שהיא תתקבל לאורך זמן.

גם בדנמרק יש כעת התנגדות לפורנו אך כיוון שהמפלגות השמרניות מקשרות את ההתנגדות לפורנו קשה עם ההתנגדות להפלות, קשה לאוכלוסיה בדנמרק לקבל סוג כזה של התנגדות. למרות ש83%- מהציבור מתנגד לגישה חופשית לפורנוגרפיה על פי סקר שנערך בשנת 2001.

הפורנוגרפיה הינה למעשה המשווק הטוב ביותר של תעשיית המין כי ככל שהינה קשה יותר (על פי דרישת הקהל) נשים רגילות לא מסכימות לבצע את התרגילים שנראים שם ולכן מתחילים להגיע לבתי הזנות לקוחות שדורשים לקיים את האקטים המופיעים בפורנו שאליו הם חשופים.

מכיוון שאין חינוך מיני שיוויוני בישראל מתבגרים בגיל 13-14 נכנסים לאינטרנט – שם הם נחשפים לאתרי פורנו קשים וכדי לנסות את מה שראו הם יוצאים למועדוני חשפנות ובתי זנות. בהרצאה שהעברנו במשרד החינוך למדריכות ויועצות בבתי הספר סיפרו לנו על מיקרים של נוער שנחשף לפורנו קשה במיוחד דרך האינטרנט ואין ליועצות החינוכיות בבתי הספר מושג כיצד להתמודד עם הבעיה. אין שום סיכוי כרגע בעולם ובארץ להתמודד עם הפורנו של האינטרנט והכבלים ולכן הדרך היחידה לטפל בנושא זה היא דרך חינוך.

אנחנו בעד צנזורה היכן שאפשר של פורנוגרפיה קשה: פדופיליה, זואופיליה, נקרופיליה, סנאף ומין אלים שבו הקורבן נראה נהנה. כמו כן יש צורך בחינוך מיני שיטמיע הבנה של הנוער מה זו מיניות שיוויונית. חינוך מיני כזה אי אפשר להעביר כאשר הצנזורה גורפת ואוסרת כל סוג של יחסי מין  בסרטים כמו שמנסים להעביר בהצעת החוק העכשווית. שלא לדבר על כך שהצעת חוק זו עלולה להביא לתגובת נגד חריפה כמו בדנמרק בשנת 69. כמו כן הצנזורה הזו רק תעלים את הסימפטום מבלי להעלים את התופעה שהיא אי-שיוויון בין המינים ואלימות נגד נשים.

ככל שהמסחר במין מתרחב מתחזקת התפישה המוגבלת של היחסים בין המינים ושל המיניות הגברית. כלומר: ככל שיש יותר פורנוגרפיה וזנות כך נתפשים הגברים כיצורים הדורשים להתרוקן. גם אם אי אפשר לבטל לגמרי את המסחר במין בשלב הראשון, יש לשנות את היחס אליו. הטיעון שזנות תמיד הייתה קיימת ותמיד תישאר אינו נכון – לדוגמא – שוודיה.

המסחר במין ותעשיית המין בכל צורותיה יכולים להיחשב כמבוי סתום של המערכת המינית הפטריאכלית האי-שוויונית. מדרך ללא מוצא זו האבולוציה לקראת מיניות שוויונית ואינטראקטיבית אינה ברת ביצוע. יחסים במסחר במין ובתעשיית המין הם ההיפך מיחסים רגשיים אינטראקטיביים. הם מבטאים בקיצוניות את מבנה התפקידים המיניים המסורתיים הקיים בחברה. במבנה זה החלק של חוסר שוויון, מוסר כפול, אנטגוניזם מיני ומיניות הנדחקת ע"י חרדה, ברור.

יש צורך בהחלטה פוליטית כדי להלחם במסחר במין. תוכנית הפעולה לשינוי היחס צריכה להתמקד בתנאים הבסיסיים שמאפשרים את המסחר במין. יש לחזק ולהעמיק את העבודה על תהליך ההתבגרות וכך להשפיע ולשנות את המבנה הסוציו-תרבותי שיוצר יחסים מיניים של עליונות ונחיתות אשר מהווה את התנאי ההכרחי לקיום מסחר במין.

מול הסיבות לאיסור פורנוגרפיה מאד קשה להביע דעה פחות חד-משמעית ומאד לא נוח להגן על פורנוגרפיה בשם חופש הביטוי. מה שיש להגיד זה שתעשיית הפורנו עשירה ובעלת אמצעי לחץ ולובי גדולים יותר מכל מה שאי פעם יהיה לתנועות הפמיניסטיות. שאיסור גורף של פורנוגרפיה מושך ומסקרן ושאין לנו עניין שעשיה זו תהפוך למחתרתית.

לעומת זאת אנו יכולים לפתח תרבות אחרת של מיניות ויחסים בין אישיים. זאת אומרת; לחבל בתשתית של השוק הזה שמוצא את מקורותיו בחוסר שוויון, בזלזול ויחסי כוח. המצב האידאלי יהיה שלאף אחד לא יתחשק לקנות או לראות סוג כזה של תוצר. חופש הביטוי אינו החופש לקנות פורנו. זה להיות מסוגל לנתח את התוכן של הצגת הפורנו, להכיר את הגוף והרגשות של עצמו והיכולת לבחור להישאר תחת השפעתו של הפורנו או לא. החופש זה היכולת לגדול ולהרחיב אופקים גם בשבילו וגם ביחס לאחר כל יום ולא לצרוך תמיד עוד.