כל הזכויות שמורות, מכון תודעה ©
פורנוגרפיה היא יחסי הציבור של אלימות נגד נשים
בדו"ח הרשמי של הרפורטר המיוחד Special Rapporteur – לאו"ם בשנת 1994 צוין כי פורנוגרפיה מהווה אלימות נגד נשים, מאשרת את קיום הכוח הגברי והכניעה הנשית, והנה סוג של אפליה מינית. היא מלבישה בארוטיות את השליטה של הגברים והכניעה של הנשים. הכרה בפורנוגרפיה כאלימות נגד נשים הנה צעד חשוב במאבק לשוויון נשים ולחיסול כל צורות האלימות נגד נשים. חשוב להדגיש את הקשר בין פורנוגרפיה לזנות: אפשר לייצר פורנוגרפיה רק על ידי הזנית נשים וילדים, כלומר רק קניית ומכירת נשים וילדים שמבצעים מין של זנות בפני המצלמה. פורנוגרפיה הנה זרוע יחסי הציבור של תעשיית המין. היא מלמדת גברים ונערים לראות ולהתייחס לנשים ולילדים כאל זונות, כאל סחורה מינית עם תו מחיר. היא מלמדת שמין של זנות הוא סקסי ושזנות היא מין.
"הודות" למהפכה הטכנולוגית קל יותר להזמין הביתה סרט פורנו מאשר פיצה. הרווחים כה מפתים שכמה מהחברות הידועות ביותר בארה"ב נכנסו לעסקי הפצת סרטי פורנו ופורנו מקוון. כיום מוכרת ג'נרל מוטורס, החברה הגדולה ביותר בעולם, מספר גדול יותר של סרטי פורנו קשים בשנה מאשר בעליה של אימפריית 8.7 ,Hustler מיליון אמריקאיים המנויים על DirectTV, חברת הבת של ג'נרל מוטורס, משלמים סך של 200 מיליון דולרים בשנה כדי לצפות בסרטי פורנו ברשת הלווין.AT& T, חברת התקשורת הגדולה ביותר בארה"ב, מפעילה ערוץ סקס בשם Hot Network, ובבעלותה גם חברה המוכרת קלטות וידאו בכמיליון חדרים בבתי מלון שונים.Echostar Communications , ספקית שידורי הלווין השניה בגודלה בארה"ב שאחד מבעלי המניות שלה אינו אלא רופרט מרדוק, מרוויחה ממכירת סרטי פורנו קשים יותר ממה שמרוויחה חברת פלייבוי. הנתונים שאובים מדו"חות הכנסה ציבוריים ופרטיים של החברות. למרות שחברות מכובדות עושות רווחים נאים – וחוקיים – מעסקי המין שלהן, נחשב הנושא לטאבו מחוץ לחדר הישיבות של מועצת המנהלים. איש ממנהלי AT& T, טיים וורנר, ג'נרל מוטורס, ליברטי מדיה, אקוסטאר, מאריוט, מלונות הילטון, ניוז קורפ – חברות ציבוריות שלכולן השקעות כבדות בסרטי פורנו – לא הסכים לדבר בפרהסיה על עסקי המין של חברתו. מאמר שהופיע בגלובס 27.10.2000 – 26. תרגום מאמר מהפייננשיאל טיימס).
אקטיס – חברה סקוטית הצליחה למפות את האינטרנט וגם לחשוף את הצד האפל שלה. את שירותיה מבקשים רשויות אכיפת החוק שמעונינים לגלות את מקורם של קבצים מפוקפקים. כ40 – קטגוריות של פעילויות בלתי-רצויות, כולל פורנוגרפיה, הונאה, אנרכיזם, יצירת וירוסים, עידוד לאלימות, טרוריזם אלקטרוני ופעילות האקרים מתועדים בפירוט. המתכנתים גילו כי למעלה מ20 – אלף כתובות לאתרי פורנוגרפיה נוצרות מדי יום. האתר הממוצע מכיל 43 תמונות ו98% – מהאתרים ריקים כמעט לחלוטין מתוכן מקורי. אולם, אתרים מסוימים מכילים 100,000 תמונות. עוד למדה החברה, שציבור צורכי הפורנוגרפיה לא יכול לעמוד בקצב. פורנוגרפיה פדופילית, שמקור חלק ניכר ממנה במזרח אירופה, היא תעשיה צומחת.
בספטמבר 2000 , אורנז' פיטרה בתום חקירה ארוכה כמה עשרות עובדי חברה אחרי שאלה שמרו והחליפו קבצים פורנוגרפיים. במקרים בהם מתעורר חשש לפשעים חמורים – למשל, במקרים של החלפת צילומי פדופיליה או סרטי סנאף – ניתן לתכנת את השרת לשמור עותק מהקובץ כדי שזה ישמש כעדות בתביעות עתידיות. תוך שעות ניתן לאתר את מקור הקובץ. אחד המנהלים בחברה ציין "חלק מהחומר שאנחנו רואים נורא. אתה צריך ייעוץ פסיכולוגי אחרי שנחשפת איליו".
זו לא רק אלימות נגד נשים אלא נגד כולם כיוון שזה הורס את ההתפתחות המינית הבריאה של הצעירים.
ב1974 – כתבה אנדרה דבורקין את ספרה "שנאת נשים"WOMEN HATE , שם היא מתארת את הפורנוגרפיה כאכזרית, אלימה, בסיס לדרך שבה התרבות שלנו רואה נשים ומטפלת בהן. מאז במשך שנים היא ראיינה אלפי נשים, שחלקן פנו אליה ביוזמתן. אלה הגיעו מכל מדינות ארה"ב, מכל שכבות האוכלוסייה, ומכל קבוצות הגיל. העדויות הן מה שקורה לנשים כאשר משתמשים בפורנוגרפיה עליהן. רוב מה שאנו יודעים על חווית הענישה, העינויים והסדיזם מגיע מעדויות של אנשים שעוברים חוויה זו. מוכרים הסיפורים שסיפרו פרדריק דוגלאס (עבד שברח), פרימו לוי, אלי וויזל, אלכסנדר סולזניצין. סיפורי הזוועה שסיפרו היפנו אצבע מאשימה אל אלה שעמדו מנגד ולא עשו דבר – רבים מאתנו, רוב הזמן.
דבורקין הציעה שבעקבות העדויות אותן נשים, שחוו סדיזם של פורנוגרפיה ונשים שמאלצים אותן לעשות את מה שקורה בסרטי פורנוגרפיה – יכונו שורדות "SURVIVOR". כל שורדת יודעת מנסיונה שפורנוגרפיה היא שיעבוד – האישה לכודה בתמונה שמציגה אותה. העדויות הרבות הנן דטהבייס שמאפשר ניתוח ויצירת ידע קונקרטי באילו דרכים משמשת הפורנוגרפיה: איך היא נעשית, איך היא גורמת לניצול ושיעבוד בחיים האמיתיים של נשים – נשים המועסקות בזנות, נשים נשואות, בנות של, חברות של – סיפורי אונס, גילוי עריות, זנות, הכאה ועינויים. כל אחד מסיפורים האלה בשירות הפורנוגרפיה.
חלק מהעדויות יצאו לאור על דוכן עדים במשפט במינאפוליס בדצמבר 1983, הן תארו בפרוטרוט איך עברו ניצול מיני דרך פורנוגרפיה. המאבק נגד פורנוגרפיה על פי התפיסה של אנדריאה דבורקין וקתרין מקינון מתבסס על כך שהפורנוגרפיה אסורה לא מפני שאיננה מוסרית אלא מפני שהיא בלתי-שוויונית בהציגה נשים הנחותות מגברים ונותנת לגיטימציה ליחס בלתי-שוויוני כלפי נשים ולאלימות נגדן. מדובר בתפיסה של כוחניות ודומיננטיות גברית כלפי נשים, כשנקודת המוצא היא ראיית העולם כ- "עולם של גברים" (בעולם של אי-שוויון). הפורנוגרפיה הופכת את עליונות הגבר – לארוטית ואת חוסר השוויון למיני – סקסי (נטע זיו גולדמן – מעמד האישה בחברה). במקום להוקיע את התוקף ולהזדהות עם הקורבן נותנת הפורנוגרפיה לגיטימציה ועדות למה שמוצג בה. תקיפת נשים ועינויין הם "בסדר", שכן הנשים ראויות לאלימות נגדן, ובעצם נהנות ממנה. לכך מצטרפת הטענה כי הנטיות, הערכים והמסרים שמעבירה הפורנוגרפיה מובילים למעשי אלימות נגד נשים ומכאן נובעת הצדקה נוספת להגבילה.
החוק שלפיו פורנוגרפיה היא מעשה המפלה נשים ועל-כן היא בת תביעה עבר פעמיים במיניאפוליס ב1983 – וב1984 – ע"י שתי מועצות עיר שונות. בשני המקרים הוטל עליו וטו ע"י אותו ראש עיר, גבר אקטיביסט בAmnesty International- שמתנגדת לעינויים. השלטונות משתמשים בחוק לחופש הביטוי כדי להשתיק את הקורבן.
התומכים בתיאוריה שצריך להתחשב בחופש המיני ובחופש הביטוי למעשה מייצגים את העמדה ה- "ליברלית" שמשלבת הדגשת הזכריות, ליברטיניזם מוצהר וניאו-ליברליזם כלכלי. אם תתקבל ההחלטה שגוף האדם הינו מוצר צריכה, שניתן למכור אותו, ושהאדם עצמו יכול למכור את עצמו ולתת מרצונו אישור לאדם אחר למכור אותו זה פותח פתח לסכנה לזכויות האדם של כולנו.
התפקיד של אנשים הנאלצים להשתתף בסרטי פורנו הוא להיות נשלטים ועצם קיומם כבני אדם נשלל מהם. אנו במכון תודעה טוענים שפורנוגרפיה היא יחסי הציבור (P.R.) לתרבות השולט נשלט. אם מסכימים שהזכות לשלמות הגוף ושלמות האדם היא זכות יסוד של האדם הפורנוגרפיה חייבת להיעלם.