מיתוס:

"היא התחילה איתי, וממש רצתה שנעשה את זה".

מציאות:

הילד לומד, מהתנסויות קודמות, שהתנהגות שכזו היא הדרך היחידה עבורו להרוויח את מה שהוא לומד להבין כתשומת לב וחיבה. מכיוון שכך, הוא חוזר על ההתנהגות, מבלי לדעת או להבין את המשמעויות הנלוות, מכיוון שזוהי דרכו להשיג את האישור והאהבה שהוא זקוק להם.

מיתוס:

"לא יכול להיות שהוא הטריד אותה מינית, היא רק ילדה והוא לא רוצה לעשות סקס אפילו איתי".

מציאות:

מטרידים רבים לא מעונינים לעסוק בפעילות מינית עם אנשים בגילם, אבל יתעניינו מאוד בפעילות מינית עם כאלו בעלי התפתחות רגשית דומה להם. מטרידים רבים לא מסוגלים לפתח ולשמור על מערכת יחסים עם גבולות בוגרים.

מיתוס:

"זו לא היתה באמת התעללות, כי גם היא נהנתה מזה".

מציאות:

המעשה עצמו הוא התעללות. יכול להיות שהגוף יגיב לגירויים פיזיים, מבלי לדעת ולהבין את המעשה או מטרתו. העובדה שהגוף הגיב בצורה חיובית לגירוי עדיין לא משנה את העובדה שהמעשה עצמו הוא ניצול והתעללות וגורם לילד בלבול. הנתון הקובע הוא: צרכים של מי מקבלים ביטוי בפעולה?

מיתוס:

"כאשר נערה מקיימת יחסים עם ילד צעיר ממנה, אין כאן ניצול מיני ומשהו לא בסדר עם הילד, אם הוא לא נהנה מכך".

מציאות:

בכל פעם שפעולה מינית מתרחשת נגד רצונו של מישהו, יש כאן עניין של שליטה, ולא מין. אונס הוא אונס, ללא קשר למינו של התוקף, וזהו איננו אקט מיני. זהו מעשה של כוח ושליטה על אדם אחר, שכוחותיו פחותים והוא נשלט על ידי התוקף. כאשר אישה היא התוקפת, הילד ירגיש מחויב להרגיש את התחושות שמצפים ממנו להרגיש, ולאו דווקא את מה שהוא באמת מרגיש באותו רגע.

מיתוס:

"הילד המציא את כל הסיפור, בכדי למנוע ממני להגיד לו מה לעשות. הוא שינה את הגרסא שלו כי הוא יודע שזה שקר, ושאף אחד לא יאמין לו".

מציאות:

הילד סיפר על מה שקורה כי הוא במצוקה. הוא משנה את הגרסא מכיוון שמופעל עליו לחץ לעשות זאת. הלחץ יכול להיות מאסיבי, ולעיתים הוא מגיע בשל חוסר היכולת של המשפחה להתמודד עם החדשות שמישהו מהם מתעלל באחד מבני המשפחה. התוקף עצמו (ולפעמים אפילו המשפחה) משדרים לילד שהוא  האחראי לנזק שיבוא על המשפחה אם הוא יספר. זהו שקר, מכיוון שהילד איננו אחראי למעשה או לתוצאות הנלוות לו.

מיתוס:

"כאשר הם מגיעים לגיל 16, הם מבוגרים מספיק בכדי לדעת מה הם עושים, ואם הם מקיימים יחסי מין, זה מכיוון שהם רוצים את זה".

מציאות:

יכול להיות שהילד יראה כמבוגר, אבל הוא נטול הניסיון וההבנה להשלכות של כל מעשה. זוהי אחריותו של המבוגר, לדעת שזהו מעשה פסול, ולא לתרץ בכך את פשעיו. האשמה של הילד באחריות באה בשל חוסר היכולת של המבוגר לשאת באחריות למעשיו.

מיתוס:

"רק רציתי ללמד אותה על מיניות, מה היא צריכה לדעת, וממה להיזהר".

מציאות:

הילד למד שגופו הוא לא שלו בלבד, ושאין לו שום זכות לומר "לא". הילד למד שאחרים לא מחויבים לשמור ולכבד את הגבולות שלו, ושלמעשה, אין לו גבולות. הוא למד שהוא צריך לשים את צרכיו ורצונותיו של האחר, לפני אלו שלו. הוא למד לא להתחשב ברגשותיו, כאשר מדובר באנשים אחרים. הוא למד שהוא לא חשוב מספיק בכדי לכבד את עצמו, ושאחרים יכבדו אותו.

מיתוס:

"אפשר להגיד בדיוק מי מתעלל ומי לא, על פי מראה חיצוני"

מציאות:

המתעלל יכול להיות כל אחד. הוא יכול להיות איש או אישה, בכל גיל שהוא. הוא יכול להיות אב, אם, אח, אחות או אפילו סבא. זה לא נדיר בכלל, שאדם אחד, יעבור התעללות ויפגע ממספר אנשים שונים.

המאמר תורגם על ידי דניאל מאתר זה:

http://www.geocities.com/Heartland/Trail/5697/abuse/myths.htm