נראה כי קיים קשר ברור בין התעללות פיזית, מינית או רגשית ואנשים הסובלים מהפרעות אכילה. מחקרים מראים כי אחוז גבוה יחסית מדווחים שסבלו מסוג כלשהו של התעללות בחייהם. זה לא אומר כמובן שכל האנשים הסובלים מאנורקסיה, בולימיה או אכילה כפייתית עברו התעללות, אבל חלק מהסובלים מההפרעה מדווחים כי סוג כלשהו של התעללות שיחק תפקיד ישיר או עקיף בהתפתחות הפרעת האכילה.

התעללות פיזית ורגשית

ילדים וקורבנות של התעללות במשפחה שמוכים שוב ושוב, באמצעות יד, אגרוף, חגורה, כף עץ, מקל או אובייקט אחר מרגישים חסרי אונים ומפוחדים. ידיים שאמורות להעניק אהבה הופכות פתאום לכלי נשק שייעודם להכאיב. אותם אנשים שאמורים לאהוב ולהגן עליהם, פונים פתאום נגדם בהתקף של זעם ופוגעים בהם את הפגיעה הקשה ביותר.

נשים וילדים שנפגעים באמצעות עלבונות, שנשלטים בצורה קיצונית ומבודדים מאחרים, שנאמר להם שהם טיפשים וחסרי ערך, שמתעלמים מהם, ששוכחים מהם או זונחים אותם, מטפחים הרגשה מתמדת של שנאה עצמית כאילו אינם ראויים כלל לאהבה. מלים של אכפתיות ואהבה, חיבה ותמיכה, גאווה בהם – נחוות כפגיון הננעץ בלב.

בשני המקרים, אדם שהיה קורבן להתעללות עלול לגדול עם צורך לדחוף אנשים ממנו והלאה כשהם מנסים להתקרב אליו. בדרך כלל יש להם הערכה עצמית נמוכה, הם לא בוטחים באחרים, מרגישים חסרי שליטה ולכודים.

קורבנות של התעללות פיזית ורגשית ואלימות במשפחה, עלולים להרגיש בסופו של דבר כאילו הכל באשמתם, כאילו מגיע להם מה שהם מקבלים וכאילו שום דבר שהם עושים אינו בסדר. כשהם אמורים להחליט החלטות, הם שואלים את עצמם באופן אובססיבי אם החליטו את הדבר הנכון או שהם אינם מסוגלים להחליט החלטות בכוחות עצמם כלל. הם שואלים שוב ושוב אם מה שעשו הוא בסדר, אם הם נראים בסדר, אם מה שהם אמרו הוא בסדר, מתוך צורך נואש בקבלה ואישור. לעתים קרובות מאוד קורבן של התעללות יש לו הרגשה עמוקה של חוסר ערך עצמי ותחושה של העדר שליטה על חייו.

ילדים שעברו התעללות מגיעים לעתים קרובות יותר מילדים אחרים למערכות יחסים שבהן הם ממשיכים לעבור התעללות. קורבנות של אלימות במשפחה חוזרים שוב ושוב למצבים הדומים למצב של ההתעללות. בשני המקרים מגיעים למסקנה שהכאה ופגיעה רגשית שקולות לאהבה, וזה מה שמגיע להם. שניהם סובלים לעתים קרובות מדיכאון, חרדה, התמכרות לסמים, אלכוהוליזם והפרעות אכילה.

בניסיון לקנות שליטה קורבנות התעללות יכולים לנסות לשלוט בצורה קיצונית במשקלם. יש תחושה שאילו רק היו רזים יותר המתעלל היה מרוצה מהם ומפסיק להכאיב להם. יכול להיות מצב שבו אדם כזה ירעיב את עצמו מתוך תחושה שלא מגיע לו שום דבר טוב. הם עלולים לנסות למלא את הריק שהם מרגישים בפנים על ידי אכילה או לפנות לאכילה כפייתית (binging) כדי לדחוק את הפגיעה והכעס שלהם פנימה. הם עלולים לראות במזון את חברם היחיד, כזה שלא יפנה נגדם לעולם או שהם עשויים לנסות לשלוט בסביבתם דרך האמצעי היחיד שנראה אפשרי והוא צריכת המזון שלהם. אנשים יכולים להקיא כדי לשחרר את הרגשות שלהם או כדי להעניש את עצמם על כך שנהנו ממשהו שנראה להם שלא מגיע להם (מזון, אהבה). מזון יכול על כן לשמש נשק להשגת שליטה  וחבר שלא יפגע בהם. הוא גם כול להיות אמצעי לשכוח את הכאב.

התעללות מינית

ילדים הסובלים מהתעללות מינית (ליטופים, נישוק בלתי הולם, מין אורלי, כפיית יחסי מין או מעשי סדום, פורנוגרפיה, צפייה בכפייה בהתנהגות מינית של מבוגרים, אונס, גילוי עריות, אונס
בפגישה) מפתחים בלבול לגבי נושאים של שלמות (אינטגרטיביות). מבוגרים שאותם תפסו תחילה כאמינים – בגדו בהם, דבר שמשאיר אותם עם תחושה של בלבול. הם עלולים להרגיש כאב והרגשה של העדר אמון בבני המין השני או תחושה עמוקה של צורך בקבלה מצד בני המין השני.

שורדים של התעללות מינית עלולים להאשים את עצמם על כך שבטחו באדם שפגע בהם, על כך שהיו טיפשים שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, על שלא נלחמו חזק יותר או/ו שלא סיפרו למישהו. הרבה פעמים הם מרגישים שעשו משהו ולכן הגיע להם לעבור את ההתעללות. הם יכולים להרגיש שעברו ניצול מתועב וגם שהגוף שלהם בגד בהם.

המתעלל יכול לאיים עליהם לפגוע בהם עוד אם יספרו למישהו וכך לגרום לאדם להרגיש כאילו עליו להתבייש ולפחד, וכתוצאה מכך לא לספר לאיש זמן רב. פעמים רבות הם גם מרגישים שאיש לא יאמין להם. השורדים יכולים להרגיש בושה בנוגע להתנהגות שלהם ולגוף שלהם, ודבר זה בשילוב עם איומים מצד המתעלל יכול להכריח אותם לשתוק במשך שנים ארוכות.

שורדים של התעללות מינית יכולים להרגיש אובדן גדול של שליטה על גופם וחייהם. בשל ההאשמה העצמית, ייתכן והם נושאים מטען אדיר של אשמה. ייתכן וירגישו צורך לאזן את עצמם בכיוון ההפוך (לרכוש שליטה בדרכים אחרות) או הרגשה דחופה של צורך לגדול מהר, כדי להגן על עצמם.

אחת התוצאות של התעללות מינית היא ששורדים יכולים לפנות למזון (או לאלכוהוליזם והתמכרות לסמים) כאמצעי התמודדות. אכילה כפייתית binging — יכולה לשמש דרך נוחה לדחוק פנימה רגשות או כאב וכעס. הקאה יכולה לשמש לשחרור רגשות ואמצעי לענישה עצמית. כאמצעי נואש לקנות שליטה על גופם, חלק מהקורבנות יפנו למזון והגבלה שלו. ייתכן וירגישו מלוכלכים ומחוללים, לא מסוגלים להתנקות ואז הקאה יכולה לשמש כתיקון זמני להרגשות אלו. הם עלולים לנסות לשלוט בצורת הגוף, לפתח עודף משקל או תת משקל, כדי לדחות אנשים וכך למנוע את המשך ההתעללות או כדי להפסיק את ההתעללות (אם היא עדיין נמשכת). מזון, אכילה כפייתית או הקאה וכן הרעבה ושליטה במזון יכולים לספק תחושה של בטחון וודאות שאינם יכולים למצוא בשום מקום אחר.

אם המתעלל השתמש במזון כדי לפתות את הקורבן, או אם הקורבן מקשר את המתעלל למזון, הם יכולים לפתח פחד או פוביה חזקה ממזון ואכילה. שורדים שהוכרחו לבצע מין אורלי ייתכן ויהיה להם דחף חזק להקיא, להיחנק או פחד מלהכניס אוכל לפיהם, ובכך להקשות על אכילה.

שורדים של התעללות מינית סובלים לעתים קרובות מתסמונת הדחק הפוסט טראומטית. הם יכולים להתמכר לסמים ואלכוהול, לפתח הפרעות אכילה, נטיות להתבודד, חרדה, פלאשבקים והפרעת אישיות מרובה. התעללות מינית משפיעה על חיי השורדים לאורך כל החיים.

 

המאמר תורגם על ידי אילנה, מתוך האתר:
http://www.something-fishy.org/prevention/abuse.php