מבוא

הפרעות אכילה הן בעיות בריאותיות קשות המשפיעות באופן חמור על כל תחומי החיים של הסובלים מהן: פיזיים, רגשיים, רוחניים, ונפשיים. למרות שרוב הגורמים להפרעות אכילה עדיין אינם ידועים לאשורם, הן נחשבות למצבים ההולכים ומחמירים עם הזמן, והן בעלות פוטנציאל הרסני ביותר, עד מוות.

שרות הבריאות הציבורי בארה"ב מעריך שכ-70 מליון איש ברחבי העולם נאבקים בהפרעות אלה. במהלך חיי אדם, ימותו בערך 50,000 איש כתוצאה מההפרעה המפחידה הזו. הפרעות אכילה אינן עושות הבחנה בין קבוצות גיל, מעמד או מין. הן יכולות להתפתח אצל כל אחד. נתן למצוא הפרעות אכילה אצל ילדים צעירים בני 3, כמו גם אצל מבוגרים בני תשעים. למרות זאת, טווח הגילאים הנפוץ ביותר לתחילת התפתחות ההפרעה הוא אי-שם בין גיל 12 ל-18 .

בניגוד לאמונה הרווחת, הפרעת אכילה אינה קשורה אך ורק לאוכל. קיימים פקטורים נוספים רבים שמובילים להתפרצות של ההפרעה/ות. איבוד שליטה, חרדה, אשמה, סירוב להתבגר ולהשתנות, וצורך בתשומת לב, אלה רק חלק מהמרכיבים האפשריים של הפרעות אכילה, למרות שעדיין לא הצליחו לבסס שום סיבה מוגדרת.

שלושת ההפרעות המדוברות ביותר הן אנורקסיה )הרעבה עצמית(, בולמיה )זלילה-ריקון הגוף(, ואכילת-יתר כפייתית. אף אחת מהפרעות אלה אינה קלה לאבחנה ע"י הפרט, החברים, או אפילו בני
המשפחה. בכל מקרה, אפילו אם מבחינים בהן, בד"כ קיימת הכחשה מסיבית לגביה, וההפרעה אינה מטופלת.

הפרעות אכילה הן רציניות ביותר ואסור להקל בהן ראש. אם אין מבחינים או מטפלים בהן הן עלולות לגרום לבעיות בריאותיות קשות, כולל מוות. ניתן והכרחי לקבל עזרה ויש טיפול להפרעות. הפרעות אכילה אינן עוד בגדר מגיפה שאפשר להשאירה סגורה "בארון".

החומר המוצג כאן, תורגם וסוכם על ידי רותי, מתוך אתרי האינטרנט הבאים:

 

הילד הזה – סיפור

מבוסס על Men, Women and Children by Amy Medina

פעם היה ילד קטן… ילד עם עיניים גדולות מלאות תמימות ובטחון. ילד שיכול היה לצחוק ולשחק. ילד שיכול היה לבכות ולמצוא נחמה. ילד שיכול היה לעשות פרצופים משעשעים מול המראה ולשמוח כשראה פרצופים משעשעים מביטים בו בחזרה.

יום אחד הילד הקטן הזה נהרס. יכול להיות שזה קרה בגלל שגרמו לו להרגיש שהוא ילד רע. אמרו לו לא לבכות. היכו אותו ביד או במקל. התעללו בו מינית. יכול להיות שהיו אלה הקונפליקטים בין הוריו, או המשפחה הלא מתפקדת, יכול להיות שזה היה האלכוהוליזם של אביו או אמו שזללה כדי למצוא מרגוע לעצמה, או אולי המוות או הנטישה של אחד או שני ההורים. אולי היה זה הלעג של חבריו, ואולי המשפט שנחקק בנשמתו: "תהיה בסדר רק אם…". אולי לא כל הדברים האלה, אולי רק אחד… ואולי משהו אחר. בכל מקרה הילד הזה הרגיש רע.

ככל שהילד הזה גדל, כך הלכה וגברה ההרגשה הרעה. לפעמים היה לו קל להרגיש נאהב בסיוע כמויות גדולות של גלידה. לפעמים הוא הרגיש טוב שהכעס או העצב נעלמו יחד עם כל מה שהקיא. הוא הרגיש טוב כשזלל ואח"כ בלע משלשלים, קיבל אישור להרגשותיו הרעות, והעניש את עצמו. לפעמים הילד הקטן הרגיש שהוא שולט על חייו כשהגביל את מזונו, או רץ במשך 3 שעות ביום. הדבר היחידי שהילד הקטן ידע הוא שהרזייה תעשה את חייו טובים יותר, ושהתמקדות באוכל גורמת לרע להישכח. הילד נעשה בעל משקל-יתר, זלל כדי למלא את החלל בתוכו. "אוכל הוא ידידי היחיד. הוא ינחם אותי". נראה שזה אף פעם לא סיפק את הילד, החלל לא התמלא מעולם, אלא באופן זמני. בנוסף, עודף המשקל עזר לו להרחיק מעליו אנשים, ולהימנע מאפשרות שיפגעו בו. "החיים יהיו טובים יותר אם רק אוכל להפחית במשקל". ספרי בישול, דיאטה זו, דיאטה אחרת, אפייה. שעות אין ספור במטבח בהכנת אוכל. הילד הזה החל לרוקן את גופו לאחר הזלילות… דומה היה שהמתח והשנאה העצמית נמוגים, יחד עם האשמה על הרגשת הרעב לכל-כך הרבה דברים, על היותו אנוכי, על עשיית שגיאות.

משלשלים וגלולות הרזייה, משתנים וצומות. "חיי יהיו טובים כשאוריד במשקל". שואף לשלמות, הילד הזה התחיל להימנע ממזון. לא יותר מ——– קלוריות היום… לא יותר מ———– מחר. תחושת השליטה לא תיאמן. "אני לא מרגיש טוב", או "כבר אכלתי". לא עוד פרצופים משעשעים, אלא גוף עייף ושבור ניבט אליו מהמראה אומר: "רק עוד קילוגרמים אחדים והחיים יהיו טובים יותר".

כאבי ראש, סחרחורות, עייפות. בידוד ובדידות. פעילות-יתר וחוסר יכולת לישון. כאבי גב וחזה.

מצבי רוח. דיכאון על גבי דיכאון. מחלות.

"בטוח שהחיים יהיו טובים יותר בקרוב…"

ואז…

הילד עם עודף-המשקל, עם המשקל ה- "נורמלי", עם תת-המשקל, מת.

הרופאים אמרו:

"התקף לב"

"כשלון תפקודי של הכליות"

"שבץ"

"עשינו כל מה שביכולתנו"

 

אני בוכה בשביל הילד הזה, שבסוף הרגיש בודד כאילו לאף אחד לא אכפת. הרגיש חסר ערך וטיפש, וכמו משא על אלה שחיים. אני בוכה בשביל הילד הפצוע הזה שחייו הסתיימו בגיל 55 ,38 ,25 ,12,15, בגלל אכילת-יתר כפייתית, אנורקסיה או בולמיה. אני בוכה כשאני קוראת את המילים החרוטות על המצבה של הילד הזה, על הקבר הקטן הרחוק כל כך עכשיו.

אני זקוק ליותר זמן כדי לגלות את עצמי האמיתי…

לעוף כמו ציפורים… לצאת לחופשי.

מדוע לא יכולתי להפסיק בטרם מתי?

הייתה זו שנאה לעצמי שנחבאה בתוכי.

הילד הזה יכול להיות כל אחד מאלה שסובלים מאכילה כפייתית, אנורקסיה או בולמיה. זה יכול להיות בעלך או אשתך, אחותך או אחיך, בנך או בתך, המאהב שלך או החבר, הורה או סב, דודה או דוד, אחיינית, אחיין, בן דוד. הם יכולים להיות גברים או נשים, בכל גיל, ומכל גזע ורקע. זו אני, זה אתם, או שזה מישהו שאתם אוהבים או מכירים.

לסבול מהפרעת אכילה זה לסבול ממחלה של ההערכה-העצמית, וממנגנון התמודדות לקוי. הפרעת אכילה היא להיות מכור להתנהגות שמקלה זמנית על היכולת לשכוח בעיות, ולחסום רגשות של דיכאון ושנאה עצמית, מתח וחרדה, אשמה ולחץ. בדיוק כפי שאלכוהול הוא סימפטום של שתיינות, כך האוכל הוא הסימפטום של אנורקסיה, בולמיה או אכילת-יתר כפייתית. הנושאים האמיתיים מתחבאים בלב ובנשמה של כל אחד מהסובלים.

"מראה, מראה שעל הקיר, היש שמנה ממני בעיר?"

אם את יכולה להתחבר לציטוט שלמעלה, את לא לבד. אלפי נשים ומספר גדל והולך של גברים מתבוננים מדי יום במראה ושונאים את מה שהם רואים. בחרתי בציטוט: "מראה, מראה שעל הקיר" כי שמעתי אותו לראשונה בסיפור אגדה. אגדות אינן מציאות, בדיוק כשם שהדמות שאת רואה מתבוננת בך בחזרה מתוך המראה אינה אמיתית. כשאת מביטה במראה, את רואה את מה שהפרעת  האכילה שלך רוצה שתראי, את אינך רואה את התמונה האמיתית.

הפרעות אכילה מייסרות מיליוני אנשים, אלפים מתוכם מתים מהן מדי שנה. למרות זאת יש חדשות טובות – אפשר לנצח הפרעות אכילה. את לא חייבת להיות אסירה שלהן יותר. יש בתוכך הכוח לנצל אותן ואת תנצחי. ההחלמה דורשת זמן רב ועבודה קשה, אבל בסופו של דבר זה שווה את הכל. סוף כל סוף תהיי חופשייה ותאהבי את עצמך. כשתחלימי תוכלי להתבונן במראה ולהגיד: "מראה, מראה שעל הקיר, מי הנאה ביותר בעיר?" וזו תהיי את.

 

הפרעות אכילה – הגדרות, אפיונים, סימנים וסימפטומים נלווים

מרבית האנשים ששומעים על מישהו עם הפרעת אכילה מניחים כמעט באופן אוטומטי שלאדם יש בעיה עם אוכל. הפרעות אכילה אינן סימן לבעיה עם אוכל, אלא הן רק סימפטום של בעיות שמונחות בבסיס חייו של האדם. בעזרת טיפול נאות, אנשים יגיעו להחלמה מלאה.

הפרק הנוכחי יספק לכם הגדרות, אפיונים, סימנים וסימפטומים לאנורקסיה, בולמיה, ואכילת-יתר כפייתית. כמו כן תמצאו בו אינפורמציה באשר לסכנות הבריאותיות הקשורות להפרעות אכילה.

 

אנורקסיה

אנורקסיה מאופיינת בהפחתת משקל משמעותית הנובעת מדיאטה מוגזמת. רוב הנשים ומספר גדל והולך של גברים מונעים ע"י תשוקה חזקה להיות רזים, ומפחד להשמין. אנורקטים תופשים את עצמם כשמנים, לא משנה מה משקלם הממשי. לעיתים קרובות אנורקטים אינם מודעים לכך שהם בתת-משקל, ולמרות זאת הם עדיין "מרגישים שמנים" אפילו אם משקלם הוא רק 36 ק"ג. אנורקטים על סף מוות יראו לך על גופם בדיוק היכן הם מרגישים שהם צריכים לרזות. במאמציהם להיעשות אף רזים יותר, הם ימנעו בכל מחיר מהכנסת מזון וקלוריות לגופם, מה שעלול להסתיים במוות. עפ"י הערכות )בארה"ב( -10% עד 20% אכן ימותו בסופו של דבר מסיבוכים הקשורים לאנורקסיה.

מרבית האנורקטים שואפים לשלמות. הם מציבים לעצמם סטנדרטים גבוהים, ומרגישים שהם תמיד חייבים להוכיח את יכולתם. הם בד"כ שמים את צרכי האחרים לפני אלה של עצמם. הם עשויים להרגיש שהשליטה היחידה שיש להם על חייהם היא בתחום האוכל והמשקל. המספר שהם רואים מדי בוקר על סקאלת המאזניים הוא זה שיגדיר עבורם האם הצליחו או נכשלו במטרתם לרזות. הם מרגישים בעלי כוח ובשליטה רק כאשר הם מצליחים לגרום לעצמם לאיבוד משקל. לעיתים קרובות ההתמקדות בקלוריות ובמשקל היא דרכם לחסום תחושות ורגשות. קל להם יותר לעשות דיאטה מאשר להתעסק ישירות בבעיותיהם. לאנורקטים בדרך כלל הערכה-עצמית נמוכה, ולעיתים הם מרגישים שלא מגיע להם לאכול. לרוב הם מכחישים שמשהו לא בסדר. הרעב מוכחש בתוקף. בד"כ הם מתנגדים לכל ניסיון לעזור להם, משום שהרעיון של טיפול נתפש בעיניהם רק כדרך להכריח אותם לאכול. ברגע שהם מודים שאכן יש להם בעיה ומוכנים לבקש עזרה, ניתן לטפל בהם בהצלחה, ע"י שילוב של טיפול פסיכולוגי, רפואי ותזונתי.

 

סימנים וסימפטומים

• איבוד משקל משמעותי
• הסתגרות/התכנסות בתוך עצמו
• עייפות/לאות
• הרגשת קור תמידית
• חולשת שרירים
• אובססיה לגבי מזון, קלוריות, מתכונים
• שימוש בתירוצים כדי לפסוח על ארוחות )אכלתי קודם, לא מרגישה טוב(
• הרגלי אכילה בלתי שגרתיים )חיטוט באוכל, חיתוך האוכל לפירורים קטנטנים(
• הפגנת אי-נוחות סביב אוכל
• תלונות על היותם "שמנים מדי" למרות שהם רזים
• הגבלת הבחירות למזון דיאטטי בלבד
• אשמה או בושה לגבי אכילה
• דיכאון, עצבנות, חילופי מצב-רוח
• הקאות, שימוש מוגזם במשלשלים, כדורי דיאטה או משתנים כדי לשלוט במשקל
• מחזור וסת בלתי-סדיר
• הפסקה מוחלטת של מחזור הוסת
• לבישת בגדים רפויים להסתרת איבוד המשקל
• בדיקת המשקל בתדירות גבוהה
• התקפי עילפון וסחרחורות
• קושי באכילה בחברה
• חשאיות רבה לגבי דפוסי אכילה
• גוון פנים חיוור
• כאבי ראש
• גישה פרפקציוניסטית
• הרגשת הערך העצמי מוגדרת ע"י מה שנאכל או לא נאכל
• אין שום מחלה פיזית שמסבירה את איבוד המשקל.

 

סיבוכים גופניים/רפואיים

• עייפות וחוסר אנרגיה
• הפסקת המחזור
• בעיות עור
• סחרחורות וכאבי ראש
• קוצר נשימה
• קצב לב בלתי סדיר
• ידיים ורגליים קרות
• התנפחויות
• אנמיה
• עצירות
• נשירת שיער
• כאבי בטן
• איבוד צפיפות עצם
• נזק לכליות ולכבד
• נדודי שינה
• אובדן פוריות
• דיכאון
• רמת אשלגן נמוכה ) הסיבה הנפוצה ביותר לדום לב לילי(
• דום לב ומוות

 

בולמיה

בולמיה מאופיינת במעגל של זלילה שלאחריה ניסיון לרוקן את הגוף בדרך כלשהי מהקלוריות הבלתי רצויות. קיים שוני בין אדם לרעהו לגבי מה שנחשב לזלילה. בשביל האחד – זלילה נעה בין 1,000 ל-10,000 קלוריות, ולאחר, עוגיה אחת תחשב כזלילה. שיטות ריקון הגוף מערבות בד"כ הקאות ושימוש לרעה במשלשלים. דרכים נוספות להיפטר ממה שנתפש כעודפים הן: אימונים גופניים מוגזמים, צום, שימוש במשתנים, גלולות הרזייה וחוקנים. בולמים ברובם הם אנשים שאינם חשים בטוחים באשר לערכם-העצמי. הם צמאים לאישור של האחרים. נוטים לעשות ככל שביכולתם כדי לרצות אחרים, תוך הסתרת רגשותיהם שלהם. האוכל הופך להיות מקור הנחמה היחידי שלהם. בולמיה גם משרתת אותם כפונקציה לחסימה או לשחרור רגשות. שלא כמו האנורקטים, הבולמים כן מודעים לכך שיש להם בעיה, ונוטים יותר לחפש עזרה.

 

סימנים וסימפטומים

• אכילה מאופיינת בזלילות
• אכילה בהסתר
• ביקורים בחדר השירותים לאחר האוכל
• הקאות
• אי יציבות במשקל
• בלוטות נפוחות
• כלי דם מפוצצים
• תוכנית אימונים אכזרית/קשה
• צום
• שינויי מצב-רוח
• דיכאון
• ביקורת-עצמית קשה
• הערכה-עצמית מוגדרת ע"י משקל
• פחד מפני חוסר יכולת להפסיק לאכול באופן רצוני
• מחשבות המפחיתות מהערך-העצמי והמלוות באכילה
• עייפות/לאות
• חולשת שרירים
• ריקבון שיניים
• פעימות לב בלתי סדירות
• הימנעות ממסעדות, ארוחות מתוכננות, או אירועים חברתיים
• תלונות על רגישות/כאב בגרון
• צורך באישור מאחרים

 

סיבוכים גופניים/רפואיים

 

• עייפות וחוסר אנרגיה
• הפסקה או אי סדירות של מחזור הוסת
• סחרחורות
• כאבי ראש
• עצירות והתייבשות
• קוצר נשימה
• קצב לב בלתי סדיר
• דיכאון
• קרעים בושט
• נשירת שיער
• כאבי בטן והתנפחויות
• השתחקות השיניים )האמייל(
• נזקים לכבד ולכליות
• התנפחות של הידיים והרגליים
• לחץ דם נמוך
• כאבים בחזה
• אולקוס
• אנמיה
• דום לב ומוות

 

אכילת-יתר כפייתית

אכילת-יתר כפייתית מאופיינת באכילה בלתי נשלטת ועלייה במשקל כתוצאה מכך. האכלנים הכפייתיים משתמשים באוכל כדרך להתמודד עם לחצים/מתחים, קונפליקטים רגשיים ובעיות יומיומיות. האוכל יכול לחסום רגשות ותחושות. אכלנים כפייתיים לרוב מרגישים את עצמם חסרי שליטה, ומודעים לכך שדפוסי האכילה שלהם אינם נורמליים. כמו הבולמיים, הם מכירים בעובדה שיש להם בעיה.

אכילה כפייתית מתחילה לרוב בילדות המוקדמת, כשמתעצבים דפוסי האכילה. רוב האנשים שנעשים אכלנים כפייתיים הם אנשים שמעולם לא למדו דרכים נאותות להתמודדות עם מצבים מלחיצים, ובמקום זה השתמשו באוכל כדרך התמודדות. השמנה יכולה לשמש גם כפונקציה הגנתית עבורם, במיוחד לאלה שהיו קורבנות להתעללות מינית. לעיתים הם מרגישים שאם יהיו במשקל-יתר, זה יעשה אותם פחות מושכים וישמור את האחרים במרחק בטוח. ככל שהם עולים יותר במשקל, כך הם מנסים יותר לעשות דיאטה, והדיאטה בד"כ מביאה לזלילה הבאה, אשר יכולה להיות מלווה ברגשי חוסר אונים, אשמה, בושה וכשלון. דיאטה וזלילה יכולות להמשך לנצח אם לא יעבדו את הבעיות הרגשיות שמונחות בבסיסן. שלא כמו אנורקטיה ובולמיה, יש פרופורציה גבוהה של גברים בין האכלנים הכפייתיים.

בחברה של היום אכילת-היתר הכפייתית עדיין אינה זוכה להתייחסות רצינית דיה. במקום לטפל בבעיות האמיתיות והקשות שיש להם, הם מופנים בד"כ למכוני כושר, דיאטה ובריאות. כמו אנורקטיה ובולמיה, גם אכילה כפייתית היא בעיה רצינית, העלולה להסתיים במוות. בעזרת טיפול מתאים, נפשי, רפואי ותזונתי, אפשר להתגבר עליה.

המעגל האכזרי של אכילת-יתר כפייתית:

 

סימנים וסימפטומים

• בולמוסי אכילה
• פחד מפני חוסר יכולת לשליטה רצונית בהפסקת האכילה
• דיכאון
• מחשבות של גינוי-עצמי המלוות בזלילות
• התנזרות מפעילויות בגלל מבוכה עקב המשקל
• שימוש במגוון רחב של דיאטות
• אכילה מועטה בחברה, בעוד שמשקל היתר נשמר
• אמונה שיהיה אדם טוב יותר אם יהיה רזה
• ההרגשה לגבי עצמו מתבססת על המשקל
• כישלונות מקצועיים וחברתיים המשויכים למשקל
• מרגיש מעונה ע"י הרגלי האכילה
• המשקל הוא פוקוס החיים

 

סיבוכים גופניים/רפואיים

• עלייה במשקל
• יתר-לחץ או עייפות
• מיחושים בלב
• בעיות בתנועה
• סוכרת
• דלקת פרקים
• ורידים בולטים
• קרישי דם
• חוסר שינה
• רעלת הריון
• לחץ דם גבוה
• קוצר נשימה
• רמות כולסטרול גבוהות
• דום נשימה ומוות

 

דיאטה או הפרעת אכילה

המרכיב השכיח ביותר והמשותף לכל הפרעות האכילה הוא הנוכחות המובנית של הערכה-עצמית נמוכה.

להיות עם הפרעות אכילה זה הרבה יותר מאשר רק להיות בדיאטה. הפרעת אכילה היא מחלה בעלת השלכות על כל תחומי החיים של אלה הסובלים ממנה, היא נגרמת כתוצאה ממגוון השפעות ומרכיבים רגשיים, ויש לה השלכות קשות על הסובלים ממנה ויקיריהם.

דיאטה היא הפחתת משקל מבוקרת בדרך בריאה הפרעות אכילה הן ניסיון לעשות את כל החיים שלך טובים יותר באמצעות אוכל ואכילה (או הימנעות מהם).

דיאטה זה לעשות משהו טוב עבור עצמך.

הפרעות אכילה הן חיפוש אחר אישור וקבלה מכולם באמצעות תשומת לב שלילית.

 

דיאטה זה לרדת מעט במשקל ולעשות זאת באופן בריא.

הפרעות אכילה הן הרגשה בסיסית שהחיים לא יהיו טובים עד שיופחת קצת )או הרבה( מהמשקל, לא קיימת שום דאגה לגבי הנזק שהאדם יגרום לעצמו בדרך להשגת המטרה.

 

דיאטה היא הפחתת משקל מבוקרת בדרך בריאה כדי להתאים את ההרגשה לגבי החיצוניות של האדם להרגשה הטובה שכבר יש לו לגבי פנימיותו.

הפרעות אכילה הן להיות משוכנע שכל הערך העצמי שלך מותנה במשקל שלך ובאיך אתה נראה.

 

דיאטה זה ניסיון לשלוט במשקלך קצת יותר טוב.

הפרעות אכילה הן ניסיון לשלוט בחיים וברגשות דרך מזון/חוסר מזון – כשלמעשה הן שלט ניאון ענקי שאומר: "תראו כמה חסר-שליטה אני מרגיש".

 

דיאטה היא ירידת מה במשקל.

הפרעות אכילה הן על כל דבר בחיים – מתח, התמודדות, כאב, כעס, קבלה, אישור, בלבול, פחד – המתחבאים בפיקחות )או לא כל-כך בפיקחות( מאחורי המשפט: "אני רק שומר דיאטה"

 

מה גורם להפרעות אכילה

הפרעות אכילה הן מחלה מורכבת, ולא רק מצב שניתן לטפל בו בעזרת כוח רצון. הן עונות להגדרה של "מחלה" משום שכמו מחלות אחרות יש להן תהליכים מסוימים הרסניים לגבי הפרט, עם סיבה ספציפית )הסיבה יכולה להיות ידועה או בלתי ידועה(, והן בעלות סימפטומים אופייניים. כל הפרעות האכילה הן מחלות ראשוניות ולא תוצאה משנית של הפרעה אחרת. הן מצבים כרוניים עם התפתחות מזוהה וסימפטומים צפויים. הפרעות אכילה נובעות משילוב של פקטורים התנהגותיים, רגשיים, פסיכולוגיים, בין-אישיים וחברתיים. חוקרים ומדענים עדיין לומדים את הסיבות שבבסיס המצבים האלה, המזיקים רגשית ופיזית. למרות זאת, אנחנו מכירים חלק מהנושאים העיקריים העלולים לתרום להתפתחות בעיות אכילה.

פקטורים חברתיים

מצבים סביבתיים מחזקים את התפתחותן של הפרעות אכילה. אנו חיים בחברה שמעודדת את הרעיון שכדי להיות מאושר ומצליח אנחנו חייבים להיות רזים. כיום, אינכם יכולים לפתוח שבועון או עיתון, לצפות בטלוויזיה, להאזין לרדיו, או לערוך קניות בקניון מבלי להיות מותקפים ע"י המסר ששמן זה רע. במהלך ההתבגרות, זמן פגיע במיוחד להתפתחות הפרעות אכילה, השפעת קבוצת הגיל היא בעלת חשיבות רבה. פיקוח עצמי והשוואת עצמנו לאחרים הופכת להיות מרכזית לנשמה שלנו. התגרויות של קבוצת הגיל ולחצים להתאים לנורמה, נפוצים ברקע של בעלי הפרעות אכילה. כשהגוף שלנו מתפתח ומשתנה, הדרך בה אנחנו ואחרים נתייחס לשינויים אלה תשפיע בסופו של דבר על תפישת הגוף שלנו. עניינים חברתיים נוספים כוללים משפחות לא מתפקדות, התעללות מינית, התעללות פיזית, יחסים שולטים ושתלטנים.

פקטורים פסיכולוגיים

הפרעות האכילה יכולות להיחשב כמנגנון הישרדות. כשם שאלכוהוליסט משתמש במשקה כדרך התמודדות, כך אדם עם הפרעות אכילה יכול להשתמש באכילה, ריקון הגוף, או בצום, כדי להתמודד עם רגשות המאיימים להציפו. ע"י ההתנהגויות המאפיינות את הפרעות האכילה השונות, הפרט עשוי להרגיש תחושת שליטה חלקית על מה שנדמה לו כחייו הבלתי-נשלטים. אחדים מהנושאים המונחים בבסיס הפרעות האכילה כוללים הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, תחושת אובדן שליטה, הרגשת חוסר ערך, בעיות זהות, בעיות בתקשורת משפחתית וחוסר יכולת להתמודד עם רגשות. ה- "שימוש" בהפרעת האכילה יכול להיות ביטוי למשהו שהפרט לא מצא כל דרך אחרת לבטאו.

פקטורים ביולוגיים/ביוכימיים

חוקרים עדיין בוחנים גורמים פוטנציאליים ביוכימיים וביולוגיים להפרעות אכילה. יש חוקרים המאמינים שקיימת נטייה מוקדמת תורשתית להפרעות אכילה, ונמצא שאצל חלק מהסובלים מההפרעות, קיים חוסר איזון בחומרים כימיים במוח השולטים בתחושת רעב, תיאבון ועיכול. המחקרים העוסקים במשמעות ובהשלכות של חוסר האיזון הזה עדיין בעיצומם.

דרך אינטראקציה בין המרכיבים השונים יכולה להתפתח הפרעת אכילה. ברגע שההפרעה פרצה, היא עלולה לגרום למעגל הרסני של פגיעה-עצמית פיזית ורגשית. כל הפרעות האכילה חייבות בעזרה מקצועית.

תפישות מסולפות אצל הסובלים מהפרעות אכילה

לאנשים שסובלים מהפרעות אכילה יש לרוב תפישות מסולפות בכל מה שנוגע לגופם ולאישיותם.

"מה אני חושב על עצמי… אני שמן… אני בן-אדם איום ונורא… זה מגיע לי… זו רק אשמתי… הבעיות שלי אינן חשובות…לא מגיע לאחרים שתהיה להם הפרעת אכילה, אבל אני שונה…"

מאד נפוץ בין הסובלים מהפרעות אכילה, שיהיו להם תפישות מסולפות לגבי עצמם – מתונות או קיצוניות. מה שהם רואים במראה זו אינה המציאות, וכאשר הם משווים את עצמם – פיזית או אישיותית – לאחרים, הם שיפוטיים באופן קיצוני כלפי עצמם. אדם שסובל מאנורקטיה או בולמייה יכול לראות מישהו אחר ולחשוב לעצמו: "הלוואי והייתי יכול להיות רזה כמוהו", בזמן שבמציאות הוא רזה אף יותר ממנו. הם יכולים לרצות להיות חכמים, משעשעים ונדיבים כמו מישהו אחר שהם למעשה משתווים אליו – השורה התחתונה היא שהם אינם יכולים לראות את מעלותיהם, במיוחד בהשוואה לאחרים, בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלהם.

דוגמא טובה לסילוף התפישה היא החשיבה בשחור ולבן… המחשבה שמצבים או הרגשות רעות הן קיצו של העולם, ומצבים או הרגשות טובות מאירים כמו השמש. אין יציבות או מחשבה על משהו באמצע, אלא חילופים נוקשים בין קיצוניות אחת לשניה. מתווספת לכך התנהגות בלתי רציונלית, שאינה בסדר לאחרים, אבל בסדר לאדם שסובל מהפרעת האכילה. דוגמא לכך יכולה להיות: "כשאני אוכלת אני בסה"כ בן אדם נוראי ומגיע לי למות, אבל כשאני לא אוכלת אני הילדה הכי טובה בעולם"

פעמים רבות, נשים וגברים הסובלים מהפרעת אכילה לוקחים על עצמם באופן בלתי הוגן את מה שקורה סביבם. למשל: אם במהלך שיחה קבוצתית מישהו קם והולך לשירותים, הם חושבים לעצמם: "הוא עזב משום ששוב נהגתי בטיפשות". ישנה גם ההרגשה ש- "כולם שונאים אותי", ו- "הם נשארים רק משום שהם מרחמים עלי או שהם רק מנומסים". מחמאות נתפשות כמחוות נימוסיות, ולא כמשהו אמיתי, ובד"כ נתקלות בהערה מזלזלת כלפי עצמם. למשל: מישהו מחמיא להישגים של הסובל, והתשובה היא: "נו באמת, אני כזה טיפש. היית צריך לראות איך פישלתי בשבוע שעבר…"

אנשים שסובלים מהפרעות אכילה נוטלים על עצמםמשא בלתי הוגן של אחריות על העולם סביבם. הם עשויים להרגיש אחראים על הפיכת העולם למקום טוב יותר, לרצות לרפא את הבעיות של כולם, וכאשר אינם מצליחים – להעניש את עצמם ע"י הערות ומעשים של שנאה-עצמית. לעיתים קרובות יש צורך חזק לשלוט בחיים של עצמם ושל אנשים סביבם. כאשר אינם יכולים, הם מרגישים שזה לא הוגן, ומוציאים את זה על עצמם.

האשמה-עצמית יכולה להיות אספקט נוסף… הם מאשימים את עצמם על כל דבר רע שאי-פעם קרה להם, ומאמינים שבדרך כלשהי זה מגיע להם. כלומר: "ההורים שלי התעללו בי משום שהייתי ילד נוראי". בניגוד לכך, הם יכולים גם להאשים את האחרים בכל, ולא לקחת שום אחריות על חייהם. למשל: "לו היית שם בשבילי, לא הייתי מקיא".

לאנשים עם הפרעות אכילה מאד קשה להיות אופטימיים לגבי כל אספקט של המצב או של חייהם. כל דבר נראה שלילי בדרך זו או אחרת, או שהם רק מתמקדים בשלילי. בהשוואה לאחרים, כשמישהו אחר השיג משהו ונחשב להצלחה, כשזה נוגע להם והשיגו את אותו הדבר, הם יגיבו בשלילה ובמחשבה על איך יכלו לעשות זאת טוב יותר. למרות שהעולם אינו נתפש כמושלם ואין להם ציפייה שהאחרים יהיו כאלה, לאלה שסובלים מהפרעות אכילה יש ציפיות גבוהות לשלמות מעצמם.

בסופו של דבר, אחת מהתפישות המסולפות המשמעותיות ביותר של אנשים עם הפרעות אכילה היא ש- "החיים יהיו טובים יותר ואני אהיה מאושר, כאשר אוריד במשקל". יש תחושה שגויה של שליטה, שמושגת בעזרת הרעבה/הימנעות, תחושה של נחמה כשזוללים, או מנוחה זמנית מרגשות או אשמה כשמתרוקנים… במציאות אף אחד מכל אלה אינו מושג, אלא רק בתפישתו של הסובל. אין שום אור בקצה המנהרה של הפרעות האכילה, למרות שאלה שסובלים עשויים לחשוב כך. במציאות, האור היחידי האמיתי בא עם ההחלמה.

מכתב של תקווה – החלמה היא אפשרית

לכל הקורבנות של הפרעות אכילה,

הצעד הראשון לקראת החלמה הוא להודות שיש לכם הפרעת אכילה. אם הצלחתם לעשות זאת, עליכם באמת להיות גאים בעצמכם, משום שזה אינו דבר קל לעשות. חשוב לזכור שהחלמה מהפרעת אכילה דורשת עבודה קשה וזמן. לא פיתחתם את הפרעת האכילה בין לילה והיא לא תעלם במהירות הזו. ההחלמה יכולה להתרחש והיא אכן תתרחש, כל זמן שתרצו בכך.

בדרככם להחלמה יעברו עליכם ימים טובים וימים רעים. דמיינו שאתם נמצאים על רכבת הרים. יהיו לכם הרבה עליות וירידות, אבל ברגע שהרכבת תגיע לתחנתה הסופית, תחושו שלווה פנימית ותהיו חופשיים.

בימים בהם אתם מרגישים לכודים, חסרי תקווה ורוצים להיכנע, אלה הימים בהם אתם צריכים להילחם אפילו קשה יותר. לעולם אל תיכנעו, משום שההחלמה שווה את המאבק עליה. הקולות הפנימיים האלה יכולים להיות מאד חזקים לעיתים, אבל יש לכם את הבחירה שלא להאזין להם. זכרו שקולות אלה רק משקרים לכם, ואם תמשיכו להאזין להם, הם יהרסו אתכם. אתם חזקים יותר מהקולות האלה ואתם יכולים לצאת כנגדם. ככל שתצאו נגדם יותר, כך הם יחלשו. בכל פעם שאתם מצליחים להתעלם מהקולות, אתם מתקדמים צעד נוסף קרוב יותר להחלמה.

חשוב מאד שתבקשו עזרה ותמיכה במהלך ההחלמה. אף אחד לא יכול לעשות זאת לבד, וזה בסדר לבקש עזרה. אני ניסיתי הרבה זמן להתגבר על הפרעת האכילה שלי בעצמי, אבל זה בלתי אפשרי. רבים מאתנו מוצאים שקשה להם לבקש עזרה, או שאנחנו מרגישים מבוישים מדי להודות בפני מישהו אחר שיש לנו הפרעת אכילה. אין שום בושה בכך, והעזרה נמצאת שם. אתם זקוקים למישהו שיעזור לכם להתמודד ולהגיע להשלמה עם הנושאים הבסיסיים שגורמים לכם לעשות זאת לעצמכם. לא קל להיפתח אל מישהו ולדבר על איך אתם מרגישים, אבל זה הכרחי. אני תמיד הייתי הטיפוס ששומר הכל לעצמו משום שלא רציתי להטריד אף אחד בבעיות שלי, אבל עכשיו, כשהתחלתי לדבר, אני מרגישה כאילו משקל עצום הוסר מעל כתפיי. אני עדיין מרגישה קושי לחשוף את הרגשות האמיתיים שלי, ולפעמים זה יכול להיות מפחיד, אבל אני ממשיכה לעשות זאת, משום שאני יודעת שזה מה שעלי לעשות כדי לשחרר את עצמי מהפרעת האכילה. אני אישית מרגישה שעליכם קודם כל להבריא את הנשמה לפני שאתם יכולים להבריא לחלוטין את הגוף. כל יום אני מנסה לעשות את הדבר הקשה ביותר כדי לספק לגופי את התזונה שהוא זקוק וראוי לה. לא תמיד אני מצליחה, אבל אני ממשיכה לנסות. אני יודעת שקרוב לודאי שלא אחיה לגמרי בשלום עם אוכל ועם גופי, עד שלא אסיים לעבד את הבעיות שגרמו לי לעשות זאת לעצמי, ועד שאלמד לאהוב ולקבל את עצמי.

המחשבה על לחיות את חייכם ללא הפרעת האכילה יכולה להיות מפחידה. יכול להיות שאתם תוהים איך תחיו בלי זה. כשהתחלתי לראשונה לקבל עזרה, פחדתי ללכת עם זה, משום שלא האמנתי שאוכל לחיות בלי ההפרעה. למרות שפחדתי לחיות ללא ההפרעה, עמוק בתוכי ידעתי שלא אשרוד איתה. רציתי לחיות, מה שאמר שבאמת הייתי חייבת להתחיל להילחם כדי לגרום לזה לקרות. גם נזקקתי להזכיר לעצמי שלא אוכל להחלים בצורה מושלמת, ועלי להפסיק לנסות ולשאוף לכך. בכל פעם שמעדתי, הייתי נעשית כל כך כעוסה על עצמי, עד שהייתי מסיימת בלהעניש את עצמי עוד יותר. במהלך ההחלמה קרוב לודאי שתחוו תקופות של מעידות. זה טבעי שזה יקרה, ועליכם לצפות לכך. אל תתרגזו על עצמכם ואל תשקעו בתוך זה. במקום, הזכירו לעצמכם את כל הדברים החיוביים שעשיתם, ואת כל ההתקדמות שעברתם. אתם גם יכולים ללמוד מהמעידות האלה, ולטווח ארוך הן תעשנה אתכם חזקים יותר.

אני סבלתי מהפרעת אכילה במשך למעלה מעשרים שנה, ולמרות שלא החלמתי לחלוטין ועדיין יש לי דרך לעשות, עברתי דרך ארוכה. אני מאמינה שיום אחד אהיה משוחררת לחלוטין מההפרעה הזו, ששללה ממני כל-כך הרבה שנים יקרות מחיי. במבט לאחור מעבר לשנים, אני נדהמת לעיתים מהעובדה שאני עדיין חיה, אבל אני מאד אסירת תודה על כך שאני חיה, משום שאני יודעת שכל כך הרבה אנשים לא היו ברי מזל כמוני. הקולות השליליים האלה עדיין נוכחים, אבל בחרתי לא לשמוע להם ואני יוצאת כנגדם מדי יום, וכך גם אתם יכולים. אני גם בורכתי בקבוצת תמיכה נפלאה. יש לי בעל אוהב, משפחה וחברים. התמזל מזלי לפגוש הרבה אנשים נפלאים דרך האינטרנט, שסבלו גם הם מהפרעות אכילה. יש לי תמיכה מרופא המשפחה שדואג לי במיוחד, ויש לי תמיכה ממטפל נפלא. הוא מעודד אותי, תומך בי והכי חשוב, מקשיב לי. הוא אף פעם לא התייאש ממני והוא מאמין בי. אלמלא העידוד והתמיכה שלו, הייתי מוותרת לעצמי כבר מזמן.

להחלים מהפרעת אכילה זה לא קל, ולעיתים נראה שזה בלתי אפשרי. חשוב להמשיך להילחם ולא לוותר לעולם, כי מגיע לכם לצאת מזה. הפרעת האכילה שלכם הייתה אמצעי ההתמודדות היחידי במשך זמן רב, וייקח זמן ללמוד דרכי התמודדות חדשות ובריאות יותר, אבל זה אינו בלתי אפשרי. אפילו שאנחנו זקוקים לעזרה ותמיכה כדי להחלים, ההחלטה להחלים תלויה בנו. אף אחד לא יכול לגרום לנו להחלים, ואנחנו אלה שצריכים לקבל את העזרה ולעשות את הצעדים ההכרחיים כדי שזה יקרה. אתם גם צריכים להתחיל להאמין בעצמכם. אם אתם מאמינים בעצמכם, אתם יכולים לעשות כל דבר שתחליטו עליו, ואתם יכולים להחלים. יש חיים יפים שמחכים לכם מעבר להפרעת האכילה שלכם, וההחלטה היא שלכם למצוא אותם.

אני מקווה שהאינפורמציה שהבאתי כאן תועיל לכם, או למישהו שאתם אוהבים ואשר סובל מהפרעת אכילה. החלום שלי הוא שיום יבוא ואף אחד לא יצטרך לחוות את הכאב של הפרעת אכילה. זכרו שניתן לנצח את הפרעת האכילה, אתם לא חייבים להיות אסירים שלה יותר. סבלתם מספיק ועכשיו הזמן לשחרר את עצמכם.

 

בהצלחה לכולכם,

Colleen Thompson

קיר השורדים

http://www.mirror-mirror.org/surwall.htm

קיר השורדים הוקם כדי להוקיר את המון האנשים הנלחמים לשחרר את עצמם מהפרעות האכילה שלהם, ואת אלה שהחלימו. כל שם שמוצג על הקיר הזה מייצג אדם מאד אמיץ וחזק שנלחם מדי יום כדי להשיב לעצמו את חייו. אם לא חוויתם הפרעת אכילה, לעולם לא תבינו מה עובר על האדם, ולא מה נדרש ממנו כדי להחלים. החלמה אינה דרך קלה ולפרקים היא נראית בלתי אפשרית, אבל אנחנו ממשיכים להיאבק בשד שבתוכנו, משום שאנו יודעים כי יום אחד נהיה משוחררים.

התקווה שלי היא שהקיר הזה יהיה מקום שיעזור לכם גם להשתחרר מהבושה שיתכן ואתם חשים בגלל הפרעת האכילה. דיברתי עם אנשים רבים שהסתירו את ההפרעה שלהם מאחרים בגלל שהרגישו נבוכים, או אשמים, על שהם סובלים מהפרעת אכילה. אני יכולה לומר לכם בכנות שאין כל בושה בכך. אתם יכולים להציג את שמכם על הקיר הזה, לזקוף את ראשכם, ולהיות מאד גאים בעצמכם, משום שאתם שורדים!

אני גם רוצה להודות לאלה שדרבנו אותי להקים את קיר השורדים. הם ציינו בפני כמה חשוב לזכור את אלה ששרדו את המחלה הנוראית הזו ויכלו לה. אני כל כך שמחה שהם הדגישו זאת בפני, כי הם צודקים. השורדים אכן ראויים להכרה, משום שנדרשת מידה עצומה של אומץ וכוח לא רק כדי להודות שיש לנו הפרעת אכילה, אלא לעשות את הצעדים ההכרחיים כדי להחלים.

אני רוצה להקדיש את הקיר הזה לכל הנשים והגברים האמיצים אשר נלחמים כדי לשחרר את עצמם מהפרעות האכילה שלהם, וכדי להזכיר לכולם שהחלמה היא אפשרית.

Colleen Thompson

http://www.mirror-mirror.org/eatdis.htm

.1996 by [Colleen Thompson]. All rights reserved Copyright
.Revised: 07 Jun 2001 11:16:32 – 04:00
גלריות נוספות

גלריה של כרזות
http://www.eating.ucdavis.edu/publicart/default.html