היי כולם,
עברה לה כבר שנה מאז הפרסום הראשון והאחרון שלי בקבוצה. שנה מלאה בשפל לצד גאות, שנה של רגעי זוועות ואימה לצד רגעי אושר ונחת, שנה של "רגרסייה" לצד התפתחות. משום מה מרגיש לי שאלה "מים מוכרים" לכמה וכמה חברי הקבוצה…
אני לא אותו קליפה של בן-אדם שבור שכתב את הטקסט ההוא לפני שנה – גם אם היום עדיין לא התגברתי על כל החלקים הכי פגומים ורקובים במוח שלי, אותו אדם מלפני שנה בחיים לא היה מאמין שיגיע להיום, בטח שלא הייתי מאמין שאצליח להתפתח לאנשהו ובטח שלא הייתי מאמין שאעשה זאת (בעיקר) בזכות עצמי!
מאז כתיבת המילים הקשות ההן לפני שנה, הספקתי להתחיל טיפול נפשי כלשהו פעם ראשונה בחיי אצל עובדת סציאלית-קלינית מדהימה (!) בשם מאירה, שבמלוא מובן המילה, הניעה אצלי את כל תהליך הריפוי שעברתי ועדיין עובר.
מאז ועד היום הספקתי לרתום לעצמי עזרה ותמיכה מצד בני משפחה, מצד חבר הכי קרוב אליי (הוא זה שהפנה אותי למאירה, מעל עשור של חברות ורק לפני שנה "פקחתי את עיניו") ואפילו מצד בת הזוג המדהימה שלי שהצליחה להכיל את הצדדים הכי אפלים במוח שלי, אפילו היתה איתי בכמה סשנים אצל המטפלים השונים (לא יותר מדי, בכל זאת תמיד האמנתי שזה נושא מאוד קשה שעדיף להשאיר לאנשי מקצוע) בלעדיה, לא הייתי שורד את השנה והיום, אנו מאורסים ועומדים להתחתן תחילת שנה הבאה.
היום (רביעי) אני מחכה לאחה"צ לוודעה מול פסיכיאטר בביטוח לאומי לצורך קבלת תמיכה נוספת (כספית בעיקר) והגעתי להחלטה לשתף אתכם בדרך שלי – אולי היא תעזור לחלק ממכם/ן להגיע לאותן "הארות" או לפחות יעודדו במידה את מי שעדיין לא שם:
השיעור הכי חשוב שלמדתי במהלך התקופה הזו – לשתף את הקרובים והסובבים אתכם יכול להביא לכם בדיוק את האנרגיה וההכלה שתצטרכו כדי להתמודד עם רוב הבעיות הנפשיות (אני כותב "רוב" כי ההכלה והאנרגיה להתקדם צריכים לבוא קודם גל ממכם עצמכם!). היום אני מדבר די בחופשיות על היותי סובל מ-PTSD, ורוב האנשים הקרובים אליי מבינים/מקבלים/מכילים/לא שואלים שאלות מיותרות כל דבר שקשור לזה (בין אם זה היעלמות מחולטת מהרדאר כשאני במקום רע או סתם כשאני נכנס לחרדה איומה מעת לעת בלי סיבה נראית לעין).
יש בפניי עוד דרך ארוכה וגילוי נאות בקטנה אני אפילו מובטל כבר 4 חודשים ונתמך בחמתי לעתיד, באמי ובארוסתי, אבל… מתחיל עבודה חדשה מחר, פחות נתמך בקנאביס מהשוק השחור (הרבה פחות), עומד לקבל רשיון מסודר לקנאביס רפואי (יחי הפרח, תרופת הקסם!).

אני לא אותו אדם מלפני שנה.

מקווה שהמילים וסיפורי האישי עזרו למישהו למצוא את הדרך שלו/ה. באהבה והבנה גדולה, אנונימי… כבר לא כך-כך 😉