אתר מקום הוא יוזמה פרטית שמטרתו להביא את הדברים בצורה אותנטית ונאמנה לחוויה של האדם שעבר תקיפה מינית. אנו שמים כאן דגש חזק על העצמה באמצעות ידע, תמיכה הדדית ולגיטימציה לנושא בעצם יצירת במה פתוחה לדיבור וקריאה עליו.

היסטוריה

האתר הוקם בשנת 1999 על ידי אילנה סובול שממשיכה לנהל אותו עד היום.

בסמוך לעלייתו לאוויר, הצטרף לניהול דניאל שהודות למרץ ולהשקעה הרבה שלו האתר קיבלת תנופה משמעותית. בשנת 2001 הצטרפה רותי, שתרגמה וערכה מדורים חשובים ומשמעותיים באתר ותרמה תוכן משלה. לאורך השנים חברו לצוות גם מנהלות הפורומים שהגיעו מתוך הפורומים עצמם ולקחו על עצמן תפקיד זה בהתנדבות – נוצה, נשמה, אוקי, תמר, דנה, נורית, פרפר, לב שבור ועוד. כאן המקום להודות למנהלות שפרשו והשקיעו רבות בטיפוח הפורומים שניהלו. לאורך שנות קיומו הצטרפו עוד רבים שתרמו בדרכים שונות ואנו זוכרים להם את תרומתם.

האני מאמין שלנו

האני מאמין שלנו הוא שתקיפה מינית או אלימות מינית אינה תופעה נשית אלא אנושית: יש גברים שתוקפים אך גם נשים שתוקפות; יש ילדות, נערות ונשים שנפגעות אך יש גם בנים, נערים וגברים.

לצערנו, החברה עדיין דבקה בסטריאוטיפים המקובלים – תוקף הוא גבר והנפגעת היא אישה. אנו רואים בכך עוול נוסף לנפגעים שסיפורם אינו תואם את הסטריאוטיפ. אנו מאמינים כאן שתקיפה ואלימות היא שיח של כוח, אקט של השפלה. במקרה של תקיפה מינית – המין הוא האמצעי ולא המטרה. מין התוקפים או הנפגעים אף הוא לא הסוגיה המרכזית כאן.

מה אנחנו עושים

אנו מביאים באתר מקום את קולם של שורדים באשר הם כדי להפר את השאננות, ההכחשה וההתעלמות סביב נושא התקיפה המינית בחברה. משום כך השיח בתופעת התקיפה המינית באתר מובא בצורה שרובנו לא רגילים לראות: במערומיה, בדיוק כמו שהיא, לא צבעונית, אלא אפרורית, כואבת ויומיומית….מציאות! הכותרות באתר מצמררות, הגדרות שנראות כלקוחות מסרט אימה, סיפורים אישיים שנכתבים בדם ליבם של הכותבים וזאת מכיוון שעבור רבים, רבים מדי, לא מדובר בסרט אלא בסיפור חייהם האישי שאיתו הם חיים 24 שעות ביממה.

אנו מקווים שדרך קריאת המאמרים ודברי השורדים בפורומים ובחדרי הלב, ירגישו כמה אנשים פחות לבד כמו גם שלפחות חלק מאלו שלא היו שם, יוכלו להבין טוב יותר את אלו שכן.

האתר הוא בראש וראשונה אתר לעזרה עצמית. הפנייה הראשונה שלנו היא לקהל הנפגעים ומטרתנו היא העצמה של הנפגעים. להראות שהם יכולים לצאת מהארון, שיש עוד כמוהם, במידה מסוימת העבודה שלנו היא לשבור את השתיקה עבורם, במתן במה ומקום לכתיבה על הפגיעה ולחיים עמה וההתמודדות עם השלכותיה. בנוסף לכך אנו מקווים לעורר את השיח הציבורי בנושא.

לא פחות מהמסר החברתי הנוקב, המטרה שלנו באתר היא להביא מסר של תקווה. הצלקות אמנם תתקיימנה לעד, אך הן לא חייבות לדמם ולכאוב באותה מידה כל החיים. יש דרכים להפחית את הכאב. יש דרכים להשיב בהדרגה עוד ועוד חלקים מהחיים שנשללו בעקבות הפגיעה והשלכותיה. לשם כך דרוש האומץ להביט לאמת בעיניים ולקיים איתה שיח ישיר וכנה, תוך בירור ההשפעות שיש לה על החיים בהווה. הפחתת הכאב נעשית הן על ידי טכניקות מיידיות להקלה על הסימפטומים של טראומה והן על ידי עבודה עמוקה בטיפול בטראומה במסגרת פרטנית וקבוצתית.

אחד הכלים להתמודדות והבנה שניתנים באתר הוא מערך הפורומים שלנו, הפועלים כקבוצות תמיכה לעזרה עצמית. העיקרון המנחה בקבוצות מהסוג זה הוא שעצם המפגש בין אחים לצרה יש בו פוטנציאל להעצמה הדדית, תמיכה בתהליך הטיפול הפרטני שעוברים חלק מהמשתתפים, שבירת הבידוד והפחתת תחושות הבושה והאשמה דרך מתן לגיטימציה לדברים באמצעות כתיבה עליהם בגובה העיניים ועוד יתרונות רבים.

רוצים לדעת יותר? חיזרו לדף הבית של האתר ועיינו באומץ בכותרות. לחצו על הקישורים והכירו את הצד הזה של המציאות.

נשמח לשמוע הצעות והערות בונות,

תודות

לא נשכח להגיד תודה לעוד אנשים שטרחו כדי שמקום יהיה מה שהוא, כל אחד בתחומו:

למתרגמים, לבודקות הקישורים, תורמי העבודות להעשרת תוכן האתר, לכותבי הרשימות האישיות, למי שיעצו בנושאים ההליכים המשטרתיים והמשפטיים,

לג'ו על התמיכה הטכנית בהקמת האתר ועל הליווי שלנו בנאמנות זה זמן רב.

ללבנה, מנהלת קהילת קשר השתיקה בנענע, עורכת מחברת חשבון שפרסומים ממנה משולבים באגף "תקווה לבנה" באתר מקום.

לכותבי החדרים האמיצים שכתבו וערכו את סיפורם האישי והציגו אותו כאן באתר, כדי שאחרים יוכלו למצוא בסיפור הזה את קולם שעדיין לא נשמע.

לדפוס גבעון מפתח תקווה שתרמו הדפסה של פרוספקטים אודות האתר המופצים לקהל הרחב מחוץ לאינטרנט.

לשגיא על כתיבת ממשק ההגנה על הצ'ט.

תודה לכל מי שתרם לנו שירותים שמאפשרים למפעל שלנו להתקיים:

לאורט על הפורום של הקהילה

ותודה מיוחדת לכל קהילת הגולשים שתרמו לנו בדרך זו או אחרת ליצירת האתר.