1.5.13

(סלון יפה ויוקרתי, תמונות יפות, שולחן עם מפה לבנה. על השולחן מחברת שירים, דפים וכ'…על כורסא נשענת גיטרה ולידה כן תוים. תמר יושבת ליד השולחן ובוהה באוויר. הטלפון לא מפסיק לצלצל. היא ניגשת ובעצבים מנתקת אותו מהחשמל. אחרי כמה רגעים מתחיל לצלצל הנייד , היא מנתקת גם אותו. מולה יושבת אישה , היא עם הגב ולאורך כל המחזה היא יושבת ושותקת.)

החיים שלי בזבל! הוא עזב לפני שבוע והשאיר את הכל הפוך, וכמו תמיד, בכלל לא היה לו אכפת. אבל אהבתי אותו כל כך! והוא אותי. הוא אדם כל כך מיוחד, משכיל- סיים תואר שני באוניברסיטה הוא התקדם בחיים- הפך למנהל בנק.והיו לנו חיים נפלאים ביחד. לא חסר לנו דבר. הוא אהב לפנק אותי, לקחת אותי לטיולים. איפה לא היינו? הסתובבנו בכל רחבי העולם והלכנו למסעדות, לתיאטרון, לקולנוע. כמובן היה קשה מאוד עם כל העיתונאים והצלמים מסביב לשמור על הפרטיות שלנו. לכל מקום שאני הולכת הם אחרי…זה קשה להיות הבת של מישהו מפורסם וחשוב כל כך.
את בעלי הכרתי אחרי הצבא והתאהבנו ממבט ראשון. הוא הלך לאוניברסיטה וגם אני. זה היה נחמד ללמוד קרוב אחד לשני. אבל חיכיתי די הרבה זמן עד שהתחתנו. זה מדהים, חיינו 20 שנים ביחד,ועכשיו…הוא לא פה…עזב…התקשורת מנדנדת לאבא למה היא התגרשה? ואבא שותק, הרי הוא ראש ממשלה, הוא לא יספר את הדברים המלוכלכים שהלכו בבית שלי. את יודעת, כבר ממש נמאס לי !טוב שהם לפחות לא רואים את השירים והיומנים שלי, הם יהיו מופתעים לגלות תמר שונה לגמרי…תמר של כאב, של סבל…אפילו חברות שלי לא יודעות מה עברתי ב 20 השנים האחרונות. את הראשונה שאני מעיזה לספר לה. רק הפסיכולוגית שלי ידעה ולא מזמן סיפרתי גם להורים. לאנשים קשה לקבל שזוג שנראה לכאורה ממש מוצלח, מאוהב, מסודר מבחינה כלכלית, יכול להיות על הפנים. כבר מההתחלה הייתה לנו מערכת יחסים מסובכת, כמו שהיה לי קשה גם במערכות יחסים קודמות. תמיד היה לי לא פשוט עם גברים. אני כבר שנים על כדורי שינה ועדיין הלילות שלי לא רגועים. למרות האהבה של בעלי אליי, הוא היה אכזרי, והוא לא היחיד…כמה רוע יכול להיות בעולם? זה התחיל ממריבות קטנות, הוא רצה את זה- אני רציתי משהו אחר, והוא תמיד היה זה שקבע בסופו של דבר מה יהיה. מעניין שתמיד נכנסתי למערכות יחסים בעייתיות. (קמה והולכת בחדר) הוא היה אלים ואני פחדתי. אבל מה יכולתי לעשות? לא רציתי שבתקשורת יידעו איזה מין בעל היה לי…עכשיו הוא לכלך עליי ואני אצטרך להוציא את הגירסה שלי…אני רוצה להקריא לך שיר שכתבתי לפני כמה שנים. (מתיישבת לוקחת מחברת שירים מהשולחן) קראתי לשיר:

כמה אפשר

גם מיתוך אהבה
אפשר לפגוע,
מיתוך אהבה
לסגור על הבחירה.

גם ל "לא!" שלי
יש ערך,
יש משמעות.

אבל מיתוך עיוורון
של תשוקה מטמטמת מוח
אין מקום לאוזניים.

ואני אף פעם
לא רציתי את זה
גם כשלא בעטתי
ברגליי.

כן, גם את זה הוא ניסה לעשות, אבל הייתי חזקה, אוליי חזקה מבעבר, בכל זאת שנים של טיפול עשו משהו…ואני באיזשהו מקום שמחה שהסבל הזה נגמר- היו לנו גם זמנים טובים, היה אור, אבל היה גם הרבה חושך…

בלילות אני חולמת סיוטים: תמונות תמונות, שחוזרות- כמו תקליט שבור שממשיך להרעיש. הוא ידע שיש בעיה, הוא לא הבין- ואני לא סיפרתי. 20 שנים (ואפילו יותר!) לא העזתי לשתף. זה היה סוד שקשה לשמור בבטן, אבל לא העזתי. גם חברות לא יודעות. בכלל אני מאוד דיסקרטית לגביי החיים הפרטיים שלי, את הראשונה בחיים שלי שאני מעיזה לשתף- וזה כמובן לאוזניים שלך בלבד, אחרת התקשורת תעשה מיזה מטעמים… מכל החברות שלי הרגשתי שרק איתך אני יכולה לדבר , כי את תמיד היית פתוחה אלי , תמיד סיפרת לי הכל ,ובאיזשהו מקום תמיד גם אני רציתי לשתף ולא העזתי… הרגשתי בתוכי שלך, אחרי כל כך הרבה שנים, אני בכל זאת יכולה לפתוח את הלב שלי, שאני יכולה לדבר.

שאת הסודות שלי את תוכלי לשמור. אני מרגישה שאת אולי היחידה שאני יכולה לתת בה אמון. אני עדיין לא יודעת מה לספר להם על הליכלוכים שלו…מה דעתך? זאת כבר לא פעם ראשונה שאני צריכה להתמודד עם משהו אישי שמגיע לתיקשורת, רק שאז הפרטים היו חסויים. הפרשה הושתקה- וטוב שכך.
לאורך השנים יש לי פלשבקים, כן כאלו כמו שיש לאלה שעברו הלם קרב, רק שהקרב שלי שונה…אני מתעוררת עם חרדה גדולה, והתרופות, עוזרות באופן חלקי, כי סבל כזה אי אפשר להעלים…(לוקחת את הגיטרה) את הלחן לתהילים האלה אני הלחנתי. אף אחד חוץ מימך לא שמע את זה עד היום (שרה):

" גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, לא אירא רע, כי אתה עימדי.
מין המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה.
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, לא ארא רע כי אתה עימדי"

המוזיקה והכתיבה מאוד מחזיקות אותי במשך השנים וגם התהילים האלה שיושבים לי עמוק בנשמה…

הייתי אז כל כך לבד., וזה היה תהליך ארוך, ארוך ומסובך. וגם קשה. לא יכולתי לדבר על זה, אחרת זה היה הופך לשערורייה בתקשורת. הם אוהבים דרמות. ההורים ליוו אותי לאורך כל הדרך, וגם הטיפול הפסיכולוגי היה תמיכה, אבל הבדידות הנוראית הזאת ממש קשה. רוצה לשמוע עוד שיר? הינה אחד שלא נתתי לו שם:

 

*
והנה עוד פעם
הפלשבק בא
מאיים באצבעו הפוגענית
על חיי.

יושב לי שם בתוך הזיכרון
כמו מלך הכאב
משחק איתי
מחבואים.

ואני רגישה
כמו המחט הננעצת
לעירויי קצת אור
אל תוך חיי.

את בטח שואלת את עצמך, על מה היא מדברת? על איזה פלשבק? מה הסיפור שלה? …אז אני אספר לך. זה נורא קשה , אבל באיזשהו מקום, זו הקלה עצומה שאני יכולה לשתף מישהי, חברה, ולא רק פסיכולוגית שאני רואה פעם בשבוע.. הייתי אז בסך הכל ילדה בת 14. אני לא יודעת אם יצא לך לפגוש את המשפחה שלי…יש לי שני אחים אבשלום ואמנון. הם היו בקשר מצויין ביניהם וגם איתי. הייתה לי ילדות מאושרת, עד כמה שזה יכול להיות לילדה של סלבריטי …בכל אופן בכיתה כולם תמיד רצו לשחק איתי, להתכונן איתי למיבחנים…ו…גם בבית היה לי טוב (לפחות ככה חשבתי אז) הייתי ילדה תמימה עד לזמן ההוא בגיל 14. עם אבשלום לא היו לי בעיות מיוחדות,. לעומת זאת, מאז שהייתי ילדה בת 3-4 אמנון היה מתנשק ומתחבק איתי ונוגע במקומות אינטימיים…אבל הייתי קטנה ותמימה ולא הבנתי שיש בזה משהו לא בסדר. פשוט גדלתי בתוך המציאות הזאת והנחתי שגם אחים של ילדות אחרות עושים להן ככה…כשהייתי בת 14 הוא היה בן 19 ואפילו כבר שרת בצבא. אהבתי לראות אותו עם המדים…הוא היה יפה כל כך! בשלב מסויים, הוא חזר לרגילה שלו מהצבא. ואחרי איזה יומיים הוא אמר שהוא מרגיש לא טוב. ההורים היו מודאגים אבל הוא לא רצה ללכת לרופא. הוא אמר שהוא רק מצונן וזה יעבור לו. הוא הסתגר בחדר שלו עם חברים. אבא בא לבקר איתו אחרי העבודה. אמנון ביקש ממנו שאני אכין לו לביבות- כי אימא לימדה אותי איך להכין אותן ודווקא אהבתי לבשל בתור נערה. זה היה בחנוכה, כך שלא חשדתי בשום דבר, כי זה היה העיתויי המתאים בשביל לביבות. חוץ מיזה רציתי לשמח אותו וחשבתי שזה יעשה לו מצב רוח טוב. בינתיים ההורים נסעו לאיזה אירוע חשוב, אני כבר לא זוכרת מה זה היה, כי היו להם הרבה כאלה והם תמיד היו עסוקים…מהבחינה הזאת בילדות לא היה קל. אז אחרי שגמרתי להכין את הלביבות העברתי אותן לצלחת דפקתי על דלת החדר שלו וכשנכנסתי הצעתי לו את הלביבות. הוא אמר שאין לו תיאבון. אני ממש נעלבתי! אמרתי לו שהכנתי אותן במיוחד בשבילו…ואז הוא חשב רגע ואמר לחברים שלו : אתם יודעים מה- אני ממש לא מרגיש טוב ואני רוצה לאכול ולישון קצת…אז אתם מוזמנים לבוא בזמן אחר. החברים איחלו לו שירגיש טוב ויצאו מהבית. אמנון אמר לי תתקרבי אליי ותסגרי את הדלת. אני ברוב תמימות לא חשדתי בשום דבר ו..מה אני אגיד לך (נאנחת) את מה שקרה אחר כך ממש קשה לי לתאר. לך…התקרבתי אליו…ביד אחת וא החזיק לי את היד ובשנייה הניח את הצלחת על הריצפה. הוא אמר לי בואי תשכבי איתי…ו…לפני שעוד הספקתי להבין מה קורה הוא הפיל אותי על הריצפה …הפשיט ו…אנס אותי…ניסיתי להתנגד אבל הוא היה חזק ממני. ניסיתי להגיד לו אל תעשה לי את זה…אבל הוא היה חזק ואלים… עד אז לא ידעתי מה זה גבר. ..היו לי כמובן חברי ילדות אבל מעבר לנשיקות וחיבוקים לא היה בינינו כלום (בוכה) כל האיכס שלו היה עליי וגם דם…הוא עשה את זה כל כך חזק! ואני ממש צרחתי!!! אבל לא היה שם אף אחד לעזור לי…אחרי שהוא סיים הוא פקד עליי להתלבש. התלבשתי מהר על כל הליכלוך ואז הוא אמר תסתלקי מפה ילדה מגעילה! אני שונא אותך!!! ואני בטיפשותי אמרתי לו ומה אני אעשה עכשיו? הוא לא ענה אז רצתי לחדר שלי , לקחתי את התיק וברחתי מהבית. לא ידעתי מה לעשות או לאן ללכת…היה איזה פארק יפה לא רחוק מהבית אז התיישבתי שם והתחלתי לחשוב: מה לעשות? (בוכה שוב) נזכרתי שיש לי בתיק את היומן שלי, כי חשבתי אוליי להתקשר לחברה לבקש לבוא אליה, ואז כשפתחתי ראיתי את המספר של מרכז הסיוע ונזכרתי שכשהאחות בבית הספר דיברה עם הבנות בכיתה וסיפרה להן על סקס ומגע בטוח היא הזכירה את מרכז הסיוע למיקרה שקורה משהו. אז בידיים רועדות התקשרתי…בהתחלה כששמעתי את הקול של האישה שתקתי. אחר כך התחלתי לבכות…האישה ניסתה להרגיע אותי ואמרה שאם אני רוצה אני יכולה לספר לה…אז סיפרתי…כשהיא שמעה את הסיפור היא שאלה בת כמה אני ואיפה אני נמצאת. אז היא הציעה שמישהי תבוא לאסוף אותי מישם, וכל הזמן בכיתי…

את יודעת אחרי שנים העזתי לכתוב את הרגש של מה שעברתי איתו. .. הינה עוד שיר…אני קוראת לך הרבה כי לא קראתי לאף אחת אף פעם, גם לא לפסיכולוגית שלי. קראתי לשיר הזה:

הבובה הקטנה

הבובה הגדולה
מחזיק
בבובה הקטנה
שופך עליה תענוג
שלו,
לא שלה.

הבובה הקטנה
רוצה לצעוק
אך גרונה סתום-
הרי היא בסך הכל
בובה קטנה.

באמת רציתי לצעוק כשהייתי שם בפארק, לבד, אבל הייתי מפוחדת, כמו אבן…המחשבות התרוצצו לי בראש…כשהמתנדבת באה היא נידהמה לגלות שאני הבת של דויד – ראש הממשלה…משם הכל התגלגל כל כך מהר! בית חולים, בדיקות, משטרה…ישבה שם חוקרת אחת עדינה כזאת…התביישתי לספר לה מה קרה…בכיתי המון… למחרת הכל היה בעיתונים ובחדשות…זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי באופן אישי עם התיקשורת. ..

כמובן שהכל נשאר חסוי כי הייתי קטינה…זה גם היה מסבך את אבא בצרות שבכל העולם היו כותבים שהבת שלו נאנסה ועוד על ידיי אח שלה!!! כשהייתי במשטרה אבשלום בא והיה איתי. הוא ממש תמך. ואת יודעת מה? הייתי צריכה את זה…אחר כך באו ההורים ואספו אותנו. הם עזבו את האירוע שהיו בו ובאו.

אחר כך כחלק מההליך המשפטי יש את החלק של העימות, שזה שלב שבו מפגישים בין התוקף לבין הנאנסת, נותנים להם לדבר אחד עם השני ומסתכלים מה קורה ביניהם. את יודעת, זה היה נורא להסתכל על הפנים המגעילות שלו , ולשמוע את ההאשמות שלו של "למה סיפרת עלי שקרים? ולמה את כזאת רעה?", אבל מי שהיה באמת שקרן ורע ומגעיל זה היה הוא! הוא פשוט ניסה לנער מעליו את האחריות ולהוציא אותי אשמה… זה היה ממש קשה! אני חושבת שעם ילדה בגיל שלי היו צריכים בכל זאת פחות להיכנס לאינטימיות של כל מה שקרה שם, למרות שאני יכולה להבין את האינטרס שלהם. אבל מצד שני הם יכלו להסתפק בראיות שנאספו מהבדיקה בבית החולים. הם גם צילמו את איך שנראיתי, את הבגדים המוכתמים וכל זה… כך שאמור היה להיות להם מספיק על מה להסתמך… אחר כך היה המשפט והיה כל כך קשה! התקשורת עסקה במשפט הזה ואני התביישתי כל כך! וזה למרות שלא כתבו שזה אבא אבל כתבו שזו דמות בפוליטיקה הישראלית…ורק אני ידעתי במה מדובר. קיבלתי פסיכולוגית של ילדים ומאז אני בטיפולים…עם הפסקות…אבל שנים…ובסוף שלחו את אחי לכלא. הוא קיבל 7 שנים, אבל מה זה 7 שנים? לי הוא הרס את החיים, לתמיד…מאז החיים שלי הפכו לסיוט…ואבשלום לא דיבר יותר לעולם עם אמנון. את יודעת, כל כך פחדתי מה יהיה כשאמנון ייצא מהכלא…אבל אמנון כל כך שנא אותי… במשפט הוא טען שאני רציתי…הוא טען שחבר שלו יונדב הציע לו לעשות איתי משהו…יונדב כמובן הכחיש, וטען שהוא לא אמר לאמנון שום דבר.

אחרי שאמנון יצא מהכלא אבשלום שיכנע כמה בריונים ללכת איתו ולהחטיף לאמנון מכות רצח…אמנון כמעט סיים את החיים שלו. מה אני אגיד לך? משפחה למופת…גם אבא לא היה בדיוק צדיק…הייתה לו פעם בגידה עם בת שבע…אוליי מאז התחילו כל הצרות במשפחה שלנו…ואת יודעת, מאז השתניתי…כבר לא הייתי אותה תמר…התבגרתי. כשניסיתי לפגוש גברים זה פשוט לא הלך,לא יכולתי לסבול את זה…פשוט נורא ! וכל פעם הזכרונות האלה…הכאב…וכשהכרתי את בעלי התאהבתי בו וחשבתי הינה! התחלה חדשה…הנה הזדמנות לצאת מהפוסט טראומה הזאת! ומה קיבלתי? טראומה נוספת…את יודעת קראתי מחקרים שטוענים שנשים שעברו גילוי עריות הן בסיכון להיות מותקפות שוב…(נאנחת) חשבתי שעם הבעל הזה אני אשקם את החיים שלי…אבל את מה שנהרס קשה מאוד לתקן…הוא היכה ואנס שוב ושוב …אבל שתקתי, פחדתי ממנו…גם לא רציתי שכל העולם יידע מה אני עוברת…שנים של הסתרה…שנים של שתיקה…ולתקשורת תמיד הראנו פסדה של זוג מושלם…חיים למופת…אבל כולם התעניינו למה אין לנו ילד…אז עכשיו אחרי 20 שנים הוא עזב, אמר שהוא לא יכול לסבול עוד את ההתנהגויות הבלתי שפויות שלי…שאני משוגעת ופסיכית…שהוא לא יכול יותר…לתקשורת הוא אמר שלא רציתי ילדים ושבגדתי בו. איזה שקרים! ואני חשבתי שאיתו תהיה לי התחלה חדשה…(חושבת לרגע וקמה ממקומה) את יודעת מה, אוליי עכשיו שסוף סוף העזתי לדבר, אולי זו באמת התחלה חדשה, פתח, הזדמנות לחיים חדשים- בלעדיו…את יודעת, אני אוהבת אותך, חברה יקרה שלי…(החברה קמה, מתקרבת והן מתחבקות)

חושך.